בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קנט
שיל"ת ב' אויפאלא ט' למבי"א ב' שמיני תרמז"ל:
שוכ"ט לידידי הרבני המופלג, מלא פלג, חרוץ ושנון כמו"ה אהרן דוד ני' הארטשטיין בק"ק בארטפעלד יע"א:
מכתבו בא אלי בע"פ העבר ולא יכולתי להשיב עד היום מפני כבוד המועד ובד"ת כתי' ענה כאשר יחננו החונן דעת והנה נתקשה על דברי פרישה או"ח ת"מ שכתב ליישב קושי' תוס' פסחים ו' ד"ה ייחד בזה"ל פירש"י שלא קיבל עליו אחריות אבל מ"מ אם הפקיד סתם חייב בפשיעה ולהכי מהני המקום שייחד לו ופלא בעיניו שהרי כתבו תוס' ב"מ פ"ב ושבועות מ"ד דלדעת רש"י אינו מחויב לבער אא"כ קיבל עליו אחריות אונסי' ואפי' לש"ך חו"מ סי' ע"ב סק"ט בדעת רש"י דגם משכונו בשעת הלואתו חייב לבער אף דאינו מחויב באונסי' היינו דוקא במשכון מטעם שכ' שם אבל לא בפקדון וגם במשכון דחה הש"ך סברא זו. כבר עמד בזה פר"ח סי' ת"מ אבל לא דרך קושי' כי אפשר יש לפרישה דרך אחר על קושי' תוס' שם ואינו מוכרח דס"ל בדעת רש"י דבעי' דוקא אחריות אונסי' וגם אנו בעניותינו נ"ל ליישב קושי' תוס' ויבא להלן בעזה"י. ואם לדחות י"ל דהא דכתבו תוס' שם בשיטת רש"י דאינו חייב לבער אא"כ קיבל אחריות אונסי' היינו דוקא בייחד לו מקום דבכה"ג מודה פרישה דלא סגי בחיוב אחריות דפשיעה אבל שינוי דחיקא לא משנינן:
לכן נ"ל לפמ"ש מקו"ח סי' הנ"ל דמשו"ה חייב לבער באחריות פשיעה דאמרי' בב"מ ל"ד דכל שומר שאינו רוצה לישבע ומשלם זוכה בשבחא דאתי מעלמא וכו' דנעשה כאומר לו לכשתגנוב ותשלמנו תהא פרתי קנוי' לך מעכשיו או סמוך לגניבה ע"ש וטו"ז סי' תמ"א סק"ג כתב דכל שיש ספק שאפשר שיהי' שלו לגמרי חשוב יותר גל"מ מאחריות ע"ש מש"ה חייב לבער ואמנם מדברי כל הפוסקים משמע דמצד קבלת אחריות חייב לבער אפי' היכי דליכא ספק שיקנה אותו למפרע. ולפ"ז תוס' ב"מ ושבועות קאי במשכון ובהאי דבעירו חמירא דבני חילא בפסחים ה' ע"ב ושם ל"ש לומר דמחויב לבער משום ספק שמא יגנב וישלם ולא ישבע ויקנה למפרע דבהאי חמירא דבני חילא לא מיבעי לשיטות הרמב"ם דהני תשלימי' לא היו מן הדין אלא בכפי' ואונס פשיטא דאם שלמו להם דלא אקנו להו מידי דהא כפו אותם לשלם ולא היו מקבלי' מהם שבועה וא"כ אינו מקנה לו אלא בשביל שהי' יכול לפטור עצמו בשבועה ושילם מרצון עצמו ולפ"ז אין ספק כלל שמא יהי' שלו למפרע אלא אפי' לדעת ראב"ד דהני תשלומי היו מחק המלכות מ"מ אינו במשמע שדנם בד"ת שיכול לפטור עצמו בשבועה וא"כ ל"ש שיהי' שלהם למפרע כנ"ל. וכן במשכנו בשעת הלואתו נהי דפטור מאונסי' מ"מ נ"ל דהיינו דוקא בהביא עדים שנאנס אבל לא שישבע שנאנס ויטול דהא כל הנשבעי' שבתורה נשבעי' ולא משלמי' וכיון דאינו מחויב רק מדשמואל דהוי כאלו פריש אם יאבד המשכון אבדו מעותיו הו' נשבע ונוטל וממילא דהה"נ משכנו שלא בשעת הלואתו אי לית לן דר"י וכיון שכן ל"ש לומר שאפשר יהי' שלו למפרע דיקנה לו בשביל שלא ישבע ויאבד חובו דהא מן הדין א"י ליטול בשבועה ולפי"ז אין כאן רק משום אחריות תשלומי' בזה שפיר כתבו תוס' לשיטת רש"י דאינו חייב לבער רק ביש עליו אחריות אונסי' אבל הפרישה קאי בפקדון שחייב מן הדין בפשיעה ויוכל לפטור עצמו בשבועה שלא פשע ואפשר שלא ישבע וישלם ויקנה למפרע ומשו"ה שפיר עובר אפי' ע"י אחריות פשיעה דגם עי"ז אפשר שיקנה למפרע וא"ש:
ובזה א"ש מ"ש הפרישה ולהכי מהני המקום שייחד לו דעי' בנתיבות בפתיחה לסי' ר' דחצר המושאל ומושכר קונה לשוכר ונהי דקונה גם למשכיר ולמשאיל אבל חפץ של שואל ושוכר אינו קונה למשאיל ולמשכיר ע"ש מילתא בטעמא וכבר כתב הרא"ש דאעפ"י שהנפקד קיבל עליו אחריות מ"מ עיקר הממון של הבעלים וכיון שהשאילו הנפקד ביתו לשמירת ממונו קרי' בי' ביתו דמפקיד ע"ש וס"ל לפרישה בדעת רש"י דהיינו דוקא בייחד לו בית אז השאיל לו ביתו אבל בלא ייחד לא מקרי ביתו דמפקיד רק דנפקר וא"כ א"ש דמהני ייחד דהשאיל לו ביתו וקונה הבית לשואל ולא למשאיל מן השואל וא"כ גם יגנב ולא ישבע וישלם א"א לו לקנות למפרע וא"כ ודאי לא יהי' שלו ומשו"ה אינו חייב לבער דאם ודאי לא יקנה אינו חייב לבער משום אחריות פשיעה וכמ"ש תוס' הנ"ל:
ובהכי מיושב נמי קושי' תוס' דפריך שפיר למימרא דשכירות קני' דאי שכירות לא קני' א"כ חצר המושאל קונה למשאיל ולא לשואל וא"כ אמאי בייחד בית אינו זקוק לבער הא כיון דחייב בפשיעה אפשר שלא ישבע וישלם ויקנה למפרע וכנ"ל וא"ש:
ועוד נ"ל לפמ"ש פר"ח שם בסי' ת"מ דהא דמחויב לבער באחריות פשיעה היינו משום דקרא דלא ימצא סתמא משמע דעובר בכל גווני אלא דממלת לך מפקעי' היתר לשל אחרים ולכן כל כמה דמצינן למעוטי ההיתר ממעטי' לי' ולא מוקמי' לי' אלא בדלית לי' אחריות כלל אפי' מפשיעה הא לא"ה חייב לבערו ע"ש ולפי"ז נ"ל דכ"ז לפי הס"ד אבל למאי דמסיק שאני הכי דכתי' לא ימצא מי שמצוי בידך יצא זה שאין מצוי בידך א"כ מלא ימצא גופא ממעטי' שאינו עובר בלי קבלת אחריות ועי' פנ"י שם שפיר י"ל דאינו עובר אלא בקיבל עליו אחריות אונסי' דאז מקרי מצוי בידך ולא באחריות פשיעה ואפי' אחריות גניבה ואבידה. ולפי"ז הפרישה שפיר מיישב קושי' תוס' דרש"י פי' כן לפי הס"ד אבל במסקנא גם רש"י ס"ל כפי' תוס' ושפיר י"ל דגם לרש"י בעי' דוקא אחריות אונסי' וכמ"ש תוס' ב"מ ושבועות וא"ש:
וביישוב קושי' תוס' שייעדתי לעיל שהקשו אי סגי באחריות גניבה ואבידה א"כ במלוה על משכון של חמץ ל"ל דר"י ת"ל דחייב באחריות גניבה ואבידה מדשמואל ואפי' בלא פריש דמה שכנגד המשכון הו' כפריש. ולפענ"ד נראה דהרי דעת הראב"ד פ"ד מחמץ דדוקא בחיוב אחריות מן הדין עובר אבל בגוי אנס ויכפהו לשלם שלא מן הדין אינו עובר ע"ש וצריך טעם לחלק ביניהם ונ"ל דהסברא כך הוא דבשלמא אם חייב מן הדין יש לו קנין בגוף הפקדון לחובתו דתורה אוקמא ברשותו ועי' תוס' ע"ז ע"א ד"ה ואס"ד ומשו"ה עובר אבל היכי דפטור מן הדין רק שהגוי אלם וכופהו לשלם שהם תשלומי' מבחוץ ואין לו קנין בגוף החמץ אפי' לחובתו שפיר אינו עובר וזה ישר בסברא:
ומעתה אני אומר דהא דחייב באחריות גניבה ואבידה מדשמואל ע"כ אינו משום דיש לו קנין בגוף המשכון לחובתו שהרי אם החוב יתר על המשכון נמי מפסיד כל החוב ואבד קתא דמגלא אבד אלפי זוזי ואי הטעם משום דיש לו קנין בגוף המשכון לחובתו לא הי' לו להפסיד רק כנגד המשכון וע"כ דזה תנאי וחיוב מבחוץ שמוחל החוב אם יאבד המשכון כמו אלו התנה אם ירדו גשמים ביום פלוני מוחל החוב ועי' גיטין ר"פ המגרש דתנאי לא הוי שיור וא"כ בלא פריש נמי דאינו מפסיד רק כנגד המשכון מ"מ כבר כתבו תוס' דה"ט משום דכנגד המשכון הוי כאלו פריש ומפסיד מדשמואל וממילא דגם בזה אין לו קנין בגוף המשכון אפי' לחובתו רק הוי כתנאי מבחוץ ולכן שפיר אינו עובר וא"ש: