בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קלג
שיל"ת ב' איפאלא יום ה' לסדר חוקת התורה תרנ"ב לפ"ק
שוכ"ט לאהובי תלמידי הרבני המופלג מו"ה אברהם ני' ווייס ביישוב טעלעגד:
מכתבך קבלתי בזמנו ואיחרתי להשיב מחמת סיבות שונות שאינה לנחת ונפשך בשאלתך בחצר ביהכ"נ שאתה דר בו שיש לו ג' מחיצות וברביעית נפרץ במילואו לרחוב [ואתה כתבת למבוי ואינינו יודע כוונתך אם הוא מבוי בג' מחיצות ויש לה תיקון מבוי בלחי או צוה"פ או כינת אותה משום דקי"ל כשיטת הפוסקים דאין לנו רה"ר דאורייתא] וקשה לעשות שם גדר מחמת הנהר שהולך אחורי העיר ובכל שנה בשעת הפשרת שלגים שוטף ועובר ברחוב ההוא ופורץ גדר וגם צוה"פ קשה לעשות שהערלי' גונבי' אותו ושאלת אם אין להתיר מחמת שהמבוי עמוקה מן החצר כמו י"ב או י"ג טפחים ומחיצה העומדת מאילי' כשרה ובטוח אתה שהמחיצה לא תתעוטש לפחות מכשיעור כי אדרבה בכל שנה מעמיק יותר וציינת דברי מג"א סי' שס"ג סקל"א ומחה"ש שם וטו"ז שם:
תמהני עליך כי פיך שלחת בהוראה חמורה כזו וגם על אשר התבננת כי לא תתמעט המחיצה לפחות מכשיעור כ' מי יודע מה יולד יום ובפרט שאינה עמוקה רק י"ב או י"ג טפחים וגם מי מדד זאת בשעלו בצמצום ומ"מ אכתוב הנלפענ"ד בזה כאשר יחונים החונן לאדם דעת ומפיו דעת ותבונה והוא עזרם שלא אכשל בדבר הלכה חו"ש:
באו"ח סי' שס"ג סכ"ט פסק המחבר דלא חיישי' שמא יעלה הים שרטון ורמ"א בהג"ה הביא ויש חולקי' וסוברי' דחיישי' שמא יעלה הים שרטון ע"ש ובס' חמד משה הק' מ"ש מחיצת הים מלחי שאנו סומכי' עליו ומעשי' בכל יום שמתקלקל בשבת עצמו ואין אומר דבר לחוש לזה. וסבור הייתי לומר דהא דחיישי' שמא יעלה הים שרטון היינו שיעלה שרטון אצל שפתו ולא יהי' כאן גובה י' אבל מ"מ יהי' מכוסה במים בשטח העליון ולא יהי' ניכר שהעלה שרטון ויטלטלו כמקדם וזה ל"ש בלחי שאם יתקלקל בשבת יהי' נראה וניכר ולא יטלטלו. ולפי"ז בנידון דידן כיון שאין המים עומדי' שם ברחוב רק יום או יומים לא חיישי' שמא יארע זה בשבת דוקא ויעלה שרטון שלא יהי' המחיצה גבוה י' דהי' מכוסה במים מלעילא ולא יהא נראה שנתקלקל המחיצה ואפי' ניחוש שיארע כן מ"מ אפשר להורות להם שבשעה שהמים עומדי' שם לא יטלטל כי נתחדש דבר שאינו בכל השנה ולא יטעו לטלטל אז מחמת שמטלטלי' כל השנה אבל בים הנ"ל שפיר חיישי' שלא ידעו כלל שנתחדש דבר השרטון ויטלטלו:
אמנם מדברי רש"י עירובין ח' שכתב ומתקצר רוחב הים ונעשה קרקע כרוחב פרסה או יותר ע"ש לא משמע כן שהחשש שיהי' מכוסה במים. וכן מוכח יותר להיפוך בריטב"א שם שפי' בהא דמרימר דהי' בסורא מבואות שהיו פתיחות לרחבה שעל שפת הנהר מקום שפורסין שם הרשתות והיו גבוה י' מן הרחבה ההוא י"ט כשיעור מחיצה ואפ"ה הי' נותן שם אותן רשתות למחיצה דחייש שמא יעלה הים שרטון וכו' ע"ש מבואר שהי' רחבה סמוך למבוי בלי מים ואפ"ה חיישי' שמא יעלה הים שרטון ויהי' קרקע הרחבה שווה לקרקע המבוי ויטלטלו שם אף שאין הרחבה מכוסה במים. ועוד שהרי לדעת הרה"מ פי"ז משבת ה"ח שפי' בהא דמרימר מבואות המפולשי' שלה היו כלי' מצד אחד לים ושם אין לחוש לפי שאין הים בת טלטול עם המבוי ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון כלומר שיתרחק משם ממקומו וישאר אותו מקום רפש וטיט ויטלטלו מן המבוי בו ע"ש ולפ"ז הרי מבואר להדי' שהחשש הוא שיעלה הים שרטון ולא יכסנו המים ויטלטל מן המבוי בו ע"ש בהדי' ועוד דאי יכסנו המים ולא ידע אכתי לאו בת טלטול עם המבוי הוא ואיך יטלטל מן המבוי לתוכו אלא עכ"ח דלא כנ"ל וא"כ נסתר היתר זה וקושי' חמד משה יבואר בסמוך אי"ה:
ואמנם הרי איכא דעת המחבר דפסק דלא חיישי' כלל שמא יעלה הים שרטון וכן הוא דעת הר"ח והרי"ף ורמב"ם ואפי' לדעת רמ"א שפוסק כחבל ראשונים דחיישי' שמא יעלה הים שרטון כבר כתב מג"א סי' שס"ג סקל"א דזה דוקא בים אבל בשאר נהרות לא חיישי' כלל שמא יעלה שרטון והוא מדברי תוס' עירובי' כ"ד ע"ב ד"ה אין עושי' שכתבו ולפי"ז א"ש הא דלא חיישי' שמא יעלה הנהר שרטון ואפי' אם לא נחלק בין ים לשאר נהרות ע"ש ומשמע דלפי האמת יש חילוק בין ים לשאר נהרות דבשאר נהרות לא חיישי' שיעלו שרטון:
ובחת"ס או"ח סי' פ"ט חידש עוד דהיכי שהמבוי מוקף ג' מחיצות והים הוא מחיצה רביעית במקום לחי בכה"ג כ"ע מודו דאפי' בים לא חיישי' שיעלה שרטון ע"ש והרי בנ"ד החצר מוקף ג' מחיצות שלימות לא חיישי' כלל לשמא יעלה שרטון ויש לפקפק דחולי לא קאמר החת"ס אלא במבוי שאין הים מתיר רק מה שלחי מתיר אבל בחצר דצריך פס רחב ד' או שני פסין משהויין בשני צידי הפרצה ואם הפרצה יותר מעשר צריך צוה"פ כמבואר רסי' שס"ג בזה שפיר י"ל דאפי' בג' מחיצות חיישי' שמא יעלה הים שרטון אבל אין סברא לחלק בזה:
אלא דגוף החילוק של חת"ס איניני מבין כיון דבין כך ובין כך גם אם יעלה הים שרטון ליכא רק איסור דרבנן מ"ט יש לחלק בין אם ישארו ג' מחיצות או שנים כמין ג"ם או שני מחיצות משני צדדי':
אבל ההכרח שאלצהו לחת"ס לחילוק הנ"ל ולפרש פי' חדש בגמר' הוא משום דק"ל לפי' המ"מ בהא דמתיר שעשה רשתות בצד האחר של המבואות במקום שהיו פתוחי' לרה"ר אבל בצד הים לא עשה כלום א"כ לא הי' צריך להזכיר כלל דפסיק לסורא באוזלי מה שעשה לצד רה"ר אלא הו"ל למימר עבד מרימר עובדא בסורא להיתירא ולפענ"ד לק"מ דשפיר אשמועי' אף שתיקן המבוי בצד האחר לטלטל במבוי ואיכא חשש כיון שרגילי' לטלטל במבוי שמא יעלה הים שרטון ויטלטל גם אז מן המבוי לשרטון אפ"ה לא חיישי' לשמא יעלה שרטון משא"כ אי לא הוי אשמועי' דפסיק לסורא באזלי הוי סד"א דדוקא בכה"ג שלא תיקן המבוי כלל הוא דלא חיישי' שמא יעלה הים שרטון ויתקן אז המבוי מצד האחר ויטלטל ממבוי לשרטון ונימא דצריך לתקן דוקא המבוי בצד האחר ובצד הים להא לא חיישי' אבל אם תיקן המבוי בצד האחר חיישי' לשמא יעלה שרטון ואסור לטלטל במבוי רק אם מתקן בצד הים קמ"ל דאפי' בכה"ג לא חיישי':
ועוד נ"ל דהרי לפי' מ"מ תקשי ואמאי לא סגי לי' בפי' רש"י שיטעו ויטלטלו במבוי עצמה וצ"ל שהרי איסור הטלטול במבוי הוא משום דגזרי' שיטעו ויטלטלו גם ברה"ר עי' רש"י ריש עירובי' ולפי"ז אפי' חיישי' שיעלה הים שרטון ויטלטלה במבוי תקשה ומה בכך הלא הם יחשבו שאף שהעלה הים שרטון מ"מ הוא מחיצה וא"כ לא יטעו בין זה לרה"ר וא"כ באמת מותר לטלטל ולהכי חידש חשש אחר שע"י שיחשבו שהוא מחיצה יטלטל מן המבוי לשרטון כי יטעו שעדיין הוא רה"י וכתלי' המקיפי' רה"י ע"ג רה"י כמבואר סי' שמ"ה ס"ג ובאמת דוקא אם תקנו בלחי הוי רה"י כמו"ש מג"א סק"א משום דלחי משום מחיצה כמבואר בעירובין י"ב אבל אם תקנו בקורה שהוא משום היכירא אינו רה"י רק שיש היכר שלא יטלטל ברה"ר נראה שאסור ע"ג הכתלי' דל"ש רה"י כמאן דמלי' דמי ועי' טו"ז סי' שמ"ה סק"ב וסק"ג ולפי"ז אם מרימר הי' מתקן צד השני שהוא לר"ה בקורה גם קודם שהעלה שרטון אסור לטלטל ע"ג מחיצות וא"כ אפי' חיישי' שיעלה הים שרטון אין כאן חשש ולהכי קאמר דפסק באזלי מחיצות שלימות וא"כ אז הי' מותר לטלטל ע"ג מחיצות ואי הוי חיישי' שמא יעלה הים שרטון הי' צריך לעשות מחיצה לצד הים כדי שלא יטלטל מן המבוי לים ולכן צריך טעמא דלא חיישי' שמא יעלה הים שרטון. ובאמת צ"ע קצת אמאי לא פי' כריטב"א דפסק לסורא כי אזלי היינו כמו שהולך וכמות שהוא המבוי גבוה עשרה מן הים:
ובהכי ניחא ג"כ מה שהק' לפי גירסא דידן אמאי לא אמר בקיצור הוי עובדא וחש לה מרימר משום דאז הו"א כיון דחיישי' שיעלה הים שרטון חש ותיקן בקורה אבל באוזלי אסור משום חששא דכתב המ"מ וכנ"ל קמ"ל דתיקן לה באוזלי ולא חיישי' שמא יטלטל ממבוי לשרטון כיון דגם בהיות ים לא טלטולו ממבוי לים אף שאז לא הי' בת טלטול עם המבוי ועכשיו הוא בר טלטול מ"מ כיון שאינו רגיל בזה לטלטל שם לא חיישי' או משום דהוי כמו גזירה לגזירה שמא יעלה שרטון ואת"ל יעלה שרטון שמא לא יטלטלו ועיי' תו"י שבת כ"א:
וגם מה שהק' למ"מ מ"ט יהי' זה השרטון חמור מרה"ר גמור או כרמלית הסמוכה למבוי דסגי בצוה"פ ולשרטון הים לא יועיל וגם מה שהק' בס' חמד משה מ"ש מחיצת הים מלחי שאנו סומכי' עליו ומעשי' בכל יום שמתקלקל בשבת עצמו ואין אומר דבר לחוש לזה ולפמ"ש לק"מ דכאן יטעו דעדיין הוא מחיצה רחבה פרסה עד מקום המים של ים וממקום המים גבוה השרטון כמו המבוי ויחשבו שכל השרטון הוא מחיצה רק שהוא מחיצה רחבה ויטלטלו ע"ג המחיצה וזה ל"ש במבוי הפתוחה לרה"ר או לכרמלית ולא בלחי המתקלקל ובאמת אין זה מחיצה כיון שהוא רוחב פרסה או יותר ואפי' אי נימא דבנעשה בידי אדם לשם מחיצה ג"ז נקרא מחיצה אבל במחיצה הנעשית מאילי' לא נקרא זה מחיצה ואף דבירושלמי פ"ח דעירובי' ה"ח מבואר דגם מה שהעולם מוקף הרים מקרי מחיצה אף שההרים רחבי' מפרסה היינו נגד כל העולם נקרא זה מחיצה אבל נגד מבוי לא נקרא מחיצה העומדת מאילי' שהוא יותר מפרסה מחיצה וא"ש:
ולפי סברא זו ג"כ בנ"ד ל"ש שמא יעלו המים שרטון ולא ישאר מחיצה עשרה דאז מידע ידיע דאסור לטלטל כמו בלחי שמתקלקל בשבת הנ"ל:
מיהו קושי' זו מ"ט חמור שרטון זה דלא מהני צוה"פ מרה"ר גמור או כרמלית הסמוך למבוי דמהני צוה"פ בלא"ה לק"מ דשם מיד כשעושה צוה"פ אסרי' לי' לטלטל מן המבוי לרה"ר או לכרמלית הסמוך לה זכור הוא אבל כאן כל זמן שלא העלה שרטון אין הים בר טלטול עם המבוי ואין יודע כלל מן האיסור לטלטלים וגם הי' מותר לטלטל אז רק שא"א וא"כ כשיעלה שרטון לא ידע כלל מן האיסור ויטלטל מן המבוי בו ועי' מחה"ש סי' שס"ג סקל"א בסופו:
ואגב אכתוב מה שיש לעורר בתשו' ההוא מ"ש שם מדעת עצמו שהרמב"ם מפרש בהאי דעירובי' ח' דשני צידי המבוי הוי מחיצות גמורות ושני הפילושי' היו הא' כלה לאשפה והא' כלה לים והי' ד' מחיצות גמורות ומותר לטלטל בכולה בלי שום תיקון ע"ש לא ראה דברי הריטב"א שם שפי' כן בפי' השני:
ומה שהק' שם על טו"ז ומג"א דתרווייהו ס"ל דעכ"פ בשעה שנקרש הנהר בטלה מחיצה מהא דעירובין ע"ט דמשני ר"א בשלמ' חריץ למיטומי' קאי אלא בית למיטומי' קאי וה"נ אדם יושב ומצפה מתי ימס הקרח והרי הקרח מותר לשוברו בשבת ליטול מים מתחתיו כמבואר בשו"ע סי' ש"ך ס"י וכיון דמותר ליטול בשבת וגם אין דעת אדם לבטלו שם ולא קאי למיטמו א"כ אינו מבטל מחיצה. אשתומא קאמינא התם בעירובין שפיר קאמר דבחריץ סתמא ביטלו ולא יטלנו משם כי סתמא רוצה שיהי' החריץ סתום אבל בית סתמא אינו רוצה למטמי' ומסתמא לא ביטל הסתימה שם ועומד כל שעה ליטול הסתימה משם אם מותר לטלטלו בשבת אפי' בטל לזמן ולא לעולם אפשר שימלך ויטלנו רק בדבר שאסור לטלטל בשבת מבטל ליומי' עכ"פ כמו"ש ריטב"א סוכה ד' אבל בקרח מה בכך דלאו למיטמי' קאי מ"מ כיון דודאי תעמוד הקרישה כל השבת כמו"ש טו"ז ואינו עומד ליטלו משם בשבת הוי כמו דבר שאסור לטלטל בשבת דמבטל מחיצה ואף דמותר לשברו בשבת מ"מ אינו עומד לכך ועוד דאף שיושב ומצפה מתי ימס הקרח היינו שימס בכל הנהר בי"ש אבל כל זמן שאינו נמס בי"ש אדרבה למיטומי מי קאי וניחא לי' שיהי' נקרש בכ"מ גם כנגד המבוי ועוד דנראה דאינו מותר אלא כדי ליטול מים מתחתיו כמו שובר את החביות בשבת קמ"ו דמשם הוציא המרדכי דין זה ומשום דהוי כמו מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו חופר גומא וא"צ אלא לעפרא אבל לשברה משום דצריך לשבירה לא והרי אינו עומד לשברה כדי ליטול מים משם וא"כ שפיר למיטומי' קאי:
וגם מ"ש לתרץ עפ"י דברי מג"א סי' ש"ך סקט"ו שכ' דבנהר או באר אסור כונתו דוקא בכלים מותר משום דאין בנין וסתירה בכלים אבל במחובר לקרקע דיש בנין וסתירה אסור וכתב חת"ס משום בונה וזה תמוה דהא אינו פותח להכניס ולהוציא וכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח ואין כאן בונה ובמחה"ש שם כתב דיש בו משום סותר וגם בזה אני נבוך כיון דכל סותר שלא ע"מ לבנות הוי מקלקל ועי' תוס' שבת צ"ד ד"ה ר"ש דבעי' בזה דוקא צריך לגופו ולגופה ע"ש. וגם א"צ לגופה רק למים והוי כמו חופר גומא וא"צ אלא לעפרה דפטור אפי' לר"י כדאמרי' בחגיגה י' ועי' מג"א סי' שי"ד סק"ה ואמאי לא יהי' מותר לכבוד עונג שבת כמו שמותר חופר גומא וא"צ אלא לעפרה בביצה ח' משום שמחת יו"ט ע"ש בתוס'. ועוד כיון דאיכא תרתי משאצל"ג ומקלקל מותר אפי' לכתחילה וכמו"ש תוס' כתובות ה' ע"ב ד"ה את"ל ועי' פנ"י ביצה הנ"ל:
וגם מ"ש דנהי דמותר לשבר הקרח מ"מ אסור לטלטלו מדמדמי לי' המרדכי לחביות ושם אסור לטלטל השברי' משום שברי כלים תמוה היא דשאני התם דמעיקרא כלי והשתא שבר כלי והו"ל נולד כדאמרי' חולי' י"ד ע"ב אבל הכא מעיקרא קרח והשתא קרח שנשבר הוא וכדאמרי' נמי התם הכא מעיקרא אוכלא והשתא אוכלא:
וגם מ"ש מדמדמי לי' המרדכי לחביות ש"מ דיש איסור בשבירה ומותר רק משום דהוי מקלקל ועכ"פ אינו מתקן אבל בנהר דמתקן מחיצות אסור ואיסור השבירה במקומו עומד משא"כ התבן מותר ליקח לחריץ אף דמתקן מחיצות לפי שאין מכווין לעשות מחיצה ובנטילת התבן אין שום איסור. לפענ"ד שתי תשו' בדבר חדא כיון שהוא אינו מתקן המחיצה רק מחיצה ממילא אתי' שפיר דמי כמו דאמרי' בשבת קי"ג מ"ש עמודי' דלא אילימא דקעביד גומות גומות ממילא קא הוויין ע"ש ועי' מג"א סי' שי"ד סק"ה. ועוד דבנוטל תבן מחריץ לבהמתו נמי קשי' דא מתקן מחיצה ומה שתי' חת"ס דהוי דשא"מ לעשות מחיצה תמוה הא הוי פ"ר ואפי' בדרבנן אסור כמו"ש מג"א סי' שי"ד סוסק"ה אלא דזה שיבוש כיון דבלא איסור עשיית מחיצה מותר לטלטלו משם א"כ גם בעודו שם אינו מבטל מחיצה וא"כ אינו עושה מחיצה כלל בנטילתו שהרי גם מעיקרא הי' מחיצה זו וא"כ ה"נ בקרח כיון שבלא איסור עשיית מחיצה מותר לשברו א"כ גם קודם שבירה הוי מחיצה ומותר לשברו דהא בשבירה זו אינו מתקן מחיצה:
ומ"ש עוד הא אסור לטלטל הקרח משם במקום קרישת הנהר שהוא כקרקף וגם מה שהק' דאם ישבר הקרח ברוחב המבוי באורך כ"כ עד שיהי' מחיצה מתלקט י' מתוך ד' בתוך הנהר יהי' זה משקל כמה ככרות קרח וא"כ אפי' מותר לטלטלו בשבת מ"מ לא עדיף מסולם הצורי בעירובין ע"ז ע"ב ודקלות וסולמות של בבל שם ע"ח דכובדן קובעתן לא הבינותי דהרי א"צ לטלטל הקרח כלל רק לשברו ויפול לתוך המים:
ומה שהק' על טו"ז ומג"א דאם קרח מבטל מחיצה א"כ מ"פ בעירובי' כ"ב ע"ב כ"ע נמי מקיף לי' אוקינוס פי' דלהוי רה"י ומאי קושי' דלמא באמת אוקינוס משוי לי' רה"י ולא משכחת רה"ר רק בשעה שהים נקרש והטו"ז כתב דבים ל"ש נקרש והרי כל הים הסמוך לציר הצפוני בעשרי' מעלות וכן לציר הדרומי הוא נקפא ברוב השנה חוץ מב' או ג' חדשים בקיץ וא"כ במדבר דאמר רחמנא לא תפיקו מרה"י לרה"ר זה הי' ממחרת יו"כ ואז כבר נקפו הימים ובטלו מחיצות אבל בלא"ה אה"נ דים עושה העולם רה"י. הנה מה שהק' על טו"ז ודאי לק"מ דנהי דבציר הצפוני ובציר הדרומי הים נקפא אבל בשאר מקומות אינו נקפא בשום פעם ושפיר הוי מחיצה אי לא חיישי' שמא יעלה שרטון. אבל גם מה שהק' מגמ' הנ"ל לפענ"ד לק"מ חדא דאולי יש שם משפת הים עד מקום הקרח גבוה י' באורך ד' וזה שפיר הוי מחיצה כמו"ש טו"ז שם בסי' שס"ג ועוד דבשלמא הנהר נקרש בכל רחבו ואין כאן מחיצה כלל ואפי' אינו נקרש בכל רחבו אם נקרש עשר סמוך למבוי אותו מקום הוי פרוץ וצריך תיקון כמו"ש מג"א סי' שס"ג סקל"א דעכ"פ בעי' שיהי' הנהר סמוך ממש לראש המבוי וכו' אבל בים נהי שנקפא ונקרש במקום ההוא אולי מצד האחר סמוך ממש לקרח אינו נקפא וא"כ שם הוי מחיצה לכ"ע. ועוד שהארץ עגולה ככדור וגם אם הוא נקפא בשני האורים מ"מ עד מקום שנקרש יש כחצי כדור וזת הוי ג' מחיצות ולרוב הפוסקים הוי רה"י וגם לרמב"ם אינו רה"ר רק כרמלית עיין מג"א רסי' שמ"ה וא"כ אם המדבר שהיו ישראל חונים שם לא הי' כנגד אותן הצירי' שפיר פריך הגמ' דלא משכחת רה"ר וא"ש:
וגם מה שתמה שם על תוס' יו"ט פ"ד דמקוואות מ"ו שכ' על ב"י ביו"ד סי' ר"א שכתב עמ"ש הטור שם ואם נפלו עפר או צרורות בגומא אינו חשוב סתימה לבטלו מתורת קבלה אא"כ יהי' מהודקי' בתוכה וכתב ב"י שהרמב"ן מפרש שנכבש מאילי' ונתבטל שם והרא"ם בס' יראים פי' שכבשו ברגל ונתבטל קבולו וק"ל מהאי דעירובי' ע"ח מלא עפר וצרורות מערבי' ולא מצרכי' כבושה ותי' דגם חריץ שאני דהכא מבטל לי' מתורת כלי ע"ש וכתב תוסיו"ט ומתישב בזה ג"כ משנה ו' פט"ו דאהלות ותמה חת"ס אטו ביטל אוהל אינו חשוב כמו ביטל כלי והניח בתימא. ותימא על תמיהתו הא אמרי' ב"ק ס"ז וב"ב ס"ו דאע"ג דתלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר מ"מ בחקקו ולבסוף קבעו פוסל משום שאובי' משום שהי' עליו תורת כלי בתלוש הרי חזי' דליבטל שם כלי מיני' צריך ביטול טפי ועי' ש"מ ב"ק שם וא"כ שפיר כתב תויו"ט דדוקא לבטל שם כלי צריך כבשו ברגל אבל לא לבטל שם אוהל והרי חזי' דאפי' אין הגומא מחזקת אלא כ"ש ועשה כולה ע"י כלי וכל המים שעוברי' עליו חשובי' שאובי' כמ"ש הטור א"כ גדול כחו של כלי וצריך ביטול יותר.
אבל מ"ש תויו"ט שם דאפי' נפרש כבושה מאיליו כרמב"ן נמי קשי' מהאי דחריץ וצריכי' לתי' הרא"ם תמוה בעיני הלא זה לשון המשנה פ"ד דמקוואות החוטט בצנור כדי לקבל צרורות וכו' ופי' תויו"ט כדי שלא ירדו עם המים וכן כתב ב"י שדרכן הי' לעשות שם בית קבול באמצע כדי שיתערבו שם הצרורות וכו' וא"כ בשלמא בצנור אם הצרורות מתחלחלי' בתוכו ולא נכבש לא הוי סתימה שהרי לכך נעשה הכלי והוי כשאר חפצי' המונחי' בכלי עי' תויו"ט פט"ו דאהלות מ"ז ד"ה ובטלו ולהכי בעי' כבישה אבל בהאי דחריץ אין תכלית עשיית החריץ כדי למלאותו עפר וצרורות ולכן לא הוי כחפץ המונח בתוכו ושפיר הוי סתימא. ועל גוף קושי' הרא"ם ק"ל כיון שדרכן לעשות בית קבול כצינור כדי שיעכבו שם צרורות א"כ שפיר יש חילוק כדמשני שם בעירובי' חריץ למיטימי' קאי אבל בית לאו למיטימי' קאי ע"ש וה"נ האי בית קיבול לאו למיטימי' קאי לכן לא הוי סתימה אא"כ נכבש וצ"ע:
ומה שהאריך שם בדברי מ"מ פי"ד משבת הכ"ג שכתב וחילוק המים והפירות נראה שה"ה בכל דבר שאדם מסתכל ורואה בתוכו דינו כמים וה"ה הדברים הלחי' הרבה והדברי' היבשי' דינן כפירות ושהטעם בזה לפי שאין המחיצות ניכרות וחת"ס תמה היכי רמיזא חילוק זה. ולפענ"ד נראה פשוט דשם מחיצה מורה שהוא חוצץ ומבדיל הרשיות זה מזה וא"כ במלא מים או שאר דבר לח הרי הם מובדלי' הרשיות וא"י לילך בשווה בשתי הרשיות אבל במלא פירות יכול לעבור בשווה זה לרשות זה בלי עיכוב וא"כ הרשיות אין מובדלי' ועי' בלשון רמב"ם פי"ז משבת ה"ד לא מקרי מחיצה ואפי' מלא זכוכית אף שיכול לעבור בשווה מרשות לרשות מ"מ המחיצות נראות והרי הרשיות מובדלי' שפיר הוי מחיצה:
ובהכי מיושב קושי' תוס' שבת ק' אמאי באהלות פט"ו בית שמלאוהו תבן או צרורות בעי' בטלו דוקא והכא פירות מבטלי' מחיצות ולהנ"ל ניחא דוקא מחיצה מבטלי כיון שאין הרשיות מובדלי' אבל שם באהלות לא מבטלי אוירא אא"כ בטלו. ולפי"ז בקרח כיון שאין המחיצות נראות וגם אפשר לעבור בשווה מרשות לרשות ואין הרשיות מובדלי' שפיר מבטלי' מחיצה וכדעת טו"ז ומג"א ודלא כמו"ש בחת"ס שם:
הן כל אלה לפלפולא בעלמא ולהתלמד במק"א אבל בנ"ד פשיטא שאין לחוש שמא יעלה שרטון כמוש"ל עפ"י מג"א דבשאר נהרות לא חיישי' שמא יעלה שרטון וגם עפ"י סברא שכתבתי לעיל אבל הרי כתב מג"א דעכ"פ בעי' שיהא הנהר סמוך ממש לראש המבוי אבל אם הוא רחוק מהמבוי י' אמות צריך תיקון דאותו מקום הוי פרוץ וכו' ע"ש וא"כ ה"נ צריך שעמקות המבוי לא יהא רחוק מן החצר י' אמות דאל"כ הוי שם כפרוץ ושוב צריך תיקון. ועוד דבעי' שיהא מתלקט גבוה י' טפחי' מתוך ד"א כמבואר סוסי' שס"ג אבל מתלקט י' מתוך ה' אמות דניחא תשמישי' הרי הוא כשאר רה"ר עי' טו"ז שם וא"כ לפמ"ש שהמבוי עמוקה מן החצר כמו י"ב או י"ג טפחי' ובודאי המבוי רחבה הרבה יותר מד"א וא"כ אין כאן מתלקט י"ט מתוך ד"א ולא מהני להיות מחיצה:
ועוד דכבר כתב מג"א סוסי' שס"ג סק"מ דלפמ"ש סכ"ט בשם התוס' צ"ל דלא בקעי בו רבים דאל"כ אתי רבים ומבטלי מחיצה כיון שאינה עשוי' בידי אדם וה"נ כיון דבקעי רבים במבוי מבטלי מחיצה שהוא בי"ש ואף שכתב המג"א שם ואפשר דלא מקרי רבי' פחותים מששים ריבוא וכמו"ש סי' שמ"ה ס"ו מ"מ לא נ"ל לסמוך להקל בזה דבסי' שמ"ה לא כתב רק דלא הוי רה"ר דאורייתא אם אין ששים ריבוא עוברי' בו בכל יום אבל מ"מ מדרבנן הוי רה"ר וגזרו בו אטו רה"ר גמור שאסור לטלטל בו ד"א וא"כ אפשר שמדרבנן אף שאין ס' ריבוא בוקעי' בו כל שרבי' בוקעי' מבטלי מחיצה מדרבנן:
ועוד נ"ל דבר חדש דיש לדקדק בלשון הברייתא בשבת ק' דקתני מבוי ששוה לתוכו ונעשה מדרון לרה"ר או שוה לרה"ר ונעשה מדרון לתוכו אותו מבו' א"צ לא לחי ולא קורה וכן הוא לשון הרמב"ם פי"ז משבת ה"ד ולשון השו"ע סוסי' שס"ג והוא חידוש מה בעי בזה ששוה לרה"ר או שווה לתוכו מזה נראה דוקא בשווה לתוכו ונעשה מדרון לרה"ר או שווה לרה"ר ונעשה מדרון לתוכו אז נקרא אותו מדרון מחיצה כיון שהמבוי מופרש ומובדל ע"י מדרון זה מרה"ר הרי הוא חוצץ ומבדיל כשאר מחיצה המבדלת הרשיות אבל אם המדרון מתחיל במבוי ואין המבוי רק משפע דורד לרה"ר או רה"ר אינו שווה ומשפע ויורד למבוי אף שיש סמוך למבוי מדרון מתלקט י' מתוך ד"א לא מקרי מחיצה כלל כיון שאין כאן דבר מבדיל בין רה"ר למבוי והכל שיפוע א' וכן מבואר בלשון הרמב"ם שם שכתב א"צ לא לחי ולא קורה שהרי הוא מובדל מרה"ר. ולפי"ז אם החצר אינו שווה רק ג"כ מדרון ושופע ויורד למבוי ודאי לא מהני מדכון המבוי להיות מחיצה לחצר:
לכן לפענ"ד אין היתר לחצר זה רק כשאר חצר שנפרץ במילואו כמבואר רסי' שס"ג ס"ב. ונזכה במהרה לחצרות בית ד' בתוככי ירושלים והי' העקוב למישור כנפש רבך דויש:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: