אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה י

תשובה ט

שיל"ת ב' איפאלו ה' לסדר באר חפרוה שרים לפ"ק. חיים וברכה למשמרת, לגפן אדרת, פרי עץ חיים, גדול ורחב ידים, אהובי מחותני הגאון מו"ה יעקב שלום סופר נ"י דומ"ץ דק"י בפעסט:

ספרו היקר, כאור בוקר, תורת חיים:

שתול על פלגי מים קבלתי בעתו ובעטו עט סופר ואין דרכי להיות נחי"ת בשב"ח בקרני רו"ם כי הוא שבחא דאתי ממעל"ה אבל הי' ראוי להשיב מיד ולהכיר טובה אמנם סיבות שונות מנעוני והן היום אקריב את תודתי וברכתי עליו תבא יפוצו מעינותיו חוצה וכאשר מצא כק"ן ידו עד סי' ק"ן כן יברך ד' חילו לאוריית' ופועל ידיו תרצ"ו לברך על המוגמר בסי' תרצ"ו:

והנה ראיתי בסי' יו"ד אות י"א כתב לפרש הא דאמר רבא במנחות מ' ע"ב השת' בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי דרבא לשיטתו בתמורה ד' דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ וק"ל דא"כ כי פריך בתמורה שם ואלא במאי קמיפלגי אביי ורבא לימא דפליגי בהטיל למוטלת, הנה זה יותר מכ"ה שנה עלה גם בדעתי לפרש כן אבל שתי תשובו' בדבר חדא דרבא לא קאמר דעביד לא מהני אלא אם עשה המעשה בעבירה אבל בציצית אם הטיל למוטלת אכתי לא עשה שום עבירה ולא עבר על בל תוסיף עכ"פ למה דקי"ל כלי קופסא פטור' מן הציצית ואינו עובר על בל תוסיף עד שלבשו ומה"ט כתב חי' הר"ן סנהדרי' פ"ח דגבי לולב שייך גרוע ועומד הוא קודם שעובר על בל תוסיף כיון שעבירת ב"ת הוא רק בשעת נטילה ומיד שנטלו יצא בו אבל בתפילי' שמצותו כל היום ראוי לומר שהוא גורע במצותו ע"ש וה"נ בציצית דאמרי' התם גרוע ועומד הוא נמי אינו עובר על בל תוסיף עד שלבשו [והגם דבציצית נמי אפשר שהוסיף אחר שהוא מעוטף בהן דמצותן כל היום ומברך עליהם להתעטף בציצית מ"מ כיון דאינו מחויב כלל ללבוש בגד של ד' כנפות עם ציצית דלענין זה קי"ל דחובת מנא הוא א"כ כל רגע שמשהה עליו בגד של ד' כנפות עם ציצית הוא עושה מצוה בפ"ע שמשהה עליו הטלית כד' לקיים מצות ציצית ועכ"פ בכדי ששיטה ולבישה עי' מכות כ"א וא"כ אפי' כשמוסיף חוטי' אחר שהוא מעוטף בהם ג"כ הוא גרוע ועומד על מצוה שהוא עושה אחר הוספה ואינו מצוה אחת עם מה שעשה קודם הוספה שקודם הוספה הי' המצוה משום שהי' לבוש בהם אז ומחמת זה אין מצוה עתה רק מחמת שהוא לבוש עכשיו בהם אבל בתפילי' שהם חובת גברא כל היום ומצוה אחת כל היום אינו גרוע ועומד אם הוסיף אחר שהניחן דקודם שהוסיף קיים מצוה וכשמוסיף גורע] ועכ"פ אינו עובר בציצית על ב"ת עד שלובשן אבל בשעת עשייה אינו עובר בהטיל למוטלת וא"כ לא אמר רחמנא כלל לח תעביד ואמאי לא מהני:

וזאת שנית הרי גם אם נכרי הטיל למוטלת אף דעשאם עכו"ם פסול כמבואר רסי' י"ד והו' כאלו נעשו שם מאליהם עי' טו"ז יו"ד סי' ד' סק"ד או אם יש שם תוספות חוטי' העשויים מאליהם מן הקוצי' והנימי' והגרדין עיי' רש"י מנחות מ"ב ג"כ עובר משום בל תוסיף ועי' פמ"ג או"ח בפתיחה כוללת אות ל"ד ול"ה וכבר כתבו תוס' שם בתמורה דבצורם אוזן בכור ל"ש לומר דלא מהני דלא גרע מאלו נפל בו מום מאליו ע"ש וה"נ דכותי':

ועוד בה שלשי' דאפי' למ"ד כלי קופסא חייבי' בציצית דאז אפשר דעובר על בל תוסיף מיד שהטיל למוטלת בעוד שמונחי' בקופסא מ"מ ל"ש כאן אעל"מ דלא אמרי' דלא מהני רק במקום דאפשר לומר שלא יהי' קיום למעשה הנעשה בעבירה כגון אונס שגירש אם מחזיר או אם לא איתקש גירושי' למיתה שהי' הגירושי' בטלי' כקושי' תוס' שם א"כ אין קיום למעשה עבירה שהוא הגירושי' או תורם מן הרעה על היפה וממין על שאינו מינו דאי אמרי' לא מהני מעשה העבירה בטיל שאינו תרומה וכן כל הני דמייתי שם אפשר שיהי' מעשה הנעשה בעבירה בטיל אבל כאן איך נימא דלא מהני וכי אפשר לבטל מעשה העבירה במה דאמרי' לא מהני והר' יש לפנינו שמנה חוטי' או ח' ציצית הגע בעצמך אטו נימא בשוחט בשבת בחוץ לע"ז ומתה דלא מהני ואסורה משום אמ"ה הרי מתה לפנינו וכל פלפולי' אחרוני' בזה אינו לאסור משום אמ"ה, ויש עוד להאריך בזה אבל אין הזמן מסבים והפי' הפשוט כיון דבב"ת קאי ועומדי' לקצוץ לכן לא הוי מעשה ועי' רשב"ם ב"ב פ"ג ד"ה רואי' ושם ק"ב:

ובסי' ע' אות ה' הביא בשם מר אביו מחו' הגאון זצ"ל במ"ח תנינא סי' ד' ליישב קושי' מהרש"ל בתשו' סי' ע' אהא דאמרי' בכתובות ד' הרי שהי' פתו אפוי' וכו' ובועל בעילת מצוה ופורש ואמאי והא אונן פטור מכל המצות ולהרבה פוסקי' אינו רשאי להחמיר כדאית' בירושלמי ע"ש ותי' במ"ח כיון דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה הוי רק הכנה למצוה והוי רק כמו דבר הרשות שמותר לאונן, ואני תמה בין לטעם משום שאין לו מי שישא משאו ובין לטעם משום כבודו של מת אינו רשאי להחמיר עי' תוס' ברכות י"ז וב"י סי' ע"א מ"ל אם עוסק במצוה גופא או בהכנה למצוה סוף סוף אין לו מי שישא משאו ואינו כבוד המת, ואפי' למה שנראה מדעת מהרש"ל בתשו' הנ"ל דהא דאונן פטור מכל המצות היינו משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה כדאמרי' בסוכה כ"ה ועי' פמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב אות כ"ח וחכ"ץ סי' א' ור"י ברכות ח"י נמי אינו רשאי להחמיר ע"ע כמ"ש רשב"א בסוכה שם דלא איצטריך קרא אלא דאפי' בעי להניח מצוה זו ולעשות מצוה אחרת גדולה ממנה אין הרשות בידו ע"ש וא"כ ק"ו שאינו רשאי להניח מלוה זו של קבורת מת ולעשות הכנה למצוה אחרת:

ועוד דהרי כתב רשב"א בסוכה שם וברכות י"א דמבשבתך בביתך ילפי' דהעוסק במצוה גופא פטור מן מצוה אחר אבל מן ובלכתך בדרך ילפי' דאפי' בהליכה לדבר מצוה אעפ"י שאין הליכה גופא מצוה רק הכנה למצוה נמי פטור ממצוה אחרת ואסור להניח הכנת מצוה זו ולעשות אחרת וכ"ש שאסור להניח מצוה גופא ולעסוק בהבנת מצוה אחרת:

אבל גם בגוף הדבר שכתב דבעילת מצוה הוא רק הכנה למצוה ולא מצוה גופא אני תמה ולא מיבעי' למ"ש ש"מ שם בכתובות לדעת רש"י דקרי לי' בעילת מצוה דהיינו מצות כניסה דכי היכי דליחול עלי' חתונה בעי' דליבעול דהיינו עיקר כניסת חופה, א"כ אין זה הכנה למצות פו"ר כלל אלא מצוה בפ"ע ליקח אשה והוא מצוה גופא וכן כתב הרמב"ם פ"א מאישות ה"ב וליקוחי אלו מ"ע של תורה הם וכשמנת שם בתחילת ההל' מנה אותן שתי מצות מצוה א' לישא אשה בכתובה וקידושי' ומצוה ד' לפרות ולרבות ממנה ע"ש, אלא אפי' לדעת תוס' בכתובות שם שכתבו קרו לי' בעילת מצוה משום דכתי' בי בועליך עושיך ואמרי' אין אשה כורתת ברית אלא למ' שעושה אותה כלי ועי"כ מדבק בה ובאי' לידי פו"ר ולהכי קרי לה לבעילה ראשונה בעילת מצוה נמ' נראה דהוא מצוה גופא ולא רק הכנת מצוה והמעיין בש"ע שם יראה דקשי' להו לתוס' אמאי נקרא בעילת מצוה הא אינו רק הכנה למצוה דהא אינה מתעברת מביאה ראשונה וע"ז תי' קרי ליה בעילת מצוה וכו' ולהכי קרי לה לבעילה א' בעילת מצוה וכתב ש"מ פי' דבהאי טעמא סגי למקר' בעילת מצוה ע"ש וא"כ הוא מצוה גופ' לא רק הכנה, ואדרבה נראה מדבריו שם שהוא מצוה יותר משאר בעילות שאח"כ וטעמא נ"ל כמ"ש תוס' יבמות קי"ט דבעילת אשתו אינו חשוב תלוי במעשה אלא ממילא בא שאדם נזקק לאשתו וא"כ עיקר מעשה המצוה בבעילה ראשונה של בתולה שעושה אותה כלי:

ועוד נ"ל סברא ישרה דהרי מצות פו"ר אין הדבר מסור ביד האדם לקיים שיהי' לו בן ובת והוא בידי שמים אלא שחייב לבעול בכל עונה עד שיהי' לו בנים [אפי' האשה מוחלת] מפני שהוא מ"ע של תורה שנ' פרו ורבו כמ"ש רמב"ם רפט"ו מאישות ועי' באה"ע סי' ע"ו ס"ו וא"כ מ"ל אם חייב לבעול בעילה אחת כדי שיהי' אפשר לקיים מ"ע דפ"ו או שחייב לבעול שתי בעילות בכונס בתולה כדי שיהי' אפשר לקיים מ"ע דפו"ר הכל הוא גוף המצוה גם בעילה ראשונה דאטו נאמר לפי שאין אשה מתעברת רק בגמר ביאה שתחילת ביאה הוא רק הכנה למצוה ולא מצוה גופא אלא לפי שא"א לגמר ביאה בלא תחילתה הכל הוא מצוה גופא ה"נ כיון שא"א ביאה שני' שתתעבר בלי ראשונה גם הראשונה גוף המצוה כמו תחילת ביאה דהוי רק חצי מצוה ושפיר אונן פטור ואסור, וגדולה מזה כתב נמ"י ב"מ ל' בשם הרנב"ר דכהן והוא בביה"ק מקרי בעידנא כיון דמתעסק בהשבת אבידה ואפי' להחולקי' שם היינו משום דפ"א משכחת השבת אבידה בלי עסק זה וכדאמר ר"ש בזבחי' י"ג לפי שאפשר שלא בהילוך אבל היכי דבשום פעם א"א לקיים העשה בלי הכנה זו מודו דמקרי בעידנא וכמ"ש פסקי תוס' זבחי' צ"ד דאז הוי מגוף המצוה וה"ב דכוותי':

ועוד שהרי לדעת הרבה ראשוני' גם בבחור שנשא אלמנה נוהג ז' ימי משתה עי' רשב"א ור"ן כתובות ז' ובמ"מ פ"י מאישות הי"ב ולדידהו גם בבחור שנשא אלמנה מתני' הך בריית' דטבחו טבוח שכונס ובועל בעילת מצוה ואלמנה שכבר היא בעולה שפיר יכולה להתעבר מביאה ראשונה של בעל זה וא"כ איכ' מצוה גופא דפ"ו ותקשי קושי' מהרש"ל הא אונן פטור מכל המצות ואינו רשאי להחמיר:

והיותר קשה הא מצות עונה ודאי איכ' בבעילה ראשונה של נישואי בתולה ותקשי קושי' מהרש"ל הא אונן פטור מכל המצות אינו רשאי להחמיר, ואפשר לומר דמניעת עונה הוא לאו ומלאוין גם אונן אינו פטור כמ"ש ח"ץ סי' א' ואינו מוכרח ועי' פמ"ג פתיחה כוללת לאו"ח ח"ב אות כ"ח, ועוד דליכא לאו רק אם עושה כדי לצערה וכמ"ש הרמב"ם פי"ד מאישות ה"ז, ועוד דהרי לדעת פמ"ג הנ"ל דוקא אם עבירת הלאו הוא בקו"ע אין אונן רשאי לעבור אבל אם עבירת הלאו הוא בשוא"ת רשאי האונן לעבור כמו ב"י. ולפענ"ד נראה עוד דאפי' נאמר שאונן עובר על ב"י אף שהוא בשוא"ת ומחויב לבערו היינו דוקא התם שקיום הלאו אינו חיוב גברא בקו"ע שאפי' שרפו אחר או נכרי או נשרף מאליו נמי אין כאן שוב עבירת ב"י אבל גב' עונה קיום הלאו הוא חיוב גברא בקו"ע ולא משכחת רק ע"י עצמו ודאי אונן פטור ואינו רשאי להחמיר:

ובזה הנני מחו' ידידו הדושית באהבה רבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה