אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה טז

תשובה טו

שיל"ת ב' איפאלא ערב סוכות שנת תרס"א לפ"ק. שוכ"ט ושמחת יו"ט להרבני המופלג ושנון שמו ינון כמו"ה שלמה זלמן נ"י גליק:

מכתבו בא אלי בזמנו והימים ימי ביקורי מעשים הייתי טרוד בטרדא דמצוה ודרת"ת ופחד מימים הקדושי' והגם שעכשיו ג"כ עמוס הטרדות אנכי מ"מ לקחתי לי מעט פנאי להשיב:

ומה שהק' לר"י דס"ל במנחות כ"ח ארבעתן ארבע מצות איך ילפי' מכלאים בציצית עדל"ת דילמא שאני התם דאיכא ד עשה אבל חד עשה לא דחי ל"ת. לק"מ דשם ל"ז ע"ב פריך מאי בינייהו אר"י סדין בציצית א"ב דלת"ק אם אין לו ד' ציצית אסור בכלאים ולר"י אפי' בפחות מותר בכלאים ובחי' רשב"א שם הק' מה פריך מ"ב לימא דא"ב דלר"י אין מעכבין זא"ז ותי' דגם לר"י מעכבי' זא"ז כדכתי' על ד' כנפות כסותך ופריך שפיר מאי ביניהו ומשני סדין בציצית א"ב דלגבי האי מהני האי דהוי ד' מצות ואי נפק בב' ציציות בסדין לא לקי משום כלאים ואע"ג דלא קיים לי' מצות ציצית מ"מ להכי שוינהו קרא לכל חד וחד מיניהו מצוה באפי נפשה לגבי דלא לילקי משום כלאים דהואיל וכ"א מצוה בפ"ע היא לכשהיו שם ד' השתא נמי דליכא אלא ב' מ"מ כל חדא מצוה היא ולא לקי ע"ש באריכות ולפ"ז ע"כ קרא דאפי' ציצית חדא דוחה כלאים אעפ"י שאינה מצוה גמורה כ"ש עשה גמורה חדא שדוחה ל"ת וא"ש:

ועל דבר קושי' שג"א סי' ל"ב אתוס' יבמות דף צ' ע"ב ד"ה כולהי

שהקשו סדין בציצית היכי הוי שב וא"ת דכי מכסי בטלית דבת חיובא הוא ואין בו ציצית הרי עובר בידים ותי' דבשעת עיטוף אכתי לא מתחייב עד אחר שנתעטף וכו' ולאחר שנתעטף דמתחייב שב וא"ת הוא והקשו ע"ז דבברכות כ' משמע כשהוא לבוש כלאים ואין פושטו לא חשיב שב וא"ת אלא עמוד ועשה ותי' דשאני כלאים דעיקר האיסור בשעת לבישה שלבש באי' אבל כאן לא מתחייב עד אחר שנתעטף והק' השאג"א דא"כ איך אמרינן בכ"מ היכי אמרי' עדל"ת אם בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה אבל אם אינו בעידנא אין עדל"ת והא עדל"ת ילפי' מכלאים בציצית ושם ל"ה בעידנא דכלאים עובר מיד וחיוב ציצית אינו בא אלא לאחר העיטוף ע"ש וכן הק' שושנת העמקים כלל ב', ולפענ"ד נראה למ"ש הר"ן פג"ה בהא דמוכרי כסות מוכרי' כדרכן ובלבד שלא יכוונו וכו' והק' הר"ן הא פ"ר הוא דודאי מט' להו הנאה מפני החמה ומפני הגשמים ותי' דבהנאה אינו מזיק פ"ר ע"ש מבואר דאינו עובר משום כלאים אלא בהנאת לבישה שמגין עליו מפני החמה ומפני הגשמים ולפ"ז נראה דאם לובש כלאים ופושט קודם שנהנה אינו חייב מלקות כמו באופה ורודה קודם שנאפה דאינו חייב סקילה וחטאת בשבת ד' ומ"מ חייב על שהדביק הפת בתנור כיון שאח"כ נאפה ממילא וה"נ חייב על לבישת כלאים כיון שנהנה אח"כ ממילא אבל הלאו לא נעקר עד שנהנה מכלאים דקודם שנהנה עדיין יכול לפשטו ולא עבר כלום ושפיר הוי בעידנא, ובדקדוק אחז"ל בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה ולא אמרו בעידנא דעובר לאו מקיים עשה משום דלא בעי' בעידנא דעובר דהיינו כשלובש רק בעידנא דמיעקר דהיינו כשנהנה וא"ש ובזה מיושב מה שהק' תוס' שם מדברכי' להתעטף בציצית משמע דבשעת העיטוף עביד מצוה דגם בציצית ליכא מצוה עד שנהנה מלבישה עיי' מג"א סי' י' סקי"ג בשם ד"מ ואם הי' חיוב ללבוש בגד בת ד' כנפות כמו תפילי' הי' אפשר לומר גבי ציצית כמו בכלאים שפוטר עצמו מחיובו עם הלבישה ומ"מ אינו נפטר מחיובו עד שנהנה מלבישתו אבל כיון שאין מחויב ללבוש ואינו עובר מ"ע אם אינו לובש כלל אינו מתחיל החיוב עד אחר העיטוף אבל כיון דעכ"פ מצוה איכא ללבוש בגד בת ד' כנפות עם ציצית כדאמרינן במנחות מ"א סדינא בקיטא וכו' ועונשי' עלי' בעידן רותחא כדאמרינן התם א"כ שפיר מתחיל המצוה עם העיטוף רק שלא נגמרה עד שנהנה כמו בכלאים ושפיר מברכי' להתעטף בציצית וא"ש. ומחמת חג הקדוש שממשמש ובא הנני חותם באהבת התורה יצליח בלימודו, ויהי כזית הודו:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה