בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה לה
שיל"ת ב' אויפאלו א' שלח לך תרנ"א לפ"ק:
אלקים יחנך בני יקירי וחביבי ויתנך למעלה למעלה, והיית סגולה, הרב המאוה"ג חו"ב כמו"ה יצחק יעקב ני' בלוהם עם נות ביתך כלתי הצנועה והחשובה תי' לאוי"ט עם בתך הילדה תי':
שמחתני במכתבך אשר הגיע לידי ביום ה' העבר כ' לא ראיתי ממך תמונת אות מעת אשר כתבת מנסיעתך לפעסט וכו' אבל בדברי תורה כתי' ענה והנני להשיב כיד ד' הטובה עלי. ומה שהקשית בברכות ב' דקאמר מאי ואומר וכ"ת מכי ערבא שמשא לילה הוא ואינהו הוא דקמקדמי ומחשכי וכו' איך אפשר לומר כן הא אמרי' בשבועות ט"ו ע"ב דאין בנין ביהמ"ק בלילה שנאמר וביום תקים את המשכן וכו' וכתבת דדוקא גוף הבנין אסור כמו הקמת המשכן אבל לתקן הקורות והאבני' מותר גם בלילה ולזה מקדמי ומחשכי אך הוא דוחק בעיניך ולפי ענ"ד רווחא שמעתא והדין דין אמת:
ומה שהי' נ"ל בזה עיי' פני' יפות פ' קרח בפסוק בוקר ויודע ד' דהא דבעמוד השחר הוי יום הוא הל"מ וחכמי' אסמכוהו אקרא דנחמי' בברכות דף ב' שם ע"ש. ולפי"ז נ"ל דקודם מתן תורה באמת לא מקרי יום אלא מהנץ החמה עד תחילת שקיעת החמה וכן הוא גם עכשיו בדין ב"נ וב"נ ששבת מנץ עד הנץ החמה אעפ"י שעשה מלאכ' ביום א' קודם הנץ החמה אחר שעלה עמוד השחר חייב מיתה דשבת יום ולילה ואם חייב גם בשובת לילה ויום כשבת שלנו דלא כמו"ש אחרוני' שאינו חייב בזה משום דבב"נ הלילה הולך אחר היום וכן משמע קצה דחייב ברמב"ם פ"י ממלכי' ה"ט ע"ש אם עשה מלאכה אחר תחילת שקיעת החמה ושבת מצאת הככבים עד צאת הכוכבים פטור ממיתה לפי שעשה מלאכה בכל יום דלדידי' אחר שקיעת החמה כבר הוא לילה ועשה מלאכה בלילה. ולפי"ז ודאי לענין אין בנין ביהמ"ק בלילה שהוא דין מדיני התורה פשיטא לי' לגמרא דהוי יום מעמוד השחר עד צאת הככבים ושפיר מקדמי ומחשכי אבל הגמ' רצה להביא זכר לדבר על זמן ק"ש דערבית שהוא משעת צאת הככבים כמו"ש חי' רשב"א שם ובק"ש כתיב בשכבך ובקומך והביא רשב"א שם בשם תוס' דהא דאמרי' יליף מברייתו של עולם אקרא גופא קא מהדר דמקדים שכיבה לקימה דיליף מברייתו של עולם וא"כ י"ל נהי דבשאר דינ' תורה הוי יום מעמוד השחר עד צאת הככבים מ"מ לענין ק"ש מכי ערבא שמשא הוי לילה כמו שהי' בברייתו של עולם ועיי' ברשב"א ור"ן נדרי' דס"ג אם שנה של תורה הוא ג"כ שנה בלשון בנ"א וה"נ כיון שלגבי ב"נ הוי יום רק מהנץ החמה עד תחילת שקיעה וכיון דבק"ש כתי' בשכבך ובקומך ודרשינן בברכות י"א בשבת דידך ובלכת דידך לכן לא בעי' יום של תורה ולילה של תורה רק כברייתו של עולם ואינהו דמקדמי ומחשכי יותר מחיובו של פועל ולענין בנין ביהמ"ק הוי יום ע"ז קאמר ת"ש והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה וא"כ זכר לדבר שגם במילי דעלמא הוא עכשיו יום כיום של תורה כמבואר בחו"מ סי' של"א שצריכין לצאת מביתם בזריחת השמש דהיינו מעמוד השחר כיון שהליכה הוא ג"כ צורך בעה"ב כמו"ש סמ"ע שם ולעשות עד צאת הכוכבים כיון שהליכה לביתם הוא לצורכם דאל"כ כיון שהלילה הי' להם משמר למה הי' להם להקדים ולהחשיך כיון שגם המשמר לצורך הבנין וא"כ כיון שגם בתהלוכות העולם אזלינן בתר יום של תורה זכר לדבר דגם בק"ש אזלי' בתר יום של תורה שהוא מעמוד השחר עד צאת תכוכבים:
אבל באמת אין כאן קושי' כלל דהאי קרא דנחמי' לאו בבנין ביהמ"ק כתיב רק בבנין חומת העיר כמבואר שם בכל הכתובי' עד קפיטל י"ב ובסי' י"ב פסוק כ"ז כתיב ובחנוכת חומת ירושלים ושם בפסוק ל"א ואעמידה שתי תודות גדולות ודרשי' בשבועות י"ד גדולות שבתודה ומאי ניהו חמץ ואמרינן נמי התם מה ירושלים דבר הנאכל בה ויוצא ממנה נפסל ופירש"י ותודה ולחמה נאכלי' בכל העיר ואם יצאו חוץ לחומה נפסלי' הלכך ירושלים נתקדשה בלחמי תודה שנאכלי' בה ואם יצאו ממנה פסול וכן פירש"י שם לפני זה ד"ה בשירי מנחה והאי קידוש דנחמי' ועזרא בקידוש העיר כתי' מכל זה מבואר ששם הי' רק בנין חומת העיר חף ודאי בונין בלילה ולק"מ. ובזה יבא שלום ינוח על ראשך, כנפשך ונפש אביך דוש"ת באהבה:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: