בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה סט
עוד להנ"ל
ומה שנתקשית על הגמי"י פ"ו מדיעות שכ' דמ"ע של ואהבת לריעיך כמוך הוא דוקא שהוא ריעיך בתורה ובמצות אבל אדם רשע ואינו מקבל תוכחה מצוה לשנאו וק"ל איך דרשינן בסנהדרין נ"ב ואהבת לריעיך כמוך ברור לו מיתה יפה הא במחייב מיתת ב"ד ע"כ התרו בו והתיר עצמו למיתה ואין לך מומר גדול מזה כדאמרינן בחולין מ"א ע"א א"כ איך שייך גבי מ"ע של ואהבת לריעיך כמוך. ונ"ל בשנדקדק בלשון הגמי"י שהוסיף שאינו מקבל תוכחה והי' די באמרו אדם רשע. אבל יתכן שהרי כ' מצוה לשנאותו שנ' יראת ד' שנאת רע וכו' ולפמ"ש במכתבי הקדום קשי' הלא מקרא זה נאמר על שנאה שבלב אבל מ"מ אינו מצוה להראות לו שנאה שעי"כ גם הוא ישנאהו כי כמים פא"פ ומתוך כך יבואו לידי שנאה גמורה וכמ"ש בש"מ ב"מ ל"ב הנ"ל ומ"ע דואהבת אינה בלב אלא במעשה וא"כ י"ל דשפיר מחויב במ"ע דואהבת לריעיך. אלא דאמרינן בעירוכין ט"ז תמהנו אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה אם אומר לו טול קיסם מבין עיניך א"ל טול קורה מבין עיניך ע"ש בפירש"י וא"כ בלא"ה שונאי' זא"ז ושפיר מותר להראות לו שנאה כיון דמצוה לשנאו וא"צ לקיים ואהבת אפילו במעשה ולכן הוסיף הגמי"י שאינו מקבל תוכחה. ולפ"ז גם במחויב מיתת ב"ד אפשר שמקבל תוכחה ואסור להראות לו שנאה וממילא איתי' במ"ע דואהבת ברור לו מיתה יפה וא"ש:
אבל לפענ"ד מעיקרא לק"מ שהרי שנינו בסנהדרין מ"ג כל המומתי' מתוודי' שכל המתוודה יש לו חלק לעוה"ב וכו' וכן כ' הרמב"ם פ"א מהל' תשובה וא"כ בשעה שממיתין אותו כבר הוא צדיק ומחויב במ"ע של ואהבת לריעיך כמוך ולכן צריך לברור לו מיתה יפה וא"ש נכון. ובזה יבואו ברכות על ראשינו. ויחי נועם ד' עלינו. כנפשך ונפש חמיך דוש"ת באהבה:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: