בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קמ
עוד להרב הנ"ל
הנני חוזר על הראשונות במ"ש במכתבי הקדום וכעת נפל מילתא בלבאי דיש להביא ראי' לסברא הנ"ל דפלוגתא דר"י ור"ל בח"ש תלי' בפלוגתא דהנאת גרונו ומיעיו מירושלמי הנ"ל דמודה ר"ל באיה"נ וסברא הפשוטה משום דח"ש הנאה מיהו הוי וקשי' למה שהעלה הצל"ח פסחים כ"ב ע"ב דגם בהנאה כזית משום דנאמרה בלשון אכילה ויש סמוכי' לזה במל"מ פי"ד מאבל וא"כ כיון דגם בהנאה בעי שיעור אין ח"ש אסור רק משום חזל"א וכיון דר"ל ע"כ לית לי' סברת חזל"א אמאי מודה באיה"נ ולפי סברא הנ"ל א"ש לפי מה דמשמע בריב"ש סי' רפ"ח דבאיה"נ לכ"ע חייב בהנאת גרונו וכיון דחייב בהנאת גרונו ומשכחת חיוב בח"ש גופא מודה ר"ל דאסור מה"ת כמו לר"י בכל איסורי' דטעמא דר"ל באיסורי אכילה משום דאכילה במיעיו בעי' וזה ל"ש באיה"נ ויש לפקפק וצ"ע:
ואמנם כבר כתבתי בתשו' אחת [עיין לקמן תשו' קע"ה] טעם נכון אמאי מודה ר"ל באיה"נ משום דבכל הנאת הגוף איכא נמי הנאת משתרשי ועי' בס' תשו' ב"א דבמצוה שצריך לתת ממון בעבורה ל"ש מללה"נ משום דקא משתרשי ממון באיה"נ והנאת משתרשי הוא הנאה קיימת עולמית ומצטרף אפי' לזמן מרובה אם נהנה עוד בח"ש דהרי הנאת משתרשי של ח"ש ראשון עדיין קיימת ואיכא שיעור בפ"א ועי' ש"א ססי' פ"א מ"ש לענין ב"י ולשיטת רשב"א הנאת משתרשי אסור מה"ת כמו מכירה וכדאמרי' לענין מעילה צירף את המעילה לזמן מרובה ולהכי ח"ש אסור מה"ת באיה"נ דאם יאכל אח"כ עוד ח"ש אחר כמה שנים עביד איסורא עכשיו ולמפרע וא"כ אין ראי' לסברא הנ"ל:
ולפי דברינו אלו י"ל ר"י ור"ל לשיטתיהו בהנאת גרונו דר"י ס"ל ע"כ ח"ש אסור מה"ת הואיל וחזי לאצטרופי בכא"פ ואי ח"ש מותר איך חייב אח"כ ואי משום דאיכא שיעור שלם במיעיו בפ"א הלא לר"י אינו חייב על הנאת מיעיו בלי הנאת גרונו כגון כרכו בסיב ובלעו והנאת גרונו של ח"ש א' כבר כלתה בשעת הנאת גרונו של ח"ש שני ור"ל ס"ל ח"ש מותר מה"ת והא דחזי להצטרף בכא"פ היינו לשיטתו דמחייב על אכילה במיעיו ובמיעיו איכא כשיעור בפ"א ויש לעיין בתוס' כתובות ל' ד"ה אי:
ובמה שאמרו בירושלמי דמודה ר"ל ביו"כ שעמדתי עליו לעיל נ"ל בהקדם מה שאמר שם דמודה ר"ל בעתיד להשלים ותמוה טעמא מאי ונ"ל עפמ"ש במק"א על מה שנתקשה אחרונים בדברי מהרש"ל שבועות כ"ג בתוד"ה דמוקי דלר"ש דכ"ש למכות גם שלכד"א אסור א"כ לר"י דח"ש אסור מה"ת גם שלכד"א אסור מה"ת וא"כ לא הועילו תוס' שם בתי' עי' מהרש"א שם ועניתי ואמרתי דודאי ח"ש הוי שלכד"א דאין דרך אדם לאכול כחצי זית ולהכי לר"ש דס"ל דאם באמת לא אכל אלא כ"ש חייב ע"כ שלכד"א נמי חייב אבל מי שאוכל כשיעור זית שהוא דרך אכילה אין דרך לאכול כזית בפ"א אלא גם חצי בפ"א ואח"כ עוד ח"ז ולהכי אף אם שלכד"א מותר מ"מ לכתחלה כשהולך לאכול ח"ש אסור לעשות דהרי זה אינו שלכד"א ועושה איסור ואף שאח"כ לא אכל יותר ולא הוי כד"א מה בכך הלא באמת אין עונש על ח"ש ולכתחלה כשהלך לאכול שפיר אסור דאינו שלכד"א הואיל וחזל"א שאם אוכל הרבה שהוא דרך אכילה נמי עושה כן שאוכל בפ"א רק ח"ש ועל סברא זו חולק ר"ל וס"ל כיון שאין בדעתו לאכול רק ח"ש הוי שלכד"א ומותר מה"ת אבל בעתיד להשלים לכשיעור ל"ק אי ח"ש מותר איך חייב אח"כ בכשיעור דזה הו' דרך אכילה כשדעתו לאכול כשיעור שיאכל בפ"א ח"ש ולפי"ז ביו"כ שחידש שג"א סי' ע"ו דגם שלכד"א אסור שפיר מודה ר"ל דגם ח"ש אסור מה"ת:
אמנם כן תקשי אמאי מודה ר"ל באיה"נ הא גם באיה"נ שלכד"א והנאתן מותר לכן נ"ל דס"ל לר"ל דל"ש בזה שלכד"א כלל דאפי' כזית שהוא שיעור שלם אינו כד"א בנ"א כדמוכח בסוכה כ"ו דשיעור אכילת עראי הוא כדטעי' בר ב' רב וכו' והיינו כביצה וע"ש בתוס' ד"ה תרתי והא דכתב מ"ל בפ"א מחמץ דלר"ל סתם אכילה בכזית היינו אכילה של תורה דאגמרי' הל"ע דסתם אכילה שבתורה היינו כזית ומשו"ה שפיר מודה באיה"נ מטעם הנ"ל. ומה"ט מודה נמי בעתיד להשלים ול"ק קושי' ר"י הואיל וחזי לצרף ואם הוא היתר ח"ש איך חייב באוכל עוד ח"ש דשיעורי' הל"מ וכזית בכא"פ ג"כ הל"מ וכן הי' הל"מ דח"ש הוא היתר אם אינו אוכל רק ח"ש ואם עתיד להשלים ודעתו לאכול שיעור שלם בכא"פ גם ח"ש הוא אסור ואין טעם בדבר ועי' רש"י במשנה דא"ט דאין טעם בהל"מ ועי' רשב"א שבת צ"א שהקשה רמב"ן מה קמיבעי' בהוציא חצי גרוגרות לזריעה ותפחה וכו' הא במנחות פשיטא דתפחה לא מהני מה"ת ותי' רשב"א' דזה דוקא בשיעורי תורה שאין טעם לשיעורן אבל שיעורי שבת יש טעם לאיסור שתלוי בחשיבות שדרך להצניעם לכן יש סברא כיון שתפחה וחשוב להצניע מחשב שיעור ע"ש באריכות:
ולפ"ז אני אומר דמה"ט מודה ר"ל ביו"כ דבשאר איסורי' שאין טעם לשיעורי' ל"ק חזי לאיצטרופי דכך הל"מ בעתיד להשלים ח"ש אסור ואינו עתיד להשלים מותר אבל ביו"כ דיש טעם לשיעורו דבהכי מיתבא דעתי' ובבציר לא מיתבא דעתי' וכן לענין צירוף בכא"פ אמרי' ה"ט ביומא פ' ע"ב וכיון דיש טעם לשיעורו שפיר קשי' אי ח"ש היתר האיך יצרף לכשיעור אטו אם אכל חצי כתבות בעיו"כ סמוך לחשיכה תכא"פ ביו"כ חצי כותבת יתחייב א"וו דביו"כ ח"ש אסור מה"ת וחזל"א וא"ש:
ולפי האמור יובן המשך דברי הירושלמי מודה רשב"ל באיה"נ ומודה רשב"ל ביו"כ ומודה רשב"ל בעתיד להשלים והמעי' שם יראה שעל קושי' הירושלמי הי' סגי לתרץ דמודה ר"ל בעתיד להשלים ולפמ"ש ניחא דהי' אפשר למטעי דמודה בעתיד להשלים מטעם ראשון שכתבתי מאז ע"כ אינו מודה באיה"נ לכן הקדים דמודה באיה"נ ואפ"ה מודה ביו"כ ובעתיד להשלים כטעה שני שכתבתי ושלום תנין ידידו:
עמרם הקטן בלום בק"ק הנ"ל: