אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה יב

תשובה יא

עוד להנ"ל. שיל"ת ב' איפאלא עש"ק תרנ"א לפ"ק. מכתבו שנית מיום ה' דסליחות הגיענו בזמנו ומה שהביא קושי' דורש לציון אהא דמנחות מ"ה סד"א כיון דאשתרי מליקה לגבייהו וכו' דילמא במליקה הטעם משום דעדל"ת, לפענ"ד לפי מה שהשריש הרשב"א בחי' ברכות כ' דל"ש מדל"ת אלא באם אפשר לקיים בשום פעם העשה בלי עבירת ל"ת רק שנזדמן שא"י לקיים העשה בלי עבירת ל"ת אז נקרא עדל"ת אבל אם א"א לקיים בשום פעם העשה בלי עבירת ל"ת זה לא מקרי עדל"ת אלא הותרה ע"ש והיינו דקאמר הואיל ואשתרי מליקה לגביהו דאם לא אשתרי איך צוה התורה כלל בעשה זו הא א"א לקיימה בלי אכילת נבלה ולכן הו"א דאשתרי נמי נבלה קמ"ל דלא אשתרי רק במקום קיום העשה אבל נבלה דעלמא לא אשתרי ועוד דמצות עשה דאכילת קדשי' אינו חיוב אקרקפתא דגברא רק אם יש לו מצוה לאכול אבל קדשי' פסולי' הוי כאין לו ואין עליו מצוה לאכול כלל ול"ש לומר עדל"ת אלא במקום שאם הי' הדין דאין עדל"ת שמוטב לעבור על ל"ת ולא יבטל עשה אבל בנבלה אם לא התירה התורה ולא הי' אוכל קדשי' שהם נבלה אינו מבטל עשה דאכילת קדשי' כלל אלא דליתא לעשה כלל דהוי כאין לו כיון שאסורי' ובהא לא אמרי' עדל"ת וע"כ דאשתרי מליקה לגבייהו. והא דפריך בזבחי' צ"ז גבי יקדש וניתי עשה ולידחי ל"ת כבר נשמר רש"י מזה ופי' ניתי עשה דואכלו אותה דכשירה ולדחי ל"ת דלא תאכל דפסולה ע"ש והיינו דשם אם אינו אוכל מבטל מ"ע דאכילת קדשים כשרים שיש לו מחמת אונס שלא יעבור ל"ת דפסולי' ושפיר שייך עדל"ת אבל בפסולה גופא דאיכא ל"ת ליתא לעשה כלל וא"ש:

ומה שתמה על טו"א בר"ה כ"ח שכתב דהא דאין עדל"ת שבמקדש הוא אפי' ל"ת בעלמא אין עשה שהוא במקדש דוחה ע"ש מה יענה למ"ש תוס' יבמות ח' ע"ב ד"ה כולה איך ילפי' מכלאים בציצית עדל"ת שאני כלאים דהותר מכללו אצל בגדי כהונה ותי' דהתם נמי משום עדל"ת הוא ע"ש ואמאי הא אין עשה שבמקדש דוחה ל"ת דעלמא. ועיין תוס' פסחי' פ"ה ע"א ד"ה כשהוא ששינו לשון הגמר' בזבחי' שכתבו בזבחי' יליף מהכא דאין עשה דוחה ל"ת בקדשי' וכו' ומדבריהם למדתי דהאי כללא דאין עדל"ת שבמקדש הוא רק בקדשי' ולדעת טו"א עשה שבקדשי' אינו דוחה שום ל"ת אבל בגדי כהונה אינו קדשי' רק במקדש ושפי' דחי ל"ת רק בקרבנות שייך האי כללא קדשי' אבל בגדי כהונה אינן קדשי' דמותר ליהנות בהם כדאמרי' ביומא ס"ט וכן פסק הרמב"ם פ"ח מכלי המקדש הי"א ואף דאבנט כתב שם דאסור שלא בשעת עבודה היינו משום אי' כלאים:

ומה דק"ל על תוס' הנ"ל וכן דעת הרמב"ם סוף הל' כלאים דכלאים דבגדי כהונה מטעם עשה דוחה ל"ת אתאי' עלה א"כ במנחות דאמרינן כלאי' תוכיח שאסורי' להדיוט ומותרי' לגבוה וכו' מה לכלאים שכן מצותו בכך אמאי לא דחי מה לכלאים שכן עדל"ת ולפי דברי רשב"א ברכות שהבאתי לעיל לק"מ דכיון דא"א לקיים בשום פעם בלי דחיית ל"ת נהי דהוא משום עדל"ת אבל אינו דחויה רק הותרה וא"כ שפיר מצינו בכלאים שאסורה להדיוט ומותר לגבוה ושפיר אינו יכול לדחות התוכיח בזה. והא דדחי מה לכלאים שכן מצותו בכך נ"ל דה"פ עפמ"ש תוס' חולין ל"ג שהקשו אהא דנכרי ששבת חייב מיתה וכן נכרי העוסק בתורה ותקשי מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ותי' דבדבר שהוא מצוה לישראל ל"ש מי איכא מידי וה"נ בע' למילף טריפה שאסורה לגבוה ק"ו מהדיוט והיינו נמי מי איכא מידי דלהדיוט אסור ולגבוה שרי והשיב כלאים תוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה ודחי מה לכלאים שמצותו בכך ובדבר שהוא מצוה לגבות ל"ש מא"מ ובזה יבוא שלום וד' יחוננהו דעה ובינה, מפיו דעת ותבונה, כנפש החותם בברכת התורה:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה