בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קלה
שיל"ת ב' אויפאלא כאור בוקר ז' אדר ג' תצוה תרנ"ח לפ"ק:
שוכ"ט ושמחת פורים, וד' קרנך ירים בני חביבי הרב הגדול חריף ובקי כמו"ה יודא צבי ני' וכאל"ש בק"ק ש' פאטאק יע"א:
אחרי הודיע משלומינו וברוך אתה בבואך כחפצך ומחר יהי' העת הזה הנני לפרש לך סוגי' דעירובי' י' לפי פשוטו בלי שום חידוש להניח דעתך דמעיקרא פריך ואמאי יעשה פס אמה ומחצה וכו' ש"מ עומד מרובה על הפרוץ משני רוחות לא הוי עומד אפי' היכי דליכא אויר מצד השני של כ"א מן העומדי' אלא צריך העומד מרובה להיות ביחד בצד הפרוץ המועט שבצדו ומשנ' דלעולם היכי דליכא אויר מרובה מצד האחר של שני העומדי' אף שהאויר שבין שנ' העומדי' מרובה על כ"א מן העומדי' מ"מ מצטרפי' שני העומדי' להיות עומד מרובה אבל הכא דיש אויר מרובה על א' מן העומדי' משני צדדי' אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי'. וע"ז פריך ויעשה פס אמה וכו' ש"מ עומד כפרוץ אסור דאפי' אם מצד א' של העומד הוי האויר כעומד נמי מבטל אויר לעומד דאס"ד דמצד א' אינו מבטל להעומד א"כ ל"ל אתי אוירא דהאי גיסא והאי גיסא ומבטל לי' דהא אויר דהאי גיסא שהוא רק כעומד אין בו כח לבטל כלל עומד שהוא כמוהו:
ואל יקשה עליך דא"כ בעומד מרובה על הפרוץ נמי נימא הכי כיון דאין כח בפרוץ שבין שני העומדי' לבטל עומד שאצלו א"כ בטל לגבי העומד ואינו מצטרף עם האויר שמצד האחר לבטלו דז"א דבשלמא התם הפרוץ מרובה על העומד שאצלו וראוי לבטל העומד אלא שאנו מצרפי' העומד משתי רוחות והוי עומד מרובה אבל כי איכא גם אוירא דמרובה על העומד גם מצד האחר אמרי' כמו שאתה מצרף העומדי' כך אנו מצרפי' האוירי' ואתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא שהוא מרובה משני העומדי' ומבטל גם שניהם אבל הכא שהעומד כפרוץ הוא ביחד בלי צירוף גם האוירים אין מצטרפי' לבטלו ואדרבה האויר שהוא כעומד בטל לגבי עומר והוי ג"כ כסתום אי עומד כפרוץ מותר אלא ש"מ עומד כפרוץ אסור וע"ז משני דגם בכה"ג מצרפי' האוירי' דע"י האויר האחר שמצד השני מצאו מין את מינו וחוזר ונימור ואתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל משא"כ בפרוץ כעומד מצד א' שפיר י"ל דמותר דפרוץ בטל לגבי עומד. ושוב מצאתי בריטב"א סברא אחרת לחלק דבשלמא מעיקרא שפיר קאמר אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא וכו' משום דפרוץ שבאמצע שני העומדי' מבטל העומד שבצדו מהאי גיסא שאינו לצד הפתח שהרי הפרוץ מרובה עליו והאויר שבצד השני של העומד השני מבטל העומד השני שהוא ג"כ מרובה עליו אבל בעומד כפרוץ ל"ל הכי ולהכי הוי ס"ל למקשן דאין מצטרפי' האוירי' לבטלו עד דמשני לי' דבהא כמי מצטרפי' האוירי' לבטלו וז"ל דשאני הכא דאתי אוירא וכו' היינו משום דכל חד וחד מהני אוירין נפיש על העומד שביניהם הא אלו הי' העומד שווה לא' מן האוירי' לא מיבטיל בהכי ומשו"ה אמרי' ויעשה פס אמה וכו' ע"ש. ואין לומר נהי דאויר שהוא כמוהו לא מבטל לעומד מ"מ אויר שהוא מצד השני שהוא מרובה על העומד מבטל לי' ז"א דאם האי גיסא אינו מבטל לי' א"כ האויר בטל לגבי העומד והוי כאלו סתום כולו בפס ה' ולא נשאר רק אויר י' בצד השני דהוי פתח והוי נמי כסתום:
אלא דע"ז הוי קשי' לך א"כ האיך משני מעיקרא דעומד מרובה על הפרוץ הוי עומד היכי דליכא אויר מרובה מצד השני דנימא אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא כיון דאפי' פרוץ כעומד אסור ואם האויר מצד א' כעומד מבטל לעומד כ"ש בעומד מרובה משני רוחות דהאויר שבין שני העומדי' מרובה על כ"א מהעומדי' דמבטל להו אף שאין האויר רק מצד א' ובזה יפה הקשית:
אבל כבר פי' הריטב"א דזה באמת הי' ג"כ קושי' הגמ' ש"מ עומד כפרוץ אסור וכ"ש עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות כקושיתך ואיך אמרת דהיכי דל"ש אתי אויר דהאי גיסא ודהאי גיסא וכו' עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות הוי עומד ע"ש ובזה מיושב כל מה דהוי ק"ל בזה ותבין מדעתך: