אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה קלט

תשובה קלח

שיל"ת ב' אויפאלא ה' במדבר במספר ארבעים שנים תרמ"ד:

ברוך מבוכים אשר ה"ה ידידי הרב המאה"ג, מורג חרוץ ושנון שמו ינון מו"ה אשר ני' אבדק"ק בעלעניעש:

יקרתו הגיעני על נכון ע"י בנו ני' ובמה שנוגע על אודות בנו הקטן בל"ס כבר הודיע בנו הבחור ני' ועל ד"ת במה שעמדו אחרונים אמאי לא יהי' איסור להעביר ב' אמות בר"ה מה"ת משום ח"ש וכן לילך אלף אמה אפי' למ"ד תחומי' דרבנן מ"מ י"ב מיל הוי מה"ת וממילא אפי' מאה אמה הוי ח"ש דאסור מה"ת ולא משכחת תחומי' דרבנן כלל ועי' פמ"ג או"ח בפתיחה לה' שבת ד"ה עוד. ותי' מעלתו דלא אמרי' ח"ש אסור מה"ת אלא אם המלאכה כתיקונה האפיי' והבישול אלא שלא אפה כשיעור גרוגרות וכדומה אבל בהוצאה עקירה גרידא לא חשוב מלאכה כלל אלא טלטול בעלמא וכמ"ש תוס' שבת ג' ד"ה פטורים עיי"ש:

דבריו אין להם פי' דזה הוא תי' אם היינו מקשי' דעקירה או הנחה לחודא יהי' אסור מה"ת משום ח"ש אבל באמת בזה לא נסתפק אדם מעולם שאין כאן מלאכה כלל ופמ"ג שם חידש דאם נעשה עקירה והנחה שיש כאן מלאכה אלא שא' עשה עקירה והשני הנחה אסור מה"ת אמנם היא בעשה עקירה בתחלת ב' אמות והנחה בסוף ב' אמות שיש כאן מלאכה שלימה עקירה והנחה אלא שאינה כשיעור וכן בתחומי' שעקר רגליו מתחלת אלף אמה ונח בסוף אלף דאיכא מלאכה אלא שאינה כשיעור וע"ז לא תי' כלום:

ואמת כי פמ"ג כתב שם ג"כ לחלק דבמעביר פחות מד' אמות אין שם מלאכה עלי' אבל לא נתן טעם לדבריו כי זהו הקושי' כיון דאיכא עקירה והנחה הוי מלאכה רק דהוא ח"ש וכונתו נעלמה ממנו:

לכן נ"ל לחלק כמו שאמרתי לו בע"פ ואבאר דברי דאמרי' בשבת ח' המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' אעפ"י שהעבירו דרך עליו חייב ופרש"י שהעבירו למעלה מי' דלא שליט בי' אויר ר"ה והוי מקום פטור ומבואר שם ד"ה דמוציא מחנות לפלטי' דרך סטיו חייב אף דהוי מקום פטור ועיי"ש בתוס' ד"ה לימא מבואר דאיסור הוצאה וד"א ברה"ר א"צ רק שיהי' עקירה ממקום חיוב והנחה במקום חיוב אבל הוצאה והעברה שבין עקירה והנחה אפי' במקום פטור כי זה אין שייך להמלאכה. וכן לענין תחומין מבואר בריטב"א מ"ג הביאו ב"י או"ח סי' ת"ד דאפי' אי אין תחומין למעלה מי' מ"מ אם קנה שביתה למטה מי' ואח"כ הלך חוץ לתחום למעלה מי' וירד למטה מי' אסור לזוז ממקומו וז"ל הריטב"א שם ד"ה בעי ר' חנינא וכו' ונ"מ שאם לא קנה שביתה ביה"ש אלא למעלה מי' דאי אמרי' אין תחומי' למעלה מי' שיכול לילך בקפיצה או בספינה כמו שירצה וכשיעמוד בשום מקום לקנות שביתה יש לו אלפים לכל רוח וה"ה שאפי' קנה שביתה ביה"ש או לאח"כ למטה מי' אם בא לצאת ממקומו כשהוא בתוכו וללכת בקפיצה כמו שירצה הרשות בידו ומיהו כל שחזר ונח למטה מעשרה לא יזוז ממקומו ממקום שביתתו אלפים אמה כשיעור תחומו עיי"ש נגלה לעין כל דאיסור תחומין הוא רק דאסור לילך אחר אלפים אמה ממקום שביתתו למטה מי' אפי' הלך כל אלפים במקום פטור והאיסור מתחיל רק אחר אלפים. אמנם באכילת איסור אם יאכל כ"ש איסור ואח"כ היתר ובתוך כא"פ יאכל עוד כ"ש איסור להשלים לכשיעור הרי הוא פטור משום דכל השיעור שייך לחיוב מלקות ולפי"ז יש סברא ישרה לחלק דבאכילת אי' שפיר קאמר ר"י דח"ש אסור מה"ת הואיל וחזי לאצטרופי דאי ח"ש היתר הוא איך אפשר לצריף הא בעי' כל השיעור בהיתר אבל ב' אמות בר"ה או אלף אמות לענין תחומין לעולם מותר מה"ת ול"ק איך חזי לאצטרופי דהרי כל הד"א ברה"ר וכל אלפים אמה בתחומין אינם שייכין לחיוב דאפי' הם במקום פטור יש חיוב ואין האיסור מתחיל רק חוץ לד"א ממקום עקירה וחוץ לאלפים ממקום שביתה ובזה לא נאמר שיעור אלא אפי' משהו חוץ לד"א וחוץ לתחום אסור ושפיר ל"ש בזה ח"ש אסור מה"ת וזה אמת ברור כשמש לפענ"ד:

ואמנם לענין ד"א בר"ה שעמד עליו הפמ"ג נ"ל דבלא"ה לק"מ דהרי אם עשה הנחה תוך ד"א אף שהעבירו אח"כ לסוף ד"א ממקום עקירה ראשונה פטור כדאמרי' שבת דף ו' וא"כ ממנ"פ במעביר ב' אמות איך יהי' אסור מה"ת אם לא עשה הנחה אין כאן אפי' ח"ש דאינו בגדר מלאכות מעביר ד"א בר"ה בלי עקירה והנחה ואי עשה הנחה לסוף ב"א א"כ תו לא חזי לאצטרופי לחייב כנ"ל וח"ש אינו אסור אלא משום דחזי לאצטרופי ואי דיעבורו אח"כ ד"א ממקום עקירה שני' א"צ לצירוף ב' אמות ראשונות ועי' בזבחי' ל"א:

ועוד נ"ל דאמרי' בשבת ה' המפנה חפצים מזויות לזויות ונמלך עליהם להוציאם פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ועיי' תוס' שבת ג' ד"ה חי' מבואר כיון דבשבת מלאכה מחשבת אסרה תורה צריך מחשבה מתחילת המלאכה ולפ"ז ממנ"פ במעביר ב' אמות בר"ה אם הי' מחשבתו משעה הראשונה להעביר ד"א ולא העביר רק ב' אין כאן מלאכה משום דלא נתקיימה מחשבתו ועי' בשבת ד' ודף ע"ג ודף ק' ואם הי' מחשבתו מתחילה להעביר רק ב' אמות א"כ אפי' ד' אמות פטור לפי שלא הי' עקירה משעה הראשונה לכך וא"כ ב"א אינם חזל"א ושפיר מותר מה"ת:

ופשוט דלדעת חבל נביאי' שהביא מל"מ פ"א מחמץ ה"ו דסתם אכילה בכ"ש ואתי הל"מ ואמרה בכזית ור"י נתן טעם דלהכי ל"א דהל"מ אפיקתי' לכ"ש גם לאיסורא משום חזל"א עיי"ש ודאי ל"ש ה"ט לענין ד"א בר"ה ותחומין:

ומה שנ"ל עוד בזה עפי"מ שחדשתי במק"א דאפי' לר"י אין ח"ש אסור מה"ת אלא בח"ש הבא משיעור שלם אבל בח"ש שאין חציו השני בעולם אינו אסור מה"ת והוא מדברי תוס' יומא פ"א ד"ה כל הקשו ל"ל קרא לר"ע לרביעי' דם הבא משני מתי' שמטמא באוהל ה"ל דטומאתו ושיערו שוה. ותי' דמיירי ברביעית דם הבא משני נפלי' שאין בא' מהם רביעית מתחילה. אבל ביש רביעית בכ"א לד"ה מצטרפי' מבואר דוקא התם דאיכא קרא מצטרף בליכא שיעור מתחילה אבל בעלמא דוקא בא' מכשיעור אבל אם מתחילה אין בו כשיעור אינו חל עליו שם איסור וכן מבואר להדי' בדברי רש"י חולין ק"ח ד"ה בבא מיורה גדולה עיי"ש. ולפ"ז נ"ל דוקא באכילת איסור שיש כשיעור בעולם שייך ח"ש אסור מה"ת משום חזל"א ואפי' גבי יוה"כ דהוא אי' גברא מ"מ כאן שיש חפץ בעולם שאסור על הגברא מאכל או משקה כשיעור גם ח"ש אסור מה"ת אבל בתחומין וד"א בר"ה שאין כאן חפץ שיהי' האי' דבוק ונקשר בו דאם האיסור להעביר ד"א קרקע או אלפים קרקע רק ההילוך יתר מאלפים נאסר או ההעברה יתר מד"א אפי' באויר למטה מי' והוא דבר שאין בו ממש ואין כאן שיעור איסור בעולם ואין הח"ש בא משיעור שלם ל"ש בי' ח"ש אסור מה"ת ועיי' ר"ן נדרים ט"ז ע"ב ד"ה אמר בשם התוס':

ובתחומי' נ"ל עוד דבר חדש דל"ש ח"ש אסור מה"ת אלא במקום שנאמר השיעור על האיסור כמו בשיעורו אכילה שכל כזית וכזית הוא שיעור איסור וכן ד"א בר"ה כל ד"א הם שיעור איסור אבל בתחומין מיד שיצא לחוץ לא לאלפיים אמה יש איסור על כל פסיעה ופסיעה וא"כ אין לומר שכל אלפיים הם שיעור אי' דא"כ לא יאסר רק בהולך אלפיים חוץ לתחום אע"כ נאמר השיעור על ההיתר דעד אלפיים מותר לילך ומשם ואילך יש איסור על כל פסיעה וא"כ איך נאמר שאסור לילך אלף אמה יען שהוא ח"ש מן שיעור האי' אדרבה היא ח"ש מן שיעור ההיתר ולק"מ וא"ש:

ומ"ש בשם הגאב"ד ממארגרעטין דר"י לשיטתו באכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו חייב משום הנאת גרונו וזה פי' חזל"א שח"ש גופא חזי להתחייב עליו וסברא זו ל"ש לענין תחומין והעברת ד"א ומשו"ה ח"ש מותר מה"ת:

הנה אם סברא זו נכונה צדק פר"מ בדברו וכבר הלכו נימושות בסברא זו באחרוני' וראיתי בבחרותי בס' שיבת ציון למהר"ש לאנדא אבל לא נ"ל כן לא מגמ' ולא מסברא חדא מדאמרינן יומא פ"א זר שבלע שזפי' של תרומה והקיאן ואכלן אחר ראשון משלם קרן וחומש ושני אינו משלם אלא דמי עצים לראשון והק' תו"י מחולין ק"ג דלר"י אוכל חצי זית והקיאו וחזר ובלעו דחייב שהרי נהנה גרונו בכזית ותי רח"כ דבתרומה נתחללה באכילת הראשון ונפקי' לי' מתורת תרומה כדאמרי' כריתות ז' כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש דכתי' ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת, להכי פטור השני אבל בחולין מיירי בחלב עיי"ש ועי' תו"י וש"מ כתובות ד' ל' ע"ב. ומה שהקשו שם בתו"י יומא דאכתי למה אינו משלם רק דמי עצים לראשון הי' לו לשלם דמי פירות עיי"ש. נ"ל דהרי אמרינן בחולין ע"ג דבפניו לא חזי' רק שלא בפניו מחזי חזי ועי' תוס' כתובות ל"ד ד"ה סבר דממון שאינו ראוי' לכל העולם י"ל דלא מקרי ממון וא"כ י"ל כיון דלמי שהקיאו בפניהם לא הוי דמי' דמי פירות רק דמי עצים א"צ לשלם רק דמי עצים כיון דדמי פירות לא הוי ממון לכל העולם אף שיש לחלק מהא דכתובות משא"כ לענין תרומה דלא תלי' בממון ועי' בתוס' כתובות ל' ד"ה זר ותוס' פסחים כ"ט ד"ה מאן צריך לתרץ משום מחוללת ועומדת וא"ש:

ולפי"ז גבי תרומה דל"ש סברא הנ"ל דהא בהקיאו ואכלו פטור דמחוללת ועומדת לא יהי' ח"ש אסור מה"ת לר"י והרי בפירוש אמרו בירושלמי פ"ב דביכורי' ה"א דח"ש אסור מה"ת לר"י בתרומה וביכורי' והביאו הר"ש פ"א דחלה מ"ט ותוס' ב"מ נ"ג ד"ה ואיסורי' לזרי' עיי"ש:

וכן מוכח מגמ' דילן פסחים ל"ב דפריך באוכל תרומה פחות מכזית ואי דאית בי' ש"פ חומש נמי משלם. ומאי קושי' והלא תשלומי תרומה לכפרה וכמ"ש תוס' פסחים כ"ט וכתובות ל' וכיון דהוא פחות מכזית וח"ש מותר מה"ת בתרומה ולא עביד איסורא וא"צ כפרה ומשו"ה אינו משלם חומש אע"כ דגם בתרומה ח"ש אסור מה"ת וליתא לסברא הנ"ל:

וראי' עוד דהנה מסברא נראה דאף לר"י דמחייב בהנאת גרונו מ"מ ביוה"כ דתלי' ביתובי דעתי' אינו חייב עד דאיכא אכילה במיעיו דבהנאת גרונו ליכא יתובי דעתי' וכמדומה שכבר דברו במזה האחרוני' ויש לי ראי' ברורה לזה מהא דכתב האשר"י בברכות די"ד מיהו נראה דברכה לא צריך כיון שאינו נהנה בתוך מיעיו עיי"ש מבואר דלענין בהמ"ז אכילה במיעיו בעי' ועי' תשו' פ"מ ח"ב סי' כ"ז וחת"ס או"ח קכ"ז ולפ"ז אי נימא דביו"כ סגי' בהנאת גרונו מאי פריך ביומא ע"ט אי כותבת הגסה יתירה מכביצה השתא כביצה שבועי משבעי דעתא לא מיתבא דילמא לענין בהמ"ז דאיכא אכילה במיעיו משבעי אבל לענין יו"כ דחייב בהנאת גרונו בלי אכילה במיעיו לא מיתני דעתי' אלא בככותבות אלא ודאי דלענין יו"כ נמי בעי' אכילה במיעיו. וכן בתחילת הסוגי' שם דבעי ככותבות שאמרו בגרעינתה או שלא בגרעינתה ועי' שם ברש"י ותוס' שדחקו בפי' כמוה וכגרעינתה ואמאי לא פי' דאי איכא גם אכילה במיעיו סגי בכמוה ואי ליכא רק הנאת גרונו לחוד לא מיתבי' דעתי' אלא בשיעור כמוה וכגרעינתה אלא ודאי דביו"כ גם ר"י מודה דעכ"פ בעי אכילה במיעיו וא"כ לפי סברא הנ"ל יודה ר"י ביו"כ דח"ש מותר מה"ת והרי מבואר להדי' ביומא ע"ג דגם ביו"כ לר"י ח"ש אסור מה"ת ואדרבה מבואר בירושלמי פ"ו דתרומות דביו"כ מודה ר"ל דח"ש אסור מה"ת וזה נגד תלמודא דידן ביומא הנ"ל אבל עכ"פ לר"י ח"ש אסור מה"ת ביו"כ ומוכח דלא כסברא הנ"ל:

ואולי יש לדחות ראי' זו די"ל דבכל האי' ח"ש מה"ת לר"י מכח סברא הנ"ל אבל ביו"כ דל"ש סברא הנ"ל ג"כ ח"ש אסור דאמור בירושלמי דמודה ר"ל ביו"כ אלא דס"ל לש"ס דילן דלר"ל כיון דבכה"ת ח"ש מותר גם ביו"כ מותר אף דאיתא סברא לאסור אבל לר"י כיון דבכה"ת אסור מטעם חזי לאיצטרופי גם ביו"כ אסור מטעמא אחרינא אבל זה דוחק גדול:

וגם טעמא דירושלמי לא ידענא כיון דלית לי' לר"ל טעמא דחזל"א אמאי מודה ביו"כ ואולי טעמי' דר"ל בכ"מ דח"ש מותר מה"ת משום דס"ל סתם אכילה בכזית וכמ"ש המל"מ פ"א מחמץ משא"כ ביו"כ דלא כתיב לשון אכילה אלא לא תעונה גם ח"ש אסור וכמ"ש שג"א סי' ע"ו דמה"ת שלכד"א אסור ביו"כ. אבל גם זה תמוה דהרי אמרי' שם ביומא ע"ט ודף פ' דקי"ל לרבנן דבהכי מיתבא דעתי' בציר מהכי לא מיתבא דעתי' וא"כ סתם עינוי הוא בככותבות ואמאי יהי' אסור בח"ש. ואפשר לומר דס"ל דגם ח"ש מיתב דעת קצת אך לא לגמרי ומשו"ה אסור ואף דאמרי' התם דקי"ל לרבנן דבהכי מיתבא דעתי' ובציר מהכי לא מיתבא דעתי' מיהו כולי עלמא טובא עוג מלך הבשן פורתא ומוכח דחצי שיעור אינו מיתב דעת אפי' פורתא לשום אדם מ"מ כבר פי' שם בס' תוס' יו"כ דרוב בנ"א האוכל שוהה במיעיהם טובא אבל עוג דבטנו רחבה מיד מתעכלת ושוהה פורתא וכו' וא"כ האי פורתא וטובא קאי על הזמן וא"כ אפשר לומר דכותבת מיתב דעתי' לגמרי קצת זמן אפי' לעוג אבל ח"ש אינו מיתב דעת לגמרי לשום אדם אפי' קצת זמן אבל פורתא מיתב דעת אפי' זמן טובא ולהכי מודה ר"ל דאסור מה"ת וצ"ע:

ויותר נראה דבשלמא בשאר איסורי' דכתבי' רחמנא לשון אכילה גבי אזהרה ולא בעונש וכיון דלר"ל סתם אכילה בכזית ליכא אזהרת איסור בח"ש ולא אתי' סברת חזל"א ומפקא לקרא מפשטי' אבל ביו"כ דלא כתי' אזהרה עי' יומא פ"א רק עונש כי כל הנפש אשר לא תעונה וכו' ונכרתה נהי דאם אינו אוכל בככותבת איכא עינוי מ"מ בקרא לא כתי' רק דאם אינו מבטל העינוי ליכא עונש כרת אבל אכתי אפשר דבח"ש אף שהוא מעונה וליכא עונש אזהרה ואיסור מיהו איכא משום חזי לאיצטרופי:

ועכ"פ מדברי מהרל"ח הנ"ל בתוס' יו"כ נמי משמע דגבי יו"כ כ"ע מודו דלא סגי בהנאת גרונו רק בעי אכילה במיעיו וזה החילוק בין עוג לכ"ע דבעוג שוהה פורתא במיעים ולכ"ע טובא:

והא לסברא דלענ"ד הוא מערכה על הדרוש דודאי לפי האמת דח"ש אסור מה"ת וחייב על הנאת גרונו לר"י הדין דין אמת דאם אכל ח"ז והקיאו וחזר ואכלו חייב לר"י משום דהרי נהנה גרונו בכזית אבל אין להוכיח מזה דח"ש אסור מה"ת דלמא ח"ש מותר מה"ת ובאמת אם אכל ח"ז והקיאו וחזר ואכלו פטור אף דנהנה גרונו בכזית וא ואיכא הנאת גרונו מ"מ כיון דח"ש מותר הרי נהנה גרונו בכזית היתר ובשלמא לפי' הפשוט שפיר מוכח דאסור משום חזל"א דאי היתר ח"ש איך חייב בשני ח"ש הא היתר אכל או איך חייב בכזית בכא"פ דאורייתא עכ"פ אם הוא בעין לכ"ע עי' תוס' נזיר ל"ו ד"ה וכזית הא אכל ח"ש ראשון בהיתר וכמ"ש ש"א סוס"י פ"א אבל לסברא הנ"ל שפיר י"ל דח"ש מותר ואם אכל כה"ג באמת פטור ומותר:

ושנית נ"ל דל"ש באופן זה חזל"א מהא דאמרי' בשבת ק"ד ע"ב כתב אות אחת בטברי' ואות אחת בציפורי חייב כתיבה הוא אלא שמחוסר קריבא ופריך ממתני' כתב על שני כותלי הבית וכו' ומשני התם מחוסר מעשה דקריבא הכא לא מחוסר מעשה דקריבא ופרש"י מחוסר מעשה דקריבא אינו מקרבן אלא ע"י קציצה המפסיק ביניהם וכו' עד ואתה יכול לקרבן שלא במעשה אלא קריבא בעלמא עיי"ש ועי' בר"ן נדרים ל' שכתב לחלק דבשדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש קדשה משום דאותו הקדש עצמו שהוא מקדיש לאח"ז בידו להקדיש עכשיו ומשו"ה לא מקרי דשלב"ל ומחוסר מעשה אבל בנטיעה וקידושי אשה בשתי פרוטות באחת היום ואחת לאחר שאגרשך אותה קדושה שני' א"א לה לחול עכשיו מפני קידושי' ראשוני' לא חיילא גם לאח"ז עיי"ש ולפ"ז ה"נ כיון שא"א לו עתה לאכל ח"ז של אכילה שני' שהרי אוכל עתה אכילה ראשונה ומחוסר שני מעשים בין שני ח"ש דהיינו אכילה ראשונה והקאה. ועי' תוס' ב"ק ע"ו ע"ב ד"ה כל ל"ש בזה חזל"א וא"א שיהי' אסור מכח זה ולא אמרי' חזל"א אלא מצד שראוי להצטרף לח"ש אחר דאינו רק מחוסר קריבה וכגמ' שבת הנ"ל:

ובסברת הר"ן הנ"ל אמרתי לחלק במ"ש מג"א סי' ח' סקט"ז דאפי' פשט הראשון קודם שלבש השני א"צ לחזור ולברך דלא כפסק רמ"א שם והקשה מסי"ד בפשט טליתו וחוזר ומתעטף צריך לחזור ולברך עיי"ש מה שחילק. ולענ"ד אינו דומה כלל דבאותו טלית עצמו כיון שא"א ללבישה שני' להיות בשעה שמברך על לבישה ראשונה דהרי א"א ללבוש שני' קודם שלבש ראשונה שפיר לא מהני ברכה על לבישה שני' שאין בידו שתהי' בעולם בשעת ברכה וא"א ללבוש שני' קודם שתפסוק לבישה ראשונה וא"א שתחול ברכות לבישה ראשונה בשעת לבישה שני' אבל בסקט"ז כיון דאפשר ללבוש השני קודם שפשט הראשון שפיר חלה ברכה ראשונה עלה וממילא אפי' פשט הראשון קודם שלבש השני שפיר נפטר בברכת לבישה ראשונה וא"ש. [ועיין מש"כ בהל' חנוכה] ובזה יבא שלום וישמח ביום מתן תורתינו בגוף ונפש כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה