אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה קלב

תשובה קלא

שיל"ת ב' איפאלו ב' לס' ויקהל תרנ"א לפ"ק:

ברך ד' חילו. ושלום אהלו. לאיש לפי מהללו. אהובי הרב הגדול בתורה. מעוטר בתפארה. מרבה המוסרה. כמו"ה יוסף ליב ני' אבדק"ק דערעטשקע:

מכתבו קבלתי ולא הי' פנאי להשיב עד היום ומאי דבדק בפי' הירושלמי עירובי' פ"ח הלכה ח' וזה תוארו ר' לעזר שאל לר' יוחנן ההן פיוסרוס זרק מתוכה לר"ה או מר"ה לתוכה א"ל על דעתך אין ר"ה לעולם ריש לקיש אמר לעולם אין ר"ה עד שתהא מפולשת מסוף העולם ועד סופו מיחלף שיטת ר"ל דאמר אין ר"ה בעוה"ז אלא לע"ל שנ' כל גיא ינשא וכו'. והוא תמוה דא"כ במשכן לא הי' ר"ה לר"ל והרי כל מלאכת שבת ממשכן גמרי' וכמו שתמה בק"ע שם. ועוד דהרי כל המשניות מלאי' שיש חיוב סקילה במזיד וחיוב חטאת בשוגג על הוצאה מרה"י לרה"ר רבו מלספר וא"א לפורטם ואיך יחלוק ר"ל ע"ז ועוד יש תמיהות הרבה:

ולפענ"ד נראה פי' הירושלמי בפשיטות דתוס' עירובי' כ"ב ע"ב ד"ה דילמא הקשו לרבנן דס"ל לא אתי רבים ומבטל מחיצה כל א"י תיעשה רה"י ע"י סולמא דצור ומחתנא דגדר ובבל נמי דמקיף לה פרת ודגנות וכו' ותי' דמחיצה שאינה עשוי בידי אדם לא חשיבה מחיצה כולי האי ואפי' רבנן מודו דאתי מחיצה ומבטלי מחיצה ע"ש ומעתה כך היא הוצעת הירושלמי דר"י שאל על הני פיוסרוס (פי' מקומות] המוקפות הרים אי הו' רה"י דלא את' רבים ומבטלי מחיצה אפי' אינה עשוי בידי אדם רק ביד' שמים או דילמא הוי רה"ר דמחיצה בידי שמים אתי רבים ומבטלי מחיצה והשיב לו דע"כ מחיצה בידי שמיה אתי רבים ומבטלי מחיצה דאל"כ על דעתך אין רה"ר בעולם שהרי כל העולם מוקף הרים. אך יש להשיב ע"ז דהרי דעת רשב"א בעבוה"ק הביאו חכ"ץ סוסי' ל"ז דבפלטי' אפי' דלתות מדינה ננעלות בלילה תורת רה"ר עלי' ופי' חכ"ץ דדוקא במבואות המפולשי' שהם מיוחדי' לאנשי מבוי ההוא ואין יד כל אדם שוה בו הוא דמהני נעילת דלתות ולא בפלטי' שיד כל אדם שוה בו דאפי' נעילת דלת לא מהני וכתב שזה דעת רבינו אפרים שהביא בעה"מ עירובי' כ"ב ע"ש ועיי' תשוב' ב"א או"ח סי' כ"ו ונהי דשאר פוסקי' חולקי' ע"ז מ"מ נ"ל דהיינו טעמא כמ"ש תוס' עירובי' כ"ב ד"ה יהושיע דדוקא שבילי בית גלגול דלא ניחא תשמישי' כלל ואינו ראוי למסרו לרבים לכן אין לו תורת ר"ה אבל מבוי מפולש וכו' אע"ג דהוי של יחיד הואיל וראוי למסרו לרבים הו' ר"ה ע"ש וה"נ ס"ל לפוסקי' דאפי' בפלטי' אם דלתות נעולות בלילה הוי רה"י אף דיד כל אדם שוה בו מ"מ ראוי למסרו ליחיד אבל כל העולם נהי דמוקף הרים מ"מ כיון דיד כ"ע שוה בו ואינו ראוי כלל למסרו ליחיד שפיר הוי ר"ה משא"כ הני פיוסרוס שראוי למסרו ליחיד או ליחידי' שפיר י"ל דהוי רה"י ועי' בס' דורש לציון דרוש י"ג בתחילתו בסוף ד"ה העולה מ"ש בזה והיינו דפליג ר"ל על ר"י דלעולם י"ל דהנך פיוסרוס הוי רה"י דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה ומ"מ יש ר"ה בעולם דבכ"ע כיון דא"א למסרו ליחיד שפיר הוי ר"ה כנ"ל וזה דקאמר ר"ל לעולם אין ר"ה עד שתהא מפולשת מסוף העולם ועד סופו וע"ז אמר מיחלף שי' ר"ל דאמר אין רה"ר בעוה"ז אלא לע"ל וכו' והיינו מטעם שכ"ע מוקף הרים או כמ"ש המפרש שא"א שלא יהא הרים באמצע ע"ש וע"כ משום דאתו רבים ומבטלי מחיצה בידי שמים יש בעולם רה"ר וא"כ הנך פיוסרוס נמי הוי רה"ר דאתו רבים ומבטלי מחיצה ביד"ש וא"כ שפיר יש רה"ר בעולם ע"י דאתו רבים ומבטלי מחיצה ביד"ש גם לר"ל ולק"מ:

ובדברי ירושלמי אלו יובן מה שהקשו תוס' לעיל כ"ב ד"ה דילמא ותימא דלרבנן כל א"י תעשה רה"י ע"י סולמא דצור ומחתנא דגדר וכו' והוא פלא דזה הו' רק שתי מחיצות ורבנן ס"ל שתי מחיצות לאו דאורייתא. אמנם להנ"ל א"ש עפמ"ש ריטב"א שם דמחתנא דגדר וסולמא דצור הוי שתי מחיצות כמין גאם ע"ש ולפ"ז דוקא בשני מחיצו' זו כנגד זו ס"ל דלא הוי רה"י משום שמפולש משני צדדי' לרה"ר וא"כ אפשר שהוא מפולש מסוף ועד סופו כדאמר ר"ל בירושלמי אבל בשני מחיצות כמין גאם כגון מזרח דרום דודאי אינו מפולש מסוף העולם עד סופו לא ממזרח למערב ולא מצפון לדרום ולא הוי רה"ר שפיר ס"ל לרבנן דשתי מחיצות דאורייתא והוי רה"י וא"ש:

אבל מה דק"ל על פי' ק"ע שפי' על דעתך אין רה"ר שהרי כל העולם מוקף הרים וזה אינו מוסכם אליבא דכ"ע שהרי לר"א ב"ב כ"ה עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפוניח אינה מסובבת מחיצה ע"ש ואמאי לא פי' כפשוטו כדאמר בעירובי' כ"ב דכולה עלמא נמי מקיף אוקיינוס ע"ש:

ונ"ל דבתשו' חכ"ץ סי' ל"ז תמה ע"ד תוס' הנ"ל דאמאי הקשו מא"י ומבבל ולא הקשה מכל העולם כולה דהוי רה"י לרבנן משום דמקיף אוקיינוס ע"ש. ולפענ"ד נראה לחדש דהא דמחיצות משווי לחלל שבתוכן רה"י היינו דוקא במחיצות שאינן רשות לעצמן אלא לחלל שבתוכן עשויין לעשות אותו רה"י או אפי' המחיצות הן רשות לעצמן אבל הם רה"י כגון שהם גבוהי' עשרה ורחבן ד' אז גם החלל שבתוכן משוי לי' רה"י והוא רשות עם המחיצות אבל מחיצות שהם רשות לעצמם והם כרמלית מדרבנן ומה"ת מקום פטור אז לא משוי לחלל שבתוכן רה"י רק הרי הוא כמוהם כרמלית ולפ"ז ים דאמרי' בשבת וי"ו דהוי כרמלית והכי קי"ל באו"ח סי' שמ"ה סי"ד אף דים אוקינוס מקיף העולם אינו עושה העולם רה"י רק כרמלית ולכן בגמ' פריך שפיר דכ"ע נמי מקיף להו אוקינוס והוי כרמלית ואינה רה"ר אבל עכ"פ אינו עושה העולם רה"י ועיי' בס' דורש לציון ריש דרוש י"ג שחידש דוקא במקום שבלא בקיעת רבים הוי רק כרמלית אז אתו רבים ומבטלי מחיצה והוי רה"ר גמור אבל במקום שבלי בקיעת רבים הוי רה"י גמור אז אין כח בבקיעת רבים לעשותו רה"ר רק נשאר רה"י ע"ש ולפ"ז י"ל דמכל העולם דמקיף לי' אוקינוס ל"ק לי' לתוס' כיון דלא משו' לכ"ע רה"י רק כרמלית כנ"ל שפיר ידעו תוס' גם בקושי' דאתו רבים ומבטלי מחיצה בי"ש ומשוי לי' רה"ר אבל בא"י ובבל דמחיצה משוי לי' רה"י שפיר קשי' להו דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה אפי' בי"ש למיהוי רה"ר וע"ז תי' דבי"ש אפי' הו' רה"י נמי אתו רבים ומבטלי מחיצה למיהוי רה"ר ואפי' לרבנן ואף דבבל מקיף לה פרת ודגלת נמי הוי רק מחיצה דים שהוא רשות לעצמה והוי כרמלית ואינו עושה חללה רה"י מ"מ י"ל דפשיטא להו לתוס' ששפת הקרקע שעל פני פרת ודגלת הי' גבוה יו"ד מבבל שהוא עמוקה מכל הארצות ועי' שאילת יעב"ץ ח"א סי' ו' ושפיר משוי לי' רה"י משא"כ באוקינוס ל"ש האי ולכן לא הקשו מאוקינוס, ולפ"ז א"ש דמאוקינוס ל"ק לי' לירושלמי ע"ד אין רה"ר לעולם די"ל כיון דאוקיניס אינו עושה רק כרמלית שפיר אתו רבים ומבטלי מחיצה בי"ש למיהוי רה"ר אבל מהרים שפיר ק"ל דהם גבוהי' יו"ד ורחב ד' והוויין רה"י ומשוי לכ"ע רה"י ואפ"ה אתו רבים ומבטלי מחיצה בי"ש והוי רה"ר א"כ הני פיוסרוס נמי הוי רה"ר:

ובמש"ל יש לפרש יתר דברי הירושלמי מתני' פליגא על ר"ל איזהו רה"י שבילי בית גלגל וכן כיוצא בהן רה"י לשבת וכו' ובק"ע ושלום ירושלים נדחקו במאי פליגי ולפמ"ש י"ל דעל כ"ע לא קשי' דאינו רה"ר כיון שמוקף הרים כיון דא"א למוסרו ליחיד או ליחידים שפיר לא הוי רה"י רק כרמלית ולהכי אתו רבים ומבטלי מחיצה בי"ש אבל בפיוסרוס דאפשר למוסרו ליחיד וליחידים שפיר הוי רה"י ולא אתו רבים ומבטלי אפי' מחיצה בי"ש וא"כ ע"כ ר"ל דאמר אין רה"ר בעוה"ז רק משום דאתו רבים ומבטלי מחיצה בי"ש ויליף מזה לפיוסרוס ל"ל האי סברא לחלק בין ראוי למוסרו ליחיד בין אינו ראוי למוסרו ועיי' תוס' עירובי' ד"ה יהושיע הנ"ל דדוקא שבילי בית גלגל לפ' שאין ראוי למוסרו לרבים הוי רה"י אבל היכי דראוי למוסרו לרבים לא הוי רה"י א"כ עכ"ח מתני' אית לי' חילוק זה בין ראוי לאינו ראוי וא"כ פליגא אדר"ל דל"ל האי חילוקא, והא דלא קאמר נמי דפליגא אדר"י משום דר"י אי"ל דכל מעלות ומורדית שבא"י אין חייבי' עליהם משום רה"ר ולא מוכח מהאי מתני' כחילוק תוס' בין ראוי למוסרו לאינו ראוי רק החילוק בין א"י לשאר ארצות והאי דתל המתלקט בשאר ארצות כפי' רש"י וא"כ מתני' לא פליגי עלי':

ומאי דק"ל על תי' תוס' הנ"ל דאתו רבים ומבטלי מחיצה בי"ש אפי' לרבנן הלא כתב הריטב"א עירובי' כ"ב דלא אמרי' אתו רבים ומבטלי מחיצה במה שרבים בוקעי' בין שתי מחיצות של צפון ודרום אלא במה שבוקעי' רבים בתוך המחיצה בארכה כמו בפסי ביראות ופתחי' שבחומות ירושלים ע"ש וכן הוא דעת תוס' שם ע"א ד"ה קשי' וכמ"ש מהרש"א בתוס' ד"ה חייבי' ע"ש וא"כ בהנך מחיצות דא"י ובבל דלא בקעי רבים בתוך המחיצה רק בצידי' לא מבטלי מחיצה כלל, ויש לחלק דדוקא מחיצה העשוי בי"א לא מבטל בקיעת רבים מצידי' אבל בי"ש בקיעת רבים מבטל אפי' מצידי' מיהו לפמ"ש הריטב"א שם בהא דפריך אילימא משום דמקיף לה סולמא דצור וכו' דה"פ כיון דאמרת דאפי' מחיצות מרוחקות כ"כ דין רה"י יש להם א"כ אין רה"ר בעולם א"וו דמחיצות מרוחקות ל"ש רה"י והק' הא קרפף יותר מבית סאתים אפי' לא הוקף לדירה הוי רה"י מה"ת וכמה יהא אותו שיעור יותר מבית סאתים ותי' בשם רבינו הגדול דהיינו כל שרואה עצמו תוך המחיצות דאע"ג דלגבי שבת לא בעי' מחיצות הניכרות לדירתו מ"מ בעי' שיראה עצמו תוך מחיצות ע"ש ולפ"ז לריטב"א דמחיצה המרוחקת ל"ש מחיצה ה"ה בקיעת רבים המרוחקת ממחיצה לא מבטל מחיצה אבל למה שחידשו תוס' דמחיצה בי"ש אפי' לרבנן רבים מבטלי מחיצה ומשו"ה לא הוי הנך דא"י ובבל מחיצה אבל מחיצה מרוחקת שפיר י"ל דהוי מחיצה א"כ שפיר י"ל דגם בקיעת רבים רחוק מהמחיצה נמי מבטל מחיצה וגם בהנך מחיצות דא"י ובבל בקעי רבים בסוף משך המחיצה ומבטל מחיצה וא"ש:

ולפ"ז יתפרש הירושלמי כמין חומר דר"א שאל לר"י על פיוסרוס אי הוי רה"י כיון דמחיצות מרוחקת ואינו רואה עצמו תוך מחיצות אי הוי רה"י ופשיטא לי' דלא הוי רה"י דאל"כ אין רה"ר לעולם כיון דכל העולם מוקף הרים אף שאינו רואה עצמו תוך מחיצות אע"כ כיון דאינו רואה עצמו תוך מחיצות הוי רה"ר ור"ל פליג לעולם אין רה"ר עד שתהא מפולשת מסוף העולם ועד סופו ומחיצות מרוחקות מסוף העולם ועד סופו הוי שיעורא דריחוק מחיצות דלהוי ר"ה אבל בפיוסרוס דהוי מחיצות שאין מרוחקות כ"כ שפיר הוי מחיצה והוי רה"י וע"ז אמר מחלפא שיטת ר"ל דאמר אין רה"ר בעוה"ז שהרי א"א שלא יהא הרים באמצע וא"כ אינו מפולש מסוף עולם ועד סופו וע"כ דבכל העולם ל"ש לומר שאינו רה"ר כיון שא"א למוסרה ליחידי' וכמש"ל או כמ"ש בדורש לציון שהרי בחללה של עולם נתנה לנו תורה ד' רשויות ע"ש וכן כ' חת"ס סי' פ"ט שכן גזרה חכמתו שלא להוציא מרה"י המוקף מחיצות לר"ה המוקף מחיצות בי"ש מחיצות דכל העולם ועכ"פ מחלפי' שיטתי' כיון דס"ל דאפי' מחיצות המרוחקות הוויין מחיצה א"כ גם בקיעת רבים רחוק ממחיצה מבטלת מחיצה וא"כ נהי דיש הרים באמצע מ"מ אינן מסוף העולם ועד סופו וא"כ רבים הבוקעי' בפילוש שבין הרים להרים אפי' מרחוק מבטלי' מחיצה ומדינא הוי רה"ר וכשיטת בעה"מ בעירובי' כ"ב דבירושלים כיון דרבים בוקעי' שתי וערב מבטלי' המחיצה אפי' שלא במקום הפילוש רק אפי' במקום המחיצה ודלא כרמב"ן במלחמות שם דאין מבטלי' אלא במקום הפילוש ע"ש. ועי' שאילת יעב"ץ סי' ו' דאע"ג דמעלות ומורדות שבא"י אין חייבי' עליהם משום רה"ר כיון דלא ניחא תשמישי' לא אתו רבים ומבטלי מחיצות מ"מ עירות גדולות ופלטי' שביניהם הוי רה"ר כיון דשם ניחא תשמישי' אתו רבים ומבטלי מחיצות ולפ"ז מוכח דרבים מבטלי' מחיצה אפי' מרחוק כמו דהוי מחיצה מרחוק ודלא כר"ל, והיינו דאמר בירושלמי מתני' פליגא על ר"ל איזהו רה"י שבילי בית גלגל וכיוצא בהן רה"י לשבת משום דלא ניחא תשמישי' לא מבטלי מחיצה ואפ"ה חוץ לשבילי בית גלגל הוי ר"ה וע"כ מוכח דלא כר"ל בחדא או דמחיצות המרוחקות הוי רה"ר ואי מחיצות המרוחקות הוי רה"י ע"כ בקיעת רבים ברחוק ממחיצות נמי מבטלי מחיצה ור"ל ס"ל דמחיצות מרוחקות הוי מחיצה דאין רה"ר אלא במפולש מסוף העולם ועד סופו וס"ל דבקיעת רבים רחוק ממחיצה לא מבטל מחיצה דאמר אין רה"ר בעולם הזה כנ"ל ובחדא מניהו ודאי מתני' פליגא עלי' וא"ש:

אבל מה שרצה מעלתו לומר דלענין הוצאה מרה"י לרה"ר ס"ל לר"ל דליכא רה"ר בזה"ז אבל לענין מעביר ד"א ברה"ר אף שהוא תולדה דהוצאה כשיטת רז"ה ור"ן ורמב"ן שבת ע"ג דד"א של אדם הוא רשותו וכשמוציאו חוץ לד"א מוציא מקרי מ"מ הלכתא גמירי וכ"נ מדברי רמב"ם פי"ב משבת ועי' שבת צ"ו בזה מודה ר"ל דיש רה"ר גם בעוה"ז וכמ"ש כפ"ת סוכה מ"ב לחלק כן לענין דלא בעי' בד"א ברה"ר עקירה משעה ראשונה לכך ואף שהוא תולדה דהוצאה מ"מ נם הושטה תולדה דהוצאה ובהוצאה שנים שעשאו פטורים ובמושיט חייב וכן לא אמרי' בד"א ברה"ר מהלך כעומד לב"ע משום דהלכתא גמירי לה כמ"ש תוס' שבת ה'. לא נהירא לי לא מגמרא ולא מסברא דהרי מתני' דריש שבת בהוצאה והכנסה מרה"י לרה"ר הוא וכן מתני' דלא יצא החייט משום גזירה שמא ישכח ויצא מרה"י לרה"ר הוא וכל משניות דמס' שבת דמיירי מהוצאה מרה"י לרה"ר ומתני' דעירובי' צ"ח לא יעמוד אדם ברה"י וישתין ברה"ר ושם צ"ט לא יעמוד ברה"י וישתה ברה"ר וכהנה כמה משניות וכי יחלוק ר"ל על כל הני משניות דיש רה"ר בזה"ז גם לענין הוצאה מרה"י לרה"ר. ועוד דקושי' ק"ע והרי כל מלאכת שבת ממשכן גמרי' וכיון דשם לא הי' רה"ר לענין הוצאה מרה"י לרה"ר איך יהי' לענין זה רה"ר לע"ל. ויותר נראה להיפוך דלענין הוצאה מרה"י לרה"ר מודה ר"ל דיש רה"ר בזה"ז דלגבי רה"י מקרי גם זה ר"ה וממשכן ילפי' דהי' רה"ר לענין זה רק לענין ד"א ברה"ר ס"ל דליכא רה"ר בעוה"ז דהאי לאו ממשכן ילפי' ולפום דהיטא אינני מוצא משנה נגד זה:

אבל גם שניהם לא נ"ל מסברא דכיון דמקרי רה"ר לענין דבר א' ממילא הוא רה"ר לענין הכל ואינו דומה לסברת כפ"ת דשם הוצאה מרה"י לרה"ר קבעה התורה מטבע הוצאה בעקירה משעה ראשונה לכך ומטבע מעביר ד"א ברה"ר הוא אפי' באין עקירה משעה ראשונה לכך והא כדאיתא והא כדאיתא וכן בהושטה עיקר מטבע שלה בשנים וזה מקרי א' שעשאה אבל אם מושיטי' שנים אפי' לא' באמת פטורי' משום שנים שעשאו כמו במוציא ולענין מהלך כעומד מילתא אחריתא הוא דלא משכחת ד"א ברה"ר בלא"ה אלא בקופץ ובלאה"נ האי אורחי' בהכי והאי אורחי' בהכי והאי כדאיתא והא כדאיתא אבל לענין רה"ר א"א לחלק דאי מקרי רה"ר להאי מקרי נמי ר"ה להאי:

ויהי' איך שיהי' הפי' בירושלמי. מ"מ זה ברור דאין כונס ר"ל דאין חייבי' בעוה"ז על הוצאה והכנסה מרה"י לרה"ר או ד"א ברה"ר אלא ודאי חייבי' אלא דקאמר שאין רה"ר כדינו בעצם הרה"ר בעוה"ז לפי שאינו מפולש מסוף העולם ועד סופו שיש הרים באמצע ומ"מ חייבי' משום רה"ר מטעמא דכתיבנא או מטעמים אחרי' ותדע דלא קאמר אין חייבי' עלי' משום רה"ר בעוה"ז כלישנא דר"י עירובי' כ"ב א"י אין חייבי' עלי' משום רה"ר אלא ודאי אף דאין רה"ר מ"מ חייבי' עלי' משום רה"ר כנ"ל:

ומה שתמה בעירובי' כ"ב דקאמר ואפי' כמעלות בין מרון ופירש"י ומהלכי' בה בזאח"ז ולא שנים יחד ע"ש א"כ לשיטת הסוברי' דבעי' דוקא ס"ר בוקעי' בכל יום ומג"א סוסי' שמ"ג דדוקא ס"ר מבטלי מחיצה א"כ איך הו' רה"ר והאריך בזה. אינה קושי' כלל דגם ברוחב ט"ז אמה תקשי על כל ד"ט רוחב איך הוי רה"ר הא בזה אין ס"ר בוקעי' אך הוא שיבוש דהלא כל ד"ט הם חלק מהט"ז אמה שס"ר בוקע' וזהו רה"ר וה"נ בזה אע"ג דלא ניחא תשמישי' ס"ל דהוא חלק מרה"ר כיון דחלק מס"ר שבוקעי' ברה"ר זה בוקעי' גם כאן ועי' בק"ע עירובי' פ"ח ה"ח שגם לע"ל לא יהי' כל הארץ בשווה כאלו נעשית במלקט ורהיטני ע"ש ופשוט:

ומה שתמה אמאי גזרי' בזה"ז מעביר פחות פחות מד"א משום דילמא אתי לאתויי ד"א ברה"ר כדאיתא בשו"ע סי' שמ"ט ועי' טו"ז שם לשיטות רוב הפוסקים וטו"ז ומג"א דעכשיו אין לנו רה"ר שיהי' רחב ט"ז אמה וס"ר בוקעי' בו ואינו דומה לדגלי מדבר. וכן קושי' אחרונים אמאי בטלי' עכשיו שופר ולולב בשבת משום שמא יעבירנו כיון דליכא רה"ר דאו' וכן ק' על ע"ח שיתופי מבואות שהוא משום גזירות הוצאה מרה"י לרה"ר. ולפענ"ד לק"מ חדא וכי א"א שיהי' לנו רה"ר דאו' אלא שהם כתבו שאינו מצוי רה"ר עכשיו אבל אפשר היא וגזרי' שמא יחזור הדבר לקלקולו כדאמרי' בגיטי' ה' וה"נ אמרי' בביצה ד' ע"ב זמני' דגזרו המלכות גזירה וכו' וה"נ גזרי' זמני' דיהי' רה"ר דאו', ועוד קאמינא הא קי"ל דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אפי' בטל הטעם וכמ"ש רמב"ם פ"ב מה' ממרים ה"ב וא"כ כיון דשופר ולולב בשבת וכן פחות מד"א והוצאה מחצר לחצר או מבית לחצר ומחצר למבוי נאסר בלי ע"ח וש"מ במנין אף שעכשיו בטל הטעם א"א להתירו אלא במנין אחר שגדול ממנו בחכמה ובמנין וליכא כמ"ש רמב"ם שם ודוקא במים מגולי' פסקי' בשו"ע סי' קט"ז דעכשיו שאין נחשי' מצויי' בינינו מותר ול"ש דבר שבמנין משום דגם בשעה שאסרו לא אסרו בכל המקומות רק במקום שהנחשים מצוים כמ"ש תוס' ע"ז ל"ה ע"א ד"ה חדא ושם נ"ז ע"ב ד"ה לאפוקי אבל הני גזירות דלעיל שבשעה שאסרו אסרו בכל המקומות אפי' במקומות דליכא רה"ר דאו' שפיר א"י לבטל אפי' בטל הטעם ולק"מ:

אך לכאורה גבי שופר יש לפקפק דלא בכל המקומות אסרו שהרי במקדש היו תיקעי' ומשחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שתוקעי' בכל מקום שיש בו ב"ד עי' ר"ה כ"ט. אך גם הא לא תברא דדוקא אם בשעה שאסרו לא אסרו במקום דל"ה שייך הטעם מחמת אותו דבר דל"ש הטעם עכשיו אז מותר אם בטל הטעם אבל בשופר אפי' במקום דשייך רה"ר דאו' אסרו בב"ד ובפני ב"ד ושלא בב"ד אסרו בכל המקומות אפי' היכי דל"ה רה"ר דאו' א"כ עכשיו נהי שאין לנו רה"ר דאו' מ"מ כיון שאינו בב"ד ובפני ב"ד שפיר הוי דבר שבמנין כנ"ל. ועוד דהא לולב ומגילה אסרו מה"ט דשמא יעבירנו ואסרו בכ"מ ורק בשופר לא רצו לבטל לגמרי משום שהוא להעלות זכרוניהן של ישראל לאביהם שבשמים כמ"ש תוס' ר"ה שם ד"ה אבל עיי"ש שפיר שייך שגזירה זו הי' בכל המקומות דצריך מנין אחר להתירו שפיר אסרו גם בזה"ז. ואפשר דהיינו דקאמר רבה והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה כדי ליתן טעם אמאי אסור גם בזה"ז וכנ"ל. ויען אני טרוד מאוד אסתגר בזה ידידו דושית:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה