אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה צא

תשובה צ

שיל"ת פה מאדע יע"א תרכ"ה לפ"ק:

נסתפקתי אם הא דאסרי' לשלוח איגרת ביד נכרי בלא קצץ ולא קביע בי דואר במתא לשיטת הרמב"ם והוא דעת המחבר סי' רמ"ז אפי' מיום א' הוא דוקא אם נשתלח לישראל אבל אם נשתלח לנכרי מותר או ל"ש. ואשר הביאני לספק זה המה דברי מג"א סי' הנ"ל אשר אני נבוך בהבנתם וז"ל שם ס"ב ואע"ג דשאר כלים שרי ליתן לנכר' אם יכול לעשות מבעו"י אפי' בלא קצץ ואף שעושה אח"כ בשבת וכו' שאני הכא כיון שנושא כת"י ישראל וניכר מעשה ישראל אמרו בשבת נתן לו להוליך ואסור משום מראית העין. ובהשקפה ראשונה נשתוממתי על המראה א"כ אפי' קביע ע ב' דואר נמי ליתסר שמא לא יוליכנו שמה עד השבת ויאמרו שהישראל ציוהו לילך בשבת:

ועלה בדעתי לומר דלכאורה יש לחלק בסברא על קושי' מג"א דהא דשרי' בסי' רנ"ב בשאר כלים אם יכול לעשות מבעו"י היינו דוקא אם ודאי יכול לגמור מבעו"י ואף שהוא עושה אח"כ בשבת ל"ל בה דאדעתי' דנפשי' עביד שהי' רוצה לאחר מלאכה זו אבל כאן שהחשש שמא לא ימצאנו בביתו ויצטרך לילך אחריו היינו שיש ספק שמא לא יוכל לגמרו בע"ש א"כ כי עביד בשבת אדעתא דישראל עביד ושפיר אסור ועי' בתו"ש סק"ד ולכאורה פלא על דמיון של מג"א:

אמנם נתישבתי דקושי' מג"א הוא כך כיון דאם בודאי יכול לגמרו קודם השבת הוא היתר גמור א"כ גם אם יש ספק שמא לא יוכל לגמרו הוי רק ספק דרבנן ולקולא. וע"ז תי' מג"א דכאן אפי' בודאי יוכל לגמרו קודם השבת יש איסור אם עושה בשבת משום מראית עין רק דאעפ"כ מותר לתנו לי קודם השבת ול"ח שמא לא יגמרו דהוא רק ספק דרבנן ולקולא ולהכי שרי בקביע בי דואר משא"כ בלא קביע בי דואר יש ס"ס לחומרא דשמא לא יעשה קודם השבת ואת"ל שירצה לעשות אולי לא יהי' סיפוק בידו לעשות שלא ימצאנו בביתו ומיושב קושי' הנ"ל כמובן [ואין להשיב דהוי שם אונס חד דהא ס' שמא לא יוכל לעשות קודם שבת אוסר יותר מספק שמא לא ירצה לעשות דהא אם לא יוכל לעשות אסור גם מדינא דאדעתי' דישראל עביד וספק שמא לא ירצה לעשות אינו אסור מדינא כנ"ל רק משום מראית עין ובלאה"נ יש לחלק בזה כמבואר באחרונים סי' ק"י]:

אמנם מה דקשי' לכאורה הוא לפי תי' מג"א דאסור משום מראית עין א"כ מה מהני קצץ בלא קביע בי דואר הלא העולם לא ידעו שקצץ וכמו דאסרי' בסי' רמ"ג קבלנות מרחץ ותנור יען שהעולם יתלו בשכיר יום ולא בקבלנות ועכ"ח צ"ל דודאי יתלו בקצץ דקציצה הוא הדרך כאריסות בשדה ואפי' לדעת הטו"ז סי' רמ"ד ס"ב דצריך דוקא ב' דרכים להיתר וא' לאיסור יע"ש באריכות דבריו הלא כאן ג"כ יש ב' דרכים להיתר, קציצה ובחנם כמ"ש המחבר בסי' רמ"ז ס"ד וא"כ ליכא מ"ע:

אך לפ"ז ק"ל א"כ אף בלא קצץ יהא מותר שהעולם יתלו בקציצה ובחנם והתינח לרמב"ם וסיעתו בסי' רמ"ד דאסרו קבלנות שדה משום דלא אמרו אריסותי' קעביד רק אם האמת כן א"ש דלא אמרי' שיתלו בקציצה רק אם האמת כן אבל אם לא קצץ יש לחוש שיודע להם האמת אבל לשי' החולקים וסוברי' דגם קבלנות מותר בשדה משום שיתלו בשקר באריסות א"כ ה"נ יהא מותר בלא קצץ שיתלו בשקר בקציצה ובחנם וצ"ל דהאוסרי' כאן אפי' מיום ראשון הוא שי' הרמב"ם ואזיל לשיטתי' בסי' רמ"ד. אמנם צ"ע בעיני מדוע לא הביאו ראי' מכאן נגד דעת החולקי':

אך נ"ל סברא לחלק בשלמא שם אם יודע להם שאינו אריסות יש עוד דרך היתר בקבלנות אם יודע האמת שהוא קבלנות מה טוב אבל כאן לא יודע האמת שאינו הולך בחנם וגם לא קצץ שפיר יש איסור בדבר לא סמכי' שיתלו בשקר ועדיין צ"ע:

אמנם מה דק"ל על תי' מג"א שאסור מפני מ"ע כיון שניכר מעשה ישראל משום שהוא כתב ידו לפמ"ש מג"א לעיל סי' רמ"ד ס"ב וסי"ג דבתלוש ליכא מ"ע רק אם מפורסם שהמלאכה היא של ישראל וגם נעשית המלאכה במקום מפורסם אבל אם חסר א' מאלו שני תנאים אין כאן מ"ע עי' במחהש"ק ותוס' שבת ביאור הדברים באורך א"כ ה"נ אף שניכר כת"י ישראל אינו אלא כמו אם מפורסם שהוא מלאכת הישראל אבל עדיין אינו עושה המלאכה בפרהסי' דאטו נושא האיגרת כנשוא נס הרים לעין כל:

לכן הי' נ"ל לומר שהמראית עין הוא שאותו שיבוא האיגרת לידו היינו האיש שנשתלח לו יחשדהו ולדידי' שפיר הוי מלאכת פרהסי' כיון שלו נודע עכ"ח מהמלאכה ואפ"ה בעי' כת"י ישראל דוקא דאל"כ אינו ידוע שמלאכת ישראל הוא דשמא הנכרי הלך וכתב מעצמו [ואין לדחות הלא לאיש הזה אפשר להודיע את כל ונוכחת. ז"א דאפשר שלא יאמין לשמועתו ועי' במג"א סי' רמ"ד ס"ז ביישוב סתירת רמ"א משם לסי' רמ"ג ודו"ק]:

ולפ"ז יצמיח מזה דין חדש דדוקא אם שלחו לישראל יש מ"ע אבל אם שלחו לנכרי כיון שכל מ"ע הוא רק משום שמי שנשתלח לידו יחשדהו וכבר מבואר בסי' רמ"ד דבנכרי ל"ש מ"ע א"כ מותר לשלוח לו אפי' לא קצץ ואפי' לא קביע בי דואר:

ובזה חמותי ראיתי אור ליישב דברי המג"א בסק"ג שפי' דברי המחבר שיגיע לבית הסמוך לחומה לעיר שנשתלח שם כלומר לבית ראשון דלא כב"י דתלי' שימצא שם הבי דואר והוא פלא דלמה בלא קביע בי דואר חיישי' שלא ימצאהו הא ישנו בביתו וכאן תלי' לקולא שבי דואר הוא שם וכבר עמד בזה במחהש"ק שם. ולפמ"ש לק"מ דלעיל קאי שנשתלח לישראל ויש מ"ע שפיר אסור דאיכא ס"ס לאיסורא שמא לא ירצה לעשות ולילך עד שבת ואת"ל שהוא ירצה לגמרו אולי לא יוכל שלא ימצאנו בביתו כנ"ל משא"כ בקביע בי דואר שאינו נותן האיגרת רק לבי דואר והוא נכרי ליכא מ"ע כלל כמש"ל וא"כ אם יכול לעשותו קודם שבת אף אם עושה בשבת אין כאן שום איסור ואיכא רק ספק אחד שמא לא יוכל לעשותו קודם שבת שבי דואר לא יהי' שם וא"כ הוי רק ספק דרבנן ולקולא וכנ"ל:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה