אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה קסא

תשובה קס

שיל"ת ב' אויפאלו א' בהר כ"ד למב"י תרס"ה לפ"ק:

בימי ספירת העומר, ואמר שומר, אתא בוקר, לדורש בתורה וחוקר, בני אהובי הרבני החריף ובקי וכו' כמו"ה בן ציון ני' בלוהם וביתך שלום וכאשל"ש:

אחרי הודיע משלומינו ועל כן נקוה לשמוע גם מכם אשיב בד"ת בסוגי' דהרהינו אין הזמן מסכים להשיב על כל פרט רק להעמידך על האמת באיזה דברי' הר"ן הק' בנכרי שהלוה את ישראל אמאי מותר בהנאה נימא הואיל ואי בעי פדה לי' הוי שלו וק"ל אי איה"נ אין לו בעלי' ול"ש בי' קנין א"כ ל"ל הואיל ובידו לפדותו דאז יהי' אסבה"נ ואינו שלו. ז"א כיון דקודם הקנין מותר בהנאה קונה אותו ואסור בהנאה כמ"ש ר"ן ע"ז מ"ב אלא דכאן אין ענין לזה כלל וגם אם פודהו א"צ קנין חדש דממילא הוא שלו וגם א"ל לכל זה וקושי' הר"ן הוא כיון דאם פדה לי' אף דאסבה"נ ואינו שלו מ"מ לענין ב"י אוקמא רחמנא ברשותו ועובר בב"י וממילא אסבה"נ אחה"פ א"כ אפי' לא פדה נימא הואיל ואוקמא רחמנא ברשותו לעבור בב"י ואסבה"נ אחה"פ:

ומה שתמהת על תי' הר"ן דבמחוסר ממון לא אמרי' הואיל מכתובות כ"ט דאמרי' בידו לפדותה ע"ש. לק"מ דהתם לא מקרי דשלב"ל מה"ט דבידו לפדותה אבל כאן לא אמרי' הואיל רק גב' חלה דהואיל ואי בעי מיתשיל עלה ומסלק האי' הוי שלו א"כ ע"כ גם קודם שמסלק האי' הוי שלו ועובר ואף גם זאת דלכי מיתשיל עלה עוקר הפרשתו מעיקרו והוי שלו למפרע אבל במחוסר ממון הרי השו' של המלוה וכשפודהו חוזר השוי' לדידי' בשביל הממון שנתן מכאן ולהבא א"כ אין לומר הואיל ואי בעי נותן השוי' והוי דילי' גם קודם שנתן השוי' הוי שלו דהא מחוסר ממון לתת השוי' מחירו וגם בנתינת השו' אין השוי' שלו למפרע א"כ כל זמן שלא נתן השוי' אינו שלו זה סברת הר"ן. וממילא מיושב נמי מה דק"ל למהרש"א גיטין ל"ב דנתינת מעות קידושי' ליד אשה נמי הוי כדיבור לחד מ"ד א"כ ליתא לתי' הר"ן ולפמ"ש ז"א כמובן. אבל בלאה"נ לק"מ דשם אמרי' אם קידשה לאחר ל' ל"ה נתינת מעות של עכשיו גמר מעשה לחד מ"ד ואתי דיבור ומבטל דיבור אבל כאן נתינת מעות ולפדות מיד הוי מעשה גמור. אמנם תמהני שהבאת דברי מהרש"א והרי המהרש"א לא חידש דבר מדעתו רק רמז על תלמוד ערוך בקידושי' ר"פ האומר:

ומה שעמדת על דברי רש"י ד"ה דינא שכתב על מעות שלא הי' בעין לא חייל שיעבודו מחיים עליהם וכו' וקשי' לך אי נמי הי' בעין לא מישתעבדי דמטלטלי דיתמי לא מישתעבדי. דע בני שהענין כך הוא דעל היתומי' ליכא שיעבוד הגוף לפרוע חוב אביהם דהא להם לא הלוה רק שיעבוד נכסי' שירשו מאביהם שהיו משועבדי' לבע"ח בחיי אביהם וא"כ דוקא קרקע שא"י הלוה להבריח וע"ז סמיכת המלוה משועבד לו משעת הלואה אבל מטלטלי' שיכול הלוה להבריח אין סמיכת המלוה עליהם ואינם משועבדי' לו משעת הלואה רק כל זמן שלוה חי משועבדי' גם המטלטלי' שישנם בעין בשעת הפרעון להפרע מהם ונכסוהי דבר אינש אינון ערבי' בי' ולהכי מטלטלי דיתמי לא מישתעבדי שלא חל עליהם שיעבוד בחיי אביהם ולהם לא הלוה:

ולפ"ז אם יש ביד המלוה מעות בעין או שאר מטלטלי' של לוה שאין הלוה יכול להבריחם שפיר סומך המלוה ע"ז וחל שיעבודו בחיי לוה וא"כ בזה גם אם מת הלוה מטלטלי' אלו נשארי' משועבדי' למלוה להפרע מהם וא"כ כאן אלו הי' המעות בעין ביד הלוקח היו משועבדי' ללוקח בחיי מוכר בשביל אחריות והי' גובה גם מן היתומי' ולהכי הוצרך רש"י לפרש אבל על מעות שלא הי' בעין לא חייל שיעבודו מחיים עליהם וכשהם בעין אין כאן לוה ולבעלי המעות דהיינו יתומי' לא הלוה זה כלום וא"ש:

ומ"ש בשם דודי זקני הגה"צ מו"ה יוסף ג"וו אבדק"ק טשעטשעוויץ זצ"ל ליישב סתירת הרע"ב הנאני בהשקפה ראשונה ואלו הי' כן הייתי אומר בפשיטות דכאן במתני' דא"ע בפסחים מ"ב דחשיב גם חמץ פי' כתוס' דאסורי' באכילה דהא אפי' אי' אכילה ל"ה ידעי' אי לאו דרבי' קרא וא"כ ב"י מנלן כמ"ש תוס' ור"ן אבל בתערובות חמץ כתב שפיר דעובר בב"י כיון דגלי קרא דלוקה על אכילתו ואין החמץ בטל ממילא עובר על ב"י דהא יש לו כזית חמץ בביתו וכמ"ש מג"א רס"י תמ"ב. אבל חפשתי בפ"ב דחלה ולא מצאתי שכ' הרע"ב שם כן. וכמדומה שבא ליישב קושי' תוי"ט דכאן פי' שהביעור משום דילמא אתי למיכל והתינח למה שפי' הרע"ב רפ"ק דפסחים דהחמירו בחמץ לבער משום דלא בדילי מיני' אבל לטעם שכ' הרע"ב משום ב"י א"כ בהני דליכא ב"י אמאי צריך ביעור ע"ש אך קושי' זו אינו מיושב בדבריו כמובן והשני הוא פרפרת נאה דרך צחות. אביך הנאמן דוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה