בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קכט
שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק לס' יברכך ד' וכו' תרנה"ל. שוכ"ט לבני יקירי הרבני החו"ב, צח ונקי, כמו"ה יודא צבי ני' בק"ק ש' פאטאק וכאל"ש:
אחרי עבר עלינו החג הקדוש זמן מתן תוה"ק וכו' ועל הקושיות אשר ערכת לפני הנני להעמידך על האמת. הפלאת על מאי דאמרינן בשבת ע"ג נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' וכו' אביי אמר חייב מהא דאמרי' בשבת ה' ע"ב המפנה חפצי' מזויות לזויות ונמלך עליהם והוציאן פטור משום שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ואביי משמע שם דג"כ ס"ל הכי וגם נראה דהלכה פסוקה היא דפריך מינה בכ"מ ע' כתובות ל"א וליכא מאן דפליג עלה א"כ הכא אמאי חייב הא לא היתה עקירה משעה ראשונה לזרוק ארבע:
דע בני כי ההפרש שהוא בין שוגג למתעסק הוא כך דשוגג היינו שמתכוין לעשות מעשה איסור זה שעשה רק שגג שאין זה איסור כגון שנתכוין להוציא מרה"י לרה"ר ונתכוין למעשה הוצאה זו שעשה רק שכח שהיום שבת או קסבר שמעשה זו מותרת אבל אם שכח שיש אצלו דבר והוציאו בשבת פטור מחטאת יען לא נתכוין לעשות מעשה זו שעשה ועי' ב"ק כ"ו ותוס' שבת י"א ד"ה שמא וכ"מ פ"א משבת ה"ז. וכן נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך אותו רק שכח שהיום שבת או שגג שמלאכה זו מותרת מקרי שוגג וחייב דהא נתכוין לעשות מעשה אי' זו שעשה אבל נתכוין לחתוך תלוש זה וחתך מחובר אחר מקרי מתעסק גם לדעת רש"י בשבועות י"ט כיון שלא נתכוין כלל לעשות מעשה זו שעשה ולתוס' שם אפי' נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר פטור משום שלא נעשית מחשבתו והיינו אף דנתכוין לעשות מעשה כמו מעשה זה שעשה מ"מ לא נתכוין לעשות מעשה זה שעשה ממש ובנתכוין להגביה את התלוש זה ותלשו או חתכו לכ"ע פטור דהוי מתעסק דהא לא נתכוין כלל לעשות מעשה זו שעשה לחתוך ולתלוש מן המחובר ובנתכוין לחתוך את תלוש זה ונמצא מחובר פליגי אביי ורבא בשבת ע"ב ובכריתות י"ט דלרבא פטור דס"ל דחתיכת מחובר הוא מעשה אחר לגמרי מחתיכת תלוש וא"כ לא נתכוין לעשות מעשה זו שעשה ופטור משום מתעסק והיינו דהא לא נתכוין לחתיכא דאיסורא דחתיכא שהיא אסורה הוא לגמרי מעשה אחר ועי' תוס' כריתות י"ט ד"ה דהא ולאביי חייב דהא מכוין לחתיכה וא"כ מ"ל חתיכת תלוש או חתיכת מחובר מקרי מעשה א' אלא שזו אסורה וזו מותרת ושפיר מקרי מתכוין למעשה שעשה:
ולפ"ז במפנה חפצי' מזויות לזויות דבמלאכת הוצאה הוא בעקירה והנחה והרי בעקירה לא נתכוין כלל למעשה זו שעשה דהיינו להוציא מרה"י לר"ה שהוא מעשה הוצאה והוי מתעסק לגבי חצי המלאכה שהוא עקירה ולהכי פטור אבל גבי נתכוין לזרוק שתים וזרק ד' ס"ל לאביי דזה מקרי מתכוין למעשה שעשה דהא נתכוין לעשות עקירה והנחה ממקום למקום בר"ה אלא שלא נתכוין לשיעור האסור ונעשית מחשבתו דיש ב' בכלל ד' וכמו שפירש"י שם ורבא ס"ל דמעשה זריקת ד' הוא מעשה אחרת מזריקת ב' וא"כ לא נתכוין למעשה שעשה והוי מתעסק ופטור ולק"מ:
ובזה תבין דל"ק ג"כ מה שהקשית בדף ע"ב בלחתוך את התלוש וחתך את המחובר בין אי גרסי' רבה אמר פטור מהא דמנחות ס"ד דרבה ס"ל דאזלי' בתר מעשיו ולא בתר מחשבתו בין אי גרסי' רבא אמר חייב דרבא ס"ל במנחות שם דאזלי' בתר מחשבתו. ולפמ"ש תבין דבר לאישורו דבהאי דשבת ע"ב אי ס"ל לרבה דפטור היינו משום דס"ל דזה מקרי לא נתכוין למעשה שעשה דהא מעשה שהוא נתכוין לה היא מעשה אחרת לגמרי שהיא היתר לכ"ע כמ"ש תוס' בכריתות הנ"ל אף שבאמת עשה מעשה אי' פטור אבל שם במנחות במתכוין להעלות דגים והעלה דגים ותינוק הרי נתכוין למעשה שעשה וגם נתקיימה מחשבתו שהעלה דגים אלא שהוא נתכוין לעשות מעשה זו באופן שהיא אסורה ועשאה באופן שהיא מותרת וס"ל דאזלי' בתר מעשיו דבאמת לא עשה איסורא ולכן פטור אף דנתכוין לעשות מעשה שעשה הי' לעשות זו באופן שהיא איסורא כיון שבאמת לא עשה אי'. ואי רבא ס"ל בשבת ע"ב דחייב והיינו משום דס"ל דזה מקרי מתכוין למעשה שעשה כיון שנתכוין לחתיכה בעלמא ולא הוי מתעסק אבל במנחות שם נתכוין לעשות מעשה שעשה שהעלה דגים ונעשית מחשבתו שפיר לא הוי מתעסק וחייב אף שלפי האמת עשה באופן שמעשה זו מותרת מ"מ אזלי' בתר מחשבתו שחישב לעשות מעשה בעצמה באופן שהיא אסורה והוי כמו הושיט ידו להעלות בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שצריך כפרה ועי' תוס' שבועות כ"ח סד"ה אמר רבא ואין הענינים דומי' והפוך בה והפוך בה וקשרם על לוח לבך כי אין בזה חידוש רק להבין דבר על בוריו. ובזה תנוח דעתך. אביך הנאמן הדוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם ב"ק הנ"ל.