אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה ד

תשובה ג

שיל"ת ב' אויפאלו ה' בשלח תרמה"ל. שוכ"ט ורפואה שלימה למחותני ידינ"פ הרב הגאון המהולל בתשבחות, שת חכמה בטוחות, כקש"ת מו"ה אליעזר זוסמאן סופר נ"י הוא שלום וביתו שלום וכאל"ש:

תמול קבלתי יקרת מכתבו ומה שהתעורר מחותני נ"י עמ"ש הרמב"ם פ"ו מאי' מזבח ה"א דסולת שהתליעה פסול משום שאינו תמים ות"ל משום משקה ישראל דאינו מותר לישראל, ולפענ"ד נראה דהרי במנחות פ"ה בעי רבא הקדישו מהו שילקה עליהם משום בעל מום כיון דפסיל כבע"מ דמי או דילמא אין בע"מ אלא בבהמה תיקו וא"כ נהי דנשאר בתיקו ואין לוקי' אם הקדישו מ"מ אסור להקדיש מס' משום תמים שמא הוי כבע"מ משא"כ משום ממשקה ישראל מותר להקדיש ועי' רמב"ם פ"ג מאי' מזבח ה"י ומשו"ה נקט הרמב"ם טעמא דתמים והא ודאי ל"ק נפשוט איבעי' דרבא דאסור להקדיש דאי מותר להקדיש ל"ל תמים ת"ל ממשקה ישראל דתמים לאו קרא יתירא הוא עיי"ש:

ועוד נ"ל עי' ביו"ד סי' פ"ד ס"ה וטו"ז ופר"ח שם ובאה"ט ונוב"י קמא יו"ד כ"ז וא"כ נ"מ טובא לפוסקי' שם בס"ד דלא חיישי שמא פי' ל"ש כלל ממשקה ישראל דסולת שהתליעה מותר לישראל ואפי' לפוסקי' דחיישי' שמא פי' מ"מ לדעת פר"ח במונחי' בכלי אין חשש ואפי' לדעת החולקי' עליו מ"מ אינו פסול רק מס' שמא פי' ומשום תמים פסול ודאי ועוד אם לא נודע התולעת עד אחר אפי' מותר לנוב"י שם וא"כ אם כבר אפה החלות מסולת שהתליעה הקרבן כשר משום ממשקה ישראל אבל משום תמים פסול, ועוד בתולעי' גדולי' שיוכל להוציא ע"י נפה וכברה מותר לישראל ומ"מ הסולת פסול משום שאינו תמים ועי' מנחות פ"ה ע"ב גבי עץ שנמצא בו תולעת וברמב"ם פ"ו מאי' מזבח ה"ב:

ושלישית נ"ל דל"ש בזה ממשקה ישראל כלל דהרי הסולת מותר לישראל אלא שא"י לאכלו משום התולעי' שבו אבל אין בזה חנ"נ דלא מיבעי' לסוברי' דקמח בקמח מקרי יבש ביבש כ"ש זה דמקרי יבש ביבש ואפי' לדעת הסוברי' דקמח בקמח מקרי לח בלח מ"מ אפשר דאפילו נמלים קטנים לא מקרי לח בלח כיון שיש בהם חיות ורוחשים ומתנומעים ממקום למקום אין בילה ואפי' אי הוי לח בלח הלא לח בלח רבו הדעות דלא אמרי' חנ"נ וא"כ הסולת בכ"מ שהוא הוי היתר ושפיר הוא ממשקה ישראל וכשר להקרבה ואי דנמלי' שבו אינם ממשקה ישראל הלא יוכל להקריב לשם עצים ומשו"ה צריך הרמב"ם למיהב טעמא משום שאינו תמים וא"ש:

ומה שנתקשה עוד ברמב"ם שם הי"א דהתליעה רוב חטה אחת ה"ז ספק והק' פרו"מ דליבטל ברוב בשאר סולת ומזה הביא ראיה דביטול אינו גורם רק לסלק האי' אבל לא שיהי' נעשה היתר כמ"ש כמה פעמים בספרו לא ראיתי ולא מצאתי כעת בספרו וכאן לשונו מגומגם דכיון שביטל מסלק האי' ממילא הוא היתר וכמדומה שכונתו שביטול אינו רק שהמבטל מסלק מן הבטל שם אי' או פסול שהי' בו בבטל אבל לא שיקנה הבטל שם חדש של המבטל כגון עשה עיסה מן הדגן ומן האורז אפי' רוב דגן אינו יוצא י"ח מצה אא"כ אכל כזית מן הדגן בלי האורז בכא"פ ולא אמרינן דאורז בטל ברוב דגן וקנה שם המבטל להיות מצה של מצוה וכדומה ותל"י אני בר מזלי' בסברא זו אך אינו ענין לכאן דאם מבטל הפסול מן החטה שהוא הבטל ממילא נשארת כשרה בעצמותה ואינה צריכה לקנות שם כשרות חדש מן הרוב המבטל:

אבל לפענ"ד נראה דל"ש כאן ביטול כלל דכמו בהתליעה רוב סאה או רוב כל חטה פסול כל הסאה בעצמותו או כל חטה בעצמותה אפי' מה שלא התליע משום דלא הוי תמים כמו בבהמה אם יש מום באבר א' שכולה פסולה כן לרמב"ם אם התליע רק רוב חטה אחת מסאה כל הסאה אף שלא התליע פסול משום שאינו תמים ופסול בעצמותו לא מצד התערובות ואין כאן היתר כלל ול"ש ביטול ודמי למ"ש תוס' חולין ק' ע"ב ד"ה סלק דבהאי דבכורות כ"ב ל"ש סלק דדוקא אם מינו נאסר רק מחמת איסור שנתערב בו וא"א להבדילו ובכ"מ שישנו היתר הוא ומשו"ה שייך לומר סלק אבל התם דמינו עצמו מטמא מחמת מגע מים טמאי' ל"ש לומר סלק ע"ש וה"נ דכוותי' כנ"ל והמעיין בצדק ישפוט שכן הוא:

וד' יחנינו ויברכינו בכל עת ובכל שעה, כנפשו ונפש מחותנו ידידו הנאמן הדוש"ת באהבה:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה