אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה לז

תשובה לו

לרב גדול א' במדינת אשכנז:

אחדש"ת בדבר אשר האריך ע"ד מל"מ פ"ד דבכורות שלהי ה"א שכתב דלא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא היכי דנעשה שום דבר המתירו ואין אנו יודעי' אם נעשה בזמן המתירו או אם נעשה כשיעור המתירו אבל אם אנו מסתפקי' אעיקרא דדינא אם נעשה לו דבר המתירו בכה"ג לא אזלינן לקולא יעיי"ש ומעלתו הק' מס' טבל בעירובין ל"ה ומס' נט"י ע"ד מל"מ הנ"ל ולא ראה שהמל"מ בעצמו פלפל בזה. ומה שתמה ממנחות ס"ח הוא דבר בטל דזמן ממילא קאתי וגם מה שהק' מכל ס' ברכות ומברכות כ"א ספק קרא ק"ש ספק לא קרא וכו' כבר קדמו החוו"ד סי' ק"י בש"ך בדיני ס"ס אות כ' ותי' הכל בטוב טעם ודעת ולפענ"ד נראה דמק"ש לק"מ לפמ"ש שג"א סי' א' וב' דגם למ"ד ק"ש דרבנן מודה דמה"ת חייב לקרות פרשה אחת בתורה אלא שא"צ להיות ק"ש דוקא אבל מדרבנן צריך להיות ק"ש דוקא ע"ש ולפי מה שהבינו האחרוני' בדברי ר"ש פ"ב דמקוואות דמשו"ה חמיר בטמא טומאה דרבנן משאר טמא טומאה דאו' משום דבטומאה דרבנן וס' אם טבל בשאובין לבסוף אוקי אחזקת טומאה אבל בטומאה דאו' כיון דאפי' טבל בשאובין לבסוף טהור מטומאה דאו' וא"כ כבר יצא מחזקתו הראשונה ואינו כמו שהי' ושוב ליכא חזקה כלל ואמרינן סד"ר לקולא ע"ש הגם כי לפענ"ד אין זה כונת הר"ש אבל הסברא בעצמותה נכונה, ולפ"ז בק"ש ממנ"פ אם מסופק אם קרא כלל פ' בתורה א"כ הוי ספק לענין דאו' ואזלינן לחומרא וממילא צריך לקרות ק"ש דוקא אף שהוא דרבנן כיון שנולד הספק בדאו' כדפסקינן בספק בירך ברכת המזון שהוא דאורייתא שצריך לחזור ולברך וממילא צריך לחזור ולומר ברכת הטוב והמטיב אף שהוא דרבנן וכן בכמה דוכתי וכאן עדיף דשם תרי מילי נינהו בהמ"ז והטוב ומטיב וכאן הוא ד"א שיהי' פ' ק"ש וע"כ שקרא פ' בתורה ונסתפק אם קרא פ' ק"ש או פ' אחרת וא"כ כיון שודאי יצא מחזק' חיוב מה"ת שוב ליכא חזקת חיוב כלל וממילא אמרינן סד"ר לקולא וא"ש ואף דיש לדחות דמיירי שודאי קרא פ' בתורה ומסופק אם קרא נמי ק"ש דאז כיון שהחיוב דאו' לא הי' בכלל הספק ל"ש לומר כיון שיצא מחזקת חיוב דאו' שוב אינה חזקה כלל דהרי הי' עליו חזקת חיוב דרבנן וכמ"ש רשב"א בתוהה"א דאותו קדירה שלא הי' בכלל הס' אינה מצטרפת לבטל עיי' ביו"ד סי' קי"א מ"מ לק"מ די"ל דהאי דברכות מיירי בכה"ג שגם חיוב דאו' הי' בכלל ספק כנ"ל ולק"מ:

וגם על הקושי' מברכת הנהנין וברכות המצות דאמרינן ספק ברכות להקל, נ"ל דבר חדש דלק"מ והוא לפמ"ש הגה"מ פי"ז ממ"א אות ח' דמשו"ה משכנתא לא בעי טבילה אף אי טבילת כלים מה"ת וכיון דאי בעי' דלא איפשטא הו"ל סדא"ו ולחומרא לפי שאין כאן איסור ולשאר מצות שהן חובה נמי לא דמ' דאי בעי פטר נפשי' ושתי בכוס אחר ולכך לא בעי טבילה ע"ש, ונ"ל להסביר סברתו לפמ"ש במק"א ליישב דעת הרי"ף פ"ב דשבועו' ורמב"ם פ"ז מאיסורי ביאה וטור סי' קפ"ג דהא דאמרינן בנדה ס"ז ע"ב אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן אתשמיש קאי א"כ לשיטת הסוברי' סדא"ו מה"ת לחומרא אמאי אמרי' אבל אמרו חכמים אסור לעשות הא מה"ת אסור ואפילו לשיטת הרמב"ם דרק מדרבנן לחומרא מ"מ אין חדש בזה דאמרו חכמים שהרי בכל התורה סדא"ו לחומרא מדרבנן מיהא וכבר נתקשו בזה קדמאי ואמינא לחדש דלא אמרי' סדא"ו לחומרא אלא אם יש ספק שצר האיסור כבר הוא בעולם אבל כאן בשעת תשמיש עדיין אין צד האי' בעולם אלא החשש שמא תראה ותסתור ויהי' צד איסור למפרע בכה"ג לא אמרינן סדא"ו לחומרא רק כאן החמירו חכמים שאסור לעשות כן משום חומרא ועיין בנדה ע"ב ולפ"ז ה"נ בשלמא אם הי' התבשיל נאסר אם מבשל בלא טבילה והי' ספק אם תבשיל זה אסור או מותר כבר יש כאן צד איסור בעולם ואמרינן סדא"ו לחומרא וכן גם אם הי' התבשיל מותר רק שהי' מחויב לטבול אפי' אינו רוצה להשתמש ג"כ אזלי' לחומרא לפי שאנו מסופקי' אם יש חיוב על הגברא לטבול או לא וכבר יש צד החיוב בעולם אבל כיון שאם אינו רוצה להשתמש אינו מחויב לטבול א"כ קודם התשמיש שאנו מסופקי' אם מחויב לטבול עדיין אין כאן חיוב בעולם רק אם ישתמש בו אח"כ איגלאי מילתא למפרע שהי' מחויב לטבול בכה"ג לא אמרי' סדא"ו לחומרא, ולפ"ז אני אומר בברכת הנהנין נמי כיון דאי בע' אינו נהנה ואינו מברך א"כ בשעה שנולד הספק עדיין אין כאן חיוב ברכה בעולם בהא לא אמרי' סדא"ו לחומרא אפי' אם הספק הוא אם נעשה מעשה לפוטרו מברכה וכ"ש דל"ל שהי' בחזקת חיוב וה"נ בברכת המצוה כיון שהברכה הוא עובר לעשייתן ואז עדיין אין כאן חיוב ברכה ולא חזקת חיוב רק החיוב הוא על קיום המצוה ואם מקיימה איגלאי מילתא למפרע שהי' חייב לברך עובר לעשייתן אבל קודם עשיי' אין כאן בעולם חיוב ברכה ולכן לא אמרינן בזה סדא"ו לחומרא מצד חזקת חיוב ואפי' הספק תלוי במעשה ובזה יש להבין קצת תי' רש"ל שהביא טו"ז תרפ"ז סק"ד שכתב דהתם קדושת היום גורם לחייבו אף בברכה דהיינו קידוש היום וכבר צד החיוב בעולם לכן אזלינן לחומרא אבל לברך על מצות קריאת המגילה קודם הקריאה עדיין אין כאן חיוב ברכה בעולם לכן אזלי' לקולא:

איברא לפענ"ד ל"ש בזה חזקת חיוב כלל דלא אמרינן אוקמא אחזקה דמעיקרא אלא במקום דהי' לו חזקה ואפשר שיקים כן גם להבא לכן אמרינן שבאמת נשאר בחזקתו ואף דאפילו בחזקה העשוי' להשתנות וכבר נשתנה נמי אמרינן דאוקמא אחזקה עד שעה שאנו יודעי' שנשתנה בודאי עיי' טו"ז יו"ד סי' של"ז ונקה"כ שם מ"מ התם דרכו בכך שישאר החזקה גם להבא חי ולמיתה דזמן מועט לא חיישינן אבל כאן אדרבה כשחייב במצוה החיוב גורם שלא ישאר בחיובו רק יקיים המצוה ויפטר מחיובו וזריזי' מקדימי' למצות וחביבה מצוה בשעתה ל"ש לומר אם מסופק אם קיים המצוה או לא דנוקמי' בחזקת חיוב שלא קיימה וזה סברא ישרה לפענ"ד:

לכן נלפענ"ד דסברת מל"מ הוא עפמ"ש הרשב"א בחולין י' ע"ב דאף אי סדא"ו מה"ת לחומרא היינו דוקא בספק שהוא בתולדה אבל בספק שצד האיסור בא במקרה אפילו ליתא חזקת היתר אזלינן לקולא ע"ש ולפי"ז הה"נ בספק דרבנן דאזלי' לקולא היינו דוקא בספק בתולדה אבל בספק שצד ההיתר בא במקרה וע"י מעשה הנחת עירוב אזלינן לחומרא, ולפ"ז אני אומר הרי אמרינן בנדרים נ"ט דנדרי' מקרי דשיל"מ הואיל וא' בעי מיתשל עלה ואף דלא מקרי דשיל"מ אלא אם ההיתר בא ממילא מ"מ כיון דקונמות מצוה לאיתשולי עלה הוי כהיתר הבא ממילא ודברי הש"ך סי' ק"ב סק"ח צ"ע ולפ"ז בספק קרא ק"ש או בספק קרא המגילה כיון דהוא מצוה חיובית הוי כצד היתר שקרא בא ממילא ושפי' אמרינן בי' סד"ר לקולא אפילו לדעת מל"מ ובזה מיושבי' כל קושי' החוו"ד בסי' ק"י בש"ך בדיני ס"ס אות כ' הנ"ל:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה