בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה כא
שיל"ת ב' אויפאלו יום ג' לס' מעט צרי ומעט דבש תרמ"ו לפ"ק:
ביומי דחנוכה, חיים שלום וברכה, לחתני אהובי הרב המאוה"ג הוותיק, מלא עתיק כמו"ה גרשון ני' שטערן רב דק"ק מ' לודאש ולבתי היקרה נות ביתך נאוה קודש הרבני' החשובה והיקרה, צפירת תפארה, מ' מרים תי' לאוי"ט יהי בועם ד' עליכם:
היום פניתי מעט ונתתי עיני בדבריך הנעימים להשיב לך כאשר יחנני החונן לאדם דעת על דבר שאלתך בענין תפילין שנכתבו בקולמוס של עוף טמא ועיניך שפיר חזו דברי שערי תשובה בשו"ע או"ח סי' ל"ב סק"ד שכתב בשם דבר שמואל שנסתפק אם מותר לכתוב תו"מ בקולמוס של עוף טמא דשמא כיון שאינו ניכר ממשו של אי' לאחר הכתיבה אינו דומה לעורות וגידין של הטמאי' עיי"ש. ובעיניך פשוט דלכתחילה פסול דבשעה שכותב ניכר לסופר האי' ובדיעבד כשר דהוי זוז"ג הקולמס גורם איסור והעור גורם היתר. הנה מ"ש לפי הבנתך בדב"ש דבשעה שכותב ניכר לסופר אף שאינו ניכר בכתיבה כסברא זו משמע קצת בתוס' ב"ב ב' ע"ב ד"ה וחייב שכתבו ומטמא אעפ"י שרואי' השרץ על הטהרות לא חשיב היזק ניכר דמי יודע אם הוכשרו וכונתם אעפ"י שאפשר שרואה משקה טופח עליהם מ"מ בעי' דניחא לי' לבעלי' וזה א"א להכיר ומשמע הא אלו לא היינו צריכי' דניחא לי' לבעלי' והי' אפשר להכיר בשעת נגיעה אף דאח"כ אינו ניכר שום דבר בפירות הי' נקרא היזק ניכר וה"נ אע"ג דאחר הכתיבה אינו ניכר מ"מ בשעת הכתיבה ניכר אבל א"כ גם בדיעבד הי' לנו לפסול כיון דבשעת כתיבה פסול איך יכשיר אח"כ ואין פסול חוזר להכשירו. אבל באמת אין זה כונת דבר שמואל דא"כ אנו צריכין לומר דעור וגידין ניכרי' הם שהם ממין טמא דאל"ה לא מפסיל משום מן המותר בפיך וא"כ איך יפרנס מאי דאמרינן בשבת ק"ח אלא מעתה ע"ג עוד נבילות וטריפות אל יכתבו וכו' והלא נבילות וטריפות אינו ניכר שהוא מנבילה וטריפה משא"כ טמאי' ניכרי' וא"ל דזה בכלל תשובתו דתלוי במין המותר בפיך ועיי"ש בתוס' דזה דוחק גדול. אבל כונת דב"ש דהא דבעי' מן המותר בפיך ולא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד היינו בשעה שעושה המצוה לא יעשה המצוה במין האסור אבל כאן שאינו ניכר ממשו של אי' אחר הכתיבה א"כ אינו עושה מלאכת שמים דהיינו המצוה במין האסור בפיך וא"כ מה לנו במה שניכר לסופר בשעת כתיבה הלא אז אינו עושה בו מלאכת שמים רק מכשיר חפץ לעשות בו מלאכת שמים וכיון שבשעה שעושה מלאכת שמים אין כאן מין האסור בפיך ל"ל בה:
ומ"ש דבדיעבד מותר משום זוז"ג נעלם ממך דברי תוס' בע"ז מ"ח ע"ב ד"ה ורבנן דבעי' הנודעי' שווין אבל צל עם הקרקע לא מקרי זוז"ג דמה שהצל עושה אין הקרקע עושה וה"נ מה שהקולמס עושה אין הדיו ועור עושה וכן כתב חותני הרב ני' על דבריך והביא ממרחק לחמו דברי לח"מ פי"ז ממ"א ה"כ. אמנם בלא"ה נמי נ"ל דל"ש כאן זוז"ג דזה באי' והיתר דפקע שם אי' מיני' אבל לא בפסול וכשר שיחדש שם הכשר כיון דאיכא גורם כשר כיון דאיכא נמי גורם פסול שא"י להכשיר א"כ אינו כולו בהכשר ופסול וא"כ מה שנעשה ע"י דבר ממין האסור בפיך א"י לקבל שם חדש של כשר ומין המותר בפיך וכבר דשו רבים בסברא זו לענין ביטל דעשה רק מן ישנו אינו ולא מן אינו ישנו וה"נ זוז"ג ובפרט לדעת הר"ן בע"ז שהוא מטעם ביטול ודאי אמרינן סברא זו כמו בביטול. וראי' לזה מירושלמי שהביא תוס' פסחי' ע"ה ד"ה וגרפו ובירושלמי דייק כשהפסח נצלו בתנור והגחלים תחתיו הלא חום התנור ג"כ מבשלו והוי צלי מחמת ד"א עיי"ש מה שתי' ומאי קושי' הא הוי זוז"ג גחלים דהיתר וחום התנור דאיסור וזוז"ג מותר אבל לפמ"ש א"ש דמשום זוז"ג אינו מקבל שם חדש של הכשר להיות נקרא צלי אש וא"ש:
אמנם לפענ"ד ל"ש בזה מן האסור בפיך דדוקא בדבר שצריך להיות דוקא ממין האסור או מותר בפיך כגון גידין ועור דל"ש אלא בבהמה טהורה או טמאה בעי' דוקא ממין המותר בפיך אבל דבר שא"צ להיות לא מן מין האסור ולא מן מין המותר בפיך כגון קולמס שכשר אם הוא של עץ וקנה וברזל ול"ש בי' מין המותר בפיך אינו מזיק בי' מין האסור בפיך עיי' חולין קכ"ט כששימש מעשה עץ שימש. ובזה מיושב מה שהק' מהרש"ל בנוב"י תנינא או"ח סי' ג' דאיתקש כה"ת כולה לתפילין כדאמרי' בקידושין כ"ה והק' הנ"ל מסוכה כ"ג דקאמר בפיל קשור כ"ע לא פליגו דכשר לדופן סוכה והרי פיל לא ממין המותר בפיך עיי"ש שהאריך ולפמ"ש ניחא בדופן סוכת כיון שא"צ לחיות דוקא מדבר האסור או מותר בפיך וכשר בכל דבר ל"ש בי' מין המותר בפיך כלל אבל שופר דהוא ע"כ או מבהמה טהורה שהוא מין המותר בפיך או מבהמה טמאה שהוא מין האסור בפיך שפיר כתב מג"א דאיתקש לתפילין דבעי' מן המותר בפיך:
וגם מה שהק' שם מרמב"ם פ"א מכלי המקדש שכתב המור הוא דם הצרור בחיה שבהודו וכו' והראב"ד השיג וכתב הכ"מ דדעת הרמב"ם כיון שנשתנה מצורת דם ונעשה כעפר בעלמא כשר לקטורת וק"ל נהי דמהני זה לענין ממשקה ישראל מן המותר לישראל אבל אכתי תקשי דהרי אינו מן מין המותר בפיך ולא עדיף משערות ועור. הנה מלבד שיפה השיב המשיב דשאני עור ושערות שלא נשתנו מכמות שהי' אבל מור נשתנה מצורת דם ונעשה ברי' אחרת ומה שהק' מהר"ש לאנדא ע"ז הא עור אחר העיבוד נמי נשתנה ונעשה ברי' אחרת לק"מ דעור נהי שנשתנה מ"מ עדיין נשאר מחומר הראשון ג"כ אבל במור הפשוט חומר הראשון לגמרי והלביש חומר אחר ורק דבר מין האסור בפיך גרם שיבא בעולם חומר זה וגורם של דבר מין האסור אינו פוסל ותדע שכן הוא דאל"כ לא הי' מהני גם לענין ממשקה ישראל מן המותר לישראל דהא כל היוצא מן הטמא טמא אע"כ דנעשה ברי' חדשה וכל היוצא מן הטמא אינו רק גורם. אבל נ"ל עוד סברא ישרה דל"ש מין המותר בפיך אלא בדבר שבאותו דבר עצמו ל"ש אסור בפיך ולא מותר בפיך כגון גידין שערות ועור בזה פוסל אם בא ממין האסור בפיך אבל דבר שהוא בעצמו מותר בפיך כמו מור אינו מזיק מה שבא ממין הדבר האסור בפיך ודוקא לקולא אמרינן דאפי' דבר זה בעצמו אסור בפיך כנבלה וטריפה מ"מ כיון שהוא ממין המותר בפיך כשר אבל אם הוא מותר בפיך שיפסל משום שהוא ממין האסור בפיך זה לא שמעתי וא"ש:
ועוד נ"ל דוקא בדבר שאינו מצוה להיות דוקא מדבר האסור בפיך ואפשר להיות גם מדבר המותר בפיך אז אמרי' דצריך להיות דוקא ממין המותר בפיך אבל בדבר שהוא מצוה מדבר האסור בפיך וא"א להיות מדבר המותר בפיך ל"ש בי' דין מותר בפיך כלל וכמו דבעי' ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואפ"ה מקטירי' החלבי' דאסור לישראל משום דהמצוה הוא דוקא בדבר האסור לישראל ולא משכחת לי' כלל בדבר המותר לישראל וה"נ דכוותי' וכעין זה כתבו תוס' חולי' ל"ג דבדבר שהוא מצוה לישראל ל"ש מי איכא מידי וא"כ במור שהוא מצוה דוקא בדבר שהוא ממין האסור בפיך ל"ש בי' מן המותר בפיך כלל. ובהכי ניחא מה שהקשה גם מחלזון ותולעת שני שהי' במשכן ומקדש ובגדי כהונה הא אין מן המותר לישראל דכיון דמצוה דוקא בזה ל"ש מן המותר לישראל כלל וא"ש:
ועוד ראיתי שם דבר תמוה בתחילת התשובה שמביא ראי' שמותר למשוח הרצועות בשומן דג טמא דבדבר שהוא רק לצורך העיבוד א"צ להיות ממין המותר בפיך מילקוט בא דמעבדי' עורות לסת"מ בצואת כלבי' והלא כל היוצא מן הטמא טמא עיי"ש. ואינני יודע מי הגיד להם דצואת הכלבי' מתמצה מגופו דילמא אין מוציאי' רק מה שמכניסי' לגופן ול"ש בי' כל היוצא מן הטמא טמא ועיי' בכורות ז' וביו"ד סוס"י פ"א ובב"י שם ועיי' ב"ק ח"י ע"ב גללי' איצטריכא לי' וכו':
אבל מטעם אחר הי' נ"ל לכאורה להתיר למשוח הרצועות בשומן דגי' טמאי' כיון דבשעת המשיחה הם שחורות ועדיין כשרות הן והמשיחה אינו רק מעכב הפסול שלא יבא בזה לא בעי' מותר בפיך שהרי אינו עושה מלאכת שמים בדבר האסור בפיך וכמ"ש נוב"י תנינא יו"ד קל"ז דאע"ג דבעי' במקוה הוי' ע"י טהרה מ"מ מניעת פסול זחילה כשר בדבר המקבל טומאה עיי"ש ועיי' בר"ש פ"ד דמקוואות ואשר"י ה"ג סי"א ובתשו' כלל ל"א ס"ז ותויו"ט סופ"ד דמקוואות:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: