בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה ג
שיל"ת ב' אויפאלו יום ג' לס' את היי לאלפי רבבה תרס"ד לפ"ק
אלפי שלומים, מגבהי מרומים, לבני אהובי הרבני החריף ובקי, זך ונקי, כמו"ה יודא צבי נ"י בלוהם ולביתך ולבתך תי' לאוי"ט:
אחרי הודיע משלומינו עתה באתי עד"ת קושי' שהבאת בנזיר כ"ט דקאמר אי מה זכר מביא קרבן ונאכל (על הס' דהיינו אשם תלוי) אף נקיבה מביאה קרבן ונאכל (בחטאת העוף הבא על הס') אמרת לא אם אמרת בזכר שכן אי' א' (חולין שנשחטה בעזרה) תאמר בנקיבה ששני אי' מה שרי אי' לאו אי' נבלה וחולין בעזרה וקשי' הא איכ' ג' אי' וחיוב כרת דאם הוא נבלה מטמאה הכהן האוכל אותה בבית הבליעה וחייב כרת משום ביאת מקדש ומה שדחית דלא פסיקא לי' דאפשר שלא ישהה כשיעור שהיי' אכתי תקשי לשיטת תוס' בשבועות י"ז דבטימא עצמו במזיד ודאי לא בעי' שהיי' רק דמבעי' לי' אם התרו בו אחר שטימא עצמו אי בעי שהיי' למלקות או אם לא ידע בשעה שטימא עצמו שהוא במקדש וא"כ עכ"פ במה שאוכל נבילת עוף טהור ומטמא עצמו בבית הבליעה במקדש עובר אי' כרת, ואפילו לדעת רש"י בשבועות שם דעל שטימא עצמו במזיד בפני' מיבע"ל אי צריך שהיי' מ"מ נראה דהיינו דוק' למלקות מבע"ל אי בעי שהיי' אבל אי' כרת ודאי עובר בלי שהיי' כדמוכח שלהי עירובין דלר"י מוציא שרץ שנמצא במקדש בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה דאם מוציאו בהמיינו מרבה הטומאה שטמא האבנט ותקשי ומה בכך שמטמא במזיד והלא אינו משהה אותו במקדש שיעור שהיי' אע"כ דבמה שמטמא גופא איכא אי' כרת בלי שהיי' ואף דמלשון רש"י שם בגמ' ד"ה שהויי משמע דמשום טומאת האבנט גופא אתאי' עלה שכתב דהא אבנט נמי מידי דקודש הוא ולא משום ביאת מקדש מלבד דדברי רש"י תמוהי' וכי היכן מצינו דאסור לטמאות בגדי כהונה וכהן נמי אינו מוזהר אלא על טומאת מת אלא אפי' לו יהיבנא כך א"כ ק"ו ומה האבנט אסור לטמאות אפילו בלי שהיי' מכ"ש מקדש וא"כ אין זה דיחוי מעיקרא:
ומ"ש שהי' יכול לאכול ח"ש ויש בו איסור נבילה וחולין שנשחטה בעזרה דח"ש אסור מה"ת אבל אינו מטמאה בבית הבליעה, אינו נכון דבח"ש ליכא מצות אכילת קדשי' וא"כ ליכא למילף דנאכלת מאשם תלוי דיכול לאכול כזית ויש בו מ"ע דאכילת קדשים ואפילו לדעת תוספות ישנים יומא ט"ל ד"ה כשמגיעו דאפי' בכפול איכ' מצות אכילת קדשים היינו מצוה קצת אבל לא לגמרי כמבואר שם שוב ליכ' למילף מא"ת דיכול לקיים מ"ע דאכילת קדשים לגמרי בכזית:
ומ"ש דלענין טומאה מוקמי' הכהן האוכל בחזקת טהרה בזה יש לפלפל הרבה ואינני מכניס עצמי בזה מפני יראת האריכות אבל בלא"ה ז"א דנהי דכי אתי לקמן מטהרי' אותו משום חזקת טהרה אבל מ"מ אפשר דקמי שמי' גלי' שהוא טמא וא"כ ליכא למילף דנאכלת מא"ת משום דכאן אפשר שיפגע באי' ביאת מקדש בטומאה ויהי' גלי' קמי שמי':
אבל מה שי"ל ע"ד זה הוא למה דאמרינן בפסחים י"ט דעזרה ר"ה לענין טומאה וספק טומאה ברה"ר טהור ודאי ואפי' קמי שמי' גלי' שהוא נבלה מ"מ כיון דלדידן הוי ספק טומאה ברה"ר וטהור ודאי א"כ הוא טהור ודאי אפי' קמי שמי' וא"כ אין איסור כלל משום ביאת מקדש:
אבל קושי' מעיקרא לק"מ דבזבחי' ס"ט ילפינן דמליקת עולת העוף אינו מטמא בבית הבליעה הואיל והוא מתרת את האיסור ופירש"י שבחיי' לא היתה ראוי לקרב לגבוה והותרה במליקה זו ע"ש ולפי"ז ה"נ בחטאת העוף הבא על הספק כיון דכבר ילפינן שהיא קריבה א"כ מליקתה מתרת את האיסור וממילא דאינו מטמא בבית הבליעה אפילו אינה יולדת ושפיר ליכא איסור משום ביאת מקדש בטומאה:
וד' ימלא משאלות לבבנו לטובה, ועת לחננה כי בא מועד, ואשורינו לא ימעד, לעולם ועד, כנפשך ונפש אביך הנאמן דוש"ת באהבה ומיחל לחסדי אבות ובנים משוכן מעונים, החותם בברכת כהנים:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל.