אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה רכ

תשובה ריט

סקאלא מוש"ק י"ג תמוז תרכ"ד לפ"ק.

שפעת שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף ובקי מ' זכרי' מענדיל נ"י ראבד"ק קאלמייע.

מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו בתינוק שמת ביום ל"א ללידתו. אמנם לא הי' עדיין שלשים ימים מעל"ע שלמים משעה שנולד אי חייבין להתאבל עליו ודעת כ"ת שאין חייבין להתאבל עליו ודייק לה מדברי הש"ע שפ' ביו"ד סי' שע"ד דיום השלשים בכלל ובסי' שע"ח לענין הבראה כ' בש"ע עד שיהי' ל' יום שלמים עכ"ד כ"ת ושאל חו"ד הנה ברור בעיני דחייבין להתאבל עליו והכי היא סוגין דעלמא דכל שמת ביום ל"א ללידתו מתאבלין עליו ואין משגיחין אם יש למד יום מעל"ע משעה שנולד או לא ושלימים דנקט בש"ע בסי' שע"ח וכן בסי' שנ"ג דנקט בן ל' יום גמורות היינו לאפוקי אם מת ביום בשלשים כדאי' בש"ס בבכורה דמ"ט דל"א בזה מקצת יום שלשים ככולו אבל מקצת יום ראשון שנולד ודאי הוי ככולו ובש"ס בנזיר דף ה' דאיפלוגי אמוראי לענין נזיר או מקצת היום האחרון ככולו או לא אבל לכ"ע יום הראשון שהתחיל הנזירות ודאי מקצתו ככולו וע"ש בש"ס בנזיר דט"ו ובתוס' שם כ' וז"ל מ"ד אמקבל נזירות בחצי יום דאותו יום עצמו עולה למנין נזירות ע"ש וכן בפ"ק דר"ה ד"ט לענין נוטע ל' יום לפני ר"ה דודאי יום נטיעה עולה ליום שלם ואף בנדה דודאי ל"א מקצת היום ככולו לענין יום השביעי מדכ' ז' ימים תהי' בנדתה תהא בנדת' כל שבעה ובעינן ז' ימים שלימים ואעפ"כ יום הראשון שראתה בו אף שראתה באמצע היום הוי כיום שלם וע"ש בש"ס בר"ה דף יוד סע"א ובתוס' שם ד"ה שנים וע' בתשו' נו"ב קמא חאה"ע סי' מ' שפ' דכל היכא שהזכירו חז"ל מנין ימים נא בעינין מעל"ע וע' בתה"ד סי' קמ"ח (א) **(הג"ה מבן המחבר עיין בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' ט"ז מה שתמה שם על התה"ד וכן תמה עליו בס' ישועות יעקב או"ח סי' תרי"ז סק"ב עש"ה ואני מצאתי תנא דמסייע להם המהרש"א בשבת דף קכ"ט ע"א בתוס' ד"ה רבא עש"ה וע' בתשו' ח"ס חיו"ד סי' ק"ץ ובמה שהביא ראי' שם מהא דויאסף אותם אל משמר שלשת ימים ע' במהרש"א בח"א בשבת דפ"ז ד"ה הי' נכונים דאדרבא התם הי' שלשת ימים שלמים.)** ולפלא שהנו"ב לא הביאו וא"כ בכאן שאמרו בש"ס כל ששהה ל' יום באדם איני נפל א"צ מעל"ע ויום הראשון שנולד מצטרף והנה כ"ת הביא דברי הפמ"ג ביו"ד סי' ט"ו שכ' דבבהמ' בעינן ז' ימים מעל"ע דוקא ותמהני דהלא כל הבאים אחריו דחו דבריו דבתוס' בעירובין די"ח ע"ב מפורש דלא כוותי' וכ"מ בש"ס בשבת דקל"ו ע"א והפמ"ג בעצמו חזר בו בא"ח סי' תצ"ח במ"ז ובפתיח' להלכות יו"ט והביא גן בשם הלבוש וכ"כ התב"ש דא"צ ז' ימים מעל"ע ובתחלת ליל ח' מותר לשוחטו ומיני' דל' יום דאדם דכוותי' היא ואף שע"כ הא דנקט רשב"ג ח' ימים בבהמה ול' יום באדם אינן שוין דיום ח' כלמעל' ויום ל' כלמטה כמ"ש התוס' בשבת סדקל"ה אבל עכ"פ דינן שוה דלא בעינן מעל"ע וז"ב. אמנם מה שיש לדבר בזה הנה התוס' בערכין דל"א ע"א כ' בשם הר"א דאף בהני שאמרו בש"ס שם די"ח דשנים דידהו הוי מעל"ע לא בעינין מעל"ע דשעות רק בבתי ע"ח אבל התוס' כ' דה"ה בכולהו בעינין מעל"ע דשעות דילפינן בגז"ש שנה שנה מבע"ח כדאמר הש"ס לקמן גבי מלתא אחריתי ע"ש והנה התוס' לא הכריעו כי בתוס' בנדה סוף דמ"ו סתמו כד' הר"א הנ"ל. אמנם בתוס' בר"ה דף יוד בד"ה בן סתמו כד' התוס' הנ"ל והש"ך בח"מ רס"י ל"ה השיג על הל"ח וכ' דאין ראי' מדברי התוס' ר"ה הנ"ל די"ל שכיונו על מעל"ע דימים כמו דאמר הש"ס גופי' כולן מעל"ע ע"ש ובאמת הדין עם הל"ח דהא כ' התוס' שם דאפי' מעל"ע בעינן וכבר הרגיש בזה המל"מ בפ"ב מה' אישות הכ"א אמנם מ"ש המל"מ שם שד' התוס' דר"ה הנ"ל היא דברי הר"א הנ"ל ודברי התוס' בנדה הנ"ל היא דברי התוס' דערכין שחולקים על הר"א היא תמוה מאד דנהפוך היא ואולי ט"ס נפל בדבריו אמנם לפ"ד התוס' דר"ה ודערכין הנ"ל הי' מקום לפקפק בנ"ד דכיון דהש"ס בשבת קאמר דהא דלמד יום באדם אינו נפל מפדויו מבן חדש תפדה יש מקום לומר דלשטת התוס' הנ"ל בעינין מעל"ע דשעות דוקא דאף שהתוס' כ' דנפל מעל"ע דשעות מגז"ש דשנה שנה מבע"ח וא"כ בחדש ליכא גז"ש מ"מ לפי זה ע"כ גם גבי שנים דערכין נמי בעינין מעל"ע דשעות כפי שטה זו דהא גם שנים דערוכין הם בכלל אלו דתנינן בהו דבעי מעל"ע בערוכין די"ח ובנדה די"ז כדאי' התם ולשיטה זו בכל הני דתנינן בהו מעל"ע בעינן מעל"ע דשעות דוקא וכ"כ המל"מ שם ונסתייע ג"כ מדברי הכ"מ פ"א דערוכין והנה במשנה בערוכין די"ח ע"א תנן יום שלשים כלמט' שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ויליף לה במתני' מדכ' ואם מבן ס' שנה ולמעלה הרי אנו למדים בכולן משנת ששים ומסיק שם במשנה דילפי' שנה שנה משנת ששים בגז"ש ע"ש ולכאורה ק' דזה ניחא על כל הני דכ' בהו שנה אבל מנלן דיום ל' כלמטה דבזה ליכא גז"ש והנה לפמ"ש התוס' בערכין די"ח ע"ב בד"ה ופדויו שכ' דשמא דריש מדכ' ופדויו מבן חדש משמע מבן חדש ולמעלה א"כ א"ש דהכא נמי כתיב ואם מבן חדש אבל האי דהתוס' לכ"כ רק בלשון שמא והעיקר כגירסא שגרס רש"י שם דמבן חדש ולמעלה דמדבר הוא דיליף ובאמת הגירסא שבתוס' שם תמוה מאד מסוגית הש"ס בבכורות דמ"ט ע"א אפלוגתא דר"ע ורבנן שם ומבואר שם דלולא דילפי' גז"ש חדש חדש ממדבר היינו אומרים דופדויו מבן חדש הוא דבן יום ל' כלל ועוד דאכתי אאל"כ במשנה דערכין הנ"ל דהא הש"ס שם די"ח מסיק דאפ"ת רבי ע"ש בסוגיא וא"כ אכתי תיקשי דהא רבי קאמר דמיום הראשון יום הראשון בכלל כדאי' התם וא"כ מב חדש נמי יום הל' בכלל ועוד נרא' דע"כ ל"פ רבי ורבנן במשמעותא דמבן חדש וע"כ גם רבנן מודי דמשמעותא דמבן חדש הוא דיום ל' בכלל אף דקאמר בש"ס בערובין דכ"ד ע"ב דרבנן פליגי ארבי וס"ל דאין ראשון בכלל וע"כ גירסא הנ"ל שבתוס' די"ח תמוה דאל"כ מאי קאמר הש"ס בבכורות דמ"ט מ"ט דרבנן ולא קאמר דטעמייהו משום דסברי כרבנן דרבי דאין ראשון בכלל ועוד דכיון דמבואר מסוגיא דבכורות הנ"ל דרבנן ור"ע תרווייהו ס"ל כרבי דראשון בכלל ומש"ה רבנן דר"ע הוצרכו לילף חדש חדש ממדבר ור"ע מספ"ל ע"כ הלכה כרבי והרמב"ם בפ"ד מה' עירוכין ה' יוד ע"כ דפסק כרבנן דרבי וע"ש בלח"מ ולשטת רש"י שם בעירוכין דכ"ד ע"ב דשמואל ס"ל דגם רבי מודה דכל היכא דלא כתיב ועד ודאי דלא הוי בכלל וא"כ הרמב"ם דפ' כשמואל כמ"ש הכ"מ שם ודאי דהוא נגד הסוגיא דבכורות דמ"ט דאף כרבי לא אתיא דלפ"ז גם לרבי כיון דכתיב מחדש ולא כתיב ולמעלה לא הוי יום ה"ל בכלל ונרא' שזהו היא שטת גירסת התוס' בעירוכין די"ח ע"ב הנ"ל דלהכי יליף מבן חדש שגבי פדיון משום דל"כ עוד ובכה"ג ודאי דלא הוי יום ל' בכלל וא"כ ודאי תיקשי על הסוגיא דבכורות דמ"ט דהיא דלא כרבי נמי ודוחק גדול לומר דסוגיא זו כרב אליבא דרבי דא"כ הו"ל לרמב"ם לפסוק כסתמא דסוגיא דבכורות אע"כ כדכתיבנא דבמשמעותא דמבן חדש גם רבנן דרבי מודי דיום ל' בכלל וא"כ הדר"ק לדוכתא (ב) **(הג"ה מבן המחבר עיין במ"א סי' של"ט ססק"ח מ"ש בזה ובמה שהביא שם בשם התוס' דבלשון תורה הוי חודש ל' יום דוקא ע"ש בתוס' שהביאו ראי' מוכרחת לזה מהא דנזיר ד"ה דאמרינן שם ודלמא ל' יום כמו דכתיב עד חודש ימים והמעין שם בש"ס תענית דף כ"ט ריש ע"א ובפרש"י שם ד"ה א"ר חמא כ' בהדי' דעד חודש ימים הכתיב בקרא הוא רק כ"ט יום וע"פ החשבון שבש"ס שם מוכרח כן ועיין במהרש"א שם במה דהתפלא על שיטת התוס' דכתבו שם דעד חודש הוא ל' יום דאין החשבון מכוין ועיין בתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סס"י צ"ג וא"כ הוא תמוה לשון הש"ס דנזיר הנ"ל דמשם כראה בעליל כשיטת התוס' וע"כ לומר דגם לשון הש"ס ל' יום הוא לאו דוקא וזה הוא כשיטת)** ולכאורה דהא במה מצינו היא דיליף דהא מתחלה בעי במתני' לילף כולהו במה מצינו משנת ששים אלא דדחי **(הג"ה מבן המחבר התרי שאומרים להיפך גם הכא נוכל לומר דמרובא דעלמא נסתייע דג"כ הוא כן כמו ברובא דעלמא וכמו בדינו של התב"ש וכן בנ"ד הרובא דעלמא מכריע שגם מקודם הי' בעיר זו רוב עכו"ם והבן.)** שם דשנת ששים כלמטה הוא להחמיר אבל שנת חמש ועשרים כלמטה היא להקל מש"ה אצטריך למילף בגז"ש אמנם כיון דיליף בגז"ש דגם שנת חמש ועשרים כלמטה אף להקל שפיר ילפי' במה מצינו מהם לבן חדש דיום ל' כלמטה וא"כ כיון דלשטה זו בכל הני שנים בעינן מעל"ע דוקא ה"ה בחדש דערכין בעינן מעל"ע דוקא וכיון שכן שוב ילפי' חדש דפדיון מחדש דערכין בגז"ש וע' בש"ס בכורות דמ"ט ע"א או דילפי' בגז"ש דערך ערך כדאי' בש"ס בבכורות דכ"א וא"כ גם בחדש דפדיון בעינן מעל"ע דשעות דוקא לשטה זו אמנם נרא' יותר דא"א ללמוד במה מצינו חדש דערכין משנה דאף דיש גז"ש דגם שנת חמש ועשרים כלמטה אף שהיא להקל מ"מ יש לדחות דשם היא רק להקל ולא לפטור לגמרי משא"כ בערך דחדש דיום ל' כלמטה היא לפטור לגמרי ועכצ"ל דהא דיום ל' כלמטה לאו משנה דערוכין יליף אלא דיליף מגז"ש דחדש חדש ממדבר כדאמר התם בש"ס בבכורות דמ"ט לענין חדש דפדיון וא"כ שוב א"א ללמוד חדש דערכין משנה דערכין דנבעי מעל"ע דשעות דוקא ואף דאמר התם בש"ס בבכורות דמש"ה ס"ל לר"ע דערכין ומדבר הוי ב' כתובים הבאים כא' משום דלמעלה דערכין מיותר דהוי מצי למילף חדש חדש ממדבר שם א"ש דכיון דהומ"ל חדש דערכין מחדש דמדבר דיום ל' כלמטה שוב הוי מצי למילף שנים דערכין במה מצינו או בק"ו מחדש דערכין דהא כיון דיום ל' כלמטה אף שהוא לפטור מכ"ש בשנה דערוכין וב"ב של ק"ו בשנת ששים דהיא להחמיר וא"כ ולמעלה ל"ל אבל לעולם דבן חדש דערכין משנה דערכין ליכא למילף וא"כ אף לפי שטה זו בחדש דערכין נמי לא בעינן מעל"ע דשעות ומש"ה נמי ליכא לאתוי ראי' מדברי התוס' בערכין ריש די"ט שכ' דהא דילפי' בערכין דבעינן מעל"ע משום דילפי' מחדש דערוכין דשאני התם דשפיר ילפי' שנה מחדש מק"ו כנ"ל אבל איפכא ליכא למילף חדש משנה לפטור דלבעי מעל"ע דשעות כנ"ל אלא דלכאורה אכתי איכא לסייע מדברי התוס' די"ט הנ"ל דלשטה זו בעינן בחדש דערכין מעל"ע דשעות לפי שיטה הנ"ל דכיון דהא דבעינן מעל"ע בשנה דערוכין לא ילפי' רק מחדש דערוכין וא"כ איך אפשר לומר דבשנה דערכין בעינן מעל"ע דשעות ובחדש א"צ מעל"ע דשעות כיון דעיקר דבעינן מעל"ע בשנה מחדש ילפי' ואף דהכא ל"ש לומר די' כיון דמעל"ע דשעות ילפי' מג"ש דשנה שנה לפי שטה זו מ"מ כיון דלולא דילפי' בשנה מעל"ע מחדש לא הוי מצי למילף שנה דערכין משנה דבע"ח כיון דבשנה דערכין לא הוי מעל"ע כלל רק דילפי' שנה מחדש כמ"ש התוס' דמ"ט וא"כ איך אפשר להקל בלמד מהמלמד אלא דבלא"ה לכאורה התוס' דערכין ור"ה ע"כ לא ס"ל כתוס' די"ט הנ"ל דלשנותם בערכין ור"ה א"כ עיקר מעל"ע א"צ ללמוד מחדש אלא דמעל"ע דשנה שפיר ילפי' בגז"ש משנה דבע"ח וא"כ שפיר י"ל דבחדש דערכין לא בעינן מעל"ע דשעות וכן בחדש דפדיון אלא דא"כ לכאורה תימה לשטת התוס' דערכין ור"ה הנ"ל דא"כ למה צריך הש"ס ללמוד בכל הני דברייתא דבעינן מעל"ע כל חד מקרא כדאי' התם ות"ל דכולהו נפקי מגז"ש דשנה שנה מבע"ח וחשבתי ליישב דמש"ה ע"כ יליף להו מקרא דאם נילף רק מגז"ש מבע"ח א"כ תיקשי דכל שנה שבתור' כמו בערלה וכדומה נילף מבע"ח דניבעי מעל"ע דוקא ובהנהו יום א' או ל' יום בשנה חשובים שנה ולהכי יליף הש"ס לכל הני דבעי בהו מעל"ע מקרא וא"כ שפיר ליכא למילף אינך מגז"ש מבע"ח משום דהנהו הוי תלתא או ארבעה כתובים ואין מלמדין וא"ש וכיון דהני ילפי' מקראי דבעי מעל"ע שפיר נפ"ל בהו מגז"ש דבע"ח דבעינן בהו נמי מעל"ע דשעות אלא דאכתי תיקשי דלמה לן קרא בקדשים דבעינן מעל"ע דשעות דוקא כמ"ש התוס' בערכין די"ח ע"ב בסד"ה שנתו ות"ל בגז"ש מבע"ח אלא דזה לאו קושיא כ"כ די"ל דמלתא דאתי בגז"ש טרח וכ' לה קרא כמ"ש הר"ן ריש נדרים ד"ג סע"א אמנם אכתי תיקשי דכיון שכן כיון דאיכא למילף קדשים מבע"ח בגז"ש ואפ"ה כ' לה קרא א"כ הוי בע"ח וקדשים שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין וא"כ איך אפשר למילף כל הני בגז"ש מבע"ח וראיתי במל"מ שם שכ' דלהכי צריך קרא בקדשים משום דל"ל מבע"ח משום דקדשים מחולין לא ילפי' ע"ש והיא תימה דהא על גז"ש למדין ואין משיבין כדנפ"ל במתני' שם בערכין די"ח בגז"ש דשנה שנה שנת חמש ועשרים משנת ששים אף דאיכא למיפרך כדאי' התם בש"ס ועוד דהא התוס' בערכין שם דל"א כ' ראי' לשטתם כדאמר הש"ס לקמן גבי מלתא אחריתי ע"ש וכוונו להא דאמר הש"ס שם ע"ב לענין חדש העיבור דילפי' שנה שנה מבע"ח והתם בקדשים היא וילפי' מבע"ח וע' ברמב"ם וכ"מ פ"א מה' מעה"ק הי"א וא"כ קשיא הא דאמרן אמנם לק"מ דהתוס' בקידושין דל"ד ע"ב בד"ה הו"א כ' דבגז"ש שפיר ילפי' אף באיכא שני כתובים ע"ש ועמ"ש בחבורי ליבמות דנ"ה ע"א אלא דאכתי תיקשי דהא התוספו' בערכין די"ד ריש ע"ב כ' דאם הי' אפשר למילף חד מחברי' בגז"ש ואפ"ה כתיב קרא אז לא ילפי' משני כתובים אף בגז"ש עש"ה וא"כ הדר"ק לדוכתי' אלא דלק"מ דזו אליבא דרבא שם בדי"ד אבל הא קאמר הש"ס התם ת"כ דרבא ולא מטעמי' ומבואר שם דיליף לה בהיקשא דשדה מקנה אינו מוסיף חומש וע"כ הא דאצטריך היקשא ול"א דב"כ הבאים כאחד אין מלמדין כדאמר רבא ע"כ דברייתא ס"ל דאף בכה"ג שפיר ילפי' מגז"ש וא"כ לק"מ (א) **(הג"ה מבן המחבר בתוס' פסחים דף ס"ד ע"ב כתבו בפשיטות דבכה"ג דמצי ליליף זה מזה בג"ש לכ"ע הוי לי' ב' כתובים ואין מלמדין וע' בשעה"מ פי"ב מהל' עכו"ם שהביא דבריהם ותמה על כלל זה מש"ס זבחים דף כ"ד ורצה ליישב אלא שלא עלה בידו מכח דברי התוס' בערכין. ולפי דברי אאמו"ר הג' זללה"ה שכ' דלא כתבו התוס' כן רק אליבא דרבא ואנן לא ס"ל הכי מיושב הקושי' היטב ודו"ק:)** והנה בש"ס בבכורות דמ"ט ע"א קאמר ור"ע מספ"ל מדאצטריך למיכתב ומעלה גבי ערכין ולא גמרי ממדבר הו"ל שני כתובים כו' ע"ש ומזה לכאורה מוכח דהלכתא כרבא ולא כברייתא דערכין דסוגית הש"ס דהכא דכיון דהי' אפשר למילף ערכין ממדבר בגז"ש שוב לא ילפי' מזה פדיון אף דגז"ש אלא די"ל אדרבא יש ראי' כברייתא דמש"ה פליגי באמת רבנן אר"ע וס"ל דילפי' פדיון ממדבר בגז"ש אלא דא"כ תיקשי ארבא אלא דלק"מ די"ל דלרבא טעמא דרבנן כדאמר הש"ס דמש"ה מספ"ל לר"ע משום דכי אין מלמדין לעלמא אבל לגופייהו מלמדין וא"כ י"ל דלרבנן פשיטא להו דלגופייהו מלמדין ואכתי תיקשי כיון דשטת התוס' דערכין דל"א ור"ה הנ"ל לא יתכן רק לברייתא הנ"ל א"כ הדר"ק הראשונה לדוכתא דא"כ ל"ל קראי בכל הני דבעינן מעל"ע ות"ל מג"ש מבע"ח וא"ל כנ"ל דבלא קראי דבהני הי' אפשר למילף כל שנה שבתורה מגז"ש דא"כ עתה נמי תיקשי דאף דאיכא שני או תלתא או ארבעה כתובים אכתי איכא למילף מגז"ש וא"כ ליבעי מעל"ע בכל שנה שבתורה וא"כ אף נתרץ גם קושיא הראשונה בתי' האחרון דאמרי' אף בגז"ש טרח וכתב לה קרא אכתי תיקשי לפי האמת למה לא נילף כל שנה שבתורה מגז"ש א"ו כדעת הר"א והתוס' בנדה דלדבריהם צ"ל דאף דילפי' מגז"ש שנה שנה מבע"ח לענין חדש העיבור מ"מ שאר דברים לא ילפי' מזה מכח הוכח' הנ"ל וע"כ אמרי' דלא נתקבלה גז"ש זו רק לענין חדש העיבור וכיוצא בזה כתבו התוס' בגיטין דמ"ט בריש ד"ה שור רעהו ובב"ק סוף ד"ו ואם שאין תלמוד כמוני כדאי להכריע במחלוקת שבין בעלי התוס' מ"מ כיון שגם הרמב"ן בחי' לנדה שם סתם כד' התוס' דשם והמל"מ שם הקשה ק' חמורה לשטת התוס' דערכין ור"ה מסוגית הש"ס ודיבמות דל"ד הגם שקושיא היא רק לגי' רש"י ופירושו שם מ"מ בלא"ה כיון שד' התוס' דערכין ור"ה ע"כ ס"ל כשטת הר"ן ריש נדרים והתוס' בב"מ דס"א בד"ה גז"ש לא ס"ל הכי וע' בחיבורי הנ"ל בדכ"ב ריש ע"ב ובריש דנ"ה ובד"ס ע"ב ובריש דע"א וא"כ ברוב המקומות ס"ל להתוס' כשטת הר"א כי התוס' בנדה סדמ"ד ג"כ כ' כהר"א וכ"כ המל"מ ודברי הש"ך רס"י ל"ה צ"ע בזה ואכ"מ וע' בתשו' צ"ץ סי' י"ג וגם לרבא אא"ל כשטת התוס' דר"ה ודערכין ודוחק גדול לומר דרבא וברייתא פליגי נמי בהא ע"כ נרא' שטת הר"א עיקר וכן הסכים המג"א בסי' נ"ג סקי"ג והאחרונים שם וכן הסכים התומים רס"י ל"ה והאחרונים שם ודאי דכן יש להורות ומכ"ש בנ"ד דאין מקום ספק דמחויב להתאבל כנ"ל וע' תשו' ח"צ סי' קמ"ד שוב ראיתי בתשו' ח"ס חיו"ד סי' שמ"ג שהאריך ג"כ בשטת התוס' הנ"ל ויש לי לפלפל בדבריו ואכמ"ל ולענ"ד כל מ"ש היא נכון ב"ה וקצרתי במקום שהי' לי להאריך עוד בפלפולים עצומים לאפס הפנאי וחולשת כחי ולדינא סיים הח"ס ג"כ שברור שמחויב להתאבל ותמהני שכ"ת לא שם עיין לדבריו ועל פלפולו בדיני עירובין לא יכולתי להשיב עתה כי לחולשת כחי וגם טרדותי רבו מאד אי"ה לעתות הפנאי בל"נ אשים עיני להשיב ושלומו יוגדל כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה