אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה קלו

תשובה קלה

עוד להנ"ל:

שוב הבאת מ"ש מהרמ"ש או"ח סי' קס"ט ליישב קושי' פמ"ג סי' שפ"ו סקי"א אהא דפסקי' שם ס"ח דאם נדר או נשבע שלא יהנה ממנה אין משתתפי' לו בה ועי' מג"א שם סקי"א והוא מגמ' עירובי' ל' ע"א אלמא דמה שמותר לטלטל ע"י חשיב הנאה ובסי' שס"ג ס"ח פסקי' דלחי שעשאו מעצי אשירה כשר אלמא דהיתר טלטול לא חשיב הנאה ותי' הנ"ל דלעולם היתר טלטול לא חשיב הנאה מטעמי' שכ' שם אלא בע"ח וש"מ כיון דא"א היתר טלטול אלא ע"י שקונה רשות חבירו זה חשיב הנאה ע"ש וק"ל התינח למ"ד בעירובי' מ"ט דעירוב משום קנין אבל אנן קי"ל כרבה בעירובי' שם דעירוב משום דירה כמבואר סי' שס"ו ס"ג והדק"ל. לק"מ דעי' תוס' עירובי' פ' ע"א ד"ה רב שכתבו דאפי' למ"ד עירוב משום דירה צריך לזכות כדי שיהא קונה דירה בבית חבירו ע"ש אלא דלמ"ד משום קנין קוני' רשות החצר זה מזה בעד שיווי העירוב ולמ"ד משום דירה הקנו לו חכמים בית חבירו ע"י עירוב ועי' בתוס' מ"ט סד"ה עירוב ועכ"פ ע"י העירוב קונה בית חבירו וזה מקרי הנאה:

ומ"ש לתרץ קושי' פמ"ג למה דקי"ל כרבה עירוב משום דירה ופירש"י בעירובי' מ"ט שדעתו של אדם על פתו והו"ל כאלו דיירי בהאי ביתא וכיון דאסבה"נ ולכמה שיטות איה"נ אין לו בעלים ואין זה פתו ומשו"ה לא הוי עירוב לא כיונת יפה דבאיה"נ שאסור לכ"ע בלאה"נ אין מערבי' ואין משתתפי' דבעי' עכ"פ סעודה הראוי' לאחרים ועי' במג"א סי' שפ"ו ס"ט ועירובי' כ"ו אלא דשם בסי' שפ"ו ס"ח מיירי בנדר או נשבע שלא יהנה ממנו והוא מותר לאחרים ומערבי' בו כמו לנזיר ביין ולישראל בתרומה משום דחזי לאחריני ובזה כ"ע מודו דיש לו בעלי' הואיל ואי בעי מיתשיל עלה ועי' ריטב"א נדרים שלהי פרק ז'. ואפי' לדעת הר"ן בנדרים פ"ה דהאוסר הנאת פירות על עצמו יכולי' אחרים ליקח בע"כ ואפי' מיתשיל אח"כ א"צ להחזיר מ"מ כל כמה דלא אתי לרשות זוכה הוי הוא בעלי' ואפי' אמרי' בשאר הפקר דלא בעי' אתי לרשות זוכה עי' נדרים מ"ג היינו משום דלא מצי לאיתשולי עלה ולא מצי למיהדר בי' אבל כאן כיון דכל כמה דלא אתי לרשות זוכה ודאי מצי לאיתשולי עלה ולחזור מן הפקר שפיר מקרי בעלי' ועי' חי' רשב"א נדרים שם. ועוד דלענין לישראל בתרומה משום דלא חזי לדידי' מ"מ מערבי' לנזיר ביין משום דאפשר דמיתשיל אנזירתי' ע"ש. ועוד אפשר דר"ן בנדרים מיירי שאסר ע"ע גם הנאת משתרשי דאז הפקירו אבל כאן מיירי שלא אסר על עצמו רק הנאת הגוף ולא הנאת מכירה ונתינה ושפיר הוי בעלים ועי' מחה"ש סי' שפ"ו סק"י:

ומה שנ"ל ביישוב קושי' פרמ"ג הוא דבאמת יש להבין בנדר או נשבע שלא יהנה ממנו נהי דאין מערבי' בו לכתחלה משום דאסור להינות ממנו אבל בדיעבד אם עירב בו ועביד אי' אמאי לא מהני עירוב וכ"ש דק' אי במצוה דרבנן ל"ש מהב"ע. אבל הדבר פשוט כמ"ש רמב"ן ורשב"א ביבמות ק"ג וטו"א ר"ה כ"ח דהיכי דאפשר לתקן האי' כמו כאן דאם נאמר דאינו עירוב א"כ לא נהנה ולא עשה אי' כלל בזה כ"ע מודו דעביד לא מהני ולהכי אפי' בדיעבד אינו עירוב וכבר כתבו תוס' בתמורה ד' דבצורם אוזן בכור ל"ש על"מ דלא גרע מאלו נפל בו מום מעצמו דשרי ע"ש והר' קי"ל כאביי בעירובי' ט"ו דלחי העומד מאיליו הוי לחי כמבואר סי' שס"ג סי"א וא"כ ל"ש בי' עביד לא מהני ולכן פסקי' שפיר דלחי שעשאו מעצי אשרה כשר אבל לכתחלה באמת אסור לעשות לחי מעצי אשרה דאסור ליהנות וא"ש:

ומצאתי בירושלמי פ"ג דעירובי' סוף ה"א תמן אר"ש חיי' ברי' דרב עכו"ם שעשאה לחי למבוי מתרת את המבוי והכא את אמר הכין [פי' שאין מערבי' בהקדש] אר"א תמן מ"מ נסתם המבוי והכא מאי אית לך ונראה שנתכווין למ"ש כיון דגם נסתם מאיליו כשר ול"ש עביד לא מהני לכן שפיר כשר בדיעבד וכמ"ש. ובזה הנני חותם בברכת שלום ואמת. וד' ירים קרנך בכבוד והיית עטרת תפארת. חיים וברכה למשמרת. כנפשך ונפש אביך הנאמן הדוש"ת באהבה:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה