אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה קל

תשובה קכט

עוד להנ"ל

שיל"ת ב' אויפאלו א' ואתחנן תרנ"ה לפ"ק. שבוע העברה קבלתי במרחץ מכתבך עם ח"ת ומה שהקשית בשבת צ"א דבעי זרק כזית תרומה לבית טמא מהו דמצטרף לענין טומאה מיחייב נמי לענין שבת וכ' ותמהת נהי דבשעת הנחה מצטרף האי' זית להאי פחות מכביצה ואיכא הנחה חשיבא מ"מ בשעת עקירה לא הי' כשיעור וליכא עקירה חשיבא ואינו חייב עלי' כדמשמע מבעי' דרבא דלעיל יפה התבוננת בזה. ומה שנ"ל בזה הוא עפמ"ש נמ"י ב"ק כ"ג שהק' למ"ד אשו משום חיציו איתרבאי היכי שרי' ע"ש עם חשיכה להדליק הנר והוא דולק והולך בשבת וכו' ותי' דחיובו משום חיציו כזורק החץ שבשעה שיצא החץ מתח"י באותו שעה נעשה הכל ולא חשבי' לי' מעשה דמכאן ולהבא דאי חשבי' לי' הו"ל למיפטרי' דאנוס הוא שאין בידו להחזירה וכו' וכן הדין לענין שבת דאי אתחיל מע"ש אתחיל וכמאן דאגמרי' בידים בהאי עידנא דלית בי' אי' חשיב ע"ש וה"נ משעה שזרק שאין בידו להחזירה הוי כמאן דאגמר בהאי שעתא גם הנחה וכאלו מצורף מהשתא לטומאה ושפיר הוי עקירה חשובה ג"כ וא"ש:

אבל מה שנ"ל יותר אמת הוא דהרי שיעור הוצאה אינה שוה בכל הדברי' כמבואר פ' כ"ג רק לפ"מ שדרך בנ"א להוציא כך לצרכו במקום הנחתו כ' שם צריך אילי' לא במקום עקירתו וא"כ א"צ שיעור רק במקום הנחתו אלא דצריך עקירה בדבר שבשעת עקירה יהי' שיעור במקום הנחה ולפי"ז בהנך בעי' דרבא דלעיל הוציא חצי גרוגרות לזריעה ותפחה ונמלך עלי' לאכילה וכו' בשעת עקירה לא הי' כ"כ שיהי' בו שיעור אכילה בשעת הנחה שפיר י"ל דפטור ושפיר מיבעי' לי' וכן בהוציא כגרוגרות לאכילה וצמקה וכו' בין עקירה להנחה בשעה שצמקה לא הי' ראוי להיות כשיעור בשעת הנחה וכן בצמקה וחזרה ותפחה בשעת צמיקה לא הי' ראוי' להיות כשיעור בשעת הנחה אבל בזרק כזית תרומה לבית טמא כיון דבשעת עקירה הי' עתיד להיות שיעור חשוב בשעת הנחה שפיר הוי עקירה חשובה וחייב והבן זה:

ומה שהקשית בתוס' שם ד"ה כגון שכתבו ודוקא נקט כזית תרומה דאיכא אי' לאכלה בטומאה ותמהת מנ"ל דהאיבעי' משום דאסור לאכלה בטומאה דילמא האיבעי' הוא משום דאסור לטמא תרומה וכמ"ש רמב"ם פי"ב מתרומות ה"א ומיגו דמצטרף לאי' לטמא תרומה הוי נמי שיעור לענין שבת ולפ"מ שהביא מל"מ שם בשם תוס' דמטמא תרומה לוקה הי' מרויחי' דלא תקשי קושיתם מ"ש כזית תרומה מח"ז דהא במטמא תרומה לוקה. בזה לא דקדקת יפה דודאי משום דמצטרף האי פחות מכביצה למה שזרק לקבל טומאה אינו חייב על כזית שזרק משום שבת דהרי בהך פחות מכביצה לא עשה עקירה והנחה ולא הוצאה כלל אלא שהסברא משום שע"י הצירוף מקבל האי כזית טומאה והוי האי כזית לחודא שיעור חשוב לענין דאסור לאכלו בטומאה הוי האי כזית נמי שיעור חשוב לענין הוצאות שבת אבל לענין איסור, לטמאות תרומה הרי אין כזית הזה חשוב לקבל טומאה כלל אלא בהדי הפחות מכביצה ואיך יהי' שיעור חשוב לענין הוצאות שבת. ואפשר אין אי' כלל לטמאות כזית תרומה אם חולין משלימו לכביצה וכ"ש שאינו לוקה לדעת מל"מ בשם תוס' אלא אם מטמא כביצה תרומה ולק"מ:

ומ"ש ליישב קושי' תוס' הנ"ל מ"ש כזית תרומה מח"ז דהא בתרומה טמאה ליכא אלא אי' עשה וח"ש נמי אסור מה"ת. עפ"י דברי ב"י סי' תרי"ב בשם ראב"י דגם אם שלכד"א אסור מה"ת מ"מ ח"ש שלכד"א מותר דל"ש חזי לאיצטרופי למלקות. ולפי"ז אתה אומר דגם באי' עשה דליכא מלקות ל"ש חזי לאיצטרופי וח"ש מותר מה"ת. דע בני כי טעם זה אינו מפורש בב"י אבל כך שמעת ממני בשם רב א' ליישב קושי' שהקשו בריש ביצה דס"ל לב"ש שאור בכזית וחמץ בכותבות הא מסקי' בגמ' דדוקא לענין ביעור פליגי וא"כ מה נ"מ בהא דחמץ בכותבות הא אין לוקי' אב"י משום דהוי נל"ע או משום שאין בו מעשה וח"ש נמי אסור מה"ת ותי' עפ"י ב"י הנ"ל דכיון דב"י אין בו מלקות ל"ש חזל"א וח"ש מותר מה"ת. ואני דחיתי דבריו מתי' תוס' כאן דמ"מ כזית חמיר טפי שהרי זית הוא שיעור ללקות עליו בכ"מ וא"כ שפיר שייך חזל"א אפי' בלאו שאין בו מלקות כיון דזית הוא שיעור ללקות עליו בלאו שיש בו מלקות ומ"מ תוס' בקושי' דל"ל האי סברא שפיר י"ל כמ"ש וכמדומה אמרתי כן בלעדינו מס' שבת לחדודי בעלמא:

אבל האמת אינו כן דסברת חזל"א הוא בא' משני פנים או משום דאמרינן איך אפשר לומר דח"ש הוא היתר הא אם תצרף אליו עוד ח"ש יהי' אי' ואיך אפשר ששני היתירי' אם יצטרפו יחד יהי' אי' ובב"ח חידוש הוא אע"כ דגם ח"ש אסור מה"ת, פן השני כיון דכזית בכא"פ דאו' א"כ איך נימא דח"ש מותר מה"ת ואיך אפשר כשאוכל אח"כ עוד ח"ש בכא"פ יעבור על לאו כיון שח"ש ראשון הי' היתר גם ח"ש השני הוא היתר אע"כ דח"ש אסור מה"ת, וכל הני שני טעמי' שייכי' גם בלאו שאין בו מלקות וגם באי' עשה ושפיר הק' תוס' וגם שם בביצה קושי' אחרוני' במקומה, אבל בהאי דראבי' שכתב ב"י ל"ש הני תרי טעמי דנהי דאמרי' דמשום חזל"א כפן הא' הוא אי' היינו מצד המאכל אבל אכתי הוא היתר מצד האוכל דהוא שלכד"א ועיי' חת"ס יו"ד סוס"י קי"ד וע"כ צ"ל כפן הב' הואיל וחזל"א בכא"פ לאיסורא גם ח"ש אסור וז"א דמאן יימר דהל"מ כבא"פ הי' בשלכד"א הא הל"מ לא הוי אלא בכד"א אבל שלכד"א באמת אינו אסור אלא אם אוכל כזית בב"א ולא בכא"פ וא"כ ל"ש חזל"א ושפיר ח"ש שלכד"א מותר:

וזאת שנית נ"ל דבשלכד"א ל"ש חזל"א דנהי דאסור מה"ת דכיון דאכלי' אחשבי' לאכילה ולא אמרי' בטלה דעתו אצל כל אדם מ"מ ל"ש לומר דחזי לצרף שיאכל עוד ח"ש שלכד"א דהא לא חזי שאין דרך אכילה כן ובשביל שעשה פ"א שלא כדרך לא יעשה עוד שלא כדרך ועיי' פלתי סי' ס"ב דאי בהמה בחיי' לאו לאיברי' עומדת אין אי' אמ"ה חל כיון שאין האי' מעכבו לחתוך אבר שגם בלי אי' אין דרך לעשות כן אבל באי' עשה ולאו שאין מלקות דל"ש זה שפיר שייך חזל"א וח"ש אסור מה"ת:

ועוד בה שלשי' כמ"ש ראשוני' בסנהדרין כ"ד בהאי דנאמן עלי אבא דדוקא דקבלו בחד דהוא פסול א' מהני אבל לא לקבלו כתרי דהוא שני פסולי' קרוב וחד ע"ש והרי כתב חכ"צ סי' פ"ו דהא דח"ש אסור מה"ת היינו משום דאחשבי', ולפ"ז דוקא ח"ש כד"א או שיעור שלם שלכד"א דהוי חד אחשבי' אמרי' אבל ח"ש שלכד"א דהוי תרי אחשבי' לא אמרינן וכ"ז בהאי דראבי' בסי' תרי"ב אבל ח"ש באי' עשה או בלאו שאין בו מלקות דהוי חד אחשבי' שפיר אמרינן:

ומה שהקשית בשבת צ"ב ע"א דאמרי' ורמי דרבא אדרבא וכו' ומשני איפוך דרבא ס"ל ביד חייב דאגד גופו ל"ש אגד ופריך ביד חייב והתנן פשט בעה"ב את ידו לחוץ וכו' ומשני התם למעלה מג' ופירש"י וטעמא משום דלא נח ולא משום אגד גופו ותמהת הא רבא אוקי למתני' דרפ"ק דשבת בדף ה' משום דידו של אדם חשובה לו כד' על ד' וכתבו תוס' כתובות ל"א ע"ב ד"ה ר"א דאפי' למעלה מג' חשיבא כד' על ד' ע"ש א"כ מאי משני התם למעלה מג' הא כיון דידו חשיבא כד' על ד' גם למעלה מג' שפיר נח כיון דאגד גופו ל"ש אגד, ולפי דעתי לק"מ דנהי דגם למעלה מג' חשיבא כד' על ד' מ"מ אינה חשיבא כר"ה וכדאמרי' לעיל ג' ע"ב ידו של אדם אינה לא כרה"י ולא כר"ה אם אינה ברשות א' עם גופו ע"ש ברש"י וע"ש ריש דף ד' דגם רבא ס"ל כן ולא אמרי' אגד גופו ל"ש אגד רק לענין שאין ליד דין כרשות שגופו בו אבל גם אין לה דין כרשות שידו בה ולהכי למעלה מג' פטור משום דנהי דנח ע"ג מקום ד' אבל לא ברה"ר אבל למטה מג' הוי כנח בר"ה בארץ וחייב ועיי' חי' ר"ן שבת ג' וא"ש:

ומה שהקשית בפסחי' פ"ה ע"ב דקאמר והוא מפרק לה בנגררי' והא כיון דצרי' דומי' דשבת כדפריך והא לא נח א"כ מה משני בנגנרי' הא לפ"ז לא עביד עקירה כדאמרינן בשבת ח' ע"ב גבי זירזא דקני רמי וזקפי' וכו' ולשיטת הראב"ד ברשב"א כתובות ל"א דעקירת הרשות הוי עקירה ניחא אבל הרשב"א שם חולק והדק"ל גם זה אינו קושי' ומה שיתרץ הרשב"א שם גבי הי' מגרר ויוצא דחייב לענין שבת כן יתרץ גם כאן שהי' הרשות שהוציא ממנו גבוה מרשות שלפניו וכשהוציאן הרי כאן עקירה, ומחוורתא כתי' רשב"א שבש"מ שם דגרירה עקירה גמורה הוא דכולו נמשך ויוצא ממקומו בב"א דאלת"ה משיכה היכי' קני' אבל זירזא דקני בשעה שהוא מגביה ראשו האחד עדיין ראשו השני מונח ע"ג קרקע ולענין קניי' נמי בכי הא לא קני' ע"ש ותיתי לי דקיימתי מסברא דנפשאי:

ועתה חזק ואמץ והתמד בתורה ודרך ארץ, ויהי אלקי עמך ותצליח בכל אשר תפנה, רק גם מזה אל תנוח ידך לשמור בריאותך התחזקת והיית לאיש אשר רוח אלקי' בו ותמצא חן בעיני אלקי' ואנשי' כנפש אביך הנאמן דושו"ט כל הימים:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה