אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה עה

תשובה עד

שיל"ת ב' אויפאלו ה' צו י"ג ניסן תרנ"ה לפ"ק:

בחודש אשר ישועות בו מקיפות, ד' שלום ישפות, לכבוד ידידי

הרבני החרוץ ושנון, וריח לו כלבנון שמו ינון כמו"ה אברהם יצחק גרינבערגער ני' ויהל בק"ק מאדע:

כתבו במשכלו בא אלי תמול ולא רציתי לאחר תשובתי עד אחר המועד ויען נפישי מילי דפסחא הן במילי דשמיא והן בצרכי ציבור ואין צבור נדחין ע"כ יהיו דברי מועטי'. ותחילת דברי פיהו לשאול הגיע למה דמבואר באו"ח סי' קע"ד ס"ב דיין פוטר כל מיני משקין אפי' מברכה א' ובסי' ער"ג ס"ד מבואר שאחד יכול לקדש לאחרים אעפ"י שאינו אוכל עמהם ויכול לברך בפה"ג אעפ"י שהוא אינו נהנה עמהם איך הדין אם האחרי' ג"כ אינם צריכים לברך על משקה יי"ש וכדומה אם יין פוטר דוקא שאר משקין אם הוא עצמו מברך בפה"ג או אפי' אם יוצאין בברכת אחרי' נמי פוטר שאר משקים:

ידע ידידי כי בזה אין מקום ספק כלל דאם אחר מוציאו בברכתו הוי כאלו בירך הוא עצמו ואם ברכת בפה"ג שבירך הוא עצמו פטרו מלברך על שאר משקים גם אם שמע מפי אחר ויצא בו נמי פטרו ואפי' בברכת הנהנים א' מברך לכולן והם יוצאין בזה כאלו ברכו בעצמם כמבואר באו"ח רס"י רי"ג אך כל זה כשהמברך ג"כ נהנה אבל אם המברך אינו נהנה א"י לברך בשביל אחרים ברכת הנהנין דדוקא בברכת המצות אמרי' אעפ"י שיצא מוציא לפי שכל ישראל ערבים זב"ז ואם חבירו לא יצא הוי כאלו הוא לא יצא ולכן יכול לברך בשביל אחרים אעפ"י שכבר יצא משא"כ בברכת הנהנין דלא ליתהני ולא ליבריך כמ"ש מג"א סי' קס"ז סק"מ. אלא בברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש מבעי' לן בר"ה כ"ט אינימא כיון דחובה הוא מפיק או דילמא ברכה לאו חובה הוא ועיין ברש"י ותוס' ומסקי' דמפיק והכי קי"ל באו"ח סי' קס"ז ס"כ וסי' ער"ג ס"ד:

ונ"ל דע"כ לא מבע"ל בגמ' אלא אם הוא יכול לברך בשבילם כיון שהוא אינו נהנה אבל פשיטא שהם יוצאין בברכתו כאלו ברכו בעצמם אלא אם הוא אינו רשאי לברך בשבילם א"כ הו' ברכתו לבטלה ואינה ברכה כלל וממילא הם אינם יוצאי' בשמיעת הברכה וכמ"ש מג"א סי' רי"ג סק"ז ועיי' טו"ז או"ח סי' תקפ"ה סק"ג ע"ש. ולפ"ז פשיטא דהיכ' דמוציאם בברכת היין של קידוש כיון דחובה הוא ואין ברכתו לבטלה הם יוצאין בברכה זו ומותרי' לשתות יין בלי ברכת בפה"ג אפי' כשהמקדש לא שתה רק אחר שתה מכוס של קידוש גם אותן שלא שתו ממנו מותרי' לשתות יין בלי ברכת בפה"ג כמו אם שותה המברך דמבואר ברסי' רס"ז שאין השומעין צריכי' לברך אח"כ וכ"ש אם שתה המקדש המברך שהדין מבואר סי' הנ"ל וכיון ששותי' יין בלי ברכת בפה"ג שפיר יכולי' לשתות גם שאר משקין בלי ברכה הראוי להם דיין פוטר כל מיני משקין וכמו ששותה יין על סמך ברכתו יכולי' לשתות גם שאר משקי' על סמך ברכתו כאלו ברכו הם עצמם ואין בזה ספק כלל:

אבל מה שיש להסתפק הוא דילמא דוקא אם גם השומעי' שותי' יין על סמך ברכת המוציאם אז א"צ לברך על שאר משקין משום דהו"ל יין עיקר ושאר משקין טפל ומברך על העיקר ופוטר את הטפל אבל כיון שאין שותים יין ואין כאן עיקר וממילא אין כאן טפל וצריכין לברך על שאר משקין:

לכן נ"ל עיקר דצריך לברך על שאר משקין אם השומע אינו שותה יין אף שיצא בקידוש וברכת בפה"ג של המקדש המברך והי' מותר לשתות יין בלי ברכת יין ולשתות גם שאר משקין בלי ברכה מ"מ כיון שאינו שותה יין צריך לברך על שאר משקין דטעמא דיין פוטר כל מיני משקין הוא משום שהם טפלי' ליין וכיון שאין כאן עיקר אין כאן טפל וזה מבואר בתוס' ברכות מ"ב ד"ה א"ה דה"ט דיין פוטר כל מיני משקין משום דעיקר פוטר את הטפל וז"ל שם והשתא יין פוטר כל מיני משקין לפי שעיקר משקה הוא והוא ראש לכל מיני משקין ולכך הוא העיקר והם טפלי' לו לענין ברכה וכו' ע"ש:

ולפענ"ד נראה עוד דבר חדש דאפי' אם שתה יין ולא בירך כלל בפה"ג ואח"כ רוצה לשתות שאר משקין ואינו רוצה לשתות עוד יין אינו מברך על שאר משקין ברכה הראוי להם כיון שהם טפלי' ליין ולא לחנם אמרו חכז"ל פת פוטר כל מיני אוכלין ויין פוטר כל מיני משקין ולא אמרו ברכת הפת פוטר כל מיני אוכלין וברכת היין פוטר כל מיני משקין אלא לפי שאין הברכה פוטרת דהרי ברכות הפת והיין אינם ברכות כוללות אלא אדרבה ברכות המיוחדת שבמיוחדת ואיך יפטרו שאר ברכות אלא הפת והיין פוטר לפי שהם עיקר והשאר טפל ואינו מברך על הטפל וא"כ אפי' לא בירך על הפת ואכל א"צ לברך אח"כ על שאר אוכלין ברכה הראוי להם וכששתה יין בלא ברכה אינו מברך אח"כ על שאר משקין ברכה הראוי להם לפי שהם טפלי' ואינו מברך על הטפל. אלא לפי שאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה אפשר שאסור לאכול אח"כ כלל שום אוכלין עד שיברך ברהמ"ז ואסור לשתות שום משקה אח"כ עד שיברך על היין לאחריו או שמברך המוציא קודם אכילת שאר אוכלין אף שאינו אוכל פת שוב ומברך בפה"ג על שאר משקין אף שאינו שותה שום יין שוב ומתקן על העבר שלא בירך על הפת ויין ולעתיד על שאר אוכלין ומשקין:

וחילי דילי מהא דבעי בברכות נ"א מי שאכל ושתה ולא בירך מהו שיחזור ויברך ופרש"י לפניהם קאי אברכת המוציא וברכת היין מהו שיחזור וכו' לאחר אכילה ושתי' א"ל מי שאכל שום וכו' ופירש"י כדי שיסריח יותר כלומר יוסיף על סרחונו ויעשה ברכה לבטלה וכתב מהרש"א דטעות נפל בפירש"י במה שפי' ויעשה ברכה לבטלה דאם כונת ר"ח דלא יחזיר ויברך מה קאמר עלה רבינא הלכך אפי' גמר וכו' גם אין המשל דומה לנמשל אבל כונת ר"ח דיחזור ויברך אם לא גמר לאכול והשתא המשל דומה לנמשל וכי משום שלא בירך כבר על שאכל ששכח יוסיף על סרחונו שלא יברך על מה שיאכל עוד ועלה קאמר רבינא שפיר הלכך וכו' ע"ש. ודבריו תמוהי' א) שמוחק דברי רש"י. ב) דאם רוצה לאכול עוד פת ולשתות יין מהי תיתי שלא יברך. ג) הרי רש"י פי' לאחר אכילה ושתי' ואיך פי' מהרש"א שרוצה לאכול עוד ולשתות. ד) יל"ד בפירש"י שכ' קאי אברכת המוציא וברכת היין ואמאי דוקא בהו הא בכל הפירות יש לספק בזה אם אכל ושכח ולא בירך לפני' אם צריך לברך על מה שיאכל אח"כ:

אך לפמ"ש יתפרש כמין חומר דמבע"ל דוקא באכל פת ושכח לברך המוציא או שתה יין ולא בירך בפה"ג ופשיטא לי' דאם רוצה לאכול עוד פת ולשתות יין דצריך לברך רק מבע"ל לאחר אכילה ושתי' ששוב אינו רוצה לאכול פת ולשתות יין רק דבפי' אחרי' שהם טפלי' לפת ויין מהו שיחזור ויברך אם ברכת הפת ויין כיון שהם טפלי' ואם הי' מברך בתחילה על פת ויין פת ויין פוטרתן ה"נ מברך השתא ברכת פת ויין כיון שהם טפלי' ושייכין לפת ויין ולא ברכתם הראוי להם כיון שהפת ויין עיקר והם טפלי' ואינו מברך על הטפל והוי ברכה לבטלה או דילמא כיון שלא בירך על פת ויין מברך השתא על שאר דברים ברכה הראוי להם וזה מהו הברכה שיחזור ויברך אם ברכת פת ויין או ברכה הראוי להם ואולי לא יברך כלל על הטפל ויאכל בלא ברכה וע"ז השיב מי שאכל שום וכו' וא"כ א"א שיאכל וישתה שאר דברים בלי ברכה כלל דכי בשביל שנהנה מן העוה"ז בלא ברכה יחזור ויהנה בלא ברכה אף שהוא טפל וכ"ת שיברך על שאר דברים שיאכל וישתה ברכה הראוי להם לזה פירש"י ויעשה ברכה לבטלה כיון שהם טפלי' ואין מברכין על הטפל וא"כ ע"כ מברך ברכת פת ויין לפטור הטפל כיון שעדיין אוכל הטפל לפת ויין ועלה קאמר רבינא הלכך אפי' גמר סעודתו ואינו רוצה לאכול גם שאר דברי' יחזור ויברך ברכת פת ויין וע"ז קאמר ולא היא וכו' רק ברוצה לאכול ולשתות עוד הטפל לפת ויין כיון ששייך לברכה זו מברך על פת ויין אף שאינו רוצה לאכול שוב פת ויין אבל גמר סעודתו לגמרי ואינו רוצה לאכול עוד שום דבר אינו מברך על העבר וא"ש:

ובזה א"ש דברי המרדכי שהביא מג"א סי' ר"ו סק"ו שכתב אם אין המשקין לפניו בשעה שבירך על היין צריך לברך עליהם דהאידנא ליכא קבע לשתיית יין וכו' וכתב שם מג"א דבדבר שהברכות שוות מודה המרדכי דא"צ לברך ואינו מובן היטב הסברא לחלק. ולפמ"ש א"ש דביין אין ברכת היין פוטרת שאר משקין דהיא ברכה מיוחדת רק היין פוטר כיון שהוא עיקר והם טפלי' א"כ בלא הי' לפניו בשעה שבירך על היין אינם טפלי' ליין ואין היין פוטרן אבל אם הברכות שוות שהברכה פוטרן שפיר א"צ לברך אפילו לא הי' לפניו בשעה שבירך כיון שבירך ברכה הראוי להם ולא הי' ברכה לבטלה כיון שאכל מיד וא"ש:

תבנא לדינא דאם א' מקדש על היין ומוציא אחרים והוא שותה כוס של קידוש והאחרי' השומעין לא שתו יין כלל ורוצי' לשתות שאר משקין כגון יי"ש צריכין לברך על שאר משקין ברכה הראוי להם דכיון שאין עיקר אין טפל וכמש"ל. ובזה תנוח דעתו כי אינני מופנה משני צדדי' וד' ישמרנו ממשהו חמץ וישמחנו בשמחת יו"ט ויגאלנו גאולה שלימה ונאכל מן הזבחים ומן הפסחים כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה