בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קנ
שיל"ת ב' אויפאלו יע"א:
שלום רב לבחור חמד המופלג ושנון כה' צבי קינצליכער ני' כעת דיין בק"ק ב' הוניאד:
מכתבו קבלתי בעש"ק לעת מנחת ערב וכו' ומה שהק' בזבחים צ"ז דקאמר אין עדל"ת שבמקדש שנ' ועצם לא תשברו בו ר"ש בן מנסיא אומר אחד עצם שיש בו מוח וא' עצם שאין בו מוח ואמאי ניתי עשה ולדחי את ל"ת אין עדל"ת שבמקדש הא האי קרא בפסח שני כתי' כמבואר פסחים ע"ה ועיי' תוס' זבחי' שם וא"כ דילמא הא דלא דחי היינו משום דהוי עשה שאינו שוה בכל דהא קיי"ל כר"י בפסחים צ"א דנשי' בפסח שני רשות ומנ"ל דגם בפסח ראשון אסור בשבירת עצם שיש בו מום דנילוף מיני' שאין עדל"ת שבמקדש והאריך בזה. ולפי פשוטו לק"מ דכמו דילפי' פ"ש מפ"ר שדוחה שבת וטומאה עיי' פסחי' צ"ז ויומא נ"א ותוס' שם וכן לשאר דברי' ה"נ ילפי' מהאי היקישא גופא ראשון משני דאסור אפי' בשבירת עצם שיש בו מוח וממילא מוכח דאין עדל"ת שבמקדש דהא פ"ר שוה בכל דנשי' בראשון חובה ופשוט:
ועוד נ"ל דעכ"ח מוכח דגם בפ"ר אסור לשבור אפי' עצם שיש בו מוח דאס"ד דוקא בפ"ש א"כ לא נכתוב קרא ועצם לא תשברו בו רק בפ"ש ואנא ידענא דבפ"ש אפי' עצם שיש בו מוח אסור משום דל"ש עדל"ת משום דהוי עשה שאינו שוה בכל ונילוף פ"ר משני לענין עצם שיש בו מוח דל"ש עדל"ת אע"כ מדכתי' ועצם לא תשברו גם בפ"ר מוכח דגם בפ"ר אסור לשבור עצם שיש בו מוח ומשום דאין עדל"ת שבמקדש ועיין בעין משפט בזבחי' שם שציין ועצם לא תשברו בו "שמות י"ב" והיינו בפ"ר ומיני' יליף ר"ש בן מנסי' וכנ"ל ומוכח דאין עדל"ת שבמקדש:
ובהכי יש ליישב קושי' תוס' בפסחי' וזבחי' שהקשו איך שייך כאן עדל"ת הא ל"ה בעידנא ולפמ"ש דמראשון ילפי' י"ל לפמ"ש מג"א סי' תמ"ו בשם שיבולי לקט דבמצוה דרבים לא בעי' בעידנא ואף שכ' מג"א דוקא בא' שמוציא רבים י"ח מקרי מצוה דרבים ולא במצות תשביתו שכ"א עושה לעצמו ע"ש מ"מ כבר כתבו תוס' יומא וי"ו ע"ב ד"ה אמר דפסח כיון שבא בכנופי'. הוי כקרבן ציבור ודחי שבת וטומאה אף שאין כל ישראל שותפי' בה ה"נ מקרי מה"ט מצוה דרבים ולא בעי בעידנא הגם שיש לחלק קצת ועיי' יומא נ"א ותוס' חגיגה וי"ו ד"ה קרבן ומכ"ש לר"י דס"ל בפסחי' צ"א דאין שוחטי' את הפסח על היחיד ודאי הו' מצוה דרבים שהרי בא עכ"פ בשותפות שנים ואפי' למ"ד דשוחטין על היחיד דקי"ל כותי' מ"מ עפ"י הרוב נמני' עליו חבורה גדולה כדי שיהא הפסח נאכל על השובע עיי' פסחים ע' והוי מצוה דרבים ולא בעי בעידנא:
אמנם קושטא קאמינא דהא ליתא וקושי' מעיקרא לק"מ דנהי דפסח הוי מצוה דרבים היינו עשיית פסח אבל אכילת פסח אפי' למ"ד בפסחי' ע"ח ע"ב דאכי' פסחים מעכבא היינו דבעי' שיהי ראוי לאכול ממנו כזית בשעת זריקה אבל אם ראו' לאכול ממנו כזית בשעת זריקה אינו מעכבא אפי' אינו אוכל אח"כ ואפי' הי' ג"ז מעכב היינו שצריך לאכול ממנו כזית ואף דאיכא מצוה דרמי' עלי' לאכול פסח כמ"ש רמב"ם פ"ח מק"פ מ"מ ז"א אלא בכזית אבל אם כבר אכל כזית כבר קיים מצוה זו ולא רמי' חיוב אקרקפתא דגברא לאכול יותר רק אם יש עוד מבשר הפסח מצוה עליו לאכול כמו שהוא מצוה בכל אכילת קדשים אם יש לו וזה אינו מצוה דרבים שכל א' אוכל בפ"ע וגם הוא עשה דשוה בכל אפי' בנשים בפסח שני דנהי דנשים בשני רשות אבל אם עשתה פ"ש ויש כאן בשר פסח לאכול אז מוח של עצמות מצוה עלי' לאכול כמו אנשים ושפיר פריך ליתי עשה דואכלו את הבשר ולידחי ל"ת דשבירת עצם דעשה דואכלו את הבשר במוח שבעצמות הוא שוה בכל דגם אנשי' אם אין להם בשר אינם מחויבי' שכבר אכלו כזית בשר וגם נשים אם יש להם מחויבי' לאכול. ובזה הנני חותם בברכת תורה ולומדי':
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל