אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה יא

תשובה י

שיל"ת ב' איפאלא ג' תצא תר"ן לפ"ק. שוכ"ט וכוח"ט להרבני המופלג ענף עץ אבות החו"ש מו"ה שרגא כ"ץ נ"י:

כתבו בא אלי בד"ת בעתו אבל לא הרשני עתי להשיב על אתר וגם עתה אין ספריי אתי כי בביתי בוני' מבפני' אך למען לקרבו לתורה ויוסיף לקח לקחתי מעט פנאי להשיב:

ומה שנתקשה למ"ש תוס' עירובין ק' ע"א ד"ה מתן ד' אהא דהקשו וליתי עשה ולידחי לאו דבל תוסיף ותי' דל"ד לכלאים בציצית דהכא ע"י פשיעה הוא בא והי' יכול להתקיים בלא דחיית הלאו ע"ש א"כ מה הקשו תוס' במכות ט"ו ד"ה אם דליתי עשה דולו תהי' ולדחי ל"ת דאשה גרושה מאשה לא יקחו וכו' הא התם נמי ע"י פשיעה נעשה כבר נשמרו תוס' מזה במתק לשונם שכתבו והי' יכול להתקיים בלא דחיית הלאו וכונתם דודאי כיון דהדין הוא דעדל"ת אף שאינו מחויב בעשה יוכל להביא עצמו לידי חיוב עשה כדי שידחה ל"ת כמו שמותר ללבוש טלית של פשתן בת ד' כנפות ולחייב עצמו בציצית שידחה עשה דציצית לאו דכלאים ועי' תוס' כתובות מ' ד"ה כגון אלא דהכא הי' אפשר לקיים לו העשה בלי דחיית הלאו אלא שמתוך פשיעתו א"י לקיים העשה רק ע"י דחיית ל"ת ובכה"ג אין עדל"ת אבל שם במכות אם לא הי' פושע לא הי' יכול לקיים העשה דולו תהי' לאשה שלא הי' חייב בה כלל אף שפשע והביא עצמו לידי חיוב עשה שפיר דל"ת כיון שלא הי' יכול לקיים העשה בלי דחיית ל"ת ודוקא היכי שיכול לקיים העשה בלי דחיית ל"ת והוא פשע שא"א לקיימה בלי דחיית ל"ת אז לא דחי אבל היכי שא"א לקיים העשה בלי דחיי' אלא שלא הי' עליו חיוב עשה בלי פשיעתו והוא פשע וגרם לעצמו חיוב עשה שפיר דחי, וכן במ"ש שעה"מ פ"ג מנדרים ה"ו ליישב קושי' רשב"א בנדרים וס' החינוך יתרו סי' ל"ב איך חל נדר על דבר מצוה ניתי עשה ולדחי ל"ת דבל יחל ותי' משום דבא ע"י פשיעה שנדר שלא יאכל מצה ע"ש התם נמי שפיר הי' יכול להתקיים העשה בלא דחיית הלאו ואתי שפיר:

ומה שהק' מיבמות ה' דילפי' מראשו בנזיר מצורע דאתי עשה דגילוח מצורע ודחי עול"ת דנזיר ותער לא יעבור על ראשו וקדוש יהי' אף דהוי אינה שוה בכל, מ"מ הא בא ע"י פשיעה שנדר בנזיר, הנה ודאי יש לדחות קושייתו דמשום שאינה שוה בכל דחי אפי' בא ע"י פשיעה כמו שדוחה עשה ול"ת אף דבעלמא לא דחי אלא דאכתי תקשי למאי דלא אסיק אדעתי' ה"ט דאינה שוה בכל ובעי למילף מכאן בכה"ת עדל"ת תקשי הא בא ע"י פשיעה, ובזה גם תי' שכתב עפ"י סברת ברוך טעם דבל"ת שאינה שוה בכל דא"צ למילף מכלאים בציצית לא בעי' בעידנא ה"נ לא בעי' שלא ע"י פשיעה אינה עולה יפה דאכתי תקשי לפי הס"ד דלא ידע מזה, אך מה שדחה דאפשר שלא בא ע"י פשיעה שנדר בנזיר תחילה ואח"כ נצטרע וכדמשמע לשון הרמב"ם פ"ז מנזירות הט"ו יפה כיון, והכי משמע נמי לשון הגמ' נזיר מצורע שהי' נזיר תחילה ואח"כ נעשה מצורע, אלא דלפענ"ד מ"ש דמשו"ה נקט הרמב"ם נזיר שנצטרע ונתרפא בתוך ימי נזירתו וכו' הוא משום קושי' הנ"ל ליתא אלא דבלא"ה לא משכחת שיהיה מצורע מוחלט תחילה ואח"כ נדר בנזיר לפי מ"ש שם בה"ט נזיר שנצטרע והוחלט כל ימי חלוטו וז' ימי ספירו שסופר אחר שיטהר מצרעתו בין תגלחת א' לב' אין עולי' לו מימי נזירתו וכו' ועיי' בכ"מ שם דעכ"פ אינם סותרי' ולפ"ז נראה דאם נדר בנזירתו בימים אלו אין הנזירות חל כלל עד שיטהר ואף שכתב הרמב"ם בפט"ו דגם בימים אלו חל עליו ל"ת דתער לא יעבור על ראשו רק דעשה דקדוש יהי' בטל מאיליו ע"ש היינו בהי' נזיר קודם שהי' מצורע דכבר הוא נזיר שהרי ימים הראשונים אינם נסתרי' כמו"ש כ"מ אבל לחול נזירות בתחילה אינו חל כיון דל"ש בי' קדוש יהי' ומשו"ה נקט הרמב"ם נזיר שנצטרע ובו' שהי' נזיר תחילה ואח"כ נצטרע וכ"ש שהקושי' מתישבת שאינו בא ע"י פשיעה דהא לא משכחת אלא שהי' נזיר תחילה אך הפירוש ברמב"ם אינו נכון, אבל נתישבתי דז"א שהרי פסק הרמב"ם פ"ז מנזירות ה"ז דאפי' נדר בנזיר והוא טמא מת חלה עליו וע"ש ה"ח והוא מגמר' נזיר ט"ז ע"ב וכר"י ואף שאין עולי' לו מ"מ חלה הנזירות וכמ"ש בה"ה ה"נ אף שאין עולי' חלה הנזירות אפי' בתחילה וליתא למ"ש:

ומה שנ"ל ביישוב הדבר עפמ"ש שעה"מ שם ליישב הקושי' מזבחי' צ"ז גבי יקדש דפריך וליתי עשה ולידחי ל"ת ומאי קושי' הא בא ע"י פשיעה ותי' דדוקא בהאי דעירובין שחל ל"ת דב"ת באותו דם קודם שפשע דאז לא הי' עוד עשה שידחה אותו דהי' אפשר לקיים העשה בלי דחיית הלאו לכן לא אתי עשה ודחי לאו שחל עליו מקמי' הכי כיון שע"י פשיעה בא לדחות הלאו אבל שם בזבחים לא חל ל"ת קודם שפשע שהרי הי' רק ח"ש דאפי' לר"י ליכא רק איסורא בעלמא ורק ע"י פשיעתו חל הל"ת משום דהמל"א וא"כ כשחל הל"ת כבר יש כאן עשה לדחות אותה שפיר עדל"ת אפי' בא ע"י פשיעה דבמקום עשה לא נאמר הל"ת כלל אבל כשחל הל"ת קודם דשפיר נאמר הל"ת ואח"כ ע"י פשיעתו גורם לדחות אותה אז לא דחי ועי' תשו' בית אפרים סי' ה' באו"ח בשם הליכות עולם את"ד ולפ"ז ה"נ אפי' מצורע בתחילה ואח"כ נדר בנזיר דבא ע"י פשיעה מ"מ כיון דלא חלה הל"ת קודם שפשע רק אחר שפשע שכבר יש עשה לדחות הל"ת שפיר דחי אף שבא ע"י פשיעה ולפ"ז נדחה מ"ש שעה"מ ליישב קושי' רשב"א וחינוך הנ"ל דהתם נמי לא חל הל"ת קודם שפשע ונדר:

ועוד נ"ל לפמ"ש תוס' כתובות מ' ד"ה כגון שהקשו הא כלאים בציצית אפשר לקיי"ש שיעשה בטלית של צמר חוטי' של צמר ותי' דבטלית של פשתן א"א לקיים שניהם דלא אפשר לקיים מצות תכלת בלא כלאים דתכלת עמרא הוא וזה אין לנו לומר שיהא אסור ללבוש טלית של פשתן משום דאפשר בשל צמר דאין זה חשיב אפשר עיי"ש פי' משום דרוצח ללבוש של פשתן וע"ש בש"מ ולפ"ז הא דכתבו תוס' דהיכי דבא ע"י פשיעה אין עדל"ת היינו משום דבלי פשיעתו הי' אפשר לקיים שניהם וכיון דאפשר לקיי"ש אינו דוחה רק ע"י פשיעתו א"א לקיי"ש לא דחי וכן בהאי דשעה"מ בנדר לבטל את המצוה דמיירי באומר קונם עלי מצה בליל פסח דאי בקונם מצה עלי בכל השנה אפי' שבועה נמי חלה לבטל את המצוה בכולל וא"כ בלי פשיעתו שפיר יכול לקיים שניהם שלא ינדור ויאכל מצה בליל פסח ויקיים העשה ומ"מ לא יעבור על עשה ול"ת דנדר ואפי' אוסר עצמו באכילת מצה כל השנה מ"מ מקרי אפשר שהרי יכול להתנות חוץ מליל פסח אבל בנודר בנזיר והוא מצורע ל"ל שהוא פשיעות שנדר בנזיר ואפשר לקיי"ש שלא ינזור דזה לא מקרי אפשר שהרי הוא רוצה להיות נזיר בכל הדברים שלא יעבור עליהם ולא ידחה אותם עשה וא"א לומר הרני נזיר חוץ מתגלחת דאינו נזיר עד שיזיר מכולם כמבואר בנזיר י"א וברמב"ם פ"א מנזירות הי"א וי"ב וא"כ או דאינו נזיר כלל או שאסור בכולם וא"כ לא מקרי אפשר ולא הוי פשיעה כלל ושפיר דחי:

אבל באמת גם תי' שעה"מ לא נהירא לפענ"ד דדוק' בהאי דעירובין כתבו תוס' שפיר כיון שבא ע"י פשיעה אין עדל"ת ואינו מקיים העשה ומפסיד שכר העשה כיון שפשע אבל בנודר לבטל המצוה הרי הוא אינו רוצה לקיים העשה ל"ש לומר כיון שפשע אין עדל"ת ולא יקיים המצוה שהרי כך רצונו הרע לכן אדרבה נימא עדל"ת וכופי' אותו עד שתצא נפשו לקיים העשה שלא יהי' פושע נשכר שיהנ' פשיעתו משא"כ התם הוא רוצה לקיים העשה ובמצות חפץ מאוד ובשכר מצותיו אמרי' שלא יקיים כדי שלא יהי' פושע נשכר ואם כנים דברי ודאי לק"מ קושיתו:

אלא דלפ"ז תקשי קושי' רשב"א וחינוך בנודר לבטל מצוה נימא עדל"ת ואי כתי' דנדר הוי עול"ת הא תקשי קושי' פר"ד בדרך מצותיך ד"ע ע"ד שהביא שעה"מ שם הא אמרי' בנזיר נ"ח וביבמות ה' דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דנזיר כיון דקיל ואיתי' בשאלה וא"כ ה"נ נימא אתי עשה דמצוה ודחי עשה ול"ת דנדר הואיל ואיתי' בשאלה ובפשיטות נ"ל לחלק למ"ש מהרי"ט בתשובה ח"א סי' כ"ג דאיסורי נזיר אינם. לא אי' גברא ולא אי' חפצא מחמת דיבורו אלא איסורי תורה שאסרה על מי שהוא נזיר ולכן לא מהני בהו התפסה ע"ש ולפ"ז בעשה ול"ת דנזיר שהם איסורי תורה לא מה שהוא אסר על עצמו שפיר אמרינן דהנך איסורי תורה קילי משום דישנו בשאלה ויש ביד אדם להתיר אי' אלו אבל באיסורי נדר שהם רק מצד קבלתו ויש לומר דקילי משום דישנו בשאלה שאין זה קולא בהם כלל שהרי אינם איסורי' רק מצד דיבורו שאסר על עצמו וכיון ששואל וחכם עוקר נדר מעיקרא הרי לא קיבל עליו כלל ול"ש לומר שאי' נדר קיל משום שאם אינו איסר על עצמו אינו אסור בו והלא כך הוא מטבע של איסור זה לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה וה"ז כאלו תאמר נבלה אי' קל לפי שאם לא נתנבלה אינה אסורה, אלא דיש להקשות ע"ז לפמ"ש האבני מילואי' בתשו' ט"ו דמ"מ כיון שאסרה תורה כל אלו איסורי' על הנזיר א"כ ממילא כשקיבל עליו נזירות הוי כאלו נדר לאסור עצמו בדברי' אלו חוץ מאי' דרמי' עלי' רחמנא ולהכי כשעובר על א' מהם עובר נמי על בל יחל כדאמרי' בנזיר ל"ח וברמב"ם פ"א מנזירות ע"ש ואי נימא כנ"ל תקשי מאי פריך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה הא על ל"ת דבל יחל ועשה דכל היוצא מפיו יעשה שהוא מצד קבלתו ל"ש ישנו בשאלה כנ"ל ואפ"ה דחי וא"כ ניליף מיני' בעלמא, אך זה שיבוש דהא הוא לא קיבל לאסור על עצמו בדיבורו הרני נזיר רק מה שאסרה תורה על הנזיר וכיון דבמצורע לא אסרה תורה גילוח הנזיר משום דעשה דמצורע דוחה עשה ול"ת דנזיר משום דאיתא בשאלה וקיל ממילא אינו אסור נמי מצד קבלתו אף דעל אי' שיש מצד קבלתו ל"ש איתא בשאלה וכמו"ש אב"מ שם לענין ד"א ע"ש היטב. ובזה יש ליישב קושי' מהרש"א על רש"י שהק' ואע"ג דלאו שאינו שוה בכל הוא אם אין ענין וכו' ותמה מהרש"א הא בנזיר נ"ח אמרי' דנזיר מכהן לא ילפי' דכהן הוי ל"ת שאינו שוה בכל ונזיר הוי שוה בכל, ולפמ"ש י"ל דבאמת יש להבין איך הוי נזיר אינו שוה בכל הא כל איש ואשה יכולי' לקבל נזירות ואסורי' בגילוח אמנם לדעת מהרי"ט א"ש דכיון שהוא אי' תורה והתורה לא אסרה זה אלא בנזיר ולא באחר שפיר הוי אינו שוה בכל, אלא דז"א דהא אסור גם מצד קבלתו ואיכא ל"ת דבל יחל ועשה ככל היוצא מפיו יעשה וזה שוה בכל ואיך נדחה מפני עשה דמצורע אלא דז"א דהא לא קיבל עליו יותר ממה שאסרה תורה וכיון שאי' תורה אינו שוה בכל ועשה דמצורע דוחה שוב אין כאן אי' מפני קבלתו וכנ"ל אלא דמנלן האי סברא מהא דדחי כאן מה לנזיר שכן ישנו בשאלה וכמוש"ל ולפ"ז א"ש דבנזיר שפיר קאמרי' דנזיר מכהן לא ילפי' דהו"א כהן אינו שוה בכל אבל נזיר שוה בכל מיקרי כיון דאסור גם מצד קבלתו וזה שוה בכל ולכן צריך קנא בנזיר אבל כיון דגלי קרא בנזיר דדחי שפיר י"ל דגלי קרא דדחי משום דהוי אינו שוה בכל וכסברא הנ"ל דלא קיבל על עצמו יותר ממה שאסרה תורה וא"כ כיון דלמאי דפריך כאן דנזיר ישנו בשאלה ע"כ אית לי' האי סברא שפיר ה"ק רש"י הא מצי פריך פירכא דלעיל שאינו שוה בכל ותי' דהוי ילפי' בא"א ענין ולהכי פריך שכן ישנו בשאלה וא"ש:

ועוד נ"ל לפ"מ שהבאתי לעיל בשם ב"א דהא דעדל"ת היינו משום דל"ת לא נאמרה במקום עשה אלא די"ל להיפוך דעשה לא נאמרה במקום ל"ת ולהכי צריך קרא דל"ת לא נאמרה במקום עשה ועדל"ת ולפ"ז בעשה ול"ת דנזיר דישנו בשאלה ל"ל דהעשה לא נאמרה במקום ל"ת ועשה דנזיר דהא ישנו בשאלה וא"כ ודאי חל עליו עשה דגילוח מצורע שמחויב לישאל על נזירתו ולגלח והיינו דפריך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ולהכי גלי רחמנא דהל"ת לא נאמרה במקום עשה משום דא"א לומר להיפוך שהעשה לא כאמרם במקום ל"ת שכן ישנו בשאלה וא"כ העשה ודאי נאמרה במקום ל"ת לכן אמרי' דהל"ת לא נאמרה במקום עשה אבל בעלמא כמו די"ל דל"ת לא באמרה במקום עשה כמו כן י"ל להיפוך דהעשה לא נאמרה במקום ל"ת שפיר י"ל דאין עדל"ת דלא כאמרה העשה במקום ל"ת. ולפ"ז בנדר לבטל את המצוה דילפי' בנדרי' ט"ז ע"ב מאיש כ' ידור נדר לד' אפי' יש בנדרו ביטול מצות השם לא יחל דברו ע"ש בר"ן א"כ כתב רחמנא בהדי' דל"ת דבל יחל ועשה דככל היוצא מפיו יעשה נאמרו במקום עשה וא"כ נהי דגם העשה נאמרה במקום עשה ול"ת כיון דישנו בשאלה מ"מ כיון דגם הל"ת ועשה דנדרי' נאמרו במקום עשה שוב אין עדל"ת ועשה ושב וא"ת עדיף כמו דקי"ל כר"י בעירובין ק' דשב וא"ת עדיף אלא דלפ"ז תקשי על גוף קושי' רשב"א וחינוך דליתי עשה דמצה ולידחי עשה ול"ת דנדר הא בגופי' גלי קרא דלא דחי דאפי' כי ידור לד' לבטל מצות ג"כ לא יחל דברו רק ככל היוצא מפיו יעשה. אך ז"א דהרי בקושי' ס"ל דליכא רק ל"ת לחודא א"כ נילוף מהכא בעלמ' דאין עדל"ת וע"ז תי' דכאן הוי עשה ול"ת דבאמת גם בעלמא לא דחי. ובזה י"ל דעת הרמב"ם פ"ג מנדרי' ה"ו שפסק בנדר לבטל אם המצוה של הנדר ואם אכל או ישב או נטל לוקה והק' שעה"מ לדעת ריב"א בחולין קמ"א דהא דאין עדל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחה רק העשה נשאר וא"כ הכא אמאי לקי. ולפמ"ש נכון דכבר הק' נוב"י בהשמטת נוב"י קמא לשי' ריב"א אמאי לא לקי כיון דהעשה אינו נדחה הוי מהב"ע ואינו קיים מצוה כלל וא"כ נשאר הל"ת ותי' דהא דאינו נדחה העשה היינו משום מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה אבל כשעבר ועשה לא הוי מהב"ע דאמרינן להיפוך מה אולמא ע"ש ולפ"ז כאן דכתב רחמנא בהדי' ככל היוצא מפיו יעשה דעשה דנדר עדיף משאר מצות עשה ל"ש מה אולמא להיפוך ושפיר הוי מהב"ע ונשאר גם ל"ת ושפיר לקי:

וכגוף קושי' רשב"א וחינוך הנ"ל נ"ל לפמ"ש הר"ן בשבועות כ"ד דהנשבע שלא אוכל ד' ימים משו"ה הוי שבועות שוא אף דבידו שלא לאכול ולימות מ"מ כיון דכשיסתכן יהי' מחויב לאכול משום מ"ע דוחי בהם הוי כנשבע לבטל את המצוה דהוי שבועות שוא ע"ש ועיי' כ"מ פ"ה משבועות ה"כ ועיי' נדרי' ט"ו דכמו דשבועות שוא לא חיילה ה"נ נדר שוא אינו חל אלא דנדר שוא אין בו לאו משום שוא כמו בשבועה וא"כ כיון דגלי קרא דנדר חל לבטל מצוה מכ"ח גלי קרא דאין עשה דמצה דוחה ל"ת דנדר דאי דחי א"כ הוי נדר שוא ואיך חייל כלל וא"ש:

ומה שתמה אהא דבעי למילף מראשו דעדל"ת ודחי מה ללאו דבהקפה שכן לאו שאינו שוה בכל הא כתב הריטב"א אהא דאמרי' ביבמות ג' ע"ב טעמא דכתב רחמנא עלי' וכו' ל"ת שיש בו כרת מי דחי ותו ל"ת גרידא מנ"ל דדחי וכו' וכתב ריטב"א דבהכי מוכח מ"ל חומרא רבה ומ"ל חומרא זוטא וילפי' מכלאים דעדל"ת שיש בו כרת דאל"כ למאי נפ"מ פריך כאן מנ"ל ולקמן ז' אהא דאמרי' אטו עדל"ת גרידא לאו ל"ת חמור מיני' פירש"י דהא לוקי' עליו ע"ש וא"כ נהי דלאו דהקפה אינו שוה בכל הא עכ"פ לוקי' עליו ומ"ל חומרא רבה ומ"ל חומרא זוטא. עיינתי בריטב"א והוא כתב להיפוך דגבי ל"ת גרידא קאמר מנ"ל משום דפשיטא לי' דדחי אלא דק"ל מנלן אבל בל"ת שיש בו כרת קאמר ל"ת שיש בו כרת מי דחי משום דפשיטא לי' דלא דחי ולא אמרי' מ"ל חומרא רבה ומ"ל חומרא זוטא ע"ש ולקמן דף ז' קאמר רק דתנא דברייתא ס"ל דאיצטרי' לא תבערו דלא נטעה כך לומר מ"ל חומרא רבה ומ"ל חומרא זוטא אבל השתא דכתי' לא תבערו אמרי' שפיר דיש חילוק בין חומרא רבה לחומרא זוטא ובלאה"נ רהיטא דסוגי' כך הוא דיש לטעות גם להיפוך שיש חילוק בין חומרא רבה לחומרא זוטא ואין התחלה לקושיתו. וגם מ"ש בלאו דהקפה כיון דעכ"פ לוקי' לא כן הוא דהא בניקף קיימי' דעשה דמצורע דחי לאו דהקפה והניקף אינו לוקה דהוי לאו שאין בו מעשה אא"ב סייע בדבר שמטה עצמה אליו להקיפו כמבואר ביו"ד סי' קפ"א ס"ד ושפיר דחי דעשה דמצורע דחי לאו דהקפה באינו מסייע:

ולחדודי בעלמא נ"ל דיש להבין למ"ש מהרש"א בסנהדרי' ס"ד ע"א דמשו"ה אין עונשי' מן הדין דשמא זה שעשה עבירה חמורה אינו מתכפר בעונש המוזהר בקלה ממנו כמו"ש סמ"ג לאוי' מ' בנותן כל זרעו למולך ע"ש וא"כ איך מוכח ממה שלוקי' בל"ת דל"ת חמור דילמא עשה המור ולהכי אינו מתכפר במלקות אלא ראוי' להניחו שיהי' נידון לאח"מ בעונשי' נוראי' כמ"ש כ"מ פ"כ מעדות ה"ב לענין כאשר עשה ע"ש וצ"ל דתנא דברייתא ס"ל כר"י בכריתות ג' דעונשי' מה"ד ועיין תוס' מכות י"ד ד"ה ואידך וע"כ ל"ל האי סברא ושפיר מוכח דלא תעשה חמור משום דלוקי' אמרי' מ"ל חומרא רבה ומ"ל חומרא זוטא אבל למאי דקי"ל אין עונשי' מה"ד שפי' י"ל כקושי' הנ"ל דעשה חמור ומשו"ה דחי ל"ת ושפיר י"ל דוקא ל"ת דקיל שאין בו כרת או אינה שוה בכל אבל ל"ת שיש בה כרת או שוה בכל דחמורה לא דחי וא"ש:

ועוד נ"ל דיש להבין אמאי כתב רש"י דחומרא דל"ת היא משום דלוקי' תיפוק לי' משום דלעבור בקו"ע חמיר מלעבור בשב וא"ת כדקאמר ר"י עירובין ק' ור"ה כ"ח ע"ב וגם הא דאין עשה דוחה עשה משום מאי אולמא הוא מה"ט משום דשב וא"ת עדיף ומכש"כ לנוב"י הנ"ל לכן נ"ל דגם כונת רש"י הוא כן דע"כ לעבור בקו"ע חמיר משב וא"ת שהרי לוקי' עליו ובשב וא"ת אין לוקי' ולפי"ז למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקי' לא מוכח כלל דלעבור בקו"ע חמיר ור"י הא ס"ל בשבועות ג' וכמה דוכתי דלאשב"מ לוקי' וא"כ לדידי' ל"ת אינה חמיר כלל ועיי' בתוס' דף ה' לרבנן עכ"ל דניחא לי' לשנויי אפי' אי סברי כר"י ע"ש ולפ"ז לר"י לא מוכח כלל דל"ת חמיר ול"ש מ"ל חומרא רבה ומ"ל חומר' זוטא ושפיר דחי דלאו דהקפה קיל שאינו שוה בכל:

ומ"ש ליישב קושי' תוס' במנחות מ"ה דאמרי' כהני' איצטריכא לי' סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגביהו אישתרי נמי נבילה קמ"ל והק' בתוס' גבי כלאים נמי נימא מדאישתרי בעידן עבודה אשתרי לגמרי ונצריך קרא לאסור וכתב ליישב דתוס' יבמות ה' ע"ב ד"ה מכולהי הקשו דנילוף משאר קרבנות צבור דדחי שבת ואפי' עומר ושתי הלחם ותי' דחשיבי התם כולהי תדיר כיון דהוי בכל שבת ואיכא למיפרך שכן תדיר ע"ש ונמ"י בה' ציצית כתב דציצית לגבי תפילי' הו' תדיר ולפ"ז קשי' ל"ל קרא בכלאים בציצת נילוף משאר קרבנות ואי כתי' תוס' הא ציצית נמי תדיר וצ"ל כתי' תוס' ד"ה כולכם דסד"א דעשה דציצית לא דחי כיון שאינה שוה בכל דנשי' פטורות ומהרש"א חידש דאם העשה והל"ת אינו שוה בכל הוי כמו אלו שניהם שוי' בכל וכ"נ מחי' רשב"א בתירוצו כתי' תוס' ד"ה כולכם ולפ"ז אי כהני' מותרי' בכלאי' א"כ גם הל"ת אינה שוה בכל והדק"ל ל"ל קרא בכלאי' בציצית עדל"ת אע"כ דכהני' אסורי' בכלאים שלא בעידן עבודה ומיושב קושי' תוס', והנה במ"ש נמ"י דציצית מקרי תדיר לא אכניס עצמי בזה ועיי' שג"א סי' כ"ח וגם מ"ש תוס' יבמות הנ"ל דמילה מקרי תדיר סותרי' דבריהם בפסחי' ס"ו ד"ה מה לתמיד ע"ש ועיי' זבחי' צ"א אבל קושיתו לק"מ דנמ"י לא כתב אלא דהוי תדיר לגבי תפילי' ומ"מ אפשר דלגבי קרבנות צבור לא מקרי תדיר אלא מצוי ועיי' זבחי' הנ"ל ושג"א הנ"ל:

אמנם לפענ"ד נראה דמ"ש תוס' דאיכא למיפרך מה לקרבנות שכן תדיר אין הפי' רק שהעשה הוא תדיר אלא אף גם זאת שדחייתו ול"ת הוא תדיר והוי כמו מצותו בכך עיי' בתוס' ג' ע"ב ד"ה ל"ת ולכן ליכא למילף מיני' בעלמא עדל"ת וזה ל"ש בכלאים בציצית דנהי דהעשה תדירה אבל דחיית הל"ת אינה תדירה שהרי אפשר בכל אופן וגם מ"ש ביישוב קושי' דמסברא מוכח דכלאים אסור לכהני' שלא בשעת עבודה דאל"כ ל"ל קרא למשרי כלאים בציצית נ"ל דז"א דהא אמרי' בעירוכין ג' ע"ב דאיצטריך לאשמעוני' דכהני' חייבי' בציצית דסד"א הואיל דכתי' לא תלבש שעטנז גדילי' תעשה לך מאן דלא אשתרי' כלאי' לגבי' בלבישה הוא דמחייב במצות ציצית והני כהני' הואיל ואשתרי כלאי' לגביהו לא לחייבו קמ"ל נהי דאשתרי בעידן עבודה שלא בעידן עבודה לא אשתרי ע"ש ולפ"ז שפיר הק' תוס' דגבי כלאי' נמי נימא הואיל ואשתרי בשעת עבודה אשתרי לגמרי ואי דא"כ ל"ל קרא דכלאי' בציצית ז"א דאי אשתרי לגמרי בעי קרא דכהני' פטורי' מציצית דהא אי אשתרי לגמרי באמת כהני' פטורי' כדמוכח בעירוכי' הנ"ל:

ומה שתמה על קושי' תוס' יבמות ג' ד"ה ל"ת שהקשו אמאי לא ילפי' דעדל"ת שיש בה כרת מייבום דדחי ל"ת דכרת דהיינו אשת אח ותמה הא לקמן נ"ד אמרי' רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה מנין וכו' א"ק ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא וכו' אלא כנדה מה נדה אעפ"י שיש לה היתר לאחר מכאן בשעת איסורא בכרת אף א"א אעפ"י שיש לה היתר לאחר מכאן בחיי בעלה בכרת ומדברי תוס' שם משמע דקרא דנדה היא איצטריך לאשמעוני' דבייבום הוא רק מטעם עדל"ת שיש בה כרת וא"כ ל"ל דאיצטרך עלי' כדי דלא נילוף מא"א דעדל"ת שיש בה כרת דא"כ יהי' מוכח דטעמי' דייבום משום עדל"ת שיש בה כרת וא"כ למה איצטריך קרא דנדה היא, ואני אומר איך ילפי' מנדה היא דטעם בייבום משום עדל"ת שיש בה כרת הא בנדה היתר גמור הוא לאח"ז וה"נ נילוף בא"א דהיתר גמור הוא לאח"מ אע"פ שבחיי בעלה בכרת, ומדברי תוס' לא משמע מידי דז"ל תוס' שם ד"ה אלא דכיון דשריא רחמנא אח"מ אין סברא לומר דאסירא בחיי' בעלה דלא מסתבר שהי' בא הכתוב לומר דאתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת אי לאו דמוכח קרא בהדי' ע"ש וכונתם כיון דאין סברא שהוא מטעם עדל"ת דכרת ע"כ דשרי' לאח"מ וא"כ אין סברא דאסירא בחיי בעלה ולהכי פריך מנא לן דאסירא בחיי בעלה ומשני דכתי' נדה היא כנדה ושפי' יש סברא דאסירא מחיים ושרי' לאח"מ כנדה וכמו"ש, והא דאמרי' באמת דהוא רק משום עשה דייבום דוחה אי' א"א היינו משום דגלי קרא היא בהוייתה תהי' ביבמות נ"ה ע"א וא"כ חזי' דא"א אסור לאח"מ וע"כ בא"א מן האב שאין לו בני' הוא מטעם דעשה דייבום דחי וא"כ ליתא לדבריו, ואפי' לדבריו נמי הקשו תוס' שפיר דילמא צריך עלי' דלא נילוף מא"א עדל"ת שיש בה כרת וכיון דכתי' עלי' שאין עדל"ת דכרת שוב הו"א דבייבום אין הטעם משום עדל"ת שיש בו כרת אלא דמחיים נמי לית בה אלא לאו הבא מכלל עשה כדאמרי' שם ביבמות נ"ד להכי איצטריך נדה היא לומר שהטעם משום עדל"ת שיש בה כרת אבל אם לאו עלי' שפיר הוי ידעי' בלא נדה היא נמי דהטעם בייבום משום עדל"ת אבל משום שהוצרך לכתוב עלי' איצטריך נמי נדה היא להכי אבל האמת כמו"ש דמנדה תיא לא ידעי' כלל דייבום הוא מטעם עדל"ת. ושוכן מעוני' יברכנו בברכת השנים דשנים ורעננים עדי נמוף כעים ואל ארובוסיהם כיונים כנפש החותם בברכת התורה:

מערם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה