בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה ח
עוד להנ"ל שיל"ת ב' איפאלו ד' חוקת תרנ"ד לפ"ק.
מכתבך קבלתי בזמנו. והנה הבאת תי' ממחו' הגאון מהראז"ס נ"י אבדק"ק פאקש על קושי' ברית אברהם איך ילפי' עדל"ת מכלאים בציצית דילמא בציצית ה"ט משום דמללה"נ וכלאים אינו אסור אלא היכי דאיכ' הנאת לבישה ותי' דגם בציצית אינו מחויב רק בבגד דאיכ' הנאת לבישה וא"כ איך נאמר מללה"נ הא אם אין לו הנאה אינו חייב בציצית אמת שכן דעת ב"י באו"ח סי' יו"ד שאינה חייב בציצית אלא כסות הבא להגין על האדם מפני קור וחום ולא אם לבשו מפני הכבוד כתי' א' אבל בתי' הב' לא ס"ל כן ובד"מ שם השיג עליו דא"כ טליתות שלנו שלובשי' רק לשם מצוה אין בו מצות ציצית כלל אלא ודאי מצות ציצית היא בכל בגד של ד' כנפות שלובש אפי' ליכ' הנאת לבישה וקושי' ברית אברהם בתקפה, והנ"ל בזה דל"ש מללה"נ אלא במצוה שהיא אקרקפתא שמחויב לחזור עלי' ולעשותה דבזה שייך שניתנו לעול על צואריהם וכמ"ש רש"י בכמה דוכתי דמה"ט מללה"נ אבל במצות ציצית דאי בעי אינו לובש כלל בגד של ד' כנפות וא"צ ציצית ל"ש שניתן לעול על צוארו כ"ע מודו דליהנות ניתנו ודבר זה למדתי מדברי רשב"א נדרי' ט"ו דמשו"ה ל"ש במצות עונה מללה"נ לפי שמצוה זו אינה אלא מחמתה שיש לו אשה ולא מחמתו שאינו מחויב שיהי' לו אשה לקיים מצות עונה וכיון דמחמת נדרו אסורה עליו אין כאן מצוה המחייבו ע"ש וה"נ כיון שהציצית הם כלאים אין כאן מצוה המחייבתו שילבוש בגד בד' כנפות עם ציצית ול"ש מללה"נ, ולזה נתכוון גם נמ"י שם במ"ש שאין מצות טבילה במעיין ובימות החמה כמצות שופר ותשמיש של מצות פ"ו והיינו דהאי רמי' עלי' ומחויב לעשות וניתן לעול על צוארו ואם אינו עושה עובר בעשה וטבילה לא רמי' עלי' ואפי' אי טבילה בזמנה מצוה אם אינו טובל אינו עובר בעשה ול"ש מללה"נ:
ולפמ"ש רשב"א שם ליישב הקושי' נימא מללה"נ משום מצות פו"ר דרמי' עלי' ותי' דאפשר באחריתי וה"נ אפשר באחריתי בטלית וציצית של צמר ואף שכתבו תוס' כתובות מ' ד"ה כגון דכלאים בציצית לא מקרי אפשר לקיים שניהם משום דאפשר ללבוש טלית של צמר וציצית של צמר ע"ש התם ה"ט משום דלא אמרה תורה לבוש טלית בציצית אלא אם הוא לובש טלית מחויב בציצית וכיון שהוא רוצה בטלית של פשתן ל"ש לומר שילבוש של צמר ומשו"ה היכי דליכ' תכלת מקרי אפשר לקיים שניהם שיעשה ציצית ממינו כיון דציצית הם המצוה ע"ש בתוס' אבל לענין מללה"נ ל"ש לומר שהתורה נתנה לעול על צוארו כיון דאין מחויב מה"ת בפשתים דוק' ואפשר בשל צמר א"כ מה שלובש של פשתים הוא לרצונו והנאתו ואדעתא דנפשי' קעביד ל"ש מללה"נ וא"ש:
ועוד נ"ל סברא ישרה דאפי' להסוברי' דמתהני בהדי מצוה שרי היינו אם מתהני ממצוה גופא כמו בתשמיש וטבילה במעין בימות החמה אבל בציצית הוא נהנה מן הבגד וזה אינו המצוה והמצוה היא הציצית ומהם אין לו הנאת לבישה א"כ ל"ש בזה מללה"נ ועיי' כעין סברא זו בתשו' שתי הלחם לענין עדל"ת ותבין:
ובזה הנני חותם בשלו' חמיך דוש"ת המחכה לבנין אריאל, וביאת הגואל:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.