אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה ט

תשובה ח

שיל"ת ב' איפאלו יום ב' לס' ויגש "תמהר" ישועה לפ"ק. שלומים מרובים, כטל וכרביבים לכבוד ידידי הרבני המופלג מלא פלג חרוץ ושנון שמו ינון כמו"ה משה נ"י סאלאמאן. בק"ק ב' מאדאראש:

מכתבו משבוע העברה בא אלי בעש"ק סמוך להכנסת כלה שבת מלכתא והנני להשיב עד"ת במה שנתקשה עמ"ש רש"י במנחות מ' ע"א דב"ש לא דרשי סמוכי' ול"ל עדל"ת א"כ מאי פריך בנזיר מ"א ע"ב ור"א עדל"ת מכלי' ומשני מגדילי' וכו' הא סתם ר"א שבש"ס הוא ר"א בן הורקנוס ושמותי הוא כדאמרי' בכמה דוכתי והוא מתלמידי ב"ש דלית להו עדל"ת ועוד דרש"י בעירובי' ק' פי' טעמא דר"א דאמר ינתנו במתן ד' משום דאתי עשה דחטאת ודחי ל"ת דבל תוסיף והא ר"א מתלמידי ב"ש לית לי' עדל"ת וא"כ רש"י סותר עצמו אלו דבריו, ולפענ"ד אף שתוס' בנדה ז' ע"ב ד"ה שמותי ובשבת ק"ל ע"ב פירשו כן דר"א שמותי היינו שהוא מתלמידי ב"ש ועי' תוס' ביצת ל"ד ע"ב ד"ה ואומר אבל רש"י בנדה שם פי' שמותי לשון שמתא שברכוהו כדאמרי' בהזהב נ"ט וא"כ רש"י לשיטתו לק"מ דלא ס"ל כלל שהיה מתלמידי ב"ש דלית ליה עדל"ת כמ"ש במנחות הנ"ל וכן הוא ברש"י שבת כ"ה ע"ב יע"ש, אמנם רש"י בשבת דף הנ"ל פי' שמותי שברכוהו וכו' ובש"ס ירושלמי מפרש שמותי הוא מתלמידי שמאי הי' וכיון שאין הוכחה דתלמודא דידן פליג על ירושלמי תקשי כנ"ל:

אמנם מ"מ לק"מ דכבר כתבו תוס' שם בנזיר מ"א ד"ה ור"א דר"א ע"כ ס"ל עדל"ת מדמוקי זקנו בכהן מצורע ודחי עשה דגילוח מצורע לאו ועשה דכהנים לאו דזקן ועשה דקדושים תהיו אלמא פשיט' לי' לר"א בעלמא דעדל"ת גרידא דאל"כ מנ"ל לאוקמא בכהן לוקי בזקן דישראל מצורע ולאשמועי' דעשה דגילוח מצורע דחי לאו דהשחתה דישראל אבל בכהן מצורע דילמא לא דחי לאו ועשה דכהנים דקדושי' וכו' אע"כ ס"ל בעלמא עדל"ת וא"כ לישראל לא צריך קרא ומשו"ה מוקי ליה בכהן דעשה דגילוח דחי עשה ול"ת עי"ש וא"כ ע"כ לא ס"ל לר"א כב"ש בהא ופריך שפיר:

והא ודאי לא קשי' איך יחלוק ר"א על ב"ש רבותיו דכמה פעמים מצינו אין הלכה כתלמיד נגד הרב ומכלל דפליגי ועי' במבוא התלמוד דף צ"ז ע"ב בקיצור כללי הגמ' ד"ה אין ושם דף צ"ט ע"א ד"ה והתנאי' ועי' תוס' ע"ז נ"ט ובנדה ז' נמי ס"ל לר"א ד' נשים דיין שעתן ופליג אב"ש דס"ל בריש נדה כל הנשים דיין שעתן ובזה ניחא דרש"י פי' שם שמותי שברכוהו ולא פי' נמי שהוא מתלמידי ב"ש כמו בשבת הנ"ל משום דבנדה פליג אב"ש ואין חסרון שהוא מתלמידי ב"ש רק החסרון משום שברכוהו:

ועוד הערני חתני הרב האברך נ"י דבסוכה ל"א אר"נ דגזל עצים וסיכך בהם ד"ה אין לו אלא דמי עצים ופרש"י בחד פי' משום תקנת השבים ושם קאי על ר"א וחכמי' וא"כ אית לי' לר"א תקנת השבים ופליג אב"ש בגיטי' נ"ה דלית להו תקנת השבים, מיהו יש לדחות דגם ר"א ל"ל תקנת השבים רק כפי' השני של רש"י משום דקננהו בשינוי מעשה ושינוי השם ועיין כפ"ת שם ועוד י"ל דוק' גבי עצים דשכיחי לנגזל לקנות בדמים שיתן לו אית לי' לר"א תקנת השבי' אבל מריש דלא שכיח לנגזל לקנות לית לי' תקנת השבים והיינו האי דב"ש בגיטי' הנ"ל דמה"ט איצטריך רבינא לאשמועי' התם גבי כשורה כדאמרי' בסיכה שם, ותו הביא דב"ש ס"ל בביצה י"ב דאין מוציאי' ביו"ט לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ס"ת לרה"ר ופירשו תוס' שם ור"ח דמיירי בקטן למולו עי"ש סד"ה דילמא וא"כ ע"כ ס"ל לב"ש דמכשירי מילה אינן דוחי' שבת ולפ"ז ע"כ ר"א פליג אב"ש דס"ל בשבת ק"ל דמכשירי מצוה דוחי' שבת, וגם זה אינו ראי' דגם ב"ש י"ל דס"ל מכשירי מצוה דוחי' שבת אבל זה רק בא"א לקיים שניהם והתם מיירי באפשר לקיים שניהם שאפשר למולו בלי הוצאה ומשו"ה אסרי ב"ש דבכה"ג מודה ר"א דאסור ועי' בשבת קל"ג ושם ק"ל בתוס' ד"ה ר"א ואפ"ה שרי ב"ה מטעם מתוך דהוי צורך היום קצת וכמו אוכל נפש דהותרה ביו"ט וכמ"ש הרא"ש ביומא פ"ג דמותר לגמרי אפי' אפשר לעשות בהיתר עי' יומא ד"ו ע"ב ועי' ר"ן ביצה י"ז כן נמי אי אמרי' מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש אלא דבעי' צורך היום קצת נמי הותרה לגמרי אפי' אפשר לעשות בהיתר משא"כ לב"ש דל"ל מתוך מצד מכשירי מצוה אינו אלא הודחה ואם אפשר לעשות בהיתר לא הודחה ועי' בחת"ס או"ח סי' קמ"ז שעמד בזה והניח בצע"ג ובמחילה מכ"ת לק"מ:

וגם זה ודאי לק"מ דא"כ איך קי"ל עדל"ת כיון דר"א שמותי הוא דאם שמותי הוא משום דהוא מתלמידי ב"ש ודאי לק"מ דהא בזה ב"ש לא ס"ל כן אלא אפי' אם שמותי משום דברכוהו מ"מ רק היכי דאחר פליג אר"א לית הלכתא כוותי' אבל לא בשביל שר"א ס"ל כתנאי' לא יהי' הלכתא כוותיהו ועי' בנדה ח' דהלכה כמותו משום דקאי ריב"ב כוותי', וממילא א"ש גם דברי רש"י בעירובי' דהרי מוכח מהאי דנזיר דר"א אית לי' עשה דוחה ל"ת ודלא כב"ש:

מיהו בהאי דעירובי' נ"ל דבלאה"נ לק"מ דאין כונת רש"י משום עדל"ת דזה ל"ש התם כמ"ש תוס' שם ד"ה במתן ד' משום דהוא עשה שבא ע"י פשיעה ועוד דלא אמרי' עדל"ת אלא אם בדבר זה שעובר ל"ת מקיים עשה אבל כאן עובר ל"ת בדם שלמים ומקיים עשה בדם חטאת בכה"ג לא אמרי' עדל"ת וכמ"ש בתשו' שתי לחם למהר"מ מאגיז סי' מ"ד והריטב"א בעירובי' שם ערבב שני התנאים יחד דעשה דפשיעה לא אמרי' בכה"ג והביא שם עוד בשם התוס' דל"ש התם עדל"ת משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש בזבחי' צ"ז ועי' טו"א ר"ה כ"ח מה שמפלפל בזה, אלא נ"ל דכונת רש"י הוא דשם אם נותן רק מתן א' עובר על בל תגרע ואם נותן מתן ד' עובר על בל תוסיף וס"ל לר"י דעדיף לעבור לאו דבל תגרע בשב וא"ת מלעבור לאו דבל תוסיף בקו"ע ור"א ס"ל דמותר לעבור על בל תוסיף אפי' בקו"ע ומקיים מ"ע דחטאת על עבור על בל תגרע בשב וא"ת ומבטל מ"ע דחטאת ג"כ ובזה אפי' ב"ש דלית להו עדל"ת הכא מודו דדחי מטעם הנ"ל וא"ש:

ויש להסביר יותר עפמ"ש בסוף ספר נוב"י קמא לתרץ קושי' חתם על תוס' פסחים מ"ו ד"ה אחרישה שהקשו והא יו"ט עול"ת ואין עשה דכיסוי דוחה ל"ת ועשה ותי' תוס' חולי' קמ"א בשם ריב"א כיון דעדל"ת לא נשאר כ"א עשה דיו"ט ולא לקי יע"ש והק' הנ"ל כיון דנשאר עשה דיו"ט ואסור לו לחרוש ולכסות א"כ כשמכסה בהדי דחריש הו' מהב"ע ואינו מצוה ושוב איכא גם ל"ת דיו"ט כיון דליכא עשה דדחי לי' וילקה ותי' נוב"י דהא דאין עשה דוחה עשה היינו משום מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה כדאמרי' בחולי' הנ"ל אבל אם עבר ועשה אמר' להיפך מאי אולמא ושפיר קיים מלוה ומשו"ה ליכ' ל"ת ע"ש באורך שהביא גם גמ' דעירובי' הנ"ל, ולפ"ז אני אומר דה"ט דר"י דס"ל במתן א' משום מה אולמא דבל תגרע מבל תוסיף וא"כ שב וא"ת עדיף ואי דבמתן ד' יקיים עשה דחטאת ז"א כיון דמצד השני ל"ת הדין במתן אחת דשב וא"ת עדיף ועי' נוב"י הנ"ל שהוא סברא דאוריית' וא"כ אם נתן במתן ד' לא קיים עשה דחטאת דהוי מהב"ע ור"א ס"ל כסברת נוב"י דגם מצד הל"ת אם עבר ונתן במתן ד' אין כאן עבירת לאו דאמרי' להיפך מה אולמא דהאי ל"ת מהאי ל"ת וא"כ אינו מהב"ע וקיים מ"ע דחטאת וכיון שכן אפי' לכתחילה מחויב במתן ד' כדי שירויח קיום מצות עשה דחטאת:

ולפ"ז דברי רש"י בעירובי' שבעתים מזוקקים שכתב ינתנו במתן ד' דקסבר קום עשה מצוה עדיף אע"ג דבהאי מצוה איכא צד עבירה דעבר אבכור אבל תוסיף אתי עשה דחטאת וכו' ודחי לבל תוסיף עיי"ש והוא פלא כיון דמצד עשה דוחה ל"ת אתאי' עלה א"כ מה קשי' לרש"י הכא דיש צד עבירה טפי מבכל עדל"ת דעלמא וכבר העלו הקדמוני' דאין כאן צד עבירה בעדל"ת דהלאו לא נאמר במקום עשה וא"כ גם כאן לק"מ ואם יש מקום להקושי' לא תי' רש"י כלום דאתי עשה ודחי ל"ת הלא הוא גופא קשי' אמאי דחי כיון דאיכ' צד עבירה, ולפי האמור א"ש דכאן ל"ש עדל"ת כמש"ל וטעמא דר"א כיון דע"כ עובר או לאו דבל תוסיף או לאו דבל תגרע מוטב לעבור על בל תוסיף דקסבר קום עשה עדיף, פי' שמרויח מצוה וכנ"ל וע"ז הק' רש"י הא בהאי מצוה איכא צד עבירה וכו' כיון דמצד השני ל"ת היינו אומרים שב וא"ת עדיף א"כ הוי מה"ב ואינו מרויח מצוה כלל וע"ז תי' רש"י כיון דאם עבר ועשה אמרי' מאי אולמא להיפך וא"כ שפיר מרויח קיום מצוה דחטאת ולכן דחי לי' אפי' לכתחילה וכמש"ל והדברי' ישרי' למוצאי דעת:

ובזה תנוח דעתו וד' יאיר נרו כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה