אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה עד

תשובה עג

שיל"ת ב' אויפאלו ב' בשלח תרס"א לפ"ק:

שוכ"ט לידידי הרבני המופלא ומופלג, מלא פלג, כמו"ה אהרן זאב גלויבער ני' בטשאבא:

מכתבו מסוף שבוע העבר הגיע עדי ותוכו רצוף אהבה בד"ת ועל שאלה הראשונה צויתי להעתיק לו תשובה שכתבתי בנידון זה ועל שאלה השני' שמשחו החלות שאפו לש"ק ללחם משנה בביצה אחת טרופה ובשעת משיחה מצאו טיפת דם בתוך הביצה ונאפו כך במשיחה זו והנה אנן מחמירינן לאסור כל ביצה שיש בת דם כמ"ש רמ"א סי' ס"ו סעי' ג' ועיי' בש"ך שם סק"ח אלא כיון דאנן קיי"ל בסי' ק"ה ס"ה דאפוי דינו כצלי ובאי' דל"ש בי' שמנונית סגי בנטילה רק דש"ך שם סקט"ז כתב דלפ"מ דמבואר בס"ט דנוהגין לשער במליחה בס' אפילו בכחוש לגמרי א"כ ה"ה בצלי דצליי' ומליחה שווין בזה ובאי' דרבנן מקילין בנטילה כמ"ש ש"ך שם וסקל"ה וא"כ כאן דלדעת הרבה פוסקי' כל דם ביצים הוא רק דרבנן ואפילו לשיטות דהוי מה"ת מ"מ כיון דיש ספק אם הי' במקום האוסר יש לסמוך דסגי בנטילה וכן פסק בח"א כלל כ"ט אות ד':

מיהא נסתפק למה דקי"ל באו"ח סי' ער"ד דצריך לבצוע על שתי ככרות שלימות ואם יחתוך מן החלות כדי נטילה לא יהיו שלימות אליבא דכל הדיעות ומכ"ש לדעת ר"י שבתוס' עירובין פ"א ד"ה כדי דאי לא בע' תיקון אפילו בחסרון מועט איכא איבה [אלא דהאי כ"ש ל"ש בנ"ד דבעי תיקון וגם אין הטעם משום איבה] ואם לבצוע עליהם כשהן שלימות וליטול כדי נטילה אח"כ יש לחוש דאמרינן כל העומד לחתוך כחתוך דמ' כדאמרינן בחולין ע"ב:

הנה בתשו' תורת השלמים שבסוף ספר מנחת יעקב סי' י"ב נשאל בשכחה ליטול חלה מן העיסה ואפאה ממנו לחמים לשבת ושברה אח"כ מן הלחמים לחלה אם ראוי ללחם משנה כיון שאינם שלמים והשיב דלמה דקי"ל באו"ח סי' שס"ו ס"ו דאין מערבין אלא בשלימה ומיהו אם ניטל ממנה כדי חלת נחתום שהוא א' ממ"ח מערבין בה אפילו לא היתה טבולה לחלה וכ"ש כאן שהיתה טבולה לחלה ובזה"ז אין מפרישין אפילו מעיסה גדולה רק משהו א"כ חסר רק חלק מ"ח או פחות שפיר מקרי שלם והוא מגמ' עירובין פ"א הנ"ל ופירש"י ד"ה חלתה אינו חסרון שזהו תיקונה וא"כ בנ"ד נמי כיון דכדי נטילה הוא תיקונה אין זה חסרון ושפיר מקרי שלם. אלא דא"כ תקשי אמאי אם נטל כדי חלת בעה"ב אין מערבין דלא נקרי שלם עיין עירובין שם הא זהו תיקונה. לק"מ כיון דאפשר לי' לתקונו כדרך הנחתום בא' ממ"ח ולא להפריש בעין יפה א' מכ"ד אין זה תיקונה ולא מקרי שלם וכמ"ש תוה"ש שם:

אמנם הביא שם שרבים מפקפקין דשאני גבי עירוב דבעי' שלם משום איבה ולכן היכי דצריך לתקונה ליכא איבה אבל בלח"מ דבעי' שלם משום כבוד אם נחסר ממנו קצת תו לא מקרי שלם והוא השיב דמדברי רש"י שם משמע להדי' דזה מקרי שלם ואף דמדברי התוס' שם נראה הטעם דכיון שהוא לתיקן העיסה ל"ש איבה מ"מ דבריהם אינם כהלכתא דהרי לתוס' שם כתבו להדי' דאם אינו טבל לחלה וחסר א' ממ"ח אין מערבין דשייך איבה ואנן קי"ל בסי' שס"ו הנ"ל דאפי' אינו טבול לחלה וחסר רק כשיעור זה נמי מערבין בו משום דמקרי שלם. ואפילו תאמר דגם לפ"מ דקי"ל כנ"ל נמי הטעם משום דל"ש איבה דהגם שאינו טבול לחלה מ"מ תולין שניטל לשם חלה אעפ"כ נראה לי דיש לו דין שלם גם לענין לח"מ דהא דבעי' שלם היינו משום שהוא דרך כבוד משום דדרכי של עני בפרוסה כדאמרינן בפסחי' קט"ו ע"ב וכיון דאמרינן בחסר שיעור חלת נחתום ליכא איבה ורוח הבריות נוחה וחשוב בעיניהם כשלם א"כ גם רוח המקום נוחה הימנו והוי שפיר כבוד המקום והביא ראי' מדברי רוקח שהביא ב"י סי' קס"א דאם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם יחבר ביחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה ודינו כדין שלם ואפילו בשבת יכול לחברם כדמשמע בעירובין פ"א וכן פסקינן בשו"ע סי' קס"ח ס"ב וקשה מה ראי' מייתי מעירובין שאני התם כיון שסוברין שהוא שלם ל"ש איבה אבל לענין לח"מ ולבצוע לא מקרי שלם כיון שבאמת אינו שלם אלא ודאי דגם כאן לא בעי' רק מה שמקרי שלם אצל הבריות ובזה הוא כבוד המקום ע"ש:

ובספר פמ"א בחידושיו לזבחים דף ק"ד השיג על גוף דין זה של הרוקח מתוספתא שהביאו תוס' שם ד"ה חיבורי אוכלין אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור ע"ש. ולפענ"ד לק"מ דבשלמא אתרוג הי' מתחילתו חיבורו ושלימותו בידי שמים שפיר אמרינן דאם נפרץ ותחבו בכוש דלא מקרי שלם שאין חיבורי אדם חיבור אבל בלחם שגם מתחילתו לא הי' מחובר ושלם בידי שמים רק בידי אדם שפיר י"ל שאם נחלק וחיברו בעץ דמקרי שלם וחיבור בידי אדם מקרי חיבור אף דמעיקרא הי' מחובר חיבור מזגיי והשתא הוא מחובר רק חיבור שכוניי עיין תשו' תשב"ץ ח"ש סי' ד' ובהקדמת ש"ש אות מ' מ"מ חיבור בידי אדם הי':

ועוד הי' נ"ל לפמ"ש תוס' שבועות כ"ז ע"ב ד"ה אם דאם שייר פחות מכזית דחייב וכו' דכי משתבע על הככר אין דעתו שלא ישייר פחות מכזית דאין לך אדם שיאכל ככר שלם שלא יהיו מעט פירורין נושרין ממנו וכו' ע"ש וה"נ אם אין חסר מן הככר כזית במקום א' לא מקרי חסר אלא שלם שאין הככר נחלק ברהיטני שיהא חלק לגמרי וכדומה ראיתי בא' מהראשוני' דהא דאמרינן בכל דוכתא דפחות מג' כארעא סמיכתא דמי הטעם לפי שגם הקרקע אינה חלקה ושווה בכ"מ כאלו עשוי ברהיטני ויש בליטות וגבשושית פחות מג' [עיין חידושי ר"ן שבת דצ"ז ע"א ד"ה לפי]:

אלא דבנ"ד אין אנו צריכין לכל זה שהרי באמת לא ניטל מן הלחמים כדי נטילה רק הספק דנימא כל העומד לחתוך כחתוך דמי ולפענ"ד נראה דאפילו למה דאמרינן בחולין ע"ג דאפי' לרבנן דר"מ דלא ס"ל כל העומד ליקצוץ כקצוץ דמי מ"מ חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמי וכתבו תוס' שם דלא אמרינן כמאן דמפרתי דמי אלא היכי דמומד ליקצץ כמו הכא דאבר אסור והשאר מותר וכן בפסחים פ"ה גבי אבר שיצתה מקצתה דמה שיצא אסור והשאר מותר אבל גבי אבמה"ח דהכל אסור ואינו עומד לחתוך לא אמרינן כמאן דמפרתי ע"ש וה"נ בנ"ד שכדי נטילה אסור והשאר מותר ועומד לחתוך נימא חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי ועומד לחתוך כחתוך דמי מ"מ נ"ל לחלק דהתם כיון דקצת אסור והשאר מותר קודם בישול עומד לחתוך קודם בישול שלא יאסור האי' את המותר אבל כאן שאסור כדי נטילה אחר אפיה אינו עומד לחתוך כלל שהרי יכול לאכול כולו עד כדי נטילה ולא יחתוך כלל כדי נטילה ממנו וכדאמרינן בחולין צ"ו ע"ב אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד ולא הוי כחתוך ושפיר מקרי שלם. וסמוכין לסברא זו ממ"ש חכ"צ סי' ס"ב על דברי השואל שהק' לרבינא בחולין ע"ב דכל העומד לחתוך כחתוך איך יפרנס האי דחרחור פחות מכאצבע משנה ג' פ"א דמס' טבול יום דהוי חיבור ואמאי נימא עומד לחתוך כחתוך ורצה לתרץ עפ"י תוס' שהבאתי בסמוך דדוקא אם עומד לחתוך מחמת אי' הוי כחתוך ולא מחמת חרחור וכתב חכ"ץ אכתי האי דחלה הוי תיובתא דהתם נמי החלה אסורה והשאר מותר ואף שחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש מ"מ צריך הוא לשייר מעט יותר מן החלה כדי שיפרישנה ממנה [ועיין בעירובין ל"ז ע"ב דבעי' ראשית ששירי' ניכרי'] אלמא דאי לאו ה"ט רק דהי' יכול לאכול עד כדי שיעור חלה לא מקרי עומד לחתוך כלל וא"כ בנ"ד דאוכל והולך עד כדי נטילה לא מקרי כלל עומד לחתוך:

ועוד נ"ל דל"ש כאן עומד לחתוך כחתוך והוא עפ"י דברי רשב"א בשבת צ"א דבעי רבא תוציא חצי גרוגרת לזריעה ותפחה ונמלך עלי' לאכילה מהו והק' רמב"ן מה קמבע"ל הא איהו הוא דאמר במנחות נ"ד כל היכי דמעיקרא הוי בי' והשתא לית בי' הא לית בי' וכל היכי דמעיקרא ל"ה בי' והשתא הוי בי' מדרבנן כי פליגי כגון שהי' בו כשיעור וצמק וחזר ותפח וכו' וכיון שכן גבי שבת נמי בדלית בי' ותפח היכי מחייב ותי' דודאי בשאר אי' דשיעור כזית הוא הלמ"ס לא מהני תפח אבל הוצאת שבת דשיעור חלי' בחשיבותא אצל בנ"א שפיר מהני תפח כיון שעי"כ חשוב אצל בנ"א ע"ש וה"נ אני אומר סברא זו לענין כל העומד לחתוך כחתוך דדוקא היכי דבעי' שלם מצד ד"ת וגזה"כ אמרינן כל העומד לחתוך כחתוך ולא מקרי שלם אבל בנ"ד דהא דבעי' שלם הוא רק משום שהוא דרך חשיבות וכבוד בפני בנ"א משום דדרכו של עני בפרוסה א"כ אם הוא שלם בפני בנ"א ל"ש לומר כל העומד לחתוך כחתוך דזהו גזיה"כ מד"ת לומר כל העומד לכך כבר הוא כן אבל בפני בנ"א אינו כחתוך והוא דרך חשיבות וכבוד וא"כ מקרי שלם לענין לח"מ ובסוגי' דר"ח סגה"כ עשיתי סמוכין הרבה לסברא זו:

ועוד נ"ל דלא אמרינן עומד לחתוך כחתוך וכן עומד לשרוף כשרוף ועומד ליקצוץ כקצוץ אלא אם בכל רגע ורגע עומד לקצוץ גם קודם שאנו צריכין שלא יהא כחתוך ושרוף וקצוץ כגון בשר וצפורן הפורש שכתב ב"י סי' קצ"ח דבכל רגע עומד לקצוץ קודם טבילה והו' כקצוץ ומשו"ה הו' חציצה בטבילה אבל כאן אינו עומד לחתוך קודם שיבצע עליו ללחם משנה אף שעומד לחתוך אח"כ ל"ה כחתוך. וראי' ברורה לזה מנזיר מ"ד דנזיר טמא שטבל בז' וגילח בשמיני מהני טבילתי' ואמאי נימא כל העומד לקצוץ כקצוץ דמי והוי חציצה דהא אינו מחוסר מעשה קודם קציצה ועיי' חת"ס יו"ד סי' קצ"ה וגם אינו מחוסר זמן דהא עיקר מצותו לגלח בזי"ן אע"כ כיון דאינו עומד לגלח קודם טבילה לא הוי כקצוץ וה"נ כיון דאינו עומד לחתוך קודם שיבצע ל"ה כחתוך ובתשו' ביו"ד הל' נדה חזון הרביתי בזה. לכן נ"ל מכל הלין טעמי דשפיר דמ' לבלוע עליהם כשהן שלימות ללח"מ ולאכול אח"כ עד כדי נטילה:

ומה שחשש מעלתו משום בורר כשיסיר כדי נטילה הוי בורר פסולת מתוך האוכל דאסור אף בבורר לאלתר כמ"ש מג"א סי' שי"ט ססק"ב לפמ"ש אני שיהי' אוכל והולך עד כד' נטילה ל"ש בורר דאפי' הו' כבורר הוי בורר אוכל מתוך פסולת אבל באמת אין כאן משום בורר כלל דהא מין אחד הוא כמבואר שם בסעי' ג'. ואפילו נאמר דמשום דכדי נטילה אסור לאכול הוי כשני מיני' ועיין מג"א סקט"ז בשם ב"ח ולבוש אבל מ"מ ל"ש בורר אלא במעורבין אבל כאן האי לחודא קאי והאי לחודא קאי וכמ"ש מג"א סקט"ו ואף שכתב דרך אפשר מ"מ היינו בלח וכשני מיני' אבל בחתיכה אחת ומין א' אלא שחצי' אסורה וחצי' מותרת ודאי ל"ש בורר:

ועוד נ"ל דהרי מבואר שם בסעי' י"ד שיזהר שכשיפסק קילוח ומתחילי' לירד ניצוצות קטני' הנישיפות באחרונה מתוך הפסולת יפסיק ויניחם עם השמרי' וכו' להנצל מאי' בורר ועיין מ"ש מג"א סי' תק"י סקי"ג דכשקולט החמאה שצף ע"פ החלב כשיגיע סמוך לחלב יניח קצת עם החלב וליכא משום בורר וה"נ אם מנ"ח קצת מן ההיתר עם כדי נטילה ליכא משום בורר. ואפשר דכאן כיון דאינו אסור רק כדי נטילה ולא אמרי' בי' חתיכה עצמה נ"נ ועיי' תוס' חולין צ"ו ע"ב ד"ה אפי' א"כ אפי' נוטל רק כדי נטילה נמי נוטל היתר עם האי' אשר נבלע בו שהרי אין ההיתר נ"נ שפיר לא הוי בורר:

וסמך לדברי מצאתי דל"ש בזה כל העומד לחתוך בלבוש או"ח סי' תנ"ז אות ב' שכתב מיהו אם שכח להפריש חלה מן העיסה של מצות מצוה יכול להמתין עד הלילה כדי שיניחם כך שלימות על הקערה ותיקשי ומה יועיל בכך שאפי' שלימות אינן שלימות משום כל העומד לחתוך וגם יש חשש בורר אלא ודאי ס"ל דל"ש כאן כל העומד לחתוך ולא משום בורר וכדכתיבנא. ואלקי הצבאות. וראינו מתורתו נפלאות. ויעשה עמנו לטובה אות. עדי יחוש ישועות הניבאות. כנפש ידידו החותם בברכה:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה