בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קכ
שיל"ת ב' אויפאלו ג' שמות תר"ן לפ"ק:
שוכ"ט להרבני המופלג. מלא פלג. השטן. שמו ינון. מו"ה שמואל ני' שטאססעל מ' לאפאש:
היום הגיעני מכתבו ונפשו בשאלתו באיש שדר בכפר ונולד לו בן בש"ק ובא לעיר לכבד את המוהל שיהי' מוהל אצלו למול את בנו ביום ח' שהוא בש"ק והמוהל קשה עליו לשבות שם מפני ביטול עונג שבת אם המוהל מחויב ליסע שמה. הנה באמת הי' ראוי שלא להשיב כי מה להם לצעירי ימים לפשוט יד בהוראה ובפרט במקום שיש מרא דאתרא וגם אינו ראוי להשיב באתרי' דרב לשואלי' אחרים אבל כמדומה אינו חפץ בהוראה רק רוצה בתשובה לכן הנני כמשיב אבל אינני מורה רק אם יסכים הרב מרא דאתרא ואם לאו דברי בטלי' ומבוטלי' ויען כ' אני טרוד מאוד נקיטנא נפשאי בקוצר אמרי':
תשובה זה פשוט שאעפ"י שמבטל מעונג שבת מצוה ליסע שמה להיות מוהל שהרי מילה דוחה שבת במלאכה גמורה שהוא איסור סקילה וכ"ש שדוחה מצות עונג שבת וכמ"ש רשב"א סוכה מ"ג דמה"ט לא גזרינן במילה בשבת שמא יעבירנו משום דמילה מלאכה גמורה ודחאה תורה לחלל שבת משום מצות מילה ע"ש. וגם אחרי' זולת האב מותרי' לחלל שבת ולמול מכ"ש שמבטלים עונג שבת מפני מצות מילה ואפי' איכא אב ועושי' בשליחותו עי' ד"מ סי' רס"ד וש"ך חו"מ סי' שפ"ב סק"ד והמצוה של אב מ"מ שליח נמי מצוה קעביד דמשו"ה המוהל מברך כמבואר בסי' רס"ה וכמ"ש מג"א סי' תל"ב סק"ו ומה שהשיג דג"מ שם דממילה אין ראי' משום דאם אין האב מל חייבי' ב"ד למולו ולכך כ"א יכול לברך הוא תמוה שהרי כתב הרמב"ם ריש ה' מילה דבאיכא אב ורוצה למולו אין כאן חיוב על הב"ד כלל ע"ש וכן נשון השו"ע רס"י רס"א משמע כן וכן כתב להדי' רשב"א בתשו' סי' תע"ב והביא ראי' מפסחים ז' ע"ש וכן כתב תשב"ץ ח"ג סי' ט' וא"כ ע"כ אינו עושה רק בשליחות האב ואפ"ה מברך משום דגם שליח עושה מצוה:
אך נסתפק אם יש חיוב גם על המוהל או רק על הב"ד ואפי' על הב"ד מסופק אם יש חיוב ביום ח' דעדיין החיוב על האב ואת"ל דיש חיוב על הב"ד בח' אם א"י האב למול מ"מ מיבעי' לי' אם יכול האב להשתדל ברצי כסף שיהי' לו מוהל אחר אם יש חוב על הב"ד ופשיט לי' מדברי רמ"א יו"ד סי' רס"א שאם אין האב יודע למול והמוהל אינו רוצה למול בחנם רק בשכר ואין יד האב משגת לתת לו שכרו הוי כמי שאין לו אב שב"ד חייבי' למולו ולכן כופי' את המוהל מאחר שאין אחר שימול ע"ש:
ואמנם דין זה נובע מתשוב' רשב"א תע"ב ושם פסק הרשב"א רק דאין האב מחויב לחזור על הפתחים כדי לשלם למוהל שכרו אבל אכתי אם האב עשיר אפשר דבעי למיהב לי' תרקבא דדינרא כדי למול את בנו אבל הדבר מבואר ברמב"ם פי"ב מגזילה גבי השבת אבידה שהוא מחויב לקיים מצותו ולהשיב אבידה ובעל אבידה משלם שכרו כפועל בטל ועי' במ"מ שם וה"נ דכוותי' ב"ד כופי' את המוהל למול כיון שאין האב יכול למול והוא משלם שכרו כפועל בטל. ובזה אין מקום לספק שלו אם האב צריך לבזבז רק כמו בשאר מ"ע באו"ח סי' תרנ"ו או משום דגדולה מצוה זו משאר מ"ע כמ"ש ה המחבר סי' ר"ס צריך לבזבז כל ממונו ולפמ"ש ל"ש כאן בזבוז כלל דא"צ רק לשלם למוהל שכרו כפועל בטל. ועיין ברכי יוסף שם סי' רס"א שכתב אבל אם אם ידו משגת ונדר למוהל חייב לתת ואין כופין למוהל כדין הרופא משמע דוקא נדר אבל לא נדר סגי בשכר כפועל בטל ואף דהוא מצוה דרמי' על כ"ע ועי' תוס' סוכה מ"ב ד"ה מהו דתימא מ"מ גם בדין הרופא מבואר ביו"ד סי' של"ו דדוקא בקצב לו שכר מחויב ליתנו מה"ט אבל בלא קצב סגי בשכר הטורח והבטלה ע"ש ס"ב ובש"ך סק"ו:
ומה שתמה על תשב"ץ ח"ג סי' ח' תמיה א' מרמב"ם אינו כלום דלא כן כתב תשב"ץ כמו שהביא בשמו רק כתב באיכא אב ביום ח' ואינו אונס אין חיוב על הב"ד למולו רק לכוף האב שהוא ימולו כמו בכל מ"ע וע"ז הביא ראי' מרמב"ם שכתב אין מלין בנו של אדם שלא מדעתו אא"כ עבר ונמנע למולו שב"ד מלין אותו בע"כ משמע אבל במתעצל אין הם חייבין למולו בזמנו רק לכוף האב ע"ש בפנים אבל אם א"י למול אפשר מודה תשב"ץ שב"ד חייב למול ואפשר ס"ל דכופין האב לעשות שליח לימול ואין מקום לדבריו כלל:
וראי' שני' הביא תשב"ץ מרש"י יבמות ע"א ע"ב כגון שהי' אביו ואמו חבושי' בבית אסורים בשעת עשיי' ומצות מילה מוטלת עליהם ולא על אחרים ע"ש וע"ז הק' הא התם ע"כ בהבטיחו להוציאו מבית אסורי' דאל"כ אין שוחטין עליו כמבואר פסחי' צ"א וגם ע"כ מיירי ביצא מבעו"י והי' שהות למול דאל"כ גם בשעת אכילה אנוס הוא דמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט וא"כ אינו מעכב אכילת פסח, וגם זה לק"מ דמ"ש דע"כ מיירי בהבטיחו ליתא דאפשר מיירי בלא הבטיח רק שהי' חבוש בב"א לפנים מחומת בית פאגי דשוחטי' עליו אפי' בפ"ע כמבואר שם ואפ"ה אין המצוה מוטלת על אחרי' כל זמן שאפשר שאב יקיים בעצמו שיצא מבית אסורי' מבעו"י ויהי' שהות לימול וכמו שהי' באמת כן דמה"ט הוא מעוכב בשעת אכילה והיינו דרצה תשב"ץ להוכיח אבל בא"א לאב למול מודה תשב"ץ דיש חיוב על הב"ד אפי' ביום ח' וכ"ז פשוט:
סוף דבר לפענ"ד מחויב המוהל היותר קרוב לנסוע שמה למול בש"ק מילה בזמנה. ומל ד' אלקינו את לבבינו לאהבה אותו ולעבדו בלב שלם ידידו החותם בברכה:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: