בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קכא
שיל"ת ב' אויפאלו ד' בהר תרנ"ג לפ"ק:
ברכת שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף פיפיות. איש חמידות, כש"ת מו"ה אשר גראסבערג ני' אבדק"ק בעלעניעש והגליל:
יקרתו הגיעני היום ומה שנתקשה בתו"כ פ' אמור שהביא רש"י בחומש לפרוש להם ע"פ ד' מלמד שלא היו יודעים אם מחויב מיתה אם לאו הא א"כ לא הי' התראה למיתה אפי' לרבנן בסנהדרין דף פ' ע"ב דאין צריך להודיעו באיזה מיתה עכ"פ צריך להודיעו שהוא חייב מיתת ב"ד. הנה כבר עמד בזה בס' פני' יפות על התורה ומה שתי' דלכאורה יש ללמוד שהוא בסקילה מק"ו ממקלל אביו ואי דאין עונשי' מה"ד הא כתב מהרש"א בסנהדרין הטעם דשמא כיון דעבירה חמורה הוא לא סגי לי' לכפר בעונש זה רק בעונש חמור בידי"ש וא"כ מותרה לדבר חמור מותרה לדבר הקל עיי"ש הוא תמוה דבסנהדרין הנ"ל אמרינן בהדי' שצריך להודיעו שחייב מיתת ב"ד ועוד דעונש בידי"ש לא בעי התראה וכדאמרינן מלקות י"ג חייבי כריתות לא בעי התראה וא"כ לא הי' מותרה לחמור. אמנם עוד תי' דקשה למה הוצרך לומר הוציא את המקלל וכו' כיון דכתי' אח"כ איש איש כי יקלל וכו' ה"ז בכלל רק לפי שלא היתה התראה הוצרך לפרש דינו בפ"ע וא"כ היתה הוראת שעה והא דלא פריך ומשני כן כמו גבי מקושש בסנהדרין דף ע"ח היינו משום דכאן משמעותא דקרא כן כנ"ל:
ולפענ"ד נראה דהרי אמרינן בסנהדרין נ"ו דגם ב"נ מצווה על ברכת השם וכן פסק הרמב"ם פ"ט ממלכים ועי' בספרי פ' שלח משמע דמקושש קודם מתן תורה הי' וכן משמע בשבת דף קי"ח וכן איתא להדי' בילקוט שלח רמז תש"נ ואיתא בתו"כ דשניהם [היינו המקושש ומגדף] הי' בפרק א' וא"כ גם מגדף הי' קודם מ"ת ויש להם דין ב"נ דאזהרתן זו הוא מיתתן וא"צ התראה ומשה רבינו ע"ה נסתפק אולי יש לו דין ישראל ואינו חייב מיתה ולא התראה:
וגם י"ל דעדים התרו בו מיתה סתם כדין ב"נ וכיון שעדיין לא נשנית בסיני הי' הם סבורי' כקושי' גמ' בסנהדרין נ"ט מדלא נשנית בסיני לב"נ נאמרה ולא לישראל אבל משה ידע האמת דאדרבה לישראלי' נאמרה ולא לב"נ וכיון שהי' קודם מ"ת והי' להם דין ב"נ לא ידע שחייב מיתה. ובזה א"ש מה שהעיר הרי כל המצות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן מסיני ואיך לא ידע משה דין מקושש ומגדף. ולפמ"ש דקודם מ"ת הוי לק"מ:
אך העיר ג"כ מפסח שני ופ' בנות צלפחד. אבל ז"א דהרי אמרינן בגיטין דף ס' תורה מגולה מגילה ניתנו ואפי' למ"ד שם חתימה חתימה ניתנו היינו שלא כתבה עד שנאמרו לו כל הפרשיות שבתורה אבל מ"מ לא נאמרו כל הפרשיות בב"א רק מקצתן בשנה א' ומקצתן בשנה שני' ע"ש ברש"י ותוס' דיש פרשיות שנאמרו לפני אותן שנכתבו לפניהם ועי' רמב"ן בחומש ריש סדר * וריש סדר במדבר ומה שאמרו בתו"כ שכל המצות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן מסיני אין הפי' בהר סיני רק במדבר סיני לאפוקי ערבות מואב אבל יש מהן בהר סיני ויש מהן באהל מועד בשנה א' ומהן בשנה שני' וכמ"ש רמב"ן בנימוקי חומש פ' צו בפסוק ואת החלב עשו. ובזה יבא שלום ינוח על ראשו כנפשו ונפש ידידו החותם באהבה ודו"ש:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: