בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה פט
שיל"ת ב' אויפאלו יום ה' לס' בשלח תרמ"ד לפ"ק:
שפע ברכה והצלחה לכבוד ידידי הרבני החרוץ ושנון הנגיד כמו"ה משה שמואל שטערן ני' היושב בק"ק סערענטש:
אחרי דרישת שלומו הטוב באתי להשיב על אשר הראה בס' כת"ס או"ח סי' מ"ה כתב ליישב דברי רש"י פ' בא בפסוק כל מלאכה לא יעשה בהם אפי' ע"י אחרים והוא מהמכילתא והק' רמב"ן בנימוקי חומש אם אחרי' ישראל הוא עצמו מוזהר ואם מטעהו עובר משום לפ"ע ואם אחרי' נכרי ליכא רק שבות ועי' ב"י סוס"י רמ"ד בשם סמ"ג. וכתב בס' הנ"ל דמשכחת שעושה המשלח מלאכה ומצוה לחבירו לעשות עמו דשליח לאו בר חיובא דשנים שעשאו מלאכה פטורי' ויש שליח לד"ע כמבואר ב"מ יו"ד וא"כ משלח עשה כולה וחייב ודחי' לי' עפ"י בית מאיר סי' ה' דבכה"ג גם משלח פטור דעכ"פ גופו לא נח ולא עשה מלאכה שלימה. ושוב כתב דמשכחת בגדול שצוה לס' גדול ס' קטן לעשות מלאכה שהשליח מותר לעשות מלאכה ול"ש בי' ספיקא דאו' לחומרא כיון דהספק על גופו אם מחויב לקיים התורה וא"כ גם ע"ז יש ס' אם מחויב לקיים דין זה דס' תורה לחומרא וכמ"ש פנ"י קידושין ס"ג ול"ש בזה. אשלד"ע כיון דשליח לאו בר חיובא על ס' אבל משלח אסור לצוות שמא שליח גדול והמשלח שהוא גדול אסור לעבור איסור תורה והוא פלא הלא בדברי ב"מ גם התי' השני נדחה דהא מ"מ גוף המשלח נח. אמנם למה שהבין בס' הנ"ל סי' מ"א בכונת ב"מ דדוקא בשליח נכרי דליכא גוף ישראל שלא נח בשבת בזה ל"ש שליחות לחומרא אבל בשליח ישראל דאיכא גוף ישראל שלא נח בשבת אף דגוף המשלח נח מ"מ היכי דל"ש אשלד"ע המשלח חייב א"ש דתי' הראשון שפיר דחי דליכא שום גוף ישראל שלא נח כיון שכ"א לא עשה מלאכה שלימה אבל בתי' שני יש ספק שמא יש גוף ישראל שלא נח:
אבל מה שקשה עליו שכתב בהני תרי גונא דשליח לא מקרי בר חיובא והלא מבואר בתוס' ב"מ יו"ד ד"ה דאמר דכהן שאמר לכהן קדש לי אשה גרושה מקרי שליח בר חיובא הואיל ואם מקדשה לעצמה חייב אע"ג דאם קידש לחבירו אינו חייב מ"מ מקרי בר חיובא רק שליח ישראל שאינו בתורת אותו דבר מקרי לאו בר חיובא עיי"ש וה"נ כיון שהוא בר חיובא על שבת אף שבאותו מעשה שלא עשה כל המלאכה אינו חייב מ"מ מקרי בר חיובא:
והנה אף שאין דרך לפלפל באחרוני' מ"מ לא באתי אלא בשביל דבר שנתחדש בה דבאמת דברי תוס' תמוהי' ומה בכך שכהן בר חיובא במק"א כיון שמ"מ במעשה השליחות שעושה עתה אינו עושה עבירה ל"ש דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין וכבר עמד בזה בתשו' נוב"י קמא אה"ע סי' ע"ח. וגם מ"ש תוס' שם בישראל אף דעובר על לפ"ע לא מקרי בר חיובא קשה הא מ"מ שייך דברי הרב וכו' וכמו שהק' שם בתשו' הנ"ל:
לכן נ"ל דבאמת ק"ל מאי פריך שם אלא מעתה האומר לאשה וכו' דלאו בני חיובא נינהו וכו' הא נהי דאין חייבין לשלם אבל חייבין משום לאו דגניבה וא"כ שייך דברי הרב וכו' שוב מצאתי שהנוב"י שם סי' ע"ה עמד בזה. והנ"ל בזה דהרי מבואר בקידושין מ"ג דלכ"ע אפי' אשלד"ע מ"מ משלח חייב בדיני שמים ועיין בש"ך חו"מ סי' ל"ב סק"ג מבואר מזה דעכ"פ עושה המשלח עבירה והנה בהא דאשלד"ע משום דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין יש שני טעמי' או משום דיכול המשלח לומר כסבור הייתי שלא ישמע לי או כמ"ש רש"י ב"מ הנ"ל ולא הי' לו לעשות וכן בקידושין מ"ב פרש"י אלא הרי הוא כעושה מאיליו ונ"ל דזה תלי' דלמ"ד אי בעי עביד פטור המשלח מטעמא דאמר המשלח כסבור הייתי שלא ישמע לי ואף שהשליח אינו בתורת אותו דבר ולא בר חיובא כמו כהן דאמר לישראל קדש לי אשה גרושה מ"מ כיון שעובר הישראל על לפ"ע יכול לומר כסבור הייתי שלא ישמע לי ואפשר לדידי' אפי' בד"ש פטור ויש ליישב בזה קושי' הג"ה שבש"ך סי' ל"ב הנ"ל מסנהדרין כ"ט דר' שמלאי אפשר ס"ל כמ"ד אי בעי עביד. אבל למ"ד דתלי' בבר חיובא אפי' יודע ודאי שישמע לו פטור המשלח וגם אין זה טענה כלל שסבר שלא ישמע לו דא"כ למה שלחו ולדידי' ודאי חייב המשלח בד"ש אלא כיון דהשליח לא הי' לו לשמוע ולא הי' לו לעשות הוי כעושה מאיליו וחייב שליח וכיון דשליח חייב משלח פטור וכדאמרינן ב"ק מ' כופר א' אמר רחמנא ולא שני כופרי' ועיי' בתוס' ד"ה כופר א' וד"ה כופר שלם וראוי יותר לחייב שליח דקעביד מעשה ולא משלח דדיבורא בעלמא ועי' מג"א סי' תל"ב סק"ו. וא"ש דס"ל למקשן באשה ועבד אף דאסורי' לגנוב ושייך דברי הרב וכו' מ"מ כיון דהמשלח עביד עבירה שהרי בד"ש חייב והשליח לאו בר חיוב ממון הוא וליכא רק תשלומין אחד שפיר חייב המשלח וע"ז משני דשליח בר חיוב ממון הוא. וניחא ג"כ בישראל כיון דלאו בר חיובא משום גרושה כלל רק משום לפ"ע אף דשייך דברי הרב וכו' ושליח אדעתי' דנפשי' עביד מ"מ לאו בר עונש הוא משום גרושה ושפיר חייב המשלח. אבל בכהן דהוא בר חיובא על גרושה כשקדשה לעצמו נהי דכשקדשה לכהן אחר לא עשה הוא כל העבירה אבל חצי עבירה עשה וראוי לעונש משום איסור גרושה לכהן וכמג"א הנ"ל דאפי' בשליח מצוה דהוי כאלו עשה המשלח כל המצוה מ"מ גם השליח עשה מצוה ויכול לברך ה"נ אפי' נאמר ישלד"ע והוי כאלו עשה המשלח מ"מ גם השליח עשה עבירה והוי בר חיובא וכיון דהשליח ראוי לחצי עונש ממילא אין המשלח ראוי רק לחצי עונש וממילא שניהם פטורי' כמו שאמרו בב"ק מ' הנ"ל כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר וכן גילוי רחמנא דאשלד"ע מה"ט ועי' נוב"י הנ"ל סי' ע"ה ע"ז וע"ח שדרכו קצת בדרך זה ותא חזי מאי בין דבריהם לדברי ומיושב כל קושי' הנ"ל, ולפ"ז יש להצדיק דברי כת"ס הנ"ל דהיכי דאין השליח עושה שום עבירה עכשיו כיון דגופו נח ממלאכה שלימה אף דהוא בר חיובא במק"א לא מקרי בר חיובא וא"ש:
ואשר אנכי אחזה לי ביישוב קושי' רמב"ן הנ"ל הוא דבר חדש עפ"י מה שהביאו האחרוני' בשם ריטב"א דאף במקח וממכר בשבת ויו"ט הוא רק איסור דרבנן משום שמא יכתוב ועי' רש"י ביצה ל"ו וכ"ז מ"מ זה היינו דוקא במשא ומתן שהוא באקראי בעלמא אבל לעשות מו"מ בקביעת אף בדבר שאינו מלאכה אסור מה"ת שתהי' השוק מלא לכל מו"מ ותהי' החנות פתוחה והחנוני מקיף וכדומה ועיי' רמב"ן בחומש פ' אמור בפסוק יהי' לכם שבתון שהאריך בזה. וכן אני אומר אמירה לנכרי שבות לצוות לנכרי באקראי בעלמא בשבת ויו"ט לעשות מלאכה אבל שיהי' כל א' מישראל בכל שבת ויו"ט עושה כל המלאכות בקבוע ע"י נכרי שליחו וישראל מצווהו לעשות זהו איסור תורה מקרא דכל מלאכה לא יעשה בהם שלא יעשה ע"י אחרי' וכדרשת מכילתא וא"ש. ובזה יובן הא דאמירה לנכרי שבות אפי' באקראי דגזרו רבנן אטו בקביעת וסמכו אקרא של ודבר דבר עי' רש"י ע"ז ט"ו:
ובהכי א"ש דברי טו"ז סוס"י רמ"ג שכתב שם לאסור מרחץ של ישראל שהשכירהו לעכו"ם לחמם בשבת משום מראית עין אף שאין אחרים יודעים שהוסק רק השכני' משום כל מקום שאסרו חכמי' משום מ"ע אפי' בח"ח אסור ואף דבאיסור דרבנן ל"א הא מ"מ מלאכת ישראל ע"י גוי הוא מה"ת כסמ"ג בשם מכילתא ובתוס' שבת ריש סימן רמ"ג תמה עליו הלא הלכה רווחת בישראל דאמירה לנכרי רק שבות ודלא כמכילתא עי"ש, ולפמ"ש א"ש דהתם לעשות מלאכה במרחץ בקביעות בכל שבת שפיר הוי איסור תורה וכסמ"ג ומכילתא והא דהוי רק שבות היינו באקראי ואין כאן מחלוקת:
וכיוצא בזה חידשתי לענין אין מבטלין איסור לכתחילה דאפי' להסוברי' דאין מבטלין איסור הוא רק מדרבנן היינו דוקא לבטל באקראי בעלמא אבל לבטל בקביעות כל איסורי' ודאי אסור מה"ת, ובזה מיושב מה שהק' עליהם הראשוני' מהא דחולין צ"ח דקאמר זרוע בשילה חידש הוא דבכה"ת כולה אין מבטלי' איסור לכתחילה והכא מבטלין ולשיטתם אין חידוש דהא מה"ת בכ"מ מבטלין וכן מהא דקידושין נ"ז ע"ב דאמר רבא לא אמרה תורה שלח לתקלה והא בטל הוא ומה"ת מבטלין לכתחילה, ולפמ"ש א"ש דהתם לבטל לכתחילה בקביעות כל זרוע בשילה וכן כל משולחת בצפורי מצורע זה ודאי איסור מה"ת גם לדידהו רק באקראי הוא מדרבנן:
ובהכי יש ליישב קושי' ראשוני' בסוכה ט' דמשני בשחבטן ועי' רש"י והק' ראשוני' הא אין מבטלין איסור לכתחילה, ולפי האמור י"ל דהא דאסרו רבנן לבטל איסור לכתחילה אפי' באקראי היינו משום גזירה שמא יבא לבטל גם בקביעות כדי להתיר האיסור אבל בסכך פסול אין חשש שיבטל תמיד סכך פסול בכשר כדי לעשות סוכה דלאיזה תכלית יעשה כן בקביעות להכי לא גזרו חכמי' באקראי ומותר לבטל לכתחילה:
ואולי זה כונת הלבוש שהביא הטו"ז או"ח סי' תרכ"ו שכתב דטעם בעלמא בזה דגזרינן שמא יבא להתיר כל האיסור היינו שיבטל כל האיסורי' וזה אסור מה"ת כנ"ל אבל הכא במצוה ל"ש זה כיון דלמצוה קמכוין לא יעשה המצוה בעבירה וא"כ בודאי לא יבטל בקביעות סכך פסול בכשר דהא מה"ת אסור לבטל:
ומה שהק' עליו טו"ז שם מהא דסי' תרכ"ט סעי' ח"י דאין מסככין בנסרי' משום גזירות תקרה לק"מ לפענ"ד דשם החשש שיטעה בדין ויסבור שכשר ומותר לישב תחת תקרת ביתו וא"כ אין לומר שלא יעשה המצוה בעבירה דהא יטעה שאין כאן עבירה אבל כאן אין החשש שיטעה בדין יען שמותר באקראי מותר גם בקביעות אלא החשש שיבטל במזיד כדי להתיר האיסור ובזה שפיר אמרינן דבמצוה לא יעשה המצוה בעבירה כיון דודאי שהוא עבירה ועי' טו"ז יו"ד סי' צ"ט סק"ט:
ואפשר לומר דזה ג"כ כונת הב"ח שתי' דהא דאין מבטלי' איסור לכתחילה הוא בדרבנן וה"מ במקום שנהנה אבל מצות ללה"נ דהיינו במקום שנהנה מן הביטול גזרי' שמא יבטל כל האיסור כדי להתירו וליהנות אבל כאן ל"ש זה כנ"ל, והא דהוצרך לומר דמללה"נ הא בלא"ה ל"ש כאן גזירה זו כמ"ש היינו כי היכי דלא נימא כיון דגזרו חכמי' שלא לבטל אפי' באקראי הכל הי' בכלל הגזירה ואפי' במקום דל"ש שיבטל כל האיסור לזה תי' דלא הי' בכלל הגזירה אלא היכי שהוא נהנה אבל מללה"נ ואינו בכלל גזירה זו, ובזה יהי שלום בחילו ובהיכלו. כבוד אומר כולו כנפשו ונפש ידידו, הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: