בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קס
עוד להנ"ל
על דברת מג"א סי' תס"ז סקכ"ה שהעלה דאם הי' חתיכת בשר מונח בקערה ואכל מתוכה הבשר עם חתיכת מצה והרגיש בפיו שיש חטה וא"י אם בבשר אם במצה הבשר והמצה שניהם אסורי' ואין לומר דהוי ס"ס ספק שמא הוי במצה ואת"ל בבשר שמא עתה נפל זה לא הוי ספק דא"ת שהי' במצה צריך אתה לאסור המצה וזה לא אמרי' אפי' באי' דרבנן ואפי' בס"ס וכ"כ הד"מ סי' תל"ט וק"ל מ"ש משני שבילי' דבזאח"ז שניהם טהורים בשלמא על הד"מ ל"ק דמיירי באי' דאו' אבל מג"א מיירי באי' משהו דרבנן קשי' לי' מ"ש מב' שבילי' וניחא לפמ"ש בהשלמת נה"כ סי' קי"א לתרץ קושי' הש"ך סקי"ט ע"ש הנה מ"ש דעל ד"מ ל"ק משום דמיירי באי' דאורייתא אין לו שחר דהרי בשני שבילי' אפי' באי' דאורייתא טהורי' בזאח"ז ואפי' בב"א כתבו תוס' פסחים י' דאינן טמאי' רק מדרבנן ע"ש:
אבל מ"ש דלתי' בן הש"ך מיושב גם כאן יפה כוון דכמו שכ' שם כיון שאם אתה מתיר לזה ע"כ צ"ל שאי' נפל לקדירה אחרת ומאי חזית דאסרת להאי דילמא להאי ה"נ כיון שאם אתה מתיר לבשר צ"ל שהי' במצה ומאי חזית דאסרת למצה דילמא לבשר. וכן למאי שתי' פלתי שם בסי' קי"א דבשני שבילי' אם שואל הלכתי בשביל א' וא"י באיזה א"צ להזכיר שגם חבירו הלך בא' מהם אבל כאן אם ישאל חתיכה אי' נפל לקדירה ודאי יאסור החכם וע"כ צריך להזכיר קדירה של חבירו שא"י באיזה נפל והוי כשואל עליו ועל חבירו דשניהם טמאים ה"נ אם ישאל על הבשר בלא המצה ליכא רק ס' א' ואוסר החכם וע"כ צריך להזכיר שאכל גם מצה והוי כבא לשאול על שניהם. וכן למאי שתי' חוו"ד שם דדמי להאי דראיתי טומאה שנזרקה ביניכם דאפי' בר"ה שניהם טמאי' משום דהס' נולד מבין שניהם שבלא חבירו לא הי' ס' כלל ע"ש ה"נ דכוותי' ס' א' מבין הס"ס נולד מבין שניהם אם הי' חטה בבשר או במצה ואפי' בזאח"ז שניהם אסורים ועי' טו"ז יו"ד סי' ק"ץ סקי"ז ותבין יותר:
אך כל זה אינינו שווה ליישב מ"ש תוס' ב"ק י"א ע"א ד"ה דקא שהקשו ואמאי לא יהיו טהורי' דילמא ביום ראשון יצא ראשו או רובו ואפי' לא יצא דילמא הוא זכר ותי' דלא מצי למישרי בס"ס דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי שאם תראה יום מ"א תשתרי נמי מס"ס דשמא לא יצא רובו ביום א' ואפי' יצא רוב שמא נקיבה הוא וכו' ע"ש והתם תקשי מ"ש משני שבילי' ולא שייכי כל הג' תי' הנ"ל דגם אם נטהר בתחילה עדיין לא אסרנו ראי' של יום מ"א שהרי עדיין לא ראתה ושמא לא תראה כלל בסוף יום מ"א וגם ל"ש תי' פלתי שהרי אינו צריך להזכיר לענין הס"ס ראיות יום מ"א ומכ"ש דל"ש לומר דהוי כבא לשאל עליו ועל חבירו שהרי אכתי לא ראתה ביום מ"א ואפשר לא תראה וגם תי' חוו"ד ליתא דהא אין הספק נולד מבין ראי' של עכשיו וראי' של יום מ"א וצ"ע:
ומזה הי' נ"ל ראי' למה שהבין מ"ל פי"ט מאה"ט בדעת הר"ן בכתובות כ"ז שאם האחד ידע בדחברי' אפי' שואל רק על עצמו נמי טמא כמו בבא לישאל עליו ועל חבירו כיון שיודע שיטהרו גם את חבירו ע"ש וה"נ כיון שיודע שאם תראה ביום מ"א נמי יטהרו משום ס"ס שוב שניהם טמאים ובזה מיושב נמי קושי' ש"ך הנ"ל אבל מה אעשה והמ"ל עצמו שוי' נפשי' הדרנא מסברא זו:
לכן נ"ל דבר חדש עי' פי' המשניות לרמב"ם נזיר ס"ג שכתב והטעם בזה מה שאמר שחזקת טמא טמא ופי' רגלים לדבר שהענין יצא לדבר שאין לו תכלית כל. זמן שנלך אחר האפשריות ואמנם העיקר כשנתקיים איזה ענין שיהי' נניחהו בחזקתו עד שיבא דבר מבואר שיבטלהו מזאת החזקה וכל דבר שיהי' בו ספק ואפשרות אחר ה"ז לא תסתלק החזקה וכו' ע"ש מבואר דחזקה אינה מבררת הספק שהוא טמא באמת אלא שמספק אין מוציאי' אותו מחזקת מה שהי' קודם לידת הספק ונשאר כמו שהי' ועי' ש"ש ש"א פח"י בהגהות מהרב"פ וש"ה פ"ג. ולפי"ז אני אומר דהא דאמרי' בזאח"ז שניהם טהורים היינו דוקא מחמת חזקת טהרה דנהי שהא' ודאי טמא מ"מ כיון שא"י איזהו א"א להוציא שום א' מחזקתו שהי' בה קודם לידת הס' וכן בשני בתים בדוקי' בפסחים י' א"א להוציא שום בית מחזקת בדוק וכן במחבואה בכתובות כ"ז א"א להוציא מס' שום אשה מחזקת היתר לכהונה מס' אבל במקום שהיתר הוא משום ס"ס דאנו מתירי' משום דהסברא הוא שהס"ס מברר באמת שהוא מותר וכיון דתרי ס"ס סתרי אהדדי א"כ הא' ודאי אינו מבורר להיתר וא"א להתיר שניהם לכן שניהם אסורי' ואפי' בזאח"ז אבל במקום חזקה אפי' בב"א טהורים מטעם הנ"ל רק דרבנן החמירו בב"א משום דמיחזי כשיקרא עי' תוס' פסחים ומ"ל הנ"ל ולק"מ קושיתו והכל ניחא בס"ד. וד' יראנו מתורתו נפלאות. ויעשה עמנו לטובה אות. עדי יחיש ישועות הניבאות. ידידו הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: