אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה קה

תשובה קד

ב"ה ב' אויפאלו ד' בהעלותך תרמ"ג לפ"ק:

לרב גדול אחד שליט"א:

מכתבו קבלתי ושמחתי בשלומו הטוב וכו' ובדבר הנידון אשר כתב שבות יעקב שהביא שערי תשובה או"ח סי' שמ"א בחלה שנמצא בתבשיל בשבת דמועיל התרה דהוי כדשיל"מ ומפירי' נדרים לצורך השבת והקשה הא דשיל"מ ל"ש רק במב"מ וכאן הוי מבשא"מ דמיירי בחלה שנפלה לתוך התבשיל. הנה אם לדחות יש דאפשר בתבשיל שהוא מב"מ כגון תבשיל של עיסה ועי' פ"ת יו"ד סי' שכ"ג אות ב' אבל הוכחה שני' שכתב מדכתב ואף דיש ס' ואי במב"מ בעי ק"א ודאי א"ש אבל איני יודע למה הוצרך לראי' כלל הלא לפי הלשון שהביא שע"ת מבואר כן להדי' שכתב ויש להתיר אפי' שלא במינו ואפי' איכא ס' דהוי כדשיל"מ:

ומה שתירץ עפ"י צל"ח ביצה ט"ל דאם יש לו עכשיו היתר לדבר אחד ולהבא לכל דבר אפי' במבשא"מ דשיל"מ לא בטל וה"נ יש לו היתר עכשיו בלא ביטול ליתנו לכהן קטן ולכל אדם ע"י שאלה לכן אפי' בא"מ לא בטל. תי' זה צריך ביאור קצת דלכאורה אין אנו צריכי' בזה לדברי הצל"ח וסגי במ"ש הר"ן בנדרי' נ"ב לדעת הרי"ף דדוקא אם הוא אסור עכשיו ואינו חסר מן איסורו אלא שיהי' מותר לאח"ז אותו חסרון של איסור כיון שהוא מיעוט ראוי שישלמנו החילוק שיש בין מינו לשא"מ אבל כשיש לו היתר עכשיו הרי נתקרב הרבה היתירו של איסור לשל היתר ואין חילוק של מבשא"מ משלימו ואפי' בא"מ לא בטל ע"ש וה"נ כיון שיש לו היתר עכשיו ע"י שאלה ומכ"ש כשישאל יהי' היתר למפרע ונתקרב היתירם ומשו"ה אפי' בא"מ לא בטל וכאן ל"ש מה שהעיר הצל"ח דאנן לא קי"ל כרי"ף רק כראב"י שבב"י סי' ס"ט דמה שמותר עכשיו לא מקרי דשיל"מ שהרי לדבר זה לא נאסר כלל ועי' בש"ך סי' ס"ט סקנ"ו דהרי הכא ניתר אחר השאלה למה שהי' אסור קודם השאלה ועי' בש"ש ש"ו פ"ד:

אבל באמת זה ליתא דהרי גם בנדרים שהוא דשיל"מ ע"י שאלה כ' הר"ן שם דבא"מ בטל אפי' לדעת הרי"ף וא"כ נדחה מ"ש אבל לפי"ז גם דברי צל"ח ביצה תמוהים שהרי הר"ן שם קאי על נודר מן הבשר וא"כ מותר קודם שאלה לאחר ולאחר שאלה מותר גם לדידי' וא"כ לא יתבטל אפי' בא"מ. ולענ"ד דדברי הצל"ח נכוני' דדוקא אם אנו דני' על חתיכה ידועה שייך לומר כיון דחתיכה זו יש לה היתר עכשיו לאדם אחר ולאח"ז לכל אפי' בא"מ לא בטל כיון שאפשר לחתיכה זו להיות נאכל בהיתר לאיש אחר למה יאכלנה באיסור או שהיא שיוה יותר באו"ה אבל באוסר מין בשר דאין לדון רק מצד הגברא שאסר כל מין בשר עליו וגברא זה אין לו רק היתר א' ע"י שאלה אבל מה שאחר יכול לאכול בשר לא ניתוסף היתר לגבי גברא זה ולהכי לא בטל בא"מ ועי' יו"ד סי' רי"א וטו"ז או"ח סי' תקנ"א סק"ט ויש לעיין בזה.

אבל אי קשי' הא קשי' לי על דברי שבו"י הנ"ל הלא מבואר בנדרים נ"ט דתרומה לא מקרי דשיל"מ משום דליכא מצוה לאיתשולי עלה והה"נ חלה וכ"כ הש"ך להדי' ביו"ד סי' שכ"ג סק"ז והאיך כתב שבו"י דחלה הוי דשיל"מ וצ"ע. ויש לי הרהורי דברים בזה אבל יען ס' שבות יעקב אינו בידי לא אוכל לשפוט מבחוץ:

ואודיע לכ"מ מה שאמרתי בענין זה לתרץ דעת הר"ן בביצה ס"ט אין צדין דצידד לומר בבצי' שמביא נכרי ביו"ט שאסורי' דילמא היום נולדו ולא אזלי' בתר רובא שנולדו מאתמול משום דלא אזלי' בת"ר בדשיל"מ וכן כתב מג"א סי' תקי"ג סקי"ג בשם יש"ש והקשו עלי' בספר בינה לעתים פ"ב מיו"ט ה"ו וצל"ח פסחים ז' מסוגי' דשם תיבה שנשתמשו בה מעות חולין ומעות מעשר אם רוב חולין חולין והלא מעשר הוא דשיל"מ כמבואר ברמב"ם פ"י ממע"ש הי"ד והוא משנה בביכורים פ"ג ואיך אזלינן בת"ר ע"ש וכבר כתבנו בזה בתשובה א' באורך. וכעת כנל לחלק בסברא ישרה דבשלמא בנידון הר"ן ומג"א גבי ביצים דאין הספק רק על ביצים אלו שמביא הנכרי אלא על כל ביצים שבעולם שאין ישראל יודע שנילדו היום וכולם הם בכלל הספק ועי' פלתי סי' ט"ל אות ב' והנה ודאי יש בעולם מיעוט ביצים שנולדו היום ביו"ט וא"כ ודאי יש כאן אי' ולהכי לא אזלי' בת"ר בדשיל"מ דאמרינן המתין עד למחר ויהיו גם המיעוט ביצים שאסורי' היום היתר גמור אבל שם במעות מעשר אין בכלל הספק רק מעות זה שנמצא והרוב מעיד שמעות זה חולין ואין כאן איסור בזה שפיר אזלי' בת"ר אפי' בדשיל"מ דמה תאמר אכול בירושלים ודאי לא יהי' איסור הא אנו אומרי' על מעות זה שגם לאכלו חוץ לירושלים הוא היתר כמו בירושלים דאין כאן כלל דבר האסור חוץ לירושלים ומותר בירושלים בכלל הס' ועיין בש"ך יו"ד סי' ק"י סקנ"ו דוגמא לזה:

ועוד נ"ל דיש להבין לפי דעת הר"ן בנדרי נ"ב בטעם דשיל"מ לא בטל משום דשוה באו"ה א"כ זה שייך רק לענין ביטול ברוב אבל לענין כל דפריש מרובא פריש מאי נ"מ אם שוה באו"ה ובשלמא לטעם דעד שתאכלנו באיסור וכו' י"ל גם כאן עד שתסמוך על הרוב המתין עד למחר ולא תצטרך לסמוך על הרוב אבל לטעם הר"ן קשה ונלענ"ד בהקדם מה שנתקשה הפנ"י בקידושין ס"ג ע"ב בהא דקימ"ל דאין ע"א נאמן באיתחזק אי' א"כ כ"ש דאינו נאמן נגד הרוב דרובא וחזקה רובא עדיף וא"כ תקשי סוגי' דהתם דקדשתי את בתי וא"י למי קידשתיה ובא א' ואמר אני קידשתי' נאמן והק' הר"ן הא אין ע"א נאמן בדבר שבערוה דאינו פחות משתים ותי' דוקא היכי שבא להוציא מחזקה אינו נאמן אבל כאן אינו מעיד נגד החזקה רק בא לברר שפיר נאמן ע"ש מ"מ אכתי קשה הא מעיד נגד הרוב דנימא שהוא לא קדשה רק א' מרובא דעלמא ועוד הק' ממעשים בכל יום שלוקחי' בשר מהמקולין עפ"י עדות הטבח אעפ"י שיודעי' שיש לו בשר טריפה מרובה מבשר כשר ואפ"ה נאמן נגד הרוב, והנה קושי' השני' לק"מ לדעתי דהרי שם במקולין הו' קבוע ועי' בסי' ק"י ורשב"א חולין צ"ה ועי' כתובות ט"ו דאמרינן קבוע גם לקולא והוי כמע"מ ואין כאן רוב ושפיר ע"א נאמן אך קושי' הראשונה עדיין קשי':

ונ"ל דבר חדש דל"ש רוב אלא אם הרוב והמיעוט משוני' זה מזה כגון רוב בהמות כשרות ומיעוט טריפות שהמיעוט משונה מהרוב שהרוב כשר ומיעוט טריפה או רוב נשי' בתולות נישאות שהמיעוט משונה מהרוב שהרוב הנישאות הם בתולות ומיעוט אלמנות ויש רוב בפ"ע ומיעוט בפ"ע בזה שייך לומר על דבר שאנו דנין שהוא מהרוב אבל בקידשתי את בתי הלא כל האנשי' שבעולם שוי' ואין חילוק ביניהם לומר שזהו הרוב וזהו המיעוט אלא אנו דנין מי הוא האיש מכל העולם שקידש אשה זו שפיר נאמן ע"א לומר זהו שקידשה דאינו מעיד נגד הרוב דאין כאן רוב ומיעוט כלל, ונראה שזה היתה כונת חת"ס אה"ע ח"ב סי' קמ"ד בהשיגו על פנ"י כתובות י"ב שהקשה ל"ל קרא דמחזירין אבידה בסימני' ת"ל משום ברי ושמא ברי עדיף ואפי' למ"ד לאו ברי עדיף היינו נגד חזקת ממון אבל באבידה ליכא חזקת ממון שהרי אינה של המוצא ותי' דאינו נאמן בברי נגד רובא דעלמא ע"ש והשיג עליו חת"ס ע"ש באריכות ונ"ל שכיוון למ"ש דגבי אבידה ל"ש רוב ומיעוט דאין הרוב חלוק מהמיעוט אלא אנו דנין מי מכל העולם שאבד חפץ זה ושפיר נאמן בברי שהוא אבדו אלא שאין דבריו מבוארי' יפה:

שבתי וראיתי כי דברי פנ"י בקידושין ובכתובות צדקו יחדיו ואין כונת פנ"י בכתובות דאמרי' מא' מרובא דעלמא נפל דבזה ודאי נכון השגת חת"ס אלא כך כונתו איש א' אבד חפץ זה ורובא דעלמא לא אבדו חפץ זה ולאחר האבידה שפיר חלוקי' הרוב דהמיעוט דהמיעוט דהיינו אדם א' אבד חפץ זה ורוב בני אדם לא אבדוהו וא"כ שפיר אנו אומרי' על אדם זה שבא לפנינו שהוא מרובא דעלמא שלא אבדו חפץ זה ולא המיעוט שאבדו ושפיר אינו נאמן בברי שלו נגד הרוב וז"ל פנ"י דהמוצא יכול לומר דלאו ממנו נפל אלא מרובא דעלמא ואין כונתו לומר דמרובא דעלמא נפל רק כונתו דאמרי' דלאו ממנו נפל אלא הוא מרובא דעלמא שלא נפל מהם וכמ"ש והבן, ובזה צדקו גם דבריו בקידושין כיון דרק א' קידש ורובא דעלמא לא קידשו א"כ נימא שהוא מרובא דעלמא שלא קידשו ולמה נאמן נגד הרוב אבל ודאי אם נאמר הרוב שודאי א' מרובא דעלמא קידש ולכן לא קידש הוא ל"ש רוב כמ"ש דמ"ש זה מזה אלא להיפך אמרי' יען שהוא ודאי לא קידש כיון שהוא מרובא דעלמא שלא קדשוהו ודאי אחר מרובא דעלמא קידשה ויש לתקן לשון הפנ"י שם לכונה זו:

ובזה יש ליישב מה דנראה סותר לסברתי הנ"ל מסוגי' דב"ב כ"ג דפריך וליזול בתר רובא דעלמא וכו' ומאי קושי' הא אין כאן רוב חלוק מהמיעוט אלא א' מכל העולם הרגו ושפיר הקרוב מברר שהוא הרגו דמ"ל זה או זה וכבר התעורר כעין זה אאמו"ר הגאון מו"ה יצחק יעקב אבדק"ק שאמשאן זצ"ל בחידושיו כת"י לסוגיא דרוב וקרוב אבל לפי דרכינו יתכן דאחר ההריגה שפיר חלוק הרוב מהמיעוט דרובא דעלמא לא הרגו רק המיעוט הרגוהו וא"כ נימא דהעיר הקרובה הוא מרובא דעלמא שלא הרגוהו וממילא הרגוהו א' מרובא דעלמא אבל ודאי אין לומר להיפך שודאי א' מרובא דעלמא הרגוהו ולכן לא הרגוהו א' מעיר הקרובה דבזה ל"ש רוב כנ"ל:

המורם מדברינו דל"ש רוב ומיעוט אלא היכי שחלוקי' זה מזה אבל בשווי' אין כאן רוב ומיעוט אלא א' מן כולו ולפ"ז א"ש דכמו שכ' הר"ן לענין ביטול כיון דבדבר שיל"מ קרובי' להיות שווי' באו"ה ל"ש ביטול אם הם מב"מ כיון שקרובי' להיות שוי' ה"נ לענין כל דפריש לפי הנ"ל כיון דלמחר יהי' הכל היתר ולא יהי' כאן רוב ומיעוט ולא נוכל להחליט על שום ביצה אימתי נולדה לכן גם היום שאותן שנולדו היום חלוקי' מרוב ביצים שהם אסורי' משום מוקצה ורוב ביצי' אין בהם איסור מוקצה לא אזלי' בתר רובא כיון שהוא דשיל"מ ואין חילוק גדול ביניהם שוב ל"ש בי' רוב ומיעוט כלל והוא מכוון שפיר למ"ש הר"ן לענין ביטול וא"ש, וכ"ז שייך בדבר שאין חילוק בין הרוב להמיעוט רק באו"ה וממילא בדשיל"מ שפיר לא אזלי' בת"ר דהו' כליכא רוב ומיעוט אלא אחד מן כולו וכמ"ש אבל במעות מעשר שרוב חלוק מהמיעוט בלי חילוק או"ה של אכילה בירושלי' רק דמע"ש הוא ממון גבוה וכמו שפסק הרמב"ם פ"ג ממע"ש הי"ז ומעות חולי' הוא ממון בעלים אף דעכשיו אין אנו דנין ע"ז מ"מ שפיר אזלי' בת"ר שנאבד ממון בעלים ולא ממון גבוה כיון שהרוב חלוק מהמיעוט ויש לו שם בפ"ע ואף שהוא דשיל"מ וקרובים להיות שוי' באו"ה מ"מ כיון דלענין דין ממון חלוקי' הרוב מהמיעוט שפיר שייך לומר בי' רוב ומיעוט ואזלי' בת"ר וא"ש:

ומעתה נ"ל דגם לטעם רש"י משום עד שתאכלם יש לומר כן דבאמת צריך להבין איך שייך שאכלו באיסור הלא בטל הוא לכן נ"ל דשני הטעמים צריכי' זל"ז דודאי אם היינו אומרי' דהיתר בהיתר נמי בטל ל"ה אמרי' סברא דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר שהרי המיעוט בטל הוא לגבי הרוב ואין כאן מיעוט כלל רק כיון דאמרינן היתר בהיתר לא בטל א"כ בדשיל"מ מצד ההיתר שבו אינו בטל וכמ"ש הר"ן ואין כאן ביטול רק מצד חלק איסור שבו וא"כ מפני מה אתה אוכל המיעוט מפני שהוא איסור ובטל לכן אמרינן עד שתאכלנו באיסור היינו דמה שהוא איסור יגרום לך היתר וביטול תאכלנו בהיתר ולפ"ז גם לענין כל דפריש מרובא פריש דל"א בדשיל"מ ג"כ צריכין לומר כסברא הנ"ל כיון דל"ש רוב רק משום שהמיעוט חלוק שהוא איסור א"כ עד שתאכלנו באיסור דמה שהוא איסור יגרום לך לאכלו תאכלנו בהיתר וממילא במע"ש דאין האיסור גורם שיהי' קרוי רוב רק דין ממון וכמש"ל לדעת הר"ן שוב שפיר אזלי' בתר רובא ול"א עד שתאכלנו באיסור כלל וא"ש. הכ"ד ידידו הדו"ש ומברכו בברכה שלימה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה