בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה נב
שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק ויגש תרמו"ל:
שוכ"ט לאהובי בני הרב המאוה"ג כמו"ה יצחק יעקב בלוהם רב דקהל יראי' בנס"מ:
חשתי ולא התמהתי להשיב לך בד"ת מה דקשי' לך מהא דקי"ל בשו"ע או"ח סי' קל"ה סי"ד דבני אדם החבושי' אין מביאי' אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויו"כ על ש"ס יומא ע' וסוטה דמ"א דאמרי' דכל או"א מביא ס"ת מביתו וקורא בו כדי להראות חזיתי' לרבי' ואמרת לחלק דו דבשו"ע לצורך בנ"א אסור משום כבוד ס"ת אבל בש"ס הנ"ל הוא לכבוד ס"ת להראות נוי' לרבים שרי ומיושב לך בזה מה שדקדקת דבסוטה פרש"י חזיתי' של ס"ת ונוי וביומא מוסיף רש"י להראות נוי של ס"ת ותפארת שטרח להתנאות במצוה והוספה זו למה אתי' אלא הוא הדבר דשם בסוטה דעושה לכבוד ס"ת לבד להכי שרי לטלטלו אבל ביומא דעושה גם להראות תפארת הבעלים באמת אסור לטלטלו ומיושב מה שהק' בס' תשו' מאהבה בשם רבו הגאון בעל נוב"י ז"ל סתירת רש"י דשם ביומא בד"ה להראות חזיתי' לרבים פירש"י ומערב יו"כ הביאום שם ובסוטה בד"ה מכאן ואילך פירש"י דקסבר אין עירוב והוצאה ליו"כ א"נ ירושלים דלתותי' נעולות בליל' ומערבי' את כולה ולהנ"ל א"ש דלהכי ביומא פי' רש"י דמעיו"כ הביאו דהרי מבואר ברמ"א שם סי' קל"ה דדוקא בשעת קריאה אסור לטלטלו אבל אם מכיני' לו ס"ת יום או יומים קודם שרי וה"נ כיון שהביאו מעיו"כ שרי:
וטרם אענה אני אומר כי דרכך ביישוב הסתירה לא יתכן שתרצת דגם ביומא ס"ל לרש"י שמותר להביא ביו"כ משום דאין עירוב והוצאה ליו"כ או שדלתותי' נעולות בלילה ומערבי' את כולה אך מטעם אחר אינו רשאי להביא ביו"כ כיון שעושה גם לכבוד הבעלי' וא"כ רש"י סותר עצמו בתרתי דבסוטה פי' שהביאו ביו"כ וביומא פי' שהביאו בעיו"כ ועוד דבסוטה ס"ל שאינו עושה לכבוד הבעלי' וביומא ס"ל שעושה לכבוד הבעלי' ועוד דגם קושי' נוב"י אינו מיושבת דלפמ"ש ביומא שהביאום מעיו"כ מאי דוחקא דרש"י בסוטה דס"ל אין עירוב והוצאה ביו"כ או שמערבי' את כולה הלא יכול לפרש דס"ל יש עירוב והוצאה ולא עירבו רק שהביאו מעיו"כ ודרך הישר בזה דמשום שינוי סוגי' הגמ' שינה רש"י פירושו:
אבל גם גוף דבריך תמוהי' דמ"ש כיון שהביאום מעיו"כ ליכא אי' משום טלטול ס"ת כמ"ש רמ"א ז"א דהרי כתב טו"ז ומג"א שם דעיקר ההיתר משום שקובע דירה ומקום קבוע כאן לס"ת כמ"ש מהרמ"פ שמכיני' לו ארון או תיבה והא ודאי ל"ה בהר הבית לכל ס"ת וגם לא נזכר מזה כלל וא"כ אינו מועיל מה שהביאו מעיו"כ להתיר טלטול ס"ת וגם מ"ש דאם עושה גם לתפארת הבעלי' אסור אינו מחוור דבשלמא אם הי' היתר משום מצוה היית יכול לומר כן אבל ההיתר הוא מפני שאין כאן איסור כלל דאינו אסור רק משום בזיון ס"ת וכאן אדרבה הוא כבוד לס"ת וא"כ מה בכך שעושה להתפאר וכי בשביל זה אינו רשאי לכבד ס"ת להראות מיו לרבים ועוד דיש להבין למ"ש רש"י ביומא דמעיו"כ הביאום שם הלא קתני בברייתא ואח"כ כאו"א מביא ס"ת מביתו וכו' הרי מפורש דאחר קריאת כ"ג ביו"כ ואחר שבירך עלי' ח' ברכות ושאר תפלה הביאו ס"ת ולא בעיו"כ וע"כ דכשהביאו הי' נותני' אותו במקום מיוחד אולי בביהכ"נ הסמוך לעזרה כמ"ש רש"י במשנה ר"פ בא לו יומא ס"ח דהי' ביהכ"נ בהר הבית סמוך לעזרה או במקום אחר בהר הבית ועכשיו הביאו משם למקום שהכה"ג קרא בעזרת נשים או בהר הבית כמבואר שם ס"ט ע"כ להראות חזותי' לרבים כי שם הי' נאספי' לשמוע קריאה של כה"ג כמ"ש רמב"ם פ"ג מעבודת יוה"כ ה"י וכיצד הוא קורא יושב בעזרת נשים וכל העם עומדי' לפניו וכו' וה"פ הברייתא ואח"כ כאו"א מביא ס"ת שיש שם מביתו ממה שהביא עיו"כ ולא קאי מביתו על מביא שהבאה הוא מביתו אלא על ס"ת שהס"ת הוא מביתו ומביאו ממקום שמונח בהר הבית. ולפ"ז גם אם הביאו מעיו"כ תקשי קושיתך איך היו רשאי לטלטל ס"ת ממקום למקום שהרי דין זה המבואר בסי' קל"ה דבנ"א החבושי' בבית האסורי' אין מביאי' אצלם ס"ת נובע מן המרדכי ספ"ק דר"ה שהביא סוסי' קל"ה וראיות המרדכי הוא מירושלמי יומא ר"פ בא לו דפריך אהא דתנן חזן הכנסת נוטל ס"ת וכו' בכל אתר את אמר הולכי' אחר ס"ת והכא את אמר מוליכי' ס"ת אצלו אלא ע"י שהן בנ"א גדולי' התורה מתעלה בהן וכן הוא בירושלמי סוטה פ"ז ה"ו ופי' פני משה שם דפריך שהי' לו לכה"ג לילך לשם ולקרות ע"ש וא"כ חזי דאפי' לטלטל הס"ת בהר הבית עצמו ממקום למקום אסור וא"כ הדק"ל איך הי' רשאי להביא כ"א ס"ת ממקום למקום אף שהי' שם מעיו"כ הי' להם לילך שם ולקרות ולא הועלת כלום בתירוצך:
והנראה לפענ"ד ביישוב קושי' זו דדוקא כשאדם נשאר במקומו ואחרי' מביאי' לו ס"ת הוא דאסור דהוי בזיון לס"ת שאין אדם הולך אצלו וכמו שהי' בכה"ג שחזן הכנסת נטל ס"ת ונתן לראש הכנסת וראש הכנסת לסגן וסגן לכה"ג וכה"ג עומד ומקבל ובזה שפיר שייך קושי' ירושלמי שהי' לו לילך אחר ס"ת וכן בנ"א החבושי' בבית אסורי' אין אחרי' מביאי' אצלם ס"ת אבל כשאדם הולך אצל ס"ת ונוטלו למקום שרוצה לקרות בו בזה אין בזיון כלל לס"ת שהרי נוהג בו כבוד והולך אצלו ושרי ולכן הם שהלכו לס"ת והביאום מביתם או ממקום למקום בהר הבית וקורא בו אין בו איסור כלל ולכן דייק בגמ' כאו"א מביא ס"ת מביתו וקורא בו ולא שהביא א' שנים או שלשה ס"ת שאחרי' יקראו בו אלא הוא עצמו הולך אצל ס"ת ומביאו והוא עצמו קורא בו ואף שאין ראי' לדבר ממ"ש הרמב"ם פ"א מת"ת ה"ח כל איש מישראל חייב בת"ת וכו' אפי' הוא עני המתפרנס מן הצדקה ומחזיר על הפתחי' וכו' ובהי"א כתב וחייב לשלש את הזמן למידתו שליש בתורה שבכתב ושליש בתורה שבע"פ וכו' והרי דברי' שבכתב אינו רשאי לאמרם ע"פ וא"כ עכ"ח כשמחזיר על הפתחי' מוליך עמו ס"ת אלמא דבכה"ג הנ"ל מותר לטלטלו דיש לדחות שמחזיר וכשחוזר לביתו לומד תורה שבכתב אף שהוא דוחק וכן בברכות ס"ג ת"ח שהולכי' מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ודאי גם למדו תורה שבכתב בדרך ועכ"ח הוליכו עמהם ס"ת דז"א שהרי פסק הרמב"ם פ"ז מס"ת הי"ד דמותר לכתוב התורה כל חומש וחומש בפ"ע ואין בהם קדושת ס"ת וא"כ יכול להוליך עמו חומשי' וללמוד מהם תורה שבכתב מ"מ זכר לדבר איכא ממ"ש הרמב"ם ה"ב דהמלך צריך ב' ס"ת א' לשם המלך וכתב וזה שכתב או שנכתב לו אחר שמלך יהי' עמו תמיד ואם יצא למלחמה ס"ת עמו נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו' מיסב והוא כנגדו שנ' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו אלמא דאין טלטול כזה בזיון לס"ת:
ועוד נ"ל דהרי מבואר שם בשו"ע דאם הוא אדם חשוב שרי והוא כתי' ירושלמי ע"י שהם בנ"א גדולים התורה מתעלה בהם וזה כונת רש"י ביומא להראות נוי' של ס"ת אך כדי שלא תקשי אמאי מביאי' ס"ת אצלו ממקום למקום ילכו הם אצל ס"ת לזה תי' ותפארת בעלי' שטרח להתנאות במצוה וכו' וא"כ הם אנשי' חשובי' והתורה מתעלה בהם ולהכי שרי להביא ס"ת אצלם. ובהני ניחא שלא פירש"י כן בסוטה משום דהתם קאי שמביאי' ביו"כ מביתם למקום שקורי' בו וא"כ אין כאן טלטול רק מביתם להר הבית וזהו לכבוד ס"ת להראות חזותי לרבי' מה שא"א בביתם ולהכי שרי וא"צ לתי' הנ"ל ותפארת בעלי' שהם אנשי' חשובי' אבל ביומא דמיירי שהביאום בעיו"כ ואפשר להראות חזותי' לרבים גם אם ילכו הם אצל הס"ת שפיר קשה כנ"ל איך רשאי לטלטל ס"ת ממקום למקום ולהכי הוצרך לומר דשרי משום תפארת בעלי' שהם אנשי' חשובי' וא"ש:
ומה שנ"ל ליישב סתירת רש"י כי הוא זה דבהגהות ריטב"א יומא ס"ו הק' איך אפשר לומר דאין עירוב והוצאה ליו"כ הא חק במגילה ז' אין בין שבת ליו"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בידי שמים ואם איתא הא איכא עירוב והוצאה דמותר ביו"כ ועוד אמרי' בעירובין ל' דמערבין לגדול ביו"כ בין לב"ה ובין לב"ש ותי' דהכא מדאו' הוא דאמרי' דאין אי' הוצאה ליו"כ אבל מדרבנן אסור והיינו מתני' ומתניתא ע"ש ולפ"ז תקשי על רש"י בסוטה שכתב מביא ס"ת מביתו לעזרה דקסבר אין עירוב והוצאה ליו"כ נהי דמה"ת שרי אבל מדרבנן אסור אך לק"מ דהרי אמרי' בעירובי' ו' ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבי' עלי' משום רה"ר ופירש"י אבל נעילת דלתות משוי כחדר של רבים ומערבי' את כולה וכל זמן שלא ערבו הוי כרמלית ולא מיחייב עלה ע"ש ולפ"ז כיון דבשבת נמי ל"ה בירושלים רק שבות וביו"כ אפי' הוצאה גמורה נמי לא הוי רק מדרבנן א"כ הוי שבות דשבות דשרי במקום מצוה כמ"ש מג"א כמה פעמים בהל' שבת וכאן הוא במקום מצוה כדי להראות חזותי' לרבים. ועיי' בש"מ ביצה י"ב שכ' בשם הריטב"א דלא התירו בעירוב לב"ה להוציא מרשות לרשות דברי' שאין בהם צורך יו"ט ואפי' עבר ועירב לא מהני לי' שאין רצון חכמי' בזה וכ"נ דעת הרי"ף ז"ל התם בשבת שהביא ראי' ליו"כ שאסור להוציא מרשות לרשות ע"ש ולפ"ז תקשי לפי' שני שברש"י סוטה שכתב א"נ ירושלים דלתותי' נעולות בלילה ומערבי' את כולה הא מ"מ אסור להוציא דברי' שאין בהם צורך יו"ט לכן נראה דגם לשיטת ריטב"א הנ"ל לא עדיף עירובי חצירות מעירובי תבשילין דאין מערבין אלא לדבר מצוה כדאמרי' בעירובין ל"א ופ"ב וכן הוא באו"ח סי' תט"ו אבל לדבר מצוה מערבין וה"נ הוא לדבר מצוה כדי להראות חזותי' לרבי' ושרי:
ועתה בא וראה שינוי לשון הגמ' דביומא קאמר ואח"כ כאו"א ולא קאמר מכאן ואילוך כאו"א כדאמר בסוטה וביומא מביא ס"ת מביתו ובסוטה אמר מביא ס"ת מתוך ביתו והוסיף תיבת מתוך עוד הוסיף בסוטה וכל כך למה כדי וכו' וביומא לא קאמר וכ"כ למה והלא דבר הוא. אלא הוא הדבר דבסוטה מיירי שהביאום ביו"כ אחר שסיים סכיג הקריאה בס"ת וח' ברכות ושאר התפלה מביתם וא"כ לא הביאו הכל בשווה בפ"א כי ביתו של א' הי' רחוק מביהמ"ק ושל חבירו קרוב והקדים להביא ולכן אמר מכאן ואילך במשך זמן כאו"א מביא ס"ת וגם אמר מתוך ביתו ולא מביתו כי אפשר לפרש דלא קאי על מביא רק על ס"ת שהי' מביתו ולא ס"ת של עזרה או של ביהכ"נ הסמוך לעזרה ולכן אמר מתוך ביתו שהבאה הי' מן ביתו וע"ז קשי' לי' לתנא דברייתא וכ"כ למה פי' התירו להם זאת נהי דאין עירוב והוצאה מה"ת למה מ"מ מדרבנן אסור ואפי' דלתותי' נעולות מ"מ הוי שבות דשבות ואפי' עירבו את כולה מ"מ אסור דברי' שאינם לצורך יו"ט כקושיות הנ"ל ותי' כדי להראות חזותי' לרבים ומשום מצוה שרי כתי' הנ"ל. אבל ביומא דמיירי שהביאום מעיו"כ והביאום והניחם במקום א' בהר הבית א"כ ביו"כ הביאום בפ"א למקום שקרא הכהן קאמר ואח"כ כאו"א מביא ס"ת ולא מכאן ואילך ולא מתוך ביתו כי לא הי' בביתו רק בהר הבית אלא מביתו פי' ס"ת שהי' שם מביתו וכנ"ל וא"כ לא קשה כלל וכ"כ למה כי לא התירו שום איסור יו"כ ולהכי קאמר רק שתכלית הבאה הי' כדי להראות חזותי' לרבים וא"ש דרש"י פי' בסוטה לפי לשון הברייתא דהתם וביומא לפי לשון הברייתא דיומא:
והא דהברייתות גופייהו שינוי טעמם ביומא ובסוטה היינו משום דהא דאמרי' ביומא ס"ו דמדכתי' עתי ואפי' בשבת מוכח דאין עירוב והוצאה ליו"כ היינו מדפריך עתי ואפי' בשבת למאי הלכתא ופירש"י מה חילול שבת יש שהוצרך להתירו אי משום תחומי' דרבנן בעלמא נינהו וכו' וכן פי' ריטב"א שם ואר"ש לומר שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו ומדאיצטריך להתיר הוצאה בשבת ש"מ דביו"כ אין אי' הוצאה דאל"כ כמו שמותר ביו"כ בחול ה"נ מותר בשבת ולפ"ז לר"ע דס"ל תחומי' דאו' בשבת ע"ג י"ל דעתי אפי' בשבת היינו למנין שהוא רק בלאו ובאמת אין תחומי' ביו"כ אבל הוצאה שיש בה בשבת סקילה וכרת לא הותרה וא"כ י"ל דיש עירוב והוצאה ביו"כ ועיי' הפלא"ה בקונטרס שבת אחים בשם אביו ולפ"ז לפי' א' שברש"י סוטה משום דאין עירוב והוצאה ליו"כ קאי ברייתא התם למאי דקי"ל תחומין דרבנן וא"כ אין עירוב והוצאה ליו"כ וברייתא דיומא נקט לר"ע דתחומין דאו' וא"כ יש עירוב והוצאה ליו"כ ובעי' שהביאו מעיו"כ דוקא:
ולפירוש שני שברש"י סוטה דמותר להביא ביו"כ משום דירושלים דלתותי' נעולות בלילה ועירבו את כולה נמי י"ל למאי דאמרי' בעירובין ק"א כאן קודם שנפרצו בה פרצות הוי כרמלית כאן לאחר שנפרצו בה פרצות הוי רה"ר ע"ש וא"כ ברייתא דסוטה קאי קודם שנפרצה פרצות דמהני עירב את כולה וברייתא דיומא מיירי לאחר שנפרצו בה פרצות דהוי רה"ר ולא מהני עירוב ולכן נקט בהביאו מעיו"כ:
ובהכי ניחא מה דהוי קשי' לי לפי' שני שברש"י סוטה וא"כ במשנה סוכה מ"ב ע"ב דקתני יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכי' את לולביהן להר הבית ופי' רש"י מע"ש ואמאי לא עירבו את כולה והי' יכולי' להוליך לולביהן בשבת וירויחו שלא יצטרכו לומר כל מי שיגיע לולבו לידו הרי הוא לו במתנה. ולפי' הנ"ל א"ש דהתם מיירי בתר שנפרצו בה פרצות כמו מתני' דעירובין הנ"ל והוי רה"ר ולא מהני עירוב ולהכי הוליכו מעיו"ט:
ועוד נ"ל דגם ביו"כ לא הי' מערבי' את כולה כדי להביא ס"ת כיון דאפשר להביא מעיו"ט ואין מערבי' אלא לדברי' שהם צורך יו"ט כריטב"א שבש"מ ביצה הנ"ל ולהכי לא עירבו את כולה בע"ש שבחג כיון דאפשר להביא בע"ש והא דעירבו ביו"כ היינו משום דילפי' ביומא ס"ו עתי ואפי' בשבת שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו וכ"ש ביו"כ ולפמ"ש רשב"א ברכות כ' לא אמרי' הותרה אלא אם א"א לעולם לקיים העשה בלי דחיי' הל"ת אבל אם אפשר לקיים העשה בלי דחיית הל"ת ולעבור הל"ת בלי קיום העשה רק עכשיו נזדמן שא"א לקיים העשה בלי דחיית ל"ת הו' רק הודחה ולא הותרה וה"נ כיון דאפשר לקיים מצות שילוח שעיר המשתלח בלי מלאכת הוצאה כשהוא בריא רק עכשיו שהוא חולה צריך לעבור איסור הוצאה הוי רק הודחה ולא הותרה ובלאה"נ כבר כ' כ"מ רפ"ב משבת דאי טומאה דחוי' שבת נמי רק דחוי' והרי בטומאה פסק הרמב"ם פ"ד מביאת מקדש דדחוי' הוא בצבור וא"כ שבת נמי רק דחוי' ובדחוי' אמרי' ביומא ו' דמה דאפשר למיהדר אהיתירא מהדרי' וא"כ בחולה המשתלח ומרכיבו על כתיפו נהי שצריך לעבור איסור הוצאה מרה"י לרה"ר או אי' ד"א ברה"ר כמ"ש ריטב"א ביומא ס"ו מ"מ מה דמצי למיעבד בהיתירא שלא יעבור ד"א בכרמלית בעיר ירושלים עצמו ע"י שמערב את כולה עביד ואף שיכול להעביר פחות פחות מד"א דהוי תרי דרבנן בכרמלית מ"מ כיון דיכול לתקן ע"י עירוב מתקני' שמא ישכח ויעבור ד"א ולהכי ביו"כ עירבו את כולה שמא יחלה שעיר המשתלח וכיון שעירבו לדבר מצוה שפיר יכול להביא אח"כ ס"ת אף דאפשר מעיו"כ דאף דכתב הש"מ בשם ריטב"א בביצה י"ב הנ"ל דאפי' עירב דיעבד לא מהני לי' בדברי' שאינם צורך יו"ט היינו בעירב באיסור שלא לצורך מצוה כמ"ש שם לפי שאין רצון חכמי' בכך ע"ש ודומי' דאסור לבטל אי' לכתחילה שאם עבר וביטל לא אהני מעשיו אבל היכי שעירב בהיתר לדבר מצוה שפיר מהני העירוב אפי' לדברי' שאין מערבי' בשבילם וא"ש:
אלא דלפ"ז דהוי רק דחוי' קשי' לי מה קדחו בכריתות י"ד הא דרפרם דאמר זאת אומרת אין עירוב והוצאה ליו"כ ממאי דשאני שעיר המשתלח דהכשירו ביו"כ בכך ופרש"י דומי' דתמידין שקריבי' בשבת הא ל"ד דבשלמא תמידי' של שבת ויו"כ א"א בשום פעם בלי מלאכה וחילל שבת ויו"כ הוי הותרה משא"כ הוצאת שעיר המשתלח דהוא רק בחולה אבל בבריא אפשר בלי מלאכת הוצאה הו' רק הודחה כנ"ל. ועוד כיון דהוכחת רפרם הי' דאם יש עירוב והוצאה ליו"כ אמאי איצטריך עתי לרבוי שבת הא דחי יו"כ וה"ה לשבת כפרש"י שם וא"כ מאי דחי דהכשירו של יו"כ בכך הא כיון דהוי רק דחוי' הא אמר רבא בזבחי' ל"ב איפכא מסתברא מצורע היתירא הוא ולהא אישתראי להא לא אשתרי טומאה דחוי' הוא מ"ל חד דחוי' מ"ל שתי דחויות ע"ש וה"נ כיון דדחי יו"כ דחי נמי שבת ביו"כ שחל בשבת ואכתי ל"ל עתי אפי' בשבת. וסבור הייתי לומר דסוגי' דכריתות ס"ל כאביי' בזבחי' שם דס"ל מצורע היתירא הוא הואיל ואישתרי אישתרי טומאה דחוי' הוא להא אידחי להא לא אידחאי וה"נ אף דאידחאי יו"כ דהכשירו בכך שבת לא אידחאי וצריך עתי אפי' בשבת. ובהכי מיושב קושי' תוס' יומא ס"ו ד"ה אמר רפרם שהקשו הא בכריתות אמרי' דרפרם בדותא היא ולפמ"ש ניחא דהתם אזלי' לאביי אבל למאי דקי"ל כרבא שפיר אינו בדותא כקושי' הנ"ל:
מיהו אחר העיון כל הסוגי' שם תמוה איך קאמר רפרם דמדאיצטריך עתי אפי' בשבת מוכח דאין עו"ה ליו"כ דאל"כ כיון דדחי יו"כ ה"ה לשבת הא אי לא כתי' עתי הו"א דגם יו"כ לא דחי ואי דאמרה תורה לעשות שעיר המשתלח היינו בבריא דליכא איסור הוצאה אבל בחולה דאיכא אי' הוצאה לא דחי ואין משלחי' שעיר המשתלח וסבור הייתי לומר דרפרם לאו מקרא מוכח לה אלא אתנא דברייתא קאי דקאמר עתי ואפי' בשבת הא גם ליו"כ צריך קרא וה"ל למימר עתי ואפי' חולה מרכיבו על כתיפו ביו"כ וממילא הוי ידעי' כיון דדחי יו"כ ה"ה לשבת אע"כ דיו"כ ל"צ קרא דס"ל לתנא דאין עו"ה ליו"כ. אלא דלפי"ז ודאי תקשי מאי קדחי דהכשירו דיו"כ בכך ול"צ קרא הא כיון דאינו בכל יו"כ כשהמשתלח בריא רק כשהוא חולה א"כ אין הכשירו בכך ושפיר צריך קרא עתי גם ליו"כ אי עו"ה ליו"כ וא' כוונתו דלעולם התנא ס"ל עירוב והוצאה ליו"כ והא דנקט שבת ולא יו"כ משום דאי הו' נקט יו"כ הו"א דוקא יו"כ דהכשירו בכך דחי אבל שבת לא ז"א דלרבא כיון דהוי רק דחוי' אמרי' מ"ל חד דיחוי מ"ל תרי דחויין ואי אמרת דהותרה ואמרי' להא אשתרי להא לא אשתרי א"כ תקשי באמת מנ"ל לתנא עתי ואפי' בשבת דילמא לא אשתרי רק ביו"כ דהכשירו בכך ולא בשבת אע"כ דליו"כ א"צ קרא דאין עו"ה ליו"כ. וכן קשה גם לאביי ממנ"פ אי הותרה ואמרי' הואיל ואשתרי ליו"כ אשתרי נמי לשבת אמאי נקט תנא שבת ולא יו"כ ואי רק הודחה ואמרי' להא אידחי ולהא לא אידחי א"כ כיון דעירוב והוצאה ליו"כ וצריך עתי גם ליו"כ מנ"ל לתנא באמת עכי אפי' בשבת דילמא עתי רק ליו"כ:
לכן נ"ל פי' חדש בגמ' דרפרם ס"ל דהא דקאמר עתי ואפי' בשבת היינו משום דס"ל לתנא כר"ע בשבת ע"ג דתחומי' דאו' וא"כ ליו"כ א"צ קרא ע"ז דבכל יו"כ הולך חוץ לתחום ואפ"ה ציותה תורה לשלח המשתלח וא"צ קרא דדוחה אי' ולאו דתחומי' בשבת אם חל יו"כ בשבת. והא דהוכיח מזה דאין עירוב והוצאה ליו"כ היינו משום דמוכח דאין איסור תחומי' מה"ת ביו"כ דאי יש לאו דתחומי' ביו"כ ודחי לאו דתחומי' ביו"כ ה"ה לשבת וא"כ ל"ל עתי אפי' בשבת וכיון דמוכח דאין תחומי' ביו"כ מוכח נמי דאין עו"ה ליו"כ כיון דתחומי' ילפי' בספ"ק דעירובין מקרא דאל יצא איש ממקומו והוצאה נמי מהאי קרא ילפי' לה כמ"ש תוס' ריש שבת ד"ה יציאות שלא יצא עם הכלי ללקוט המן או קרי בי' אל יוציא כמ"ש תוס' שם ד"ה שתים ועיי' תוס' סנהדרי' דף ד' ד"ה כולהי דר"ע בפסחי' ל"ו דריש מקרא ומסורת היכי דלא מכחשי אהדדי ע"ש וכיון דמחד קרא נפקא הוצאה ותחומי' כמו דתחומי' אינו ביו"כ ה"נ עירוב והוצאה אינו ביו"כ ועיי' חת"ס ח"ו סי' צ"ח. ועוד דהא דתחומי' אינו ביו"כ ויו"ט היינו משום דהוי רק לאו בעלמא אינו בכלל מלאכה כמ"ש תוס' פסחים ה' ע"ב ד"ה לחלק וביצה י"ג ד"ה על גבי דלמ"ד הבערה ללאו יצאה אינו בכלל מלאכה ומותר ביו"ט ע"ש וה"ה תחומי' דהוא רק לאו אינו בכלל מלאכה כמ"ש פר"ח או"ח סי' תצ"ה אות ג' ופמ"ג או"ח סי' רצ"ה ע"ש והרי כ' הריטב"א ביומא ס"ו דהא דאין עו"ה ביו"כ אף דביו"כ כתי' לא תעשה כל מלאכה משום דהוצאה לאו ממלאכה נפקא אפי' בשבת אלא מדכתי' ויכלא העם מהביא כדאמרי' בשבת צ"ו או מאל יצא איש אל יוציא ע"ש ולכן כמו דתחומי' אינו ביו"כ משום דאינו בכלל מלאכה ה"נ עו"ה דאינו בכלל מלאכה אינו ביו"כ. וע"ז דחי ממאי דילמא לעולם יש עו"ה ליו"כ ואי' תחומי' נמי ביו"כ ואפ"ה צריך קרא עתי ואפי' בשבת להתיר תחומי' אף דשרי ביו"כ משום דשאני שעיר המשתלח דהכשירו ביו"כ בכך בכל שנה בעבירת לאו דתחומי' וא"כ הותרה ביו"כ ול"ה ידעי' שבת מיו"כ דאמרי' להאי אשתראי להאי לא אשתרי וכרבא בזבחים הנ"ל דקי"ל כותי' ושפיר קאמר דרפרם בדותא:
ולפ"ז מיושב קושי' תוס' ביומא הנ"ל דבכריתות קאמר דרפרם בדותא וביומא לא קאמר דבדותא דבכריתות קאי אי תחומי' דאו' וכנ"ל ושפיר קאמר דבדותא וכמ"ש אבל ביומא דקאמר עתי ואפי' בשבת למאי הלכתא דאי משום תחומי' דרבנן היא כמ"ש רש"י וריטב"א אר"ש לומר שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו וע"ז אמר רפרם זאת אומרת עו"ה לשבת ואין עו"ה ליו"כ וא"כ ע"כ אינו מוכיח מקרא דאין עו"ה ליו"כ דא"כ ל"ל עתי ואפי' בשבת הא כיון דדחי יו"כ ה"ה לשבת דהא ז"א דגם ליו"כ צריך קרא כיון דאינו בכל יו"כ כמש"ל וע"כ אתבא קאי דע"כ ס"ל אין עו"ה ליו"כ דא"כ לוקי קרא ביו"כ גופא שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו וממילא ידעי' שבת כיון דרק הודחה מ"ל חד דיחוי מ"ל תרי דיחויין שפיר לא קאמר דרפרם בדותא דשאני שעיר המשתלח דהכשירו ביוה"כ בכך דז"א כי קושיין הנ"ל לאמת וא"ש:
ולפ"ז צ"ל ממש"ל דברייתא דסוטה קא' אי תחומי' דרבנן ואז דרפרה לאו בדותא ואין עירוב והוצאה ליו"כ והי' יכולי' להביא ס"ת מביתם ביו"כ וברייתא דיומא קאי אי תחומין דאו' ואז עתי אפי' בשבת להתיר תחומי' ולא הוצאה כסוגי' דכריתות ואז דרפרם בדותא ויש עו"ה ליו"כ והן צריכין להביא ס"ת מעיו"כ:
ולפי מה שהעלתי דהא דמרכיבו על כתיפו הוא רק דחוי' ולא הותרה תמיה בעיני דברי ריטב"א שם ביומא ס"ו שהק' וא"ת ולגבי שעיר דיוה"כ מאי מלאכת הוצאה איכא וי"ל דמעביר ד"א ברה"ר מהוצאה גמיר לה וכו' והוא פלא הא אמרי' ביומא ו' דאי טומאה דחוי' מהדרי' אטהורי' ע"ש וה"נ כיון דהוי רק דחוי' ויכול להרכיבו על כתיפו פחות פחות מד"א אמאי שרי בד"א ויותר וצ"ע [ועיין בתשו' הל' יו"כ סי'...]:
ומה שנתקשית בתוס' חולי' ל"ב ד"ה נשחטה שכתבו דלרבנן צריך אותה ולא אותה וחברתה לשוחט שתי פרות וכו' והוקשה לך הא בכה"ג לא צריך קרא דהא אין עושי' מצות חבילות חבילות כדאמרי' בסוטה ח'. לק"מ דכבר כתב מג"א סוסי' קמ"ז דדוקא בשני מצות של חובה שייך חבילות דמחזי שהוא עליו למשאוי וממהר לפרק משאוי אבל במה שאינו חוב ל"ש זה דאם הוא עליו למשאוי לא הי' צריך לעשות כלל ועיי' שם במחה"ש וה"נ אם הוא עליו כמשאוי מי ביקש זאת מידו לעשות ש' פרות. ועוד דמשום אין עושי' מצות חבילות לא מיפסל בדיעבד ואפי' עביד לא מהני ל"ש בזה דאין כאן אי' אלא דלא עביד מצוה כתיקונה אבל משום אותה מיפסל אפי' בדיעבד כדמוכח בסוגי' דחולי' שם. ובזה יבא שלום ינוח על ראשך כנפשך ונפש אביך הנאמן:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: