בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה לו
שיל"ת ב' אויפאלו ד' תשא שושן פורים תרנח"ל:
שוכ"ט לידידי הרבני המופלא ומופלג, מלא פלג, חו"ש כמו"ה יצחק צבי ני' לעבאוויטש חתן מחו' הגאבדק"ק ש' פאטאק ני':
מכתבו הגיעני היום ויען נפישי מילי דפסחא בטרדות שונות הייתי עט ממהר להשיב שלא יהי' אפי' מעוכב בן יומו ומה שתמה על הב"ח באו"ח סי' תרפ"ט שכתב לתרץ דעת הפוסקים בהא דקורא את שמע ולא השמיע לאזנו דיצא בדיעבד ובהא דחרש המדבר ואינו שומע שקורא את המגילה פסקו דהשומע ממנו אפילו בדיעבד לא יצא דה"ט משום דבלא השמיע לאזנו כיון שהי' אפשר לו להשמיע עכ"פ בר חיובא הוא אבל חרש כיון דלאו בר שמיעה הוא כלל לאו בר חיובא הוא ואינו מוציא אחרים י"ח ולפ"ז מי שאינו חרש וסותם את אזניו אע"ג דאינו שומע מוציא אחרים י"ח כיון דבר חיובא הוא ע"ש והוא הוסיף מדעתו דהטעם משום כל הראוי לבילה וכו' והם דברי טו"ז שם סימן הנ"ל והקשה מירושלמי מגילה פ"ד ה"ז דמוקי הא דאר"י כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע ביושב בבית אפל ועיין תוס' מגילה כ"ד ד"ה מי ואמאי לא נימא כיון דראוי לבילה ויוכל לראות א"כ הוי בר חיובא ויכול להוציא אחרים אע"כ דל"ש בדברים אלו כל הראוי לבילה. הנה לדעת רשב"ם ב"ב פ"א ע"ב ל"ש כל הראוי לבילה אלא בדבר שצריך להיות לכתחילה למצוה ובדיעבד כשר בלא"ה ואינו מעכב בדיעבד כמו בלילה במנחה בזה אמרי' דוקא אם ראוי לבלול כשר בדיעבד בלי בלילה אבל אם הוא יותר מס' עשרוני' דאין ראוי לבילה אפילו בדיעבד פסול כיון שא"א לעשות בו כמו שהוא המצוה לכתחילה מנחה כזה לא ציותה תורה להביא כלל דהא התורה אמרה דלכתחילה צריך לבלול למצוה וממילא פסולה לגמרי ע"ש וה"נ כיון דלכתחילה צריך להשמיע לאזניו ובדיעבד יצא בלא השמיע אמרינן דזה דוקא בראוי להשמיע הו' בר חיובא אבל בחרש כיון דאינו ראוי להשמיע לא הוי בר חיובא דלא חייבו חכמים לקרות המגילה אלא מי שיכול לקיימה כמצותה לכתחילה ולא חרש שהרי חייבו מי שחייב להשמיע לאזניו לכתחילה ואינו מוציא אחרי' יי"ח וכן בפריסת שמע חלו הי חכמים אומרי' דפורס על שמע צריך לכתחילה לראות מאורות ובדיעבד יוצא אפילו לא ראה מאורות מימיו הי' שייך לומר דסומא מ"מ אינו פורס ע"ש כיון שאינו ראוי לבילה לעשות כמו שהוא המצוה לכתחילה אבל כיון שאמרו דיושב בבית אפל ולא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע ואינו מוציא אפילו בדיעבד אין לו ענין ומקום כלל לכל הראוי לבילה:
אבל גם מעיקרא לק"מ דהרי אמרינן במגילה כ"ד ע"ב טעמא דר"י משום דהכא משום הנאה הוא והא ל"ל הנאה כלל ע"ש וא"כ הרי הוא ככל ברכת הנהני' שמברך אם רוצה ליהנות לפניו ולאחריו אם נהנה ואטו נימא כיון שראוי ליהנות יברך אעפ"י שלא נהנה וה"נ דכוותי' ביושב בבית אפל ולא נהנה אינו בר חיובא לברך ברכת הנהנין ואינו מוציא גם אחרי' ועיין ר"ה כ"ט ע"א כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין וכו'. ובזה תנוח דעתו כעת כנפשו ונפש תדרשנו לטובה:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: