בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה צ
שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק מקץ ה' חנוכה תרס"ל:
שוכ"ט להרבני המופלג, מלא פלג, כמו"ה ישראל ני' היימליך. בק"ק ב טשאבא:
מכתבו בשאלתו הגיע עדי בזמנו ומפני כמה דברי' לא יכולתי להשיב עד היום וכמדומה כבר נשאלתי בזה בהיותי שמה ולא אמרתי בה לא איסור ולא היתר כי הלכות שבת הם כהררי' התלוי' בשערה ובהפרש מעט ישתנה הדין והעולם עושי' מה שלבם חפץ כאשר בעינינו ראינו ובאזגיני שמענו כי גדולי עולם פתחו פתח בכחא דהיתירא כחודו של מחט והעולם פתחו כפתחו של אולם לכן החכם עיניו בראשו שלא יבא לידי תקלה ומכשול וחטא הרבים יהי' תלוי בו:
ובנידון דידן שזה כמה שנים הי' החנות והסחורה לישראל לבדו רק מפני דיומא דשוקא הוא בשבת רוצה ליקח שותף גוי כדי לפתוח החנות בשבת נ"ל דהוא איסור גמור, חדא מפני מראית עין ואף דמבואר בסי' רמ"ה דבשותף גו' ליכא מ"ע כיון דהכל יודעי' שיש לגוי חלק בו ע"ש היינו דוקא אם מתחילתו קבלו וקני בשותפות דלא נקרא על שם ישראל מעולם רק על שם השותפי' ישראל וגוי ביחד אבל כאן שכבר נקרא על שם ישראל כמה שנים ושפיר איכא מ"ע שיאמרו שאין לגוי חלק בו רק בשביל ישראל הוא עושה, והרי אפי' לקולא פסקי' בסי' רמ"ג ס"ב דאם השכירם שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר וכו' מותר להשכירם לעכו"ם וכו' כ"ש הכא לחומרא דכיון שנתפרסם כמה שנים שהוא של ישראל וגם עכשיו יש לו חלק בו ועוסק בו בימות החול בשותפות עם הגוי ודאי יחשדוהו שהוא בחזקת מרא קמא והגוי עושה בשביל ישראל ואינו שותף כלל רק שכיר בא בשכרו:
ואפשר לכונה זו שינה המחבר בסי' רמ"ה לשון הרמב"ם פ"ו משבת הי"ז שכתב המשתתף עם העכו"ם במלאכה או בסחורה או בחנות וכו' והמחבר כתב או שהן שותפי' בחנות בסחורה וכו' משום דרמב"ם הי' אפשר לפרש דאף שהי' החנות מתחילה על שם ישראל רק אח"כ נשתתפו בסחורה שבו נמי שרי לכן כתב המחבר שהם שותפי' בחנות בסחורה כלומר שמתחילה נקרא החנות על שם שניהם דאז ליכא מ"ע וכמ"ש, והרמב"ם לא זו אף זו נקט לא מיבעי' שותפי' במלאכה דשרי בהתנו דהא אין חלק הישראל משביח בחול במה שהגוי עושה בשבת ולא הוטלה מלאכת שבת על ישראל מעולם עי' תוס' ע"ז כ"ב ד"ה לא אלא אפי' שותפי' בסחורה שאינו בחנות דלא הוי מלאכת פרהסי' כלל אבל אפשר דחלק ישראל משביח בחול ע"י עסקן בשבת נמי שרי או בחנות דהוא פרהסי' נמי שרי, וידעתי שבס' שערי תשובה סי' רמ"ה אות ה' לא כתב כן בשם ס' בני דוד מ"מ לפענ"ד נראה כמ"ש:
ואי משום שהפירמא והרשיון הוא ע"ש הגוי כמ"ש במהר"מ שיק או"ח סי' צ"ט הנה שם לרוחא דמילתא כתב כן אבל באמת אין תועלת בפירמא כי רבים עושי' כן הפירמא ע"ש אחרי' כדי לפטור עצמם מפרעון החיבות ומ"מ ידוע לכל שהחנות והסחורה שבה וכל העסק לישראל וגם כאן יחשדוהו שהוא הערמה בעלמא, ועוד דבנידון מהרמ"ש האמת הי' כן שכל העסק הי' של גוי רק הישראל נטל חלק העשירית מריוח בשכר חנותו ואם יחקרו אחר הדבר ימצאו שהאמת כן הוא כמו שהיא הפירמא אבל בנידון דידן אם יחקרו אחר הדבר ימצאו שהפירמא שקר שעכ"פ יש לישראל חלק בחנות ושפיר יחשדוהו שכולו שלו והפירמא הערמה בעלמא והגוי בשביל ישראל עושה וכעין זה מחלק טו"ז בסי' רמ"ג:
ועוד דבנידון דידן שכל עצמו אינו משתתף עם הגוי אלא כדי שיהא החנות פתוחה בשבת שהוא יומא דשוקא מדינא נמי אסור דהוי כקובע מלאכתו בשבת וכאלו מצוה לגוי לעשות בשבת:
ועוד דהא לכ"ע בעי' לכתחילה שיתנו בתחילה קודם השיתוף שיהי' שכר שבת לעכו"ם לבדו אם מעט ואם הרבה ושכר יום א' כנגד יום השבת לישראל לבדו וכאן ודאי לא יתנו כך דא"כ לא יהי' לישראל רווחא מיומא דשוקא שהוא בשבת וא"כ ודאי אסור מדינא לעשות שותפות בלא התנו:
ואפילו בדיעבד לדעת הרמב"ם שהוא דעת המחבר סי' רמ"ה שכרו אסור רק העכו"ם נוטל שכר שבתות כולם והשאר חולקי' ואם אין שכר שבת ידוע נוטל הגוי לבדו שביעית השכר וחולקי' השאר נראה דזה דוקא אם יום השבת הוא רק כשאר ימים סגי במה שנוטל הנכרי שביעית השכר אבל כאן דשבת הוא יומא דשוקא ודאי לא סגי בזה:
ואפילו לדעת הרא"ש דשכרו מותר בדיעבד בקבלו סתם ועשו סתם וחלקו סתם הרי כתב דרק בהפסד גדול יש לסמוך ע"ז וא"כ ודאי אסור לעשות כן לכתחילה להשתתף ע"ד כן:
וגם לדעת הר"ן דכששניהם עוסקי' ביחד כל ימי החול ובשבת עוסק העכו"ם לבד מותר לחלוק עמו כל השכר, מ"מ הרי כתב בזה שני טעמי', חדא משום שהכל יודעי' שהגוי שותף ליכא משום מ"ע וכבר כתבנו לעיל דכאן איכא משום מראית עין, ושנית משום דהגוי עושה בע"כ של ישראל ע"ש וא"כ ודאי אסור להשתתף לכתחילה אדעתא דהכי, אבל א"צ לכל זה דודאי לכתחילה אסור להשתתף בלא התנו שכן הוא מפורש בגמ' לכן לפענ"ד אין היתר בזה ולא תעשה זאת בישראל וכל שומר שבת מחללו, שכרו הרבה מאוד עפ"י פעלו, ונותני' לו נחלה בלי מצרי', דמצא מאה שערי', כנפש החותם בברכה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: