בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה ריט
סקאלא ר"ח אייר תר"ו לפ"ק
נשאלתי ע"ד העובד' שישראל א' בנה בית על קרקע פנוי' ואחר שכבר התחיל בבנין והתחיל לחפור במקום א' על מרתף בעומק ערך חצי אמה מצא שם עצמות אדם מסודרים עצם אל עצמו כבנין הגוף ונמצאו שם יותר משלשה גופים עצמות ערומים מבלי עור ובשר וגידים ונמצא אלו העצמות מונחים זה אצל זה בלי שום ריחוק עד שהי' נראה כאלו מונחים בקבר אחד ולא השגיחו אם היו מושכבים כדרכם או לא ופינוי משם העצמות כולם ולא נשאר כלום מהעצמות אשר נמצאו ואח"כ חפרו שם בשטח ההוא בערך שמונה אמות בעומק חצי אמה ולא נמצא דבר וגם בעת אשר חפרו היסודות מהבנין ההוא לא מצאו שם דבר וגם בעת הבנות בית חדש זה ערך ט"ו שנה סמוך לבנין הנ"ל וחפרו שם בכמה מקומות גם כן לא נמצא דבר. והנה לאיזה סיבה מכר הישראל הבנין ההיא לעכו"ם והעכו"ם הוסיף על הבנין עד סמוך לגמר ומכר אח"כ הבנין ההיא לישראל אחר. והישראל השני גמר כל הבני עד תומו בנין גדול בבתים וחדרים ועליות הרבה וכבר נכנס ודר בה עם כל בני ביתו זה זמן ולא עלה על דעתו שום פקפוק איסור. ועתה עמדו מערערים לומר שכהן אסור לכנוס שם וקצתם הוסיפו שאף לישראל אסור' כדין בית הקברות שאסור בהנאה והנה פרטי הדברים שיש עוד בשאל' זו הוא שהמקום הזה וגם בסביבות המקום הזה לא הי' מוחזק מעולם למקום ביה"ק וגם לא הי' מעולם שום ס' ביה"ק בכל סביבות המקום ההוא והביה"ק דשם הוא ברחוק מאד מאד ממקום הזה וגם המקום הזה הוא מוקף בבתים סביב אשר עומדים מימים קדמונים שם משני רוחות עומדים ממש בסמוך לבית זה בית א' מצד זה ובית א' מצד השני ומשני רוחות האחרים עומדים בתים גם כן נגד בית זה רק שיש ביניהם לבית הזה פנוי ערך שלשים אמות והבית הזה עומד בשכינת ישראל רק דרך הרבים מפסיק ועובר שם ורוב אנשי העיר הם עכו"ם ואז בעת נמצאו העצמות לא נמצא שם חתיכות מצבה. ועתה נשאלתי לחוות דעתי בזה. תשובה תני' בתוספת' דאהלות והובא בש"ס פ' נגמר הדין דמ"ז נמצא אתה אומר שלש קברות הן קבר הנמצא קבר הידוע קבר המזיק את הרבים קבר הנמצא מותר לפנותו פינוהו מקומו טהור ומותר בהנאה. קבר הידוע אסור לפנותו פינוהו מקומו טמא ואסור בהנאה. קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו פינוהו מקומו טהור ואסור בהנאה ע"כ כ"ה הגירס' לפ"ד רוב הראשונים ז"ל והנה שיטת התוס' בנזיר דף ס"ד ע"ב ד"ה ניטלו דקבר הידוע הוא דוקא בשנודע שלדעת שנשאר שם קבור נתנוהו שם ומש"ה אסור לפנותו. וקבר הנמצא הוא מאחר שלא נודע הקבר לב"א נכון לומר כי לאקראי נקבר שם ע"ש וש"מ דקבר הנמצא סתמא ואין אנו יודעים איך נקבר אם מדעת בעל הקרקע או לא ועל דעת מה נקבר מותר לפנותו וכ"ה שיטתם שם בנזיר דף ס"ה ד"ה מצא פרט ובב"ב ריש דף ק"ב אבל רש"י פי' שם בסנהדרין וז"ל קבר הנמצא וכגון שהוא חדש ויודע בעל השדה שלא ציוה מעולם לקברו שם ובגזלה נקבר שם. קבר הידוע שנקבר שם מדעת בעל השדה ע"כ. והנה מבואר רש"י ז"ל בד"ה קבר הנמצא דאם אינו ידוע איך נקבר שם אסור לפנותו ולכאור' חולק אשיטת התוס' הנ"ל והנה הטור יו"ד בסי' שס"ד כ' וז"ל המוציא קבר בתוך שדהו וא"י אם נקבר שם מדעת בעל השדה מותר לפנותו ומקומו טהור ואם מדעת בעל השדה נקבר שם אסור לפנותו וכו' וכ' שם הב"י וז"ל ומ"ש רבינו וא"י אם נקבר שם מדעת בעה"ש דמשמע דמסתמא מותר לפנותו עד שידע שמדעת בעל השדה נקבר שם מדברי רש"י נראה בהיפך דלא שרי לפנות אלא קבר חדש שיודע בעל השדה שמעולם לא ציוה לקוברו ע"כ וע"ש בפרישה ותימה שלא הביאו דברי התוס' שמבואר להיפך בדבריהם דמסתמא מותר וכדברי הטור ועלה בדעתי לומר דרש"י ותוס' לא פליגי אהדדי לענין דינא דבאמת לענין לאסור לפנותו וכל האיסורים האמורים אחר הפינוי לזה ודאי בעינן שני תנאים א) שיהי' נקבר מדעת בעל השדה דאם בגזלה נקבר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ב) שיהי' נקבר ע"ד שישאר שם לעולם דאם נקבר ע"ד לפנותו מותר לפנותו וגם כל דרכי הקולות שאחר פינוי בו משום דהוי כצר ולא אזמני' דמותר כמבואר שם בש"ס דף מ"ח. והנה בענין תלתא אסורי הקבר הנאמר כאן יש כאן חד דאוריית' ותרי דרבנן כי איסור הנאה אף אחר הפינוי הוא דאו' כמו שפרש"י ז"ל שם ד"ה מקומו טהור וד"ה פינוהי ע"ש אבל איסור פינוי המת מדרבנן הוא כמ"ש הכ"מ בפ"ח מהל' ט"מ ה"ה ובב"י סי' שס"ד בביאור דברי הרמב"ם ואף שדברי הב"י שם שכ' דאיסור הפינוי הוא רק משום כבוד המת הוא נגד כל הפוסקים שכולם כ' דאיסור הפינוי הוא משום חרדת הדין כמ"ש הב"י בסי' שס"ג בשם הכלבו וזכר לדבר ישנתי אז כו' ובשמואל הוא אומר למה הרגזתני כו' וע' בתשו' ח"צ סי' מ"ז וסי' כ' עכ"ז נראה שאינו רק איסור דרבנן וכן איסור טומאת כהן אחר הפינוי ג"כ אלא דרבנן כמ"ש רש"י שם ד"ה מקומו טמא וד"ה פינוהי ע"ש והנה אם נסתפק לן בא' מהאופנים הנ"ל היינו אם נקבר מדעת בעל השדה אם לא או אם נקבר ע"ד עולם אם לא לכאורה איכא למימר דלענין איסור הפינוי וכן לענין איסור הטומא' שאחר הפינוי אית לן למיזל לקולא כדין ספק דרבנן ולענין איסור הנאה אחר הפינוי אית לן למיזל לחומר' כדין ס' דאו' אמנם נראה לומר דאין לחלק בזה בין דאו' לדרבנן ובתנאי הראשון היינו אם אנו מסופקים אם נקבר מדעת בעל השדה יש להחמיר אף לענין איסורי דרבנן לומר דודאי מדעת בעל השדה נקבר שם דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כדאית' בפ' כל הנשבעין דמ"ו (ב) **(הג"ה מבן המחבר ואף שלפי דברי התוס' שם בד"ה ספרא מבואר דבאינו על אדם ידוע ל"א אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן עיין בש"ך סי' קל"ג סקי"ג וא"כ הכא ה"נ אין אנו דנין על איש ידוע מ"מ לפי שביאר אאמו"ר הג' זללה"ה בספרו בית שלמה ח"ב סי' קי"א דדוקא נגד ברי ושמא כתבו התוס' הכא אבל בעלמא גם התוס' מודה דאפי' על אדם שאינו ידוע אמרינן אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן א"כ דבריו בכאן ברורים מאוד ובזה מיושב מה שהקשה אותי ח"א החריף מוה' אהרן על הא דקיי"ל נגנבו גדיו והלך ומצאן שחוטין דכשר משום דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן והרי הטעם דרמאשמ"ה הוא דאין אדם חשוד לשחוט כשא"י ה"ש וא"כ לפי מ"ש הש"ך בח"מ סי' מ"ו ססק"ט דאע"ג דקיי"ל לא חשוד אזיפי' מ"מ בשטר קדושין הנמצא בשוק צריך קיום דמה שאין ביד שום אדם ל"ש לומר דלא חשוד לזופי דהא לא ידעינן מי הבעל דבר. אלמא דבאין אנו דנין על איש ידוע ל"א אחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזיקינן וכסברת התוס' הנ"ל וא"כ בנגנבו גדיו דלא ידעינן מי הגנב אמאי אמרינן רמאשמ"ה ע"כ ולפי דברי אאמו"ר הג' זללה"ה מיושב היטב דדוקא התם לענין שטר קידושין דמסתמ' האשה אומרת שלא נתקדשה והוי ברי ושמא לכך אמרי' שפיר סברת התוס' דבכה"ג ל"א אחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזיקינן אבל בעלמא שפיר שייך חזקה הנ"ל אף על אדם שאינו ידוע. ואחרי כותבי ואשא עיני ואראה שאאמו"ר הג' זללה"ה חזר בו לקמן מדבריו שבכאן מכח דברי התוס' והרא"ש הנ"ל דבאין אנו דנין על אדם ידוע ל"א אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן ולפי מ"ש למעל' נסתר זה מכח דבריו בח"ב סי' קי"א כמו שהבאתי למעל' אולם לענ"ד דאף על פי כן לענין דינא צדקו דבריו שבכאן ל"א להחמיר משום דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן ומסתמא נקבר מדעת בעל השדה משום דיש להשדה חזקה דמעיקר' דהי' מותר בהנאה כמו כן בודאי לא נאסר אח"כ אף כשנקבר המת דמסתמ' שלא מדעת נקבר שם ואין זה חזקה שלא נתבררה בשעתה כמו שהאריך בזה הנו"ב מה"ק חאה"ע סי' ל"א עש"ה והא דרמאשמ"ה הוא ענין אחר לפע"ד ועדיף מהא דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן כמ"ש אאמו"ר הג' זללה"ה לעיל בסי' קי"ז בשם גדולי הראשונים דכן הוא בכל הכשר מצות דאדם המתעסק בהן בודאי הוא בקי ולהכי הוה רוב גמור ואלים אף נגד החזקה כמ"ש הראשונים בפ"ק דחולין והא דהוצרכו חכמים לומר בפ"נ ובפ"נ אף דסתם סופרי דדיינא מגמר גמירי וכ' התוס' ריש גיטין דהוה רוב גמור ע' בס' ישועות יעקב ריש סי' קמ"ב דכ' בזה דבר נחמד אבל בדבר שהמתעסק אינו עסוק בהכשר המצוה הוה רק חזקה דכל איש מן הסתם אינו עושה מעשה רשע וביש חזקה אחרת נגדה הוי ככל ס' דבדאו' לחומר' ובדרבנן לקולא וצדקו דברי אאמו"ר הג' זללה"ה לקמן בפי' בדברי רש"י והטור ודו"ק:)** אבל בענין תנאי השני אם אנו מסופקים אם נקבר שם ע"ד עולם או ע"ד לפנותו אף לענין איסור דאוריית' יש להקל ולומר דודאי נקבע ע"ד לפנותו כמ"ש הכ"מ בפ"ח מהל' ט"מ ה"ה בטעמו וז"ל דכיון דידוע שלא נקבר אלא הוא לבדו מסתמ' ע"ד לפנותו נקבר שם שאין לך מי שרוצ' לקבור מתו לבדו בשדה א' וכו' ע"כ וע' בב"י ואף על פי שהכ"מ פי' כן שטת הרמב"ם בקבר הידוע לפי גירסתו מ"מ לדידן שפיר י"ל כן לענין קבר הנמצ' כיון דאין שם שכינת קברות ואין אנו חוששים אם יש שם עוד קבר חוץ מהנמצ' א"כ בזה הוי הוכחה שודאי נקבר ע"ד לפנותו ולא קנה מקומו ע"כ כל הקולת איתנייהו בי' ובזה אפשר לומר דרש"י ותוס' לא פליגי לענין דינא ושניהם ס"ל לענין הדין כמו שכתבתי דבענין תנאי הראשון אף בספק אסור ובענין תנאי השני דוקא בודאי אסור ולא בספק ואינם מחולקים רק בפריש' דבריית' דשטת רש"י היא דהבריית' מתנאי הראשון קמיירי וזה החילוק בין רישא לסיפא ע"כ מפרש דרישא דלקול' היא דוקא בודאי דבספק בזה אזלינן להחמיר ושטת התוס' דהבריית' מתנאי השני קמיירי ומש"ה פי' דריש' דלקול' אף בספק אזלינן להקל וסיפא דלהחמיר בעינן דוקא בידוע בודאי ולזה שפיר כ' הב"י והפריש' ע"ד הטור דהוא נגד דברי רש"י דלפמ"ש גם התוס' אינם חולקים ע"ז והנה הגאון מ' דוד אופנהיים בתשו' שנדפס' בסוף תשו' חות יאיר התפלא על רש"י וז"ל דהנה לשטת רש"י ק' לי קו' עצומה דמפ' בפ' נגמר הדין בקבר הנמצ' שנקבר מחדש ובודאי בגזל' נקבר לשם וא"כ ע"כ צריך לפרש ג"כ במס' נזיר ובמס' ב"ב שלשה קברים הנמצאים ה"ז שכונת קברות ג"כ אע"פ שנקברים בגזל' לשם כי קבר הנמצ' היא בדימוס ובפ"י א' עם שלשה קברים הנמצאים וזהו דבר שאין לו שחר כי מצאתי גמ' ערוכ' במס' שמחות פי"ד בלתי שום חולק שאפי' נקברו יוד מתים בלתי רשות בעלים אין להם שכונת קברות וכו' ע"ש והאריך בזה ולא מצא מענה לקושי' זו ובאמת עיקר קושיתו שהק' מן הלשון דודאי לשון קבר הנמצ' היא פי' א' עם שלשה קברים הנמצאים זה לק"מ דמצינו כ"פ כזה דהלשון אחד והפירוש משתנה (א) **(הג"ה מבן המחבר א) עיין בס' יד מלאכי סי' שע"ד שהעיר מכמה מקומות בזה.)** ותימ' על הג' מהרד"א שהתפלא בזה דהרי ע"כ גם לשיטת התוס' ע"כ הך דקבר ידוע שבפ' נגמר הדין אין פירושו כמו אחד ידוע או שנים ידועים שבסוף מס' נזיר כמ"ש התוס' להדיא בב"ב ריש דק"ב דהך ידוע שבנזיר פירוש שידוע שנקבר שם ולא שידוע שלשם קבורה נקבר שם אבל הך ידוע שמפ' נגמר הדין פירושו שידוע שלשם קבורה נקבר שם ובזה אף בקבר יחידי אסור לפנותו ע"ש בדבריהם וא"כ גם לענין קבר הנמצ' אין קו' על שטת רש"י די"ל דהך קבר הנמצ' שבפ' נגמר הדין אינו שוה בפירושו להך נמצא שבסוף נזיר ובב"ב וז"ב אלא שאף שאין קו' על רש"י מצד הלשון אמנם קשי' על עיקר הדין דהא לפרשו דקבר הנמצ' דמותר לפנותו היא ע"כ בידוע שבגזל' נקבר שם כמו שפי' בסנהדרין הא לא"ה אסור לפנותו וא"כ במשנ' דסוף נזיר שחולקו בין נמצא א' או שניים לנמצ' שלשה דבנמצא א' או ב' לא קנו מקומן ומותר לפנותן כמבואר שם במשנ' ואם נמצא ג' ה"ז שכונת קברות וקנו מקומן ואסור לפנותן כמבואר שם ובפרש"י שם וק' לשטת רש"י דסנהדרין במאי מיירי הך מתני' דנזיר אי באינו ידוע אם נקבר מדעת או בגזל' הא בזה אף בקבר יחידי אסור לפנותו לשטת רש"י ואם בידוע שודאי נקבר בגזל' בזה אף ביוד קברים לא קנו מקומן ומותר לפנותן כמבואר בהך דמס' שמחות שהביא שם הג' מוהד"א אמנם לפמ"ש לעיל לק"מ דלעולם מיירי בס' אם נקבר שם מדעת בעל השדה או אפי' שודאי נקבר שם מדעת בעל השדה רק שיש ספק אם נקבר שם ע"ד שיושאר שם עולם או ע"ד לפנותו ואף רש"י ז"ל מודה לשטת התוס' דבזה מותר לפנותו בקבר יחידי משום דתלינן דודאי נקבר ע"ד לפנותו מטעם הכ"מ שהבאתי לעיל שאין לך מי שרוצה לקבור מתו לבדו בשדה א' כנ"ל אבל בנמצ' שלשה שהוחזק לשכינת קברות א"כ ודאי תלינן שנקבר ע"ד קבורת עולם כדרך רוב הנקברים ומש"ה אסור לפנותן וזה נכון לפע"ד והנה נלע"ד לתת טוב טעם לדברי רש"י ותוס' ולפרש טעמם במה הם מחולקים בפי' דבריית' הנ"ל והנה טעם התוס' נ"ל בפשיטות דמש"ה פי' דהברייתא לתנאי השני כיוונה והחילוק בין הרישא לסיפא היא אם נקבר ע"ד עולם או לפנותו משום דלישנ' דקבר הנמצ' משמע שלא נודע איך נקבר ואפ"ה אזלינן לקולא וע"כ מיירי לענין תנאי השני ומש"ה בזה אזלינן לקולא בספיק' וכנ"ל משא"כ אם נפרש דהברייתא מתנאי הראשון מיירי והחילוק בין רישא לסיפ' אם נקבר מדעת בעל השדה או לא וא"כ בריש' ע"כ מיירי בידוע שלא נקבר מדעת בעל השדה כמו שפרש"י ולישנ' דנמצ' דרישא לא משמע להו הכי ויעיין בב"ח סי' שס"ד ס"ה ורש"י שלא פי' כפי' התוס' משום דהוי קשיא לי' קו' התוס' בנזיר דס"ה ד"ה ומצא פרט דאמאי קתני בברייתא שהובא בסנהדרין דקבר הנמצא מותר לפנותו פינה מקומו טהור ומשמע דאין לו תפיס' ובמתני' דנזיר תנן נוטלו ואת תפיסתו דיש לו תפיס' ותי' בדוחק ומש"ה פי' דבסנהדרין לתנאי הראשון כוונו ובריש' דקבר הנמצ' מיירי בנקבר שלא מדעת בעל השדה ומש"ה אתי שפיר דבמשנ' דנזיר מיירי בנקבר שם מדעת וה"ה בס' דמדעת דאזלי' להחמיר כנ"ל רק דמש"ה בא' או בב' דמותר לפנותן היא משום דאנו תולין דנקברו ע"ד לפנותם כמ"ש התוס' שם בנזיר דס"ד ד"ה נוטלו והרשב"ם בב"ב דק"א סוף ע"ב והרע"ב שם בנזיר ומש"ה על כל פנים יש לו תפיסה דהא תפיסת המת ילפינן בש"ס שם מיעקב אע"ה שאמר ונשאתני ממצרים מעפר מצרים טול עמי ע"ש וא"כ אף אם נאמר דיעקב נקבר לפי שעה במצרים וע"ש בנזיר בתיו"ט ובתוס' חדשים מ"מ הא ודאי קברוהו ע"מ לפנותו כאשר ציוה וכאשר הי' ואף על פי כן יש לו תפיסה אבל בברייתא דאהלות שבסנהדרין דהך קבר הנמצ' מיירי בנקבר שלא מדעת בעל השדה בזה אין לו תפיסה כדאית לי' לת"ק דרשב"ג ספט"ז דאהלות שם בתוספת' דהנקבר שלא ברשות אין לו תפיס' ואף שהרמב"ם פ"ט מה' ט"מ סוף ה"ה פסק דהנקבר שלא ברשות יש לו תפיסה דבריו נפלאו באמת למה פ' כרשב"ג נגד הת"ק וכבר הרגיש שם בזה הכ"מ וז"ל וצריך טעם למה פ' כיחידאה דאף על גב דקיי"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו כבר כתבו המפורשים דבמשנתינו אמרו ולא בברייתא מה שתי' שם הכ"מ וז"ל וי"ל שרבינו אינו סובר כן אלא דה"ה בברייתא ע"כ הנה האמת שגם מדברי ר"ת שבתוס' מס' ב"מ ריש דס"ט ד"ה אלא שטה מבואר כן שס"ל דאף בברייתא הלכה כרשב"ג ומזה נסתייע הש"ך בח"מ סי' קע"א סק"ט אבל הרשב"ם כתב בב"ב דקל"ח ע"א ד"ה יורשין כ' להדיא להיפך וז"ל הרשב"ם שם ובהך פלוגתא נמי הלכתא כרבנן דהא דקיי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו היינו משנה אבל ברייתא לא אלא הלכה כרבנן דמשנתינו מתני' משמע אבל היכא דאמרינן משנה היינו נמי ברייתא כדאמרינן בעלמא משנת ראב"י קב ונקי ומש"ה קיי"ל כוותי' בין במשנה בין בברייתא עכ"ל ובאמת תמי' לי מאוד על התוס' דב"מ והש"ך והכ"מ הנ"ל שבש"ס מנחות דל"א ריש ע"ב מבואר להדיא כדברי הרשב"ם וע"ש בפרש"י ותוס' ועיין במס' ברכות די"ט ע"א וע' מ"ש המשנ' למלך שם בפ"ט מה' ט"מ שהכ"מ סותר א"ע למ"ם בפ"ז מהל' פרה אדומה ה"א ועיין גם שם בס' מל"מ ובפ"ב מה' מטמאי משכב ומיושב ויותר מזה אני תמה על הכ"מ שבה' טומאת מת הנ"ל שהרי בספ"ב מה' בית הבחיר' כ' ביושב דברי הרמב"ם שפ' שם כרשב"י נגד ראב"י וכתב שם הכ"מ וז"ל ואף על גב דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי אפשר דה"מ במשנה אבל לא בברייתא ע"כ הנה סובר דכרשב"ג דאמרו בש"ס דהלכה כמותו במשנתינו ל"ד אלא ה"ה ברייתא וכראב"י שאמרו לשון משנת ראב"י כו' דוקא במשנה ולא בברייתא והיא היפך לגמרי מדברי הרשב"ם שבב"ב דקל"ח הנ"ל וגם קצת צ"ע על הרשב"ם עצמו שנרא' שמחלק בין לישנא דמשנתינו דמשמע דוקא משנה אבל לשון משנה משמע נמי ברייתא והיא נגד דברי הש"ס דכתובת דק"ט ע"א וז"ל הש"ס שם א"ל רבא לר"כ אפי' בברייתא א"ל מי קאמרינן במשנ' בכ"מ שאמר ר"ג קאמרינן ע"כ ש"מ דמשנה דוק' ולא בריית' מ"מ נתבאר שנרא' עיקר בש"ס דבבריית' אין הלכה כרשב"ג ואף במשנ' לדעת הרי"ף והרמב"ם אין זה כלל מוחלט כמ"ש הרי"ף ס"פ ג"פ בשמעתת' דערב וכן בפ' מי שאחזו בעכב' שאינה הימנה כ' הרי"ף שם דאין הלכה כרשב"ג וכ"פ הרמב"ם שם ובכמה דוכתי וכ"פ הרמב"ן והרשב"א והר"ן שם בפ' מי שאחזו כת"ק דמתני' בעכב' שאינה הימנה ולא כרשב"ג וע"ש בחה"ר רק שהרא"ש כתב שם דר"ת ור"י ז"ל פוסקים בכ"מ דהלכ' כרשב"ג במשנתינו ע"ש וכבר התבאר דרוב הראשונים הסכימו לדברי הרי"ף וע' בש"ך ח"מ סי' שפ"ו סקי"ב וע' בתשו' הרשב"א ח"א סי' מ"ם וע' ברמב"ם פי"א נ"ה ט"מ הלכה ט' ובכ"מ ומל"מ שם ויש בזה אריכות רב אבל בבריית' נראה עיקר שאין הלכה כרשב"ג וכנ"ל (ב) **(הג"ה מבן המחבר ב) עיין בס' יד מלאכי סי' ש"ז שהאריך בזה טובא ומסקנתו כן דבבריית' ל"ש זה הכלל וע' בתשו' בית אפרים חח"מ סי' כ"ו כ"ז שהביא כן בשם כמה גדולי ראשונים וע' בתשו' ב"א הנ"ל בחאה"ע סי' ע"ה ובס' יהושע בפו"כ סי' י"ד.)** וד' הרמב"ם הנ"ל שפ' כרשב"ג דהנקבר שלא ברשות יש לו תפיסה צ"ע ועכ"פ דברי רש"י הנ"ל דסנהדרין נכונים ומיושב ק' התוס' בנזיר על נכון דמש"ה שפיר בקבר הנמצ' קתני מותר לפנותו ואין לו תפיס' כיון דנקבר שלא ברשות וא"ש אלא שאף אחר כל זאת עדיין לא פלטינן מידי דקדוקא דדברי רש"י ז"ל עצמם שם בסנהדרין נראים כסותרים תוך כ"ד שבד"ה קבר הנמצ' כ' וכגון שהיא חדש ויודע בעל השדה שלא ציוה מעולם לקוברו שם כ"ו וש"מ דבספיק' תלינן שנקבר שם מדעת וכאשר הארכנו למעלה ואחר כך בד"ה קבר הידוע כ' קבר הידוע שנקבר שם מדעת בעל השדה ע"כ וש"מ דדוק' בידוע שנקבר מדעת היא דאסיר הא בס' מותר וראיתי שהרגיש בזה הג' מוהרד"א בתשו' הנ"ל ודחק לפרש שמה שפירש"י בד"ה קבר הידוע שנקבר שם מדעת כו' פירושו שקבר ישן הוא ויש לספק שמא נקבר שם מדעת וכו' ע"ש והיא דחוק מאד לזאת נלע"ד דאף דזה ברור היא כמ"ש למעל' שבאם יש ספק אם נקבר ע"ד לפנותו אזלינן להקל לכ"ע משום טעם הכ"מ דאין דרך לקבור יחידי ומש"ה אף לענין איסור דאורי' שבזה אזלי' לקולא אבל מה שכתב למעל' לענין הספק אם נקבר ברשותו דודאי תלינן דנקבר ברשות ואזלי' להחמיר אף לענין איסור דרבנן שבזה משום דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקי' כדאי' פ' כל הנשבעין עכשיו ראיתי ונלע"ד דאין לומר כן דהא כתב התוס' והרא"ש שם בשבועת דהא דאחזוקי כו' לא נאמר רק על אדם שלפנינו אבל על אדם שאינו לפנינו אין לומר כן דכמה גנבים איכא בעלמ' ע"ש בדמ"ו ע"ב בתוס' ד"ה וספרא והרא"ש כ' שם שכ"ה שטת רש"י וא"כ גם בנ"ד איכא למימר הכי ע"כ נלע"ד דהאמת היא כן שבאם אנו מסופקים אם נקבר ברשות או לא הו"ל ספיקא מעליא ומותר לפנותו ואם פינוהו מקומו טהור משום דהנך תרתי איסורי אינם אלא דרבנן וכנ"ל י"ל דספיק' לקול' אבל על כל פנים אסור בהנא' משום דהנאה הו"ל איסור דאוריית' כמ"ש רש"י ז"ל שם ומש"ה ספיק' להחמיר ובזה עולים יפה דברי רש"י ז"ל ואין הדיוקים סתרי אהדדי דבריש' בקבר הנמצ' דקתני שם דאזלי' בכולהו מילי לקול' דמותר לפנותו ומקומו טהור ומותר בהנא' כתב דזהו דוקא בודאי נקבר שלא ברשות הא בספיק' נהי דמותר לפנות ומקומו טהור מ"מ אסור בהנאה ובסיפ' בקבר הידוע דקתני שם דאזלי' בכולהו מילי לחומר' דאסור לפנותו ומקומו טמא ואסור בהנחה כ' דזהו דוק' בודאי נקבר ברשות הא בספיק' נהי דאסור דהנאה מ"מ מותר בפנותו ומקומו טהור וזה עולה יפה ביושב דברי רש"י ז"ל ובזה זכיתי בה לעמוד ע"ד הטור בסי' שס"ד הנ"ל וז"ל המוצי' קבר בתוך שדהו ואינו יודע אם נקבר שם מדעת בעל השדה מותר לפנותו ומקומו טהור ואם מדעת בעל השדה נקבר שם אסור לפנותו ואם פנהו מקומו טמא ואסור בהנאה ע"כ וכבר כ' למעל' שעמדו ע"ז הב"י והפריש' שדבריו הם נגד דברי רש"י הנ"ל ועכשיו ראיתי גם בב"ח שעמד ע"ז וכתב שהטור חולק על רש"י וכבר כתב למעל' דדברי רש"י ברורים בטעמם ושגם התוס' מודים לדבריו ועוד תימה על הטור שהשמיט בריש' הך דינא דמותר בהנאה וכמבואר בש"ס ובסיפ' גבי קבר הידוע כתבו דאסור בהנא' וראיתי שגם ע"ז עמד הב"ח ולא מצא מענה ולפי הנ"ל א"ש דהא גם רש"י מודה דאם ס' אם נקבר ברשות מותר לפנותו פינוהו מקומו טהור משום דלענין זה הו"ל ספיקא דרבנן והא דפרש"י דריש' מיירי בודאי נקבר שלא ברשות היינו משום דקתני ג"כ ומותר בהנאה ובזה בספק אסור בהנאה משום דהו"ל סד"א אבל הטור הא השמיט בריש' דינא דהנחה מש"ה שפיר כתב דינא דריש' דאף בס' נקבר ברשות אזלי' לקול' לענין דמותר לפנותו ומקומו טהור ובכיון השמיט הטור ברישא הך מלתא דמותר בהנאה כנ"ל והא דבאמת ל"כ הטור גם בריש' דאסור בהנאה י"ל בכמה אנפי או שי"ל דהך אסור בהנא' דסיפ' אריש' נמי קאי כיון דלא כ' בריש' הך דינא דהנאה כלל או משום דלא פסיקא מלתא לכתוב בזה איסור הנאה דהא יש חילוק דקבר בנין אסור בהנאה מדאוריית' כמ"ש רש"י ז"ל וקבר בקרקע עולם מותר בהנאה מדאוריית' ואפ"ה מדרבנן אסור בהנאה לענין הדברים המבוארים בטוש"ע סי' שס"ח וטעמא משום כבודן של מתים כמבואר בב"י שם בשם הראשונים ולדברים אלו קורא הרמב"ם נמי לשון איסור הנאה כמבואר בדבריו פי"ד מה' אבל הי"ג וז"ל בתי הקברות אסורין בהנא' כיצד אין אוכלין בהם כו' וכ"כ הכ"מ בפ"ח מהל' טומאת מת ה"ה בביאור דברי הרמב"ם דשם עש"ה וכ"ה ביאור לשון הר"ן בפ' בני העיר וכ"כ הב"ח בסי' שס"ח בביאור דבריהם ז"ל וזהו דלא כהש"ג פ' נגמר הדין שדחק בזה ומש"ה הטור סתם כן בריש' כיון דספיק' אם נקבר ברשות יש קבר שאסור בהנא' היינו קבר בנין שאסור מדאו' הו"ל סד"א ולחומר' ויש קבר שמותר היינו קבר קרקע עולם דאינו אסור רק מדרבנן והו"ל סד"ר לקול' (ואף דבלא"ה קבר קרקע עונם כיון שאינו אסור רק משום כבודן של מהים אינו האסור רק קודם שפינו המתים ולא אחר הפינוי וכ"כ הג' מוהרד"א בתשו' הנ"ל י"ל דלשטת רש"י דהחילוק בין הריש' לסיפ' היא אם נקבר ברשות או לא וכ"ה שטת הטור א"כ הך דינא דהנאה קאי בכל ענין דבריש' דנקבר שלא ברשות בכל ענין מותר אף קודם הפינוי דא"א אוסר דשא"ש ובסיפ' גם אחר הפינוי אסור דאזמני' וצר בי' וכן בטור בסיפ' דכ' אסור בהנאה כל חד כדינו דבנקבר בנין אסור בהנאה תמיד מד"א אף אחר הפינוי ולכל הנאות שבעונם ובקבר ק"ע אינו אסור רק מדרבנן וקודם הפינוי לענין הדברים המובחרים בסי' שס"ח ומש"ה בריש' לא פסיק' לי' לכתוב בזה איסור הנאה וכנ"ל) או י"ל דאולי הטור באמת מספק' לי' לדינא אם קבר של בנין אסור מדאוריית' כדעת רש"י ז"ל או אולי אינו אסור מדרבנן ואל תתמה דבתשו' המהרד"א הנ"ל הביא בשם תשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' ר' שכ' להוכיח מכמה פוסקים דס"ל דאף קבר בנין אינו רק מדרבנן ואין תשו' מהרשד"מ לפני ומ"מ ב"כ וב"כ כבר נתבאר יושב נכון לדעת הטור ושגם רש"י סובר כן שבתי וראיתי שלכאורה דברינו הם נגד דברי הבריית' דאבל רבתי פי"ג הביאה הרמב"ן ז"ל בס' תורת האדם וז"ל המוצי' מת בקבר הרי זה לא יזיזנו ממקומו אא"כ יודע שמקומו שאול לו ע"כ וש"מ דאם אינו יודע אסור לפנותו וה"ז היפך ממ"ש למעלה בשטת רש"י אלא שאף בלא דברינו ק' לומר על הטור שדבריו הם נגד הבריית' הנ"ל דהרי מפ' בטור הנ"ל דבאינו יודע מותר ובפרט שהרמב"ן בס' תה"א העתיק הבריית' הנ"ל וד' הטור בהלכ' אלו מלאים מדברי הרמב"ן שבס' תה"א כידוע אמנם המעיין היטב בהך דאבל רבתי יראה שאין משם ראי' דהתם בהאי פרקא לאו בהכי עסוק אם קבר הנמצ' מותר לפנותו ובפי"ד היא הבריית' דשלשה קברות וכאן בפי"ג מיירי אם מותר לפנות המת או העצמות מקבר לקבר וקתני שם בסיפ' דלפנות העצמות ממקום למקום היא מחלוקת ר"ע ורבנן דר"ע מתיר וחכמים אוסרים וטעמ' דר"ע נראה שאין בפינוי עצמות משום חרדת הדין ועמ"ש לקמן ומש"ה קתני רישא דלפנות המת כ"ע מודי דאסור ומיירי כשמוצי' מת בקבר בבית הקברות דבזה אליב' דכ"ע אסור לפנותו והא דקתני אא"כ יודע שמקומו שאול לו היינו משום שדרכם הי' שקצת הי' קוברים את המת בביה"ק ע"מ לפנות את המת או העצמות בכדי לקוברו אח"כ אצל אבותיו או להעלותו לקוברו בירושלים ועמ"ש לקמן וכדקתני התם בפ' יוד רשב"א אומר קבר שאולה הי' לו לר"ג ביבנה שהי' מכניסין את המת לתוכה ונועלין את הדלת לפניו וכו' ואחר כך מעלין אותו לירושלים ע"כ והביאה הרמב"ן שם ואם הי' ידוע לנו שזה מת הנמצא עתה בקבר נתנוהו שם מתחלה ע"ד לפנותו ומקומו של עכשיו שאול לו לא נקנה לו הקבר ואף אם אחר כך לא פנוהו אין איסור אחר כך לפנותו וע' בתשו' הג' מוהר"מ ראבד"ק פראג שבתשו' נו"ב חיו"ד סי' פ"ט אמנם באין ידוע אם נתנוהו ע"ד לפנותו אסור
לפנותו הואיל ונקבר בביה"ק וזה ברור לפע"ד נמצא שאין מזה סתירה לדברינו כלל ומדי עברי בזה ראיתי מלתא דתמיהא טובא בדברי הנו"ב שם סי' פ"ט שהשיב המחבר על דברי מוהר"מ הנ"ל וז"ל נלענ"ד שאפי' בעצמות אם לא נשאר רק עצם בלי בשר לא שייך בלבול וסמיכות שלי מדברי הטיו"ד סי' שס"ג נשאל לר' האי גאון וכו' והשיב דשלא כדין עושין דהא חיישי רבנן למקום תפיסת שני מתים וכו' הרי שעיקר החשש שמונחים עצמות הרבה מתים בגומא א' אבל עיקר ליקוט עצמות ממקום קבר לא קפיד משום בלבול א"ו דאחר עיכול הבשר ואז כבר פסק הדין ליכא בלבול ואך בשרו עליו יכאב כתיב אבל אחר כלות הבשר אין חשש ועוד ראי' מדברי הב"י שם שעל מ"ש הטור הכא אין מלקטין וכו' וכ' הב"י בת"ה מסיים בה מקום שנהגו וכו' וכ' ע"ז הרמב"ן ומסתברא מקום שנהגו כגון שנהגו לשנותם אחר עיכול הבשר וכו' ע"ש והיינו דקודם עיכול הבשר א"א לנהוג כן משום בלבול עכ"ד הנו"ב ודבריו תמוהים מאד דאם נימא דאחר שנתעכל הבשר שוב ליכא בלבול א"כ יהא מותר לפנות עצמות מקבר לקבר אם כבר נתעכל הבשר דהרי טעם איסור הפינוי היא משום בלבול כמ"ש הב"י וכל האחרונים בסי' שס"ג בשם הכלבו והרי בעצמות ליכא בלבול והרי מפורש באבל רבתי שם בפי"ג הביאה הרמב"ן בס' תה"א דאין מפנין לא את המת ולא את העצמות ממקום למקום והרמב"ן שם האריך בזה וסיים וז"ל מסקנא דמלתא שאסור לפנות את המת או עצמות כו' וכ"פ הטוש"ע בסי' שס"ג ונ"ל שזהו באמת הפלוגתא שהביא שם מתחלה באבל רבתי וז"ל המוציא עצמות בקבר ה"ז נותנן במכמורת דברי ר"ע וחכמים אומרים לא יזיזם ממקומן ע"כ דטעמא דר"ע דבעצמות לא שייך בלבול וחכמים לא ס"ל הכי וקיי"ל כחכמים וכמבואר אח"כ שם באבל רבתי והכי קיי"ל כמבואר בטוש"ע ובכל הפוסקים והראי' שהביא שם בנו"ב מתשו' ר"ה גאון שלא כ' לאסור לפנות העצמות רק משום ערבוב העצמות ות"ל דבלא"ה אסור משום בלבול לק"מ דשם השיב ר"ה גאון על המנהג שהי' מקודם בארץ ישראל שכאשר רוצים לקבור מת בכוך אשר כבר נקבר שם מת מכבר ונתעכל הבשר ונשארו עצמותיו הי' נוטלין העצמות ומניח' בגומא וקוברין שם בכוך ההיא מת השני סמוך לעצמות הראשון והנה לולא שאסור ר"ה גאון משום דאסור למידבק שני מתים בהדדי הי' מותר לפנות העצמות ממקומן דהא כיון שהי' המנהג כן הוי כנתנוהו ע"ד לפנותו דמותר לפנותו וכמו שכ' הרמב"ן אח"כ בשם הירושלמי דמקום שנהגו לעשות כן עושין דהיינו לפנות העצמות וז"ל ואם נתנו דעתם לפנותו ולא קברוהו שם אלא לפי שעה או שנהגו לקבור במהמורת בלא ארון כדי שיתעכל הבשר ויתנו עצמות בארון מותר וכו' ע"ש והכי פסקינן בש"ע סי' שס"ג ס"א דאם נתנוהו ע"ד לפנותו מותר בכל ענין לפנותו ע"ש וממילא כיון שהי' המנהג כן א"כ לא איכפת לן משום פינוי העצמות משום בלבול דבכה"ג ליכא בלבול משום שנתנוהו מתחלה שם ע"ד כן וכ"כ מוהר"מ שם בתשו' נו"ב הנ"ל דטעמא דע"מ לפנותו מותר לפנותו דבכה"ג ליכא בלבול וה"ה והיא הטעם לבית הקברות שנתמלא אם נאמר דאין איסור משום ערבוב וגזל המתים הי' מותר לפנות העצמות משום דהו"ל כאלו נתנוהו ע"מ לפנותו כשיתמלא ביה"ק ומש"ה כ' ר"ה גאון דאסור לעשות כן משום ערבוב וגזל המתים כאשר יונח מת אצל עצמות הראשון אבל פשיטא דהיכא דאסור לפנות המת כגון שקברוהו ע"ד לישאר שם לעולם דאסור לפנותו משום בלבול אין חילוק בין המת לעצמותיו דתרווייהו אסירי ומה שהביא ראי' מדברי הב"י שכ' בשם הרמב"ן בתה"א ומסתברא מקום שנהגו כגון שנהגו לשנותם לאחר עיכול הבשר ש"מ דקודם עיכול הבשר א"א לנהוג כן משום בלבול ומזה הוכיח דבעצמות ליכא בלבול ז"א ראי' מתרי טעמי חדא דהרמב"ן על לשון הירושלמי קאי וכן הוא לשון הירושלמי שהביא הרמב"ן שם אין מלקטין עצמות לא מתוך הארון ולא מתוך הקבר לקבור שם מת אחר מקום שנהגו לעשות כן עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין כו' וכ' ע"ז הרמב"ן ומסתברא מקום שנהגו כגון שנהגו לפנותן לאחר עיכול הבשר וליתן העצמות בארונים ע"כ הרי דאין משם ראי' כלל דהא הירושלמי מעצמות מיירי וע"ז קאמר בירושלמי מקום שנהגו ומש"ה מפ' הרמב"ן דהך מקום שנהגו נמי על עצמות קאי ועוד דהרמב"ן מפ' מה שאמר בירושלמי מקום שנהגו כו' אמאי נוהגין כן תמיד וע"ז כ' דמסתברא שנהגו לעשות כן לאחר עיכול הבשר ליתן העצמות בארונים שהיא סי' יפה לו שאומרים נינחו עצמותיו מן הדין כמ"ש הרמב"ן שם ואין מזה ראי' כל עיקר ועוד אף אם נאמר דדוקא כ' הרמב"ן שאין לנהוג כן רק אחר עיכול הבשר עכ"ז לק"מ דהא בלא"ה אם נאמר כן צריך להבין דאמאי לא יהי' רשאים לפנות קודם עיכול הבשר הא פשיטא כיון שהמנהג כן לעשות כן בכל המתים א"כ ודאי הו"ל כנתנוהו מתחלה ע"ד לפנותו דמותר בכל ענין אף קודם העיכול כמבואר בדברי הרמב"ן שם להדיא וכן מבואר בטוש"ע סי' שס"ג אמנם הא מבואר בש"ס דסנהדרין דמ"ז ע"ב בתירוצא דרב אשי דס"ל דכיון דאיקבר הו"ל כפרה והא דתנן שם במתני' דבעינן דוקא עיכול בשר הא קודם העיכול אסור לטלו מקבורת ב"ד לקברו בקבורת אבותיו משום דלא אפשר ופירש"י דלא אפשר ליטלו משם משום דנבקע כריסו ומסריח ע"ש ועכ"פ ש"מ דקודם העיכול א"א לטלטלו ממקום למקום ואם כן ק' דהא מבואר ברמב"ן וטוש"ע דאם נתנוהו ע"מ לפנותו מותר לפנותו ממקום למקום בכל ענין אף קודם העיכול והא מפ' הגמ' דלא אפשר אמנם עיינתי בס' תה"א לקמן ד"ה מתני' מ"ק ד"ח ע"ב דמייתי שם הך מתני' דמ"ק דתנן התם אין חופרין כוכי וקברות במועד כו' ועושין נברכת במועד וכו' מאי נברכת בקוע והביא הרמב"ן שם ק' הראשוני' דאיך שנינו אין חופרין כוכין וקברות במועד והלא אפי' ביו"ט שני אמרי' יתעסקו בו ישראל וכ"ש בחוה"מ וכ' שהרי"ף מפ' דמיירי לצורך מתים שימותו והראב"ד השיג עליו וכ' דמיירי לענין לקבור במועד ואפ"ה אין חופרין כוכין וקברות מפני שיש בזה טורח אומנת ואסור במועד משום דאפשר בנברכת שזהו הבקיע וכ' וז"ל זה הבקיע אין עושין אותו לקבור לעולם אלא לשעה כו' והיא אותן המהמורות שאמרו בירושלמי הנ"ל שמניח' את המת לשם עד שיתעכל הבשר ואח"כ מלקטין את העצמות כו' וזהו שמת במועד נותנין אותו באותן המהמורות עד לאחר המועד שחופרין לו כוך או בונין לו קבר לפי כבודו ע"כ דברי הראב"ד ז"ל וכ' ע"ז הרמב"ן ז"ל גם זה הפי' אינו נכון וכו' בראשונה שנוהגין בהן כו' לא הי' נוהגין בכוכין אלא במהמורת הללו בהן קוברין עד שיתעכל הבשר ונותנין אותם בארונים כמו שהוזכר בירושלמי ואם כשמת במועד קוברין אותו לפי שעה במהמורות ע"מ לפנותן לאחר המועד ה"ז גנאי גדול למתים ואסור לעשות כן והתם לגבי הרוגי ב"ד מקשינן ל"ל נתעכל הבשר ומתרצינן משום דלא אפשר אבל יצטרך הרב ז"ל לומר שהמתים במועד יקברו במהמורות הללו עד שיתעכל הבשר ויתנו אותם בארונים או שיקברו אותם בתוך הנברכת בארון ולאחר המועד יפנו אותם לקבר מכובד שלו עכ"ל הרמב"ן היוצא מזה דפשיטא דהיכא שלא קברו אותו בארון אף אם קברוהו ע"מ לפנותו אסור לפנותו משם קודם עיכול הבשר אף דליכא חרדת הדין כיון דנתנוהו מתחלה שם ע"מ לפנותו מ"מ אסור משום ניוול כדאיתא בש"ס דסנהדרין הנ"ל גבי הרוגי ב"ד לפי תרוצא דרב אשי אבל אם נתנוהו בארון שיכולין לפנותו עם הארון ולא יראו בניוולו וליכא רק משום חרדת הדין א"כ בנתנוהו ע"מ לפנותו דליכא חרדת הדין מותר וסברא זו מצאתי ג"כ בתשו' ח"צ סי' נון וז"ל וחזיתי' לדעתי' דמר דס"ל נמי דפתיחת הגולל יותר קלה מלטלטל הארון ממקום למקום לא כן אנכי עמדי דודאי פתיחת הגולל לאחר שנסתם יותר חמור דאית בי' משום ניוול כו' וע"כ לא הוצרכו הפוסקים ליתן טעם חרדת הדין אלא לטלטלו בארון סגור ומסוגר שאין רואין אותו בניוולו אבל לפחתו ולראות ניוולו היא יותר חמור וכו' ע"כ וכן מבואר ברא"ש בפ"ק דמועד קטן שם דקודם העיכול אסור לפנותו מקבר לקבר משום ניוול ע"ש ומש"ה ניח' שפיר דברי הרמב"ן דכיון דקאי על הירושלמי שכ' שם ברישא אין מלקטין עצמות לא מתוך הארון ולא מתוך הקבר כו' דמיירי שלוקח העצמות מתוך הארון או מתוך הקבר בלי ארון וע"ז קאמר התם דמקום שנהגו לעשות כן עושין וע"ז כ' הרמב"ן דמיירי לפנותן לאחר עיכול הבשר ודוקא לאחר עיכול הבשר הא קודם עיכול הבשר פשיטא דאסור לנהוג כן משום ניוול וכמבואר בש"ס דפ' נגמר הדין כנ"ל והא דהתירו ברמב"ן וטוש"ע בנתנוהו ע"מ לפנות דמותר לפנותו בכל ענין אף קודם עיכול הבשר היינו לטלטלו בארון סגור וכמבואר בתה"א ובתשו' ח"צ הנ"ל אבל לעולם דאם נתנוהו שלא ע"מ לפנותו דאף העצמות אסור לפנות משום חרדת הדין וזה ברור ומ"ש הנו"ב דאחר עיכול הבשר לא שייך חרדת הדין משום דבשרו עליו יכאב כתיב האמת שראיתי בפרישה וט"ז סי' שס"ג נמי משמע מדבריהם דאחר עיכול הבשר היא נוח מן הדין והט"ז שם כ' אדברי הרמ"א שם ס"ב דכ' שם דמותר ליתן סיד עליו כדי לעכל הבשר מהר ולהוליכו למקום אשר ציוה וכ' הט"ז סק"ג כדי לעכל הבשר שנאמר בשרו עליו יכאב כל זמן בשרו עליו יכאב אינו נוח מן הדין ע"כ והאמת שא"י מנין לו דרש זה ובש"ס בכמה דוכתי לא דרשו ע"ז הפסוק רק שקשה רמה למת כמחט בבשר החי ובשבת דקנ"ב מבואר נמי דרש זה ועוד דרשו שם לחד מ"ד מזה הפסוק דכל שאומרים בפניו יודע עד שיתעכל הבשר אבל לענין דין שלמעלה אם נוח מן הדין לאחר עיכול הבשר אינו מבואר ומ"ש הט"ז דבריו על דברי הרמ"א נרא' שהבין דמש"ה כ' הרמ"א דמותר ליתן סיד עליו כדי לעכל הבשר היא משום שינוחו עצמותיו מן הדין היא תמוה יותר דהמעיין בתשו' הרשב"א סי' שס"ט שממנו מקור דברי הרמ"א מבואר שא' ציוה לפני מותו שישאו אותו לקברו במקום קבורת אבותיו ומחמת אונס הוצרכו לקברו אז במקומו שמת שם ועכשיו רצו בניו לקיים כפי צוואתו ולפנותו משם להוליכו למקום קבורת אבותיו רק שא"א להם כעת מחמת הפסד הבשר וריחו נודף עד שיתעכל הבשר ושאלו בניו אם מותר ליתן על כל גופו סיד למהר העיכול ואולי אסור משום בזיון או משום צער והשיב הרשב"א וז"ל תשו' כל כי הא שעושין לעכל בשרו מהרה כדי לישא אותו למקום שציוה מותר שאין כאן משום בזיון ואין כאן משום צער וכו' ע"ש ולזה נתכוין רמ"א שכ' ומותר ליתן סיד עליו כדי לעכל הבשר מהר ולהוליכו למקום אשר ציוה ע"כ והיינו שא"א להם לשאת אותו למקום אשר ציוה כל עוד שלא נתעכל הבשר משום שריחו נודף (והיינו אף לשאת אותו בארון סגור כאשר נקבר בארון דבלא ארון בלא"ה אסור משום ניוול כאשר הארכנו לעיל) ומש"ה מתיר לתת עליו סיד כדי לעכל הבשר שיוכלו לשאת עצמותיו למקום אבותיו כפי צוואתו אבל אין שם רמז לחלק דאחר שנתעכל הבשר הניחו עצמותיו מן הדין וגם דברי הפרישה אינם מוכרחים שכ' בסי' שס"ג אות ח' על מ"ש הטור בשם הרמב"ן שנוהגין לקבור במהמורות בלא ארון עד שיתעכל הבשר ואחר כך נותנין העצמות בארון וכ' ע"ז הפרישה וז"ל עד שיתעכל הבשר עושין כן כדי שינוחו העצמות מן הדין תורת האדם וכמ"ש למעלה בשם הכלבו עכ"ל ובאמת אינו מבואר כן בס' תה"א אלא ז"ל סימן יפה לו שאומרים נינחו עצמותיו מן הדין ע"כ הפי' מבואר דע"י שמפנים עצמות מן הקבר ונותנים אותם בארון אומרים שכבר נינחו עצמותיו מן הדין אבל אין זה הכרח לומר דע"י שנתעכל הבשר שוב אין עליו דין והרי כמה צדיקים אשר אין עליהם דין כלל וכמה רשעים אשר אף אחר עיכול הבשר נדונים בגיהנם כפי שמבואר בש"ס בכ"ד ואף שאמרו בש"ס בפ' נגמר הדין דאחר עיכול בשר הו"ל כפרה היינו דאין דינו כרשע בעוה"ז אבל לא נפטר מן הדין שלמעלה בזה ועוד דהא רב אשי דהוא בתרא קאמר שם דאף קודם העיכול כיון דחזי צערא דחיבוט הקבר פורתא הו"ל כפרה וא"כ אם נאמר דחרדת הדין תלי' בכפרה א"כ יהי' תיכף מותר לפנות המת אחר דחזי צערא דקברא פורתא אלא ש"מ דחרדת הדין לאו בהכי תליא ואף אם תאמר דגם להמסקנא יש חילוק בין מת לנהרג כדקאמר שם רבא דמ"ז ע"א א"כ פשיט' דאין ראי' משם ואף אם היינו אומרים דאחר עיכול הבשר כבר הונח מן הדין וכן משמע מלשון הירושלמי דמ"ק שהביא בס' תה"א בריש שער הקבור' והטור בסי' שס"ב וע"ש בפריסה וכ"מ יותר בדברי הרא"ש פ"ק דמ"ק בהעתקת לשון הירושלמי הנ"ל שלא העתיק תיבת לומר ואין גוף הירושלמי לפני (א) **(הג"ה מבן המחבר וכן מבואר בזוהר ויקהל דף רי"ד ע"ב וז"ל ועכ"ד טב לי' דלא יעול בארונא דהא כל זימנא דגופא קיים נשמתא אתדנא ולא אעלת לאתרא בר אינון חסידי עליונין קדישין דאתחזון לסלקא בגופיהון וכו' וכ"כ בס' מעבור יבוק מאמר שפתי רננות פרק ל"ט ע"ש ול"ל דהתם מיירי אחר רק בין העצמות דהא זמנין דלא נרקבו עצמות כלל במי שאין בו קנאה וע' בתשו' ח"ס חיו"ד סי' של"ז וא"כ ע"כ על עיכול הבשר נתכוונו דכבר הונח מן הדין:)** אמנם אעפ"כ פשוט שאסור לפנותו משום חרדת הדין והרי שמואל הנביא ע"ה שודאי לא הי' עליו דין ששקול הי' כמשה ואהרן ואפ"ה חרד מן הדין דמזה יליף הכלבו ליתן טעם לאיסור פינוי המת וע' בש"ס חגיגה ד"ד ע"ב וכבר נתבאר היטב ד"ז דאין חילוק בי מת לעצמות לענין לפנותו דאם נתנוהו ע"ד עולם אף העצמות אסור לפנות ואם נתנוהו ע"ד לפנות אף המת קודם שנתעכל מותר לפנותו רק שאעפ"כ אסור לפנות המת בלא ארון קודם עיכול הבשר משום ניוול וכאשר נתבאר היטב למעלה ומ"מ בנידון הנו"ב לא הי' צריך להך טעמא שכ' דבעצמות אין בלבול דאם הי' בטוחים שגם אח"כ יוכלו לפנות העצמות כתב הנו"ב שם בעצמו דאין להם לפנות עכשיו ואם יש חשש שאחר כך לא יתנו רשות לפנותם והגוי יחריש ויזרע ע"ג פשיט' דבלא"ה מותר לפנותם כמו שמותר לפנות משל אחרים לתוך שלו והרי בנידון זה עצמו כבר התיר הח"ץ בתשו' סי' נו"ן מטעם דהוא בזיון גדול ואף שכ' שם עוד טעמים דלא שייכי בנידון זה מ"מ פשיט' שדי בטעם זה לחוד אבל זולת זה להקל ע"י סברת הנו"ב דבעצמות אחר עיכול הבשר ליכא בלבול כבר נתבאר דליתא ואין להאריך עוד נחזור לנ"ד הנה נתבאר למעלה דקבר הנמצא אם לא נודע אם קברוהו ע"מ לפנותו או לא ודאי מותר לפנותו פנוהו מקומו טהור ומותר בהנאה ואם ידוע שקברוהו ע"ד לישאר כך קבור לעולם אלא שלא נודע אם נקבר ברשות בעל השדה לפי דרך הראשון שכתבנו דעת רש"י בזה דאסור לפנותו ואם פנוהו מקומו טמא ואסור בהנאה ולדרך השני שהיא עיקר בעיני אף לדעת רש"י מותר לפנותו פנוהו מקומו טהור רק שאסור בהנאה וכ"ה דעת הטור והנה ראיתי בדברי מוהרד"א שבתשו' חו"י הנ"ל שלא נחית לכ"ז והחליט בפשיטות שכפי דעת רש"י בסתם אסור לפנותו וכל החומרת בו והתוס' חולקים על רש"י וס"ל דבסתם מותר לפנותו וכל הקולת בו ולא ירד לחלק בין ספק אם נקבר ברשות או לא ובין ספק אם נקבר ע"ד עולם או ע"ד לפנותו ומשמע דס"ל דבכל ענין לרש"י אזלי' לחומרא ולתוס' אזלי' לקולא. ומחוורתא כדכתיבנא דבס' אם נקבר ע"ד לפנותו הכל מודים דאזלי' לקולא ורש"י ותוס' לא פליגי ובס' אם נקבר ברשות אבל ודאי שנקבר ע"ד קבורת עולם יכול להיות שרש"י ותוס' ג"כ לא פליגי ואזלי' לחומרא כמו שכתבתי בדרך הראשון אמנם דרך השני נח לי יותר שדברי רש"י לא יסתרו אהדדי וגם שהטור לא יחלוק עליו כמ"ש למעל' ולפי דרך זה בודאי נקבר לקבורת עולם וס' אם נקבר ברשות מותר לפנותו פנוהו מקומו טהור רק שאסור בהנאה וכ"ע ס"ל הכי ולא תיקשה דא"כ אמאי אצטריך למינקט בכה"ג שלשה קברים הם וחדא מינייהו קבר המזיק הרבים דמותר לפנותו פנוהו מקומו טהור ואסור בהנאה לפלוג בקבר הנמצא לבד דאם ודאי נקבר שלא ברשות מותר לפנותו ומקומו טהור ומותר בהנאה כדקתני רישא ואם ספק מותר לפנותו פנוהו מקומו טהור ואסור בהנאה לק"מ די"ל דבהך ברייתא בספיקא לא קמיירי ועוד י"ל דניח' לי' למינקט שלש קברים הן בתלתא גוונא היינו קבר הנמצא קבר הידוע קבר המזיק הרבים תדע דאל"כ תיקשי להיפך לינקוט תרי גווני בקבר המזיק הרבים לחוד דהא יש חילוק בין קדם הוא את העיר בין קדמתו העיר דהא בקדמתו העיר מותר בהנאה כמבואר בירושלמי סוף נזיר הביאהו הפוסקים אלא שלשיטת רש"י אפשר לומר דזהו בכלל קבר הנמצא דמש"ה מותר בהנאה משום דא"א דשא"ש וה"ה והיא הטעם לקדמתו העיר דהיא נמי מטעם שכ' הפוסקים הביאם הש"ך ס"ק י"ג אלא שי"ל דאעפ"כ רבותא היא דאף שיש לו שותפות בגוי' דהא הוא ג"כ היא בכלל בני העיר אעפ"כ א"י לאסור של רבים וע' בנקודת הכסף לעיל סי' קמ"ה סק"ג ובס' פלפלא חריפתא על הרא"ש בע"א פ' ר' ישמעאל אות נ"ו עש"ה ואכמ"ל ועוד דהא לשטת התוס' דהך דקבר הנמצא דמותר היא מטעם דנתנוהו ע"מ לפנותו וא"כ קדמתו העיר אינו מטעם זה אע"כ דניח' לי' למינקט בתלתא גווני' שלש קברות הן וא"כ לק"מ והנה הרד"א החליט דאם ספק בכל ענין לרש"י לחומרא ולתוס' לקולא וכנ"ל וכ' להביא ראי' לשטת רש"י מהש"ס דזבחים דקי"ג ע"א דאיתא התם פ"א מצאו עצמות בלשכת דיר העצים ובקשו לגזור טומאה על ירושלים עמד ר' יהושע על רגליו ואמר לא בושה וכלימה היא לנו שנגזר טומאה על עיר אבותינו איה מתי מבול איה מתי נבוכדנאצר ופרש"י אי' מתי מבול שנמצאי' בשאר מקומות וכאן אין נמצאים אי' מתי נ"נ שהרג בה והופנו כולם ע"כ בדיקה היא ע"כ ומשמע דבשאר מקומות הי' נמצא עצמות הי' מטמאים וק' הא לא נמצא רק קבר אחד לדונו שמפנהו ומקומו טהור ומזה הוכיח כשטת רש"י דקבר הנמצא היא דוקא בידוע שלא נקבר ברשות הא אם ספק היא טמא ומש"ה דוקא בירושלים היא דטהרו ולא במקום אחר עכ"ד מהרד"א והאריך בזה ודבריו תמוהים מאוד דלדבריו ולשטת רש"י מי ניחא אף אם נאמר דאם ס' אם נקבר ברשות טמא הא עכ"פ אף בקבר הידוע אינו טמא רק מקום הקבר אף שפנוהו מדרבנן מטעם שכ' רש"י ז"ל בסנהדרין דמ"ז ע"ב ד"ה מקומו טמא וז"ל גזרה דרבנן היא שגזרו טומאה עולמית על הקבר כדי שלא יפנוהו ע"כ וא"כ אמאי קאמר שם בש"ס דבקשו לגזור טומאה על כל ירושלים הא עכ"פ אינו טמא על מקום הקבר דהא לא נמצא רק קבר יחידי דאף אם נמצאו עצמות מכמה מתים כל שהם בקבר א' אין לו דין שכינת קברות כמבואר ברמב"ם רפ"ט מה' טומאת מת וכמ"ש גם מהרד"א בעצמו בזה ועוד הא אף בנמצא ג' קברים באופן דודאי הוי שכונת קברות א"צ רק לבדוק רק כ' אמה כמבואר במשנה סוף נזיר וברמב"ם שם ודברי מהרד"א אלו בראיותו היא תמי' מאד ועוד תימה גדולה עליו שהביא ראי' לסתור דאדרבא מכאן ראי' דבקבר הנמצא וס' אם נקבר ברשות דמותר פנוהו מקומו טהור וכבר כתבנו למעלה שגם שטת רש"י כן דאם נאמר דבזה אסור לפנותו מס' ופנוהו מקומו טמא א"כ קשה איך פינו העצמות הנמצאות באמת מלשכת דיר עצים ועוד איך טהרו המקום אחר הפינוי הא מקומו טמא והא דקאמר התם אי' מתי מבול אי' מתי נ"נ שודאי פינוהו כמבואר שם בש"ס זה מועיל לטהר שאר המקומות שבירושלים לומר דודאי אין שם עוד קבר ועצמות אבל המקום הזה שודאי נמצאו שם עצמות איך טהרו ואיך הותר להם לפנותם א"ו כדכתיבנא דבקבר הנמצא מותר לפנותו פנוהו מקומו טהור אף בספק אם יש לו דין קבר באופן שקנה מקומו וכנ"ל והא דבקשו תחלה לגזור טומאה על ירושלים לא מדינא דאורייתא היא דפשיטא דאין שייך לגזור רק בגוונא דהוי שכונת קברות ע"פ המבואר בש"ס סוף נזיר והתם לא הוי הכי ועוד הא רצו לגזור על ירושלים כולה ובשכונת קברות א"צ לבדוק רק ך' אמה רק כוונת הברייתא שם דהרי חזינן שחז"ל גזרו טומאה על ארץ העמים וכ' התוס' בנזיר דנ"ד ע"ב הטעם משום מתי מבול או מפני רוב ישראל שנהרגו בח"ל ע"ש בתוס' ד"ה ארץ העמים וחזינן דלא גזרו רק על ארץ העמים ולא על ארץ ישראל והיא משום דלא ירד מבול לארץ ישראל כדס"ל לר"י שם בזבחים דקי"ג ואי דהי' להם לגזור נמי מפני ישראל שנהרגו בימי נ"נ נמי אין חשש דהופנו משם וכמבואר שם בש"ס ולר"ל דס"ל דירד מבול לא"י צ"ל דאעפ"כ גזרו טומאה יותר על ח"ל משום ישראל שנהרגו משא"כ בא"י דהרוגי נ"נ ודאי הופנו משם לכ"ע ע"ש בש"ס ובאמת לר"ל יש חלוק בין ירושלים לשאר א"י כמבואר שם בש"ס דס"ל לר"ל דפרה אדומה כיון דמצוותה לשוחטה ולשורפ' חוץ לחומה אינה כשרה רק במקום הבדוק לה אף שבירושלים בדיקה היא לקדשים מ"מ א"י אינה בדיקה כיון דירד מבול לשם ולא אופני מכל א"י כמו מירושלים כמבואר שם ולזה כיון שמצאו עצמות בדיר עצים א"כ יצאתה גם ירושלים קצת מחזקתה והי' רוצים לגזור עליו טומאה כמו על ארץ העמים או עכ"פ דלהוי בכלל אינה בדיקה כמו שאר א"י לזאת אמר ר"י לא בושה וכלימה היא כו' אי' מתי מבול אי' מתי נ"נ דודאי אין בנמצא שום עצמות ומקרה היא שנזדמן וע"ש בתוס' דקי"ג ע"א ד"ה חוץ אבל לא עלה על הדעת מעולם להחזיק טומאה גמורה בשום מקום בשביל קבר יחידי הנמצא ודברינו ברורים ב"ה ודבס' אם נקבר ע"ד קבר עולם או ע"ד לפנותו מותר לפנותו פנוהו מקומו טהור ומותר בהנאה ואם ודאי נקבר ע"ד קבר עולם וס' אם נקבר מדעת בעל הקרקע ג"כ מסתברא לי כדרך השני שכתבנו בשטת רש"י דמותר לפנותו פנוהו מקומו טהור רק שאסור בהנאה וכנ"ל אמנם כ"ז היא באם לא נמצא רק קבר יחידי או שני קברים שדינם כמו קבר א' כמבואר במשנה דסוף נזיר (והגאון מוהרד"א האריך שם ע"פ הנוסחא שלפניו בתוס' נזיר דס"ה ע"א ד"ה אחד ידוע בסוף הדיבור שהי' הגי' אלא לשנים ידועים או לשלשה תחלה ועפ"ז האריך לדחוק דבשנים ידועים הוי שכונת קברות והאמת שנוסחא מוטעת היא והנוסחא האמתית כפי שהוא לפנינו ולא אמרו שכונת קברות אלא לשלשה ידועים או לשלשה תחלה ועיין בס' שיטה מקובצת שם) אבל במצא שלשה הוי שכינת קברות כמבואר שם בנזיר וע"ש בפרש"י ותוס' והנה אם מצאו שלשה גופים ומונחים בקבר אחד פשיטא דאין זה שכינת קברות כמבואר ברמב"ם רפ"ט מה' ט"מ אמנם אם השלשה גופים מרוחקים קצת זה מזה עד שנוכל לומר ששלשה קברים הם כיון שאינם נוגעים זה בזה בזה יש לעיין והנה שם בסוף נזיר ובאהלות פט"ז תנן במתני' אם יש בין זה לזה מד' אמות עד שמנה ה"ז שכינת קברות ומבואר מזה דאם נקברים רצופים בפחות מארבע אמות אין להם שכינת קברות וכן מבואר שם בנזיר בפי' המשניות להרמב"ם ובתוי"ט וברשב"ם שם בב"ב דק"ב וכן איתא שם להדיא בב"ב בברייתא בדברי הת"ק דקיי"ל כוותי' דמצאן רצופים ואין ביניהן מד' כו' אין להם שכינת קברות אלא שראיתי בתשו' הג' מוהרד"א הנ"ל שכ' לפקפק בזה"ז דלאו בהאי שיעורא חלי' דדוקא בזמנם שהי' קוברים במערות וכוכים הי' שיעור קבוע למדת ארכו ורחבו כמבואר בש"ס אבל בזה"ז במדינות אלו שאין קוברין במערות אף שקרובים פחות מד' או רחוקים יותר מחית יש להם שכינת קברות עכ"ד ודבריו מסתברים אמנם נלע"ד דאעפ"כ אם נמצאו המתים או העצמות תכופים כ"כ עד שאין בין א' לחבירו פנוי אמה אחת יש לדין אף בזה"ז דאין להם שכינת קברות דהא לעולם צריך להניח בין מת לחבירו ששה טפחים שלשה לתפיסת זה ושלשה לתפיסת זה כמבואר בתשו' ר"ה גאון שהביא בס' תה"א והטור בקצרה בסי' שס"ג וכבר הרחיב בזה הדיבור בתשו' ח"צ סי' קמ"ט ופ' כן להלכה שאסור לקבור מת סמוך למת חבירו פחות מאמה בת ששה טפחים ע"פ דברי תשו' ר"ה גאון הנ"ל ודבריו לקוחים ממתני' דב"ב ד"ק ע"ב ואף שרשב"ג קאמר שם במתני' הכל לפי הסלע ופירשב"ם שם שאם הקרקע חזקה א"צ הרחק כ"כ פשיטא דלא קיי"ל כרשב"ג אלא כת"ק ועמ"ש למעלה וע' בפי' המשניות להרמב"ם כאן והח"צ שם כ' דמדברי הרמב"ם בה' מכירה מבואר דפ' כת"ק ולא כרשב"ג ואף שלענ"ד משם אין הכרח גדול למעיין מ"מ יש ראי' יותר ברורה דהא סתם לן תנא דמתני' דלא כוותי' אלא כת"ק באהלות פט"ז משנה ד' דתנן הבודק בודק אמה על אמה ומניח אמה והיא משום דעכ"פ אין בין מת למת פחות מאמה כמ"ש שם הרמב"ם בפי' המשכיות וז"ל ופחות מה שיהי' בין קבר לקבר אמה א' ולזה כאשר ימצא זה המת השלישי קבור כמו שספרנו ועזב לפניו אמה לפי שהיא פחות מה שימצא בין שני קברות וכו' ע"כ וע"ש בתוי"ט וכ"כ התוס' שם בב"ב דק"ב ע"א ד"ה מארבע דמהך מתני' דאהלות הנ"ל דמניח אמה מוכח דס"ל דצריך להניח אמה בין קבר לקבר ע"ש ומשנה זו היא הלכה פסוקה ופסקה הרמב"ם בחיבורו פ"ט מה' טומאת מת הלכה זיין וז"ל א"צ לחפור תלם א' מתחלת העשרים עד סופן אלא חופר אמה על אמה ומניח אמה וכו' שאין בין קבר לקבר פחות מאמה ע"כ אלא שאף אם היינו פוסקים כרשב"ג הרי כ' שם הח"צ דבביה"ק של אמשטרדם שעפרה רכה הוי כסלע הבא בידים שכ' הרשב"ם במתני' דב"ב דלרשב"ג צריך להרחיק אף יותר מאמה ע"ש וה"ה בכל איגלים אלו שעפרה תחוח הרבה יותר מעפר א"י וע' בטוח"מ סי' קנ"ה סכ"ה ובש"ע שם חכ"א אלא שא"צ לכ"ז דפשיטא דהלכה כת"ק וכנ"ל ובכל ענין צריך להרחיק זה מזה לא פחות מאמה ע"כ אם נמצאים רצוף עד שאין בין זה לזה אמה נראה שאין לדין בזה שכינת קברות אלא ע"י הדחק נקברו שם ע"מ לפנותן היום ולמחר ולא קנו מקומן וגם א"צ לבדוק יותר כמ"ש הרשב"ם בב"ב ריש דק"ב והתוי"ט שם בנזיר וא"ל דאפ"ה אפשר לחוש לשכינת קברות דדלמא כבר נתמלא הביה"ק ולא הי' אפשר להרחיק אמה ובזה א"צ להרחיק אמה כיון שא"א לעשות בע"א כמ"ש הש"ך סי' שס"ב סק"ד והח"צ בתשו' הנ"ל אבל מלשון תשו' רב האי גאון שבתה"א מבואר שהחמיר בזה הרבה וז"ל ולענין ביה"ק שנתמלא ואין מקום לקבור אי ודאי ליכא דוכתא אחריתי אפי' שהיא רחוקה משם מה יעשה א"א למישבקי' למת כדלא קבור אבל אית מקום אחר אפי' בטרחא ובדוחקא ילך לשם ואל ינוול את המתים וכמה בה"ק שנדחקו מתים ודיננו שלא נקבר בהן אדם והביאו הטור סי' שס"ג מבואר מזה דאם יש מקום אחר לביה"ק חדש חלילה לקוברו שם לדחוק את המתים שמכבר רק באם אין מקום להוליכו לקברו במקום אזי מה יעשה כיון שצריכים עכ"פ לקברו וצ"ל שגם הש"ך והח"צ ג"כ כוונו לזה במ"ש שא"א לקברו בע"א היינו שא"א לקברו כלל אף במקום אחר ולזה פשיטא דאין לנו לחוש למיעוטא כי האי שלא הי' בנמצא אז מקום אחר כלל ולהחזיקו בשכונת קברות ונראה שאף אם אלו המתים יש בהם גדול וקטנים נמי אין לחוש דלמא הם מאותם שמותרים לקוברים חד כגון עם בנו וב"ב קטן כמבואר בסי' שס"ב ס"ג דלמיעוטא כי האי לא חיישי' וראי' לכל הנ"ל מהא דאם מצאן רצופים ואין ביניהם מד' אמות כו' דמבואר בברייתא דאין להם שכינת קברות וכן ממתני' דאהלות הנ"ל שא"צ לבדוק כל הך' אמה אלא בודק אמה ומניח אמה משום דיש ריוח אמה ודאי בין הקברים ותיק' נמי דלמא נמצא קבר רצוף בא' משני דרכים הנ"ל או שלא הי' מקום לקברו במק"א או מאלו שמותרים לקברם יחד א"ו דלזה ל"ח דמעוטא דמעוטא הם ומש"ה יש לדין דאף בזה"ז אם נמצאו ג' מתים או יותר ואין ביניהן הפסק אמה אחת דאין להם דין שכינת קברות וכנ"ל אלא שהגאון מוהרד"א שסתם בריש תשובתו הנ"ל דבזה"ז שאין קוברין במערות אף שקרובים פחות מד' כו' הוי שכינת קברות ע"ש ומשמע דבכל ענין אף שאין בין מת למת אפי' אמה הוי ש"ק לטעמי' אזיל שבסוף תשו' הנ"ל כ' דבזה"ז כל שנדון לשכינת קברות צריך לחפור ולבדוק כל המקום שצריכים להחזיק בטהרה ולא די שיבדוק אמה ויניח אמה כמו שמבואר במשנה וברמב"ם הנ"ל משום דבזמנם שהי' קוברים במערות וכוכין לא הי' באפשרי רק להניח אמה בין מת למת אבל לא בזה"ז וז"ל מהרד"א משא"כ לפי מנהגנו אשר אנן פסקינן בטי"ד סי' שס"ב אין קוברין שני מתים זה בצד זה אא"כ הי' דופן הקבר מפסיק ביניהם עכ"ל נמצא שמותרים לקבור המתים סמוכים זה לזה א"כ בתוך האמה ג"כ עדיין לא פלטינן פן קבורים שמה עצמות ממתים וע' בב"י סי' שס"ב שמביא בשם הרמב"ן אין קוברין מתים זה בצד זה אא"כ הי' דופן הקבר מפסיק ביניהם שנמצאו כ"א בתוך קבר לעצמו גבי כוכי' תנן אמה בינתיים חצי אמה לדופן הכוך כו' עכ"ל נמצא שלפי מנהגינו אינו נאמר שיעור אמה על אמה רק צריך לבדוק לארכו ולרחבו בלתי ספק וכו' עכ"ל מהרד"א בתשו' הנ"ל ומבואר מזה דס"ל מדיוק דברי הטור בסי' שס"ב דבזה"ז א"צ להניח אמה בין מת למת ומש"ה כ' בריש תשו' הנ"ל דבזה"ז בכל ענין הוי ש"ק אף אם מצאן רצופים אבל לדעת הח"צ בתשו' סי' קמ"ט שפ' דאף בזה"ז צריך להניח ריוח אמה בין מת למת וכתב וז"ל אלא שהעולם טועים במה שראו בש"ע שבין קבר לקבר כתוב סתם עד שתהא דופן הקבר מפסיק ביניהם ובשני קברים זעג"ז כתוב בפירש ששה טפחים וחשבו שבין קבר לקבר סגי בהפרש כל שהיא וטעות היא בידם דהש"ע שיטפא דלישנא דבריית' נקט וכוונת הבריית' ברורה וידיעה שהוא על שיעור הדופן השנוי במשנתינו שהיא אמה בת ששה טפחים וכמ"ש ר"ה גאון ז"ל שא"א כלל לקרב שני קברים בפחות מששה טפחים הפרש ביניהם ושהמקרבן בפחות מזה הוא גוזל את המתים וכו' עכ"ל הח"צ ולדבריו אם נמצאו רצופים יותר מזה נראה דאין להם שכונת קברות והאמת היא שמלשון הרמב"ן שהבי' הב"י בסי' שס"ב הנ"ל משמע קצת כדברי מוהרד"א וגם משמע קצת דפ' כרשב"ג וגם מדברי הנמק"י ס"פ המוכר פירות משמע כדברי מהרד"א עש"ה אבל בתשו' ר"ה גאון שברמב"ן שם מוכח להדיא כד' חח"צ דבכל ענין צריך להרחיק ששה טפחים שלשה לתפיסת כ"א אלא שאחר כ"ז לבי מהסס דאף אם נאמר בהחלט כד' הח"צ מ"מ הא הח"צ בעצמו כ' שהעולם טועים בזה וסוברים מפשט הש"ע דסגי בהפרש כ"ש בין קבר לקבר ע"כ עכ"פ אין ראי' אם נמצאו רצופים מבלי להחזיק לשכונת קברות לומר דבאקראי נקברו ע"מ לפנותם משום דאסור לקבור רצופים כיון דלא משמע לאינשי איסור' בהכי ע"פ טעות שלהם מפשט לשון הש"ע וגם כמדומ' שאף עתה הנהו קבורא אינם מדקדקים בזה להניח דוקא אמה בין קבר לקבר ע"כ אין מזה הוכח' שאין זה ש"ק כן עלה על דעתי להסתפק בזה אמנם אחר העיון נלע"ד להקל ויותר מזה אלול' דמסתפינ' הייתי אומר להיפך מדברי מוהרד"א שבזה"ז אחר שאין שיעור לדבר כיון שאין קוברים במערות וכוכי' יש להקל בכל גווני דהנה באמת הסכימו רוב הפוסקים ביו"ד סי' נ"ז ופ"ד דהא דאמרי' בתלת' הוי חזק' ה"מ במידי דאתי מגופא אבל במידי דאתי מעלמ' ל"א כן והסכים לזה המג"א בהלכו' פסח סי' תס"ז ס"ק י"ב והח"י שם חולק ע"ז ומייתי ראי' לדבר דאף באתי מעלמ' אמרי' חזקה בתלת' מהך דשכינת קברות ע"ש ולכאורה ראי' גדולה הביא אמנם היטב אשר דיבר בזה בס' מקור חיים שם דל"א חזקה בתלת' כ"א בדאיכ' דבר הגורם דמסתבר שיהי' כך אבל בדבר שנופל במקרה וליכא דבר הגורם המסתבר כ"כ אין חזקה למקריים והביא ראי' מקטלנית ומוסתות ומש"ה בדבר דאתי מעלמ' שבא לשם במקרה ל"א חזקה בתלת' וז"ל המק"ח שם ול"ק ג"כ מהא דנזיר דשם מסתבר היא שנתייחד לשכונת קברות כיון שמונחים מארבע עד שמנה (וע' בפי' המשניות להרמב"ם בפט"ז דאהלות משנה ג' ובפי' הרע"ב שם ובפ"י הרע"ב בנזיר פ"ט מ"ג ובת ו"ט שם ד"ה אם יש) ואדרבא משם ראי' להנ"ל דאלת"ה אפי' אין שם מארבע עד שמנה נימא מדקרה כך שנקברו שלשה מתים שם קרה עוד הרבה א"ו אין אומרים חזקת ג"פ אלא בדבר המסתבר שיהי' כך כו' עכ"ל המק"ח וע' בתוס' דנזיר דס"ד ע"ב ד"ה מצא שלשה ובחי' הרמב"ן בב"ב דק"ב ובס' תורת חיים שם ד"ה חם יש וא"כ י"ל דדוקא בזמנם שהי' שיעור למערות וכוכי' ונמצאו קבורים עד"ז ממש ה"ז רגלים לדבר שנתייחד לשכונת קברות משא"כ בזה"ז שאין שיעור לדבר א"כ לעולם לא הוי שכינת קברות ולא הוי חזקה בתלת' כיון דאתי מעלמא מקרה היא שהי' ואין חזקה למקריים אלא שקשה להקל כ"כ אמנם באם נמצאו רצופים שאין בין מת למת אמה שלפי שירת ההלכ' אסור לקבור כן א"כ אדרב' הסברא נוטה להיפך דאין זה שכונת קברות ובמקרה נקברו שמה נלע"ד דאפשר לסמוך ע"ז לומר שאין זה שכונת קברות אמנם אף אם נאמר כן מ"מ אין זה מציל רק לענין שאין צריכים לספק טומאה על המקום השאר ולהצריך בדיקה אבל מה שנ"מ לענין המקום שנמצאו העצמו' אם מותר לפנותם וגם אם אחר הפינוי מקומו טהור ומותר בהנאה כדין קבר יחידי הנמצא או דאסור לפנותם כדין שכונת קברות דאסור לפנותם כמבואר בש"ס שם בנזיר וע' בש"ס ובפרש"י וכ"כ הרשב"ם בב"ב ריש דק"ב משום דקנו מקומן וממיל' דאם פינוהם מקומם טמא מדרבנן כמ"ש רש"י ז"ל בסנהדרין דמ"ז ע"ב ד"ה מקומו טמא וגם ממילא דאסור בהנאה כיון דקנו מקומן בזה נראה לדין לחומר' דהא הטעם דקבר יחידי מותר לפנותו היא כמ"ש למעל' בשם הכ"מ משום דאין דרך לקבור יחידי ודאי ע"מ לפנותו קברוהו באקראי ול"ק מקומו וה"ה בג' רצופים יותר מהשיעור האמור במתני' דמותר לפנותם מטעם שכ' הרשב"ם שם בב"ב על מתני' דנזיר משום דכיון דנקברו רצופים מוכח מלתא דעל ידי הדחק נקברו ע"מ לפנותן ול"ק מקומן דכל ע"מ לפנותן ל"ק מקומן משא"כ בזה"ז דהך דנקברו רצופים אין זה הוכחה מפורשת דנקברו ע"מ לפנותן דהא העולם סוברים שמותר לקבור עד"ז תמיד א"כ נהי שאין זה חזקה בתלת' להחזיק שאר המקום בקברים מ"מ על כל פנים אין כאן הוכחה דנקברו ע"מ לפנותן ואסור לפנותן וא"ל כיון דאיסור פינוי המת אינו אלא דרבנן כמ"ש לעיל בשם הכ"מ ע"כ אף בלי שום הוכחה לקולא ספיקו להקל כמ"ש לעיל ז"א דודאי אם אין לנו הוכחה דנקבר ע"מ לפנותו מהיכי תיתי לעשות מזה שום ספק דהו"ל למיזל בתר רוב הנקברים דנקברים קבורת עולם.
אמנם עיינתי בדברי רשב"ם שם בב"ב בשילהי פירקין דק"ב ע"ב ד"ה אדעת' לנולו שכ' וז"ל אדעתא לנולו לחזור ולפנותו משם הלכך לגמרי נקברו לשם כולן ע"י הדחק ואקראי בעלמ' וכיון דאין זה מקומן לא חשבי' לי' שכונת קברות עכ"ל ומבואר מזה דלרבנן דהוא הת"ק דר"ש שם בבריית' דס"ל דמצאן רצופים אין לחם שכורת קברות הוא מה"ט שכ' הרשב"ם והיא תמי' לכאור' דהא מפ' בד' הת"ק מצאן רצופים ואין בהם מד' אמות כו' יש להן תפיסה ואין להם שכונת קברות והנה הא דאמר יש להן תפיסה מוכח דמותר על כל פנים לפנותן אלא שחייב ליטול גם תפיסתן דאל"כ למאי נאמר דיש להן תפיסה ויעיין בש"ס דנזיר שם ובפרש"י וא"כ תיקשי הא כיון דטעמייהו דרבנן דהיא הת"ק משום דודאי לגמרי נקברו כולן ע"י הדחק ולא ע"מ לפנותם מש"ה אין להם שכונת קברות ולא רואין את האמצעים כאלו אינן ותיקשי א"כ כיון דעל כל פנים נקברו ע"ד קבורת עולם אמאי מותר לפנותם והא קנו מקומן אלא שהמעיין ברשב"ם שם סוף דק"א ע"ב ד"ה מת מושכב כדרכו יראה שם מבואר דשטת הרשב"ם היא דמש"ה במושכב כדרכו נוטלו ואת תפיסתו ובאינו מושכב כדרכו אין לו תפיסה אף אם אמרי' דישראל היא ה"ט דבמושכב כדרכו אמרי' אף על פי שזה לאות שקברוהו שלא במקום ביה"ק רק ע"צ הדחק כיון שלא נמצא רק אחד או שניים ומש"ה ל"ק מקומו ומותר לפנותו אף שקברוהו קבורת עולם כיון שדקדקו להשכיבו כדרכו מ"מ מותר לפנותו כיון שלא נקבר שם רק ע"צ הדחק שלא במקום ביה"ק מ"מ על כל פנים יש לו תפיסה אבל אם אינו מושכב כדרכו אף אם ישראל היא באקראי בעלמ' השליכהו לשם עד שיהי' להם פנאי ויטלהו מכאן לקוברו בביה"ק הלכך אף תפיסה אין לו ע"ש ועל כל פנים המתבאר משם לשטתו דאף אם קברוהו ע"ד קבורת עולם ל"ק מקומו כיון שלא קברוהו שם רק ע"צ הדוחק ואין המקום מיוחד לקברות וא"כ לק"מ וצ"ל דהא דכ' הרשב"ם בריש דק"ב ד"ה מצא שלשה וז"ל אבל מצאן רצופים יותר משיעור זה אין זה שכונת קברות אלא ע"י הדחק נקברו לשם ע"מ לפנותן היום ולמחר ול"ק מקומן כו' ע"כ לרווח' דמלתא כ' ע"מ לפנותן דבאמת אף קברים קבורת עולם כיון שנקברו רק על ידי הדחק שלא בביה"ק ל"ק מקומן וכנ"ל וא"כ בזה"ז אם נמצאו שלשה מתים רצופים י"ל נמי כיון דעל כל פנים אין אנו דנין אותם לשכונת קברות להחזיק שביה"ק היא ויש עוד מתים קבורים שם וא"כ נמי אמרי' כיון שאין זה מקומן ובאקראי נקברו שם א"כ ל"ק מקומן וכמו שפירשב"ם בד"ה לנולו אלא שי"ל כיון שעל כל פנים שאלו הג' נקברו בדרך הנקברים לפי מנהג העולם א"כ זה גופי' ביה"ק היא ואף שאין מחזיקים זה לש"ק לומר שיש שם עוד מ"מ מנ"ל לומר על אלו השלשה שאין זה מקומן זה נמי מקומן היא וכי יש שיעור לביה"ק כמה יהי' מתים שם וכיון שיש שם ג' מתים ג"כ הוי ביה"ק וקנו מקומן בפרט שאם נאמר כן בהחלט לפ' דברי רשב"ם כאשר כ' למעלה לא זכיתי לעמוד ע"ד דאם נאמר דכל שלא נקבר בביה"ק אף שנקבר קבורת עולם יהי' מותר לפנותו א"כ קבר ידוע דאמרי' בפ' נגמר הדין דאסור לפנותו דמשמע אף קבר א' היכא משכחת לה שקשה לומר דמיירי שידעינן שלא נקבר מדוחק שם וזה היא ממש מהנמנע שיקברו מת א' שלא בביה"ק שלא מדוחק זולת מת מצוה דקנה מקומו ולפי הנראה שם בש"ס בריית' לא מיירי במ"מ אם לא שנאמר דכוונת רשב"ם היא ע"פ שטת רש"י שם בפ' נגמר הדין דקבר הנמצא היא שלא ברשות בעל השדה וה"נ כוונת רשב"ם דמושכב יחידי כדרכו מותר לפנותו אף שמושכב כדרכו ונראה מזה דקברות עולם הי' לו אף על פי כן מותר לפנותו משום כיון שבאקראי נקבר שלא בביה"ק אמרי' ששנא ברשות נקבר ע"פ הדרכים שכ' למעלה בשטת רש"י ואף על פי כן יש לו תפיסה וצריך לאוקמי' לפ"ז דאתי' מתני' כרשב"ג דנקבר שלא ברשות יש לו תפיסה (ובזה הי' אפשר ליתן טעם לפסק הרמב"ם שפ' כרשב"ג כיון דסתם מתני' אתי' כוותי') וה"ה במצא ג' רצופים כיון שאין מחזיקים המקום לשכונת קברות מש"ה מותר לפנותן דתלי' בכולהו כיון שנקברו באקראי שלא בביה"ק דשלא ברשות בעל הקרקע נקברו שם ובזה הי' מקום להקל גם בזה"ז אם נמצאו רצופים כיון דעכ"פ אין מחזיקים לשכונת קברי' כנ"ל אמנם קשה להעמיס כן בכוונת רשב"ם ובר מן דין ב"כ וב"כ לא יכולתי לעמוד ע"ד הרשב"ם אמאי כ' בסד"ה מת מושכב דמש"ה באינו מושכב כדרכו אין לו תפיסה משום דאף אם ישראל היא אמרי' מדאינו מושכב כדרכו שנתהנה שם ע"מ לפנותו מש"ה אין לו תפיסה והרי עיקר דין תפיסה ילפינן מיעאע"ה ושם ודאי נתנוהו ע"מ לפנותו ואפ"ה הי' לו תפיסה וכנ"ל וע"ק על הרשב"ם הנ"ל סד"ה מת מושכב דהא בש"ס בנזיר אמרו דמש"ה בעינן דוקא מושכב כדרכו דאל"כ אמרי' דלמא עכו"ם הוא ול"ל להרשב"ם להוסיף עוד טעם לומר דא"נ ישראל היא באקראי בעלמא השליכהו כו' ול"ל ומנ"ל להרשב"ם להוסיף טעם שלא נאמר בש"ס וצ"ע ויש לי כמה דרכים ליישב ד' הרשב"ם אך שאינם כפי דרך הפשוט כלל הדברים לדינא אם נמצאו בזה"ז ג' מתים רצופים בפחות מאמה בין א' לחבירו נלע"ד להלכה להקל לענין זה שלא נחזיק לשכונת קברות לספק טומאה על מקום השאר אבל אם מותר לפנות העצמות אשר נמצאו וגם אם פינם משם אם מקום הזה טהור ומותר בהנאה (אם היא קבר בנין ועמש"ל) צ"ע לענ"ד אמנם כ"ז אם נראה שהם שלשה קברים אבל אם נראה מהענין שהם קבר א' כגון שהי' רצופים זה לזה עד שא"י לעמוד דופן קבר ביניהם בזה ודאי שאין דינם רק כקבר יחידי דנמצא מותר לפנותו ומקומו טהור ומותר בהנאה על הדרכים שכתבתי למעלה ובזה אף מוהרד"א מודה כמבואר בדבריו להדיא בענין הג' ראשים שמבואר שם דאף י"ל דעדיף מקבר יחידי הנמצא כמו שמבואר ברמב"ם רפ"ט מה' ט"מ דאם מצא מתים רבים בגומא א' זה אצל זה אין זה שכונת קברות ונוטלן ואת תפיסתן ומשמע דטעמא משום דאמרינן דעכו"ם נינהו וכמ"ש הכ"מ שם (והרמב"ם לטעמי' אזיל דס"ל דעכו"ם יש להם תפיסה כמבואר שם הג' וכ"מ דעתו בפיה"מ באהלות שם מ"ג אבל בדברי הרשב"ם הנ"ל ד"ה מת מושכב מבואר דעכו"ם אין להם תפיסה) והרד"א ז"ל הוסיף טעם דאף אם ישראל הם נראה דבשעת הדבר ובשעת מלחמה נקברו שם ומבואר באבל רבתי פי"ד דבשעת הדבר ובשעת מלחמה אין חזקה לקברות וכתב הרד"א הטעם משום דנקבר ע"מ לפנותן ועוד דהרוג אין לו שכונת קברים כמבואר בש"ס בנזיר ויעיין שם בפירש"י ותוס' והנה מבואר במשנה וש"ס סוף נזיר דאם מצא שלשה ומושכבים כדרכם ה"ז שכונת קברות הא אם אינם מושכבים כדרכם אינו ש"ק כמבואר שם ויש להסתפק אם לא דקדקו עד שפינו העצמות אם הי' מושכבים כדרכם אם לא אם נדון לש"ק ובש"ס שם אמרו וכל הני מ"ט לא אמרינן דלמא נכרי הוא ע"כ ולכאורה ק' אמאי ניקל מספיקא מבלי להחזיק בש"ק ועלה בדעתי לומר דטעמא דמקלינן בספק היא משום דהך דשכונת קברות היא רק מהלכה למ"מ כמו שכ' התוס' בנזיר שם דס"ה ע"א וע"ב ובדנ"א ע"ב ועכצ"ל כן לשטת התוס' דהא שטת התוס' בכ"ד דקיי"ל דעכו"ם מטמאים באהל דלא כרשב"י משום הך מתני' דסוף אהלות דמדורת עכו"ם טמאים וק' א"כ מאי נ"מ אם היא ישראל או עכו"ם אע"כ צ"ל דהלכתא גמירי לה כמ"ש התיו"ט שם בנזיר וע"כ דהך דנמצא שלשה דמחזקינן בשכונת קברות אינו מדא' רק מהלמ"מ ומש"ה דוקא בישראל באתה הקבלה לא בעכו"ם וצ"ל דאף דחזקת ג' פעמים מדא' היא כדילפי' משור המועד מ"מ צ"ל כמ"ש המק"ח בסי' תס"ז דדוקא בגורם המסתבר אמרינן כן ומש"ה בוסתות קיי"ל שהם רק מדרבנן משום דאינו גורם המסתבר כ"כ כמ"ש המק"ח שם וכן מבואר בש"ס ביבמות דס"ד ע"ב דפריך בשלמא גבי מילה איכא משפחה דרפי דמי ואיכא משפחה דקמיט דמא אלא נשיאין מ"ט ומשני שם דמעיין או מזל גורם וש"מ דאלולא שיש טעם לדבר לא הוי מחזיקי' בתלת זימני כדפריך הש"ס בפשיטות מ"ט וא"כ ה"נ י"ל לענין שכונת קברו' דמדא' לא הוי מחזקינן בש"ק אף בנמצא ג' משום דאינו גורם המסתבר כ"כ ורק היא הלמ"מ וא"כ י"ל באם אינם משכבים כדרכם כיון שי"ל דעכו"ם הם מקלינן מספיקא משום דדעת הרמב"ם נראה בפ"ה מה' שחיטה ובפ"ח מה' מקוואות דכל שהיא הלמ"מ אזלינן בספיקו להקל וכ"נ דעת הטור ביו"ד סי' רצ"ד וע"ש בב"י ומש"ה שפיר כיון די"ל דלמא עכו"ם הם אזלי' להקל בספיקא דאין זה שכונת קברות אמנם הא הרמב"ן בהשגותיו על ספרי המצות שורש ב' האריך להשיג על הרמב"ם וכן האריך הריב"ש בתשו' סי' קס"ג להשיג על הרמב"ם והעלו דאף בהלמ"מ אזלינן בספיקו להחמיר וא"כ לדידהו א"א לומר כן ועוד אפשר דאף להרמב"ם א"א להקל בנדון ש"ק בספק די"ל דהוי כמו עיקרו מהלכה ושיעור הלמ"מ דאזלינן להחמיר כמבואר במשנה ז' פ"י דמקוואות ובתוספתא שם וברמב"ם פ"ו מ"ה מקוואת אלא שאפשר לומר ביושב הש"ס דמקילין משום דלמא נכרי הוא דאפשר בכאן היתה ההלכה להקל בספק כמו שאמרו בש"ס בקידושין דל"ט ע"א לענין ס' ערלה בח"ל דערלה בח"ל הלמ"מ וכך כאמר ספיקה מותר ודאה אסור וה"ה כן י"ל לענין ש"ק ועוד י"ל דרך אחר דאף אם נאמר דדין ש"ק דאורייתא היא אפ"ה הקילו בספק משום דהא חזינן לענין וסתות אף למ"ד דוסתות דאורייתא מבואר מדברי רש"י בנדה דט"ו ע"א דאינו אלא ס' טומאה וז"ל רש"י שם ד"ה דאורייתא הלמ"מ דמחזקי' לה בטומאת ספק עכ"ל וכנ"ל שהיא שטת הרמב"ם בפ"ד מה' א"ב דלשטתו ר' יוחנן דבעי שיעור שתספור ותטבול שם בנדה ט"ו ע"ב ס"ל וסתות דאוריית' ואפ"ה אם שהתה שיעור שתספור ותטבול מותרת משום ס' ראתה ואת"ל ראתה אומר טבלה כמבואר שם בש"ס והיא מה"ט דאף למ"ד וסתות דאו' אינו אלא ספק ומצטרף לס"ס וצ"ל דאף בכמה ענינים חזקת ג"פ הו"ל כודאי כמו בשור המועד דמפקינן ממונא מחזקתו וכן בקמיע מומחה דמותר לצאת אף לרה"ר אף דהוי חשש דאו' עיין מ"א סי' ש"ח ס"ק נ"ז וע"כ דה"ט דבוסתות לאו גורם המסתבר היא כולי האי ותדע דהא חד מ"ד ס"ל דוסתות דרבנן ומדאו' לא מספקינן לי' בטומאה כלל ועכצ"ל כמ"ש המק"ח דס"ל דאין זה גורם המסתבר כ"כ ה"ה למ"ד וסתות דא' י"ל דהיא נמי ס"ל דאינו גורם המסתבר לגמרי שיהי' ודאי רק ס' הוי וכן מוכרח לדעת הרמב"ם הנ"ל דס"ל דר"י ס"ל וסתות דאו' ומצטרף לס"ס וא"א דהך חזקה ג"פ היא שוה בכ"מ פשיטא דאינו מצטרף לס"ס כמ"ש הר"ן בשפ הראב"ד בחולין פא"ט בשמעתתא דתמרי דכדא דאם נמצאו ג' תולעים אסור משום דאין כאן רק חד ס' דנימוח ע"ש והביאו האחרונים ביו"ד סי' פ"ד וש"מ דהך ספיקא דאין עוד לא מקרי ס' כיון דהוחזק בג' ואמאי סובר הרמב"ם דלר"י דוסתות דאורייתא אפ"ה אם שהיתה שיעור שתספור כו' מותרת מס"ס והא הך ס' ראתה לא שמי' ס' כיון דאיתחזקה אע"כ דכאן בוסתות אף למ"ד דאו' לאו גורם המסתבר היא כמו בעלמא לשוי' ודאי ומש"ה י"ל ג"כ לענין שכונת קברות אף אם מדאו' היא הכי קום להו דאין זה מסתבר כ"כ לתלות בש"ק עד שיהי' ודאי רק ס' הוי ומש"ה כי איכא לספוקי דלמא נכרי הוא כגון אם אינם מושכבים כדרכם אינו ש"ק ועוד י"ל דרך אחר דאף אם נאמר דדין ש"ק דאוריית' וגם ודאי הוא כמו בשאר חזקות ג"פ אפ"ה הקילו בספק משום דבאמת כשאנו באים לחוש ולהחזיק טומאה בהשדה שנמצאו בה הג' מתים ואנו באים לחוש לשאר השדה שגם שם יש מתים נקברים וצריכה בדיקה הנה השדה זו יש לה חזקת טהרה דהא ודאי מקודם שנקברו בה היתה בחזקת טהרה אף שלא נודע אימתי עכ"פ לא נבראה הארץ עם המתים וע' בנו"ב מ"ק חאה"ע סי' ל"א ד"ה והנה הכי כו' ע"ש והנה הגם שחזקת ג"פ יכול להוציא אף מחזקה אחרת דהרי בשור המועד מפקינן ממונא עי"ז וחזקת ממון עדיפ' מכל החזקות כמבואר בש"ס ס"פ המדיר וכן בענין וסתות למ"ד וסתות דאו' אף שהאשה היתה בחזקת טהור' וע' בנו"ב מ"ק חיו"ד סי' נ"ה ואכמ"ל מ"מ ה"מ באם ודאי שהוחזק הדבר ג"פ אלימא הך חזקה לאפקיעי מחזק' אחרת וכן בהך דשכונת קברות דכל השדה הנשאר' צריכ' בדיק' הוא מה"ט אף שיש לה חזקת טהרה וכנ"ל וע' בס' תב"ש סי' ס"ג ס"ק ט"ו ובתשו' בית אפרים חאה"ע סי' י"א סד"ה ולכאור' אף ע"ש מ"מ הך חזקה דג"פ אלימא טפי. אמנם ה"מ במושכבים כדרכם אבל באם אינם מושכבים כיון דיש לספק בעכו"ם ועכו"ם אין לו ש"ק א"כ יש ספק בעיקר הך חזקה דג"פ א"כ יש לאוקמי' אחזקת טהרה דמעיקר'. והנה לכאור' יש להביא ראי' כ"א משני דרכים הראשונים שכתבתי ולא כדרך זה דלכאור' תיקשי דהא מבואר בש"ס יבמות סוף דף ס"ד וריש דף ס"ה דבנשואין ומלקיות קיי"ל כרבי דבתרי זימני הוי חזקה ובוסתות ושור המועד קיי"ל כרשב"ג דבעינן תלתא זימנין ע"ש וכ' שם הראשונים ז"ל הטעם משום דהא מלתא ספיקי היא אי בעינן תרי זימנין או תלתא לענין חזקה ומש"ה בשור המועד דאפוקי ממונא הוא אין מוציאין מספק עד דאיכ' תלת' זימנין וכן בוסתות דקיי"ל דרבנן הו"ל ס' דרבנן לקולא משא"כ בנשואין דהו"ל ס' סכנתא לחומר' וכן במלקיות מחמירינן בתרי זימנין משום יסור רשעים ע"ש בחי' הרמב"ן ובנמק"י ועפ"ז כ' בספר בכור שור בחולין דף נ"ח להשיג על הט"ז ביו"ד סוף סי' ק' דמיפשט פשיטא לי' לענין תולעים הנמצאים בתבשיל דבעינן דוקא ג' תולעים וחולק על הב"ח והבכור שור הסכים עם הב"ח והיא מה"ט כיון דמספק' לן כמאן הלכת' אי כרבי אי כרשב"ג מש"ה בדאו' לחומר' אזלינן אף בתרי (ואף דבעיקר הדין שם דברי הבכ"ש תמוהים דהא ברי' דאינה בטלה הוא רק מדרבנן וא"כ בעינן תלתא כמו בוסתות ואם נאמר כד' הט"ז רס"י ק"ד דאף בשאר איסורים כל שאפשר שיאכל גוף האיסור הוי יבש בלח דאין לו ביטול אף מדאוריית' הוי א"ש אלא שא"כ הב"ח החליפו שיטתם דלדעת הט"ז ריש שי' ק"ד יש להחמיר אף בנמצאו שנים משום דהוי חשש דאוריית' אבל לדעת הב"ח שם ריש סי' ק"ד שכ' להסכים עם דעת הרב שם דדוקא בשרצים הנבדלים הוא דאיכ' למיחש דיפגע בשרץ כעדשה ולא בשאר איסורים א"כ אין בזה רק איסור דרבנן מטעם ברי' ובעינן תלתא כמו בוסתות ובאמת בסוף סי' ק' תרווייהו ס"ל איפכא) והדין עמו וא"כ קשה ממשנה מפורשת בנזיר ואהלות הנ"ל בענין שכינת קברות דאם מצא שנים נוטלן ואת תפיסתן ולא הוי חזקה דשכונת קברות רק בשלשה ואמאי סתם לן תנא כר' באיסור דאו' הא כ' הראשונים דהנהו סתמי דסתם לן התנא בשור המועד וסתות כר' ובנשואין ומלקיות כר' לא סתרי אהדדי מטעם הנ"ל ולפי שיטתם בהך דש"ק הוי לי' למסתם כר' דבתרי סגי להחמיר ולפי דרך הראשון שפיר כיון דהוא הלמ"מ והולכין בספיקי להקל א"כ שפיר דבעינן דוקא ג"פ כמו בוסתות דבעינן ג"פ כיון שהוא דרבנן וכמ"ש בחי' הרמב"ן והנמק"י ביבמות וכן לדרך השני דהך חזקה דשכונת קברות אינו אלא ספיק' ומש"ה שפיר דזהו בג' אבל בב' כיון דס' הוא אם הוי חזקה בג"פ אם כן הו"ל ס"ס. ובזה ניחא נמי דל"ק על תי' הרמב"ן והנמק"י שם ביבמות שכ' דמש"ה סתם לן התנא בוסתות דבעינן ג"פ משום דוסתות דרבנן וא"כ תיקשי מהך סתמא אליב' דמאן דאית לי' וסתות דאו' ולפי הנ"ל א"ש דהא אף למאן דס"ל וסתות דאו' אינו אלא ספק טומא' מהלמ"מ כמ"ש רש"י ז"ל דף ט"ו ע"א ד"ה דאו' וכנ"ל ושפיר איכא לתרוצי כמו לא' מהשני דרכים הנ"ל. חבל לדרך השלישי ק' וא"ל דנמי מה"ט בעינן תלתא דבתרי אין לספק טומאה על השדה שהית' בחזק' טהור' כיון דהך מלתא אי בתרי הוי חזקה ספיק' הוא וא"כ מוקמינן אחזקת טהרה ז"א דהא בספיק' דדינא וס' פלוגתא לא שייך לאוקמי' אחזק' כמ"ש הפר"ח בסי' כ"ט וק"י והתב"ש סי' כ"ט. והכנה"ג סי' י"ח וע' בתוס' פ' חז"ה דף ל"ב ע"ב ד"ה והלכת' עש"ה ובהר"ן רפ"ק דקידושין גבי נתן היא ואמרה היא ובס' מל"מ פ"ז מהל' שכירות ופ"ו מהל' עדות והדברים ארוכים אלא שיש לומר בישוב ק' זו אף לפי דרך הג' משום דאיכא מילי דבעינין אליבא דכ"ע תלתא זימני לאחזוקי כמ"ש התוס' בנדה דף ס"ג ריש ע"ב ד"ה לימים דהכי קים לי' וכ"כ התוס' שם דף ס"ו ריש ע"א ד"ה ונאמנת וכצ"ל לפי שיטת התוס' ביבמות דף ס"ה ד"ה ושור ובב"ק דף כ"ג ע"ב ד"ה איזהו ע"ש לענין שור המועד דאליבא דכ"ע הוי דוקא בג"פ וע"כ מה"ט היא ולא מחמת ספיקא כמ"ש הרמב"ן והנמק"י וע' בנמק"י שם ביבמות וברמב"ן שם ס"פ הבע"י דיש כמה דברים דבעינן תלתא זימנין כמו בנפלים ומשפחת נכפין ע"ש וא"כ לק"מ ומ"מ לג' דרכים הנ"ל כל שס' ישראל וס' עכו"ם אין דנין לשכינת קברות וא"כ ה"ה בס' אם הי' מושכבים כדרכם נמי אינו ש"ק דהא עכ"פ ס' ישראל או עכו"ם הם וא"ל דלפי הנ"ל דאף בודאי אינם מושכבים כדרכם הוי ס' אם ישראל אם עכו"ם וא"כ כשספק אם מושכבים כדרכם אם לא הוי ס"ס להחמיר שמא מושכבים כדרכם וא"כ ודמי ישראלים נינהו ואת"ל אינם מושכבים כדרכם אכתי איכא לספוקי אם ישראלים או עכו"ם נינהו וא"כ לכל הדרכים יש להחמיר דלדרך הראשון דמותר משום ס' הלמ"מ מותר כמו ס' דרבנן הלא בס"ס להחמיר י"ל להחמיר אף בדרבנן וע' בס' משנה למלך פ"ד מהל' בכורות ופ"ח מהל' אבות הטומא' ופ"י מהל' מקוואות ובס' פ"י בכתובות דף ט' ובתשו' נו"ב מהד"ת חיו"ד סי' ס"ד והדברים ארוכים ולדרך השני דמותר משום ס"ס הנה הך ספיק' דאף אם יש ג' ישראלים קבורים אכתי אין כאן דיש יותר משום דהך חזקה דשלשה בזה לאו ודאי היא זה הוי ס' גמור אבל הס' הראשון דשמא עכו"ם הוא לאו ספק שקול היא דבזה יש ס"ס להחמיר שמא הי' מושכבים כדרכם וא"כ ודאי הי' ישראלים ואת"ל אינם מושכבים כדרכם אכתי שמא ישראלים הם דהא לפי הנ"ל אף באינם מושכבים כדרכם אכתי הוי ס' ובכה"ג לאו ס"ס לקולא גמור היא כיון דאין הספיקות שקולי וכ"כ התוס' להדי' בפ"ק דכתובות דף ט' ע"ב ד"ה אי למיתב בתירוצם עש"ה. ולדרך הג' דמותר משום חזקת טהרה הנה אי איכא ס"ס להחמיר דעת הרשב"א בתשו' סי' ת"א דס"ס עדיפ' מחזק' אפי' להקל וכן דעת הרבה פוסקים ומכ"ש להחמיר די"ל דכ"ע מודי וע' בספר פ"י פ"ק דכתובות בשיטת פ"פ ובקו"א אלא שהאמת הוא דאף בס' אם הי' מושכבים כדרכם לא הוי ס"ס להחמיר דהרי שני הספיקות שם א' הוא אם ישראל אם עכו"ם ובכה"ג לאו ס"ס הוא אף דאם מושכבים כדרכם ודאי ישראלים נינהו ובס' אם מושכבים יש להסתפק מה הי' אם ישראלים אם עכו"ם ע"כ לדידן שאנו מסתפקים בכ"ז שני הספיקות א' הם וגרוע משם אונס חד הוא וכיוצא בזה ממש כתבו הט"ז והש"ך ביו"ד סוף סי' ט"ו לענין גדים קטנים שהם ס' בן ח' עש"ה וה"נ דכוותי' נמצא לשלשה דרכים הנ"ל היכא דמספק' לן מלתא אם הי' מושכבים כדרכם אם לא לקולא אזלינן ולא הוי ש"ק ואין שאר הקרקע הסמיכה צריכה בדיקה. אמנם כ"ז להג' דרכים הנ"ל אבל יש לפרש עוד דרך אחר בסוגי' שם דלעולם כל היכי דאיכ' לספוקי בישראל יש להחמיר מספק לשוינהו ש"ק והא דבאינו מושכב כדרכו אין לו ש"ק משום דודאי או קרוב לודאי שאינו ישראל ונכרי הוא משום שישראל אין קוברין בענין זה וכ"נ מדברי הרמב"ם פט"ז דאהלות משנה ג' ובחיבורו פ"ט מהל' ט"מ ה"ג שכ' וז"ל שחזקת עכו"ם ע"כ וצ"ל דמאי דקאמר הש"ס דלמא נכרי הוא הך לישנא דדלמא לאו דוקא הוא וכן מצינו בש"ס בכ"ד בלשון אימר דמשמעו בכל מקום ספק ואפ"ה בא בקצת מקומות במקום ודאי כמו בשמעתת' דדרוס' בחולין דף נ"ג כמ"ש שם הר"ן וז"ל וכל אימר דאיתמר הכי ודאי חשבינן להו כיון דתלינן בה לקולא ודכוותי' הא דאתמר בפ"ק אימר בעצם נפגמה ובפ"ק דיו"ט נמי אמרינן אימר לא בדק יפה יפה וכולן לשון פשיטות הם עכ"ל וע' תוס' בכורות דל"ה ד"ה א"ד והאמת שגם הנך תרווייהו אימר שהביא הר"ן נמי לא מיתפרשי בחד גוונא ממש דהך אימר שבפ"ק דיו"ט ודאי ממש הוי כמ"ש רש"י ז"ל שם בדף ז' ע"ש אבל הך אימר שבפ"ק דחולין אינו עד"ז כמבואר רק דהוי קרוב לודאי ותלינן לקולא כמבואר שם בש"ס וכן עד"ז הם הנך אימר שבפא"ט וכן י"ל בהך דלמא שבש"ס נזיר דידן דלמא עכו"ם הם או שודאי עכו"ם הם שישראלים אינם קוברים לעולם בדרך זה או דהוי קרוב לודאי שהם עכו"ם שאין דרך ישראל לקבור בענין זה וכ"כ הגאון מוהד"א שם בתשו' חו"י הנ"ל וז"ל דהנה הש"ס לא קאמר דעכו"ם הוא רק אמר דלמא עכו"ם הוא ומידי ספיקא לא נפיק ואפ"ה אמר הש"ס דאין לו שכינת קברות דכיון שמצינו ידים מוכיחות ורגלים לדבר שהם עכו"ם מספיקא לא מחזקינן בש"ק וכו' ע"ש וכן צריך נמי לפרש דברי הרע"ב שבנזיר ובאהלות שכ' וז"ל דכל הני חיישינן להו שמא עכו"ם הם שאין דרכן של ישראל לקבור מתיהם כך ע"כ דהך שמא נמי פירושו קרוב לודאי כמו שמצינו הך לישנא בש"ס דחגיגה דט"ו ע"א שמא באמבטי עיברה וע"ש בתוס' די"ד ע"ב ד"ה בתולה וכן בפ"ק דחולין הגירסא שלפנינו שמא בעצם נפגמה ונמי פירושו קרוב לודאי וכנ"ל וכן יש לפרש נמי הך לישנ' דהרע"ב שכ' שמא עכו"ם הם וכדמסיים שאין דרכן של ישראל כו' וגם הרי הרע"ב נמשך ע"פ הרוב בפירושו אחר פי' המשניות להרמב"ם והרמב"ם בפי' כתב שחזקתן עכו"ם ומ"ש הרע"ב לשון חיישינן שמא עכו"ם כו' וצ"ל דהך חיישי' לקולא היא דמצינו כוותי' בש"ס דחגיגה הנ"ל חיישינן שמא באמבטי כו' וכ"כ רש"י ז"ל בשבת דקנ"א ע"א ד"ה ושמואל אמר בההיא דחיישינן שמא חוץ לחומה לנו וע"ש בשבת בס' המאור ובר"ן שם וע' תוספות בכורות הנ"ל ותוס' קדושין דף נון ע"ב ד"ה ה"ג והנה לשון דלמא הנאמר בשבת כאן נמי מצינו דמתפרש במקום ודאי כמו שמצינו בש"ס גיטין ד"ך ע"א דלמא אקנוי' אקני לי' רבנן ע"ש ובאמת ודאי כן היא כמ"ש שם הרמב"ן והר"ן וכדמפורש בפ' ג"פ וכן ודלמא השני שבש"ס שם דלמא נתינת הגט היא נמי ודאי כן היא כדמייתי עלה תדע דשלחו מתם כו' ע"ש אלא שהרמב"ן בחי' שם כ' שם וז"ל דלמא אקנוי כו' פי' אע"ג דבדרך דלמא איתמר עיקר היא כו' ואפשר דמשום כבוד ר"ח א"ל כן ע"כ וש"מ דלא רצה לפרש לשון דלמא בדרך ודאי ומש"ה הוצרך לפ' דמשום כבוד ר"ח השיב בלשון ספק אע"פ שהיא ודאי ואולי י"ל הפי' בהרמב"ן דהך ואפשר היא פי' אחר ומתחלה פירש הך דלמא פירושו ודאי וזה כוונתו בדבריו הראשונים שכ' אע"ג דבדרך דלמא אתמר עיקר היא ואחר כך כ' פי' אחר שאפשר דלעולם דלשון דלמא כאן נמי ס' היא אף שבאמת כן עיקר מ"מ השיבו בלשון ספק משום כבודו וזהו דחוק קצת וע"ש בלשון הר"ן ואין להאריך עוד בזה והנה לפי דרך זה י"ל דדוקא בודאי אינו מושכב כדרכו היא דאין לו ש"ק משום דודאי או קרוב לודאי היא אבל בס' אם מושכב כדרכו יש לספקו בש"ק מספיקא דדלמא ישראל היא ועלה בדעתי להביא ראי' דבכ"מ דמחזקינן ע"פ חזקת ג"פ היא דוקא בודאי ולא בספק מהא דקיי"ל ביו"ד סס"י ק"ץ דאין בכתמים משום קביעות וסת וטעמא כמ"ש הט"ז שם ס"ק מ"א משום דכתם אינו אלא טומאת ספק מש"ה לא נקבע וסת ע"י וכן אפי' בבדיקות עד שאינו בדוק כמ"ש הט"ז שם ש"מ דכל שאינו אלא ספק אף שס' זה מוחזק בג"פ אינו מחזיקים על ידו וה"ה בנ"ד באינו ידוע אם מושכב כדרכו כיון דעכ"פ ס' היא אם עכו"ם או ישראל היא אף אם נמצא בדרך זה אין להם דין ש"ק להחזיק על ידם כנ"ל בוסתות אלא שאנן זה דמיון גמור רק לשטת הרמב"ם בפ"ט מה' ט"מ הג' וד' דטעמא דעכו"ם אין להם שכינת קברות משום דלשטתו קברי עכו"ם אינם מטמאים וזה לא מחזיקינן לומר דלמא יש עוד קברים שמא ישראלי' הם כיון דאלו השלשה הם עכו"ם גם השאר הם עכו"ם וקברם אינם מטמאים וע' בחק יעקב סי' תס"ז סס"ק כ"ה ומש"ה לא מספקינן על השדה הנשאר לענין טומאה וכן לענין איסור הנאה אף בשל בנין לענין הנשאר נמי י"ל כיון דהנמצאים עכו"ם הם ואין קברם אסור בהנאה לפי דעת התוס' בב"ק ד' יוד סד"ה שהשור וכן הסכים המל"מ סוף ה' אבל ע"פ הירושלמי וכד' הפר"ח ביו"ד בקו"א סי' ע"ט וע' בתשו' צ"ץ סי' י"ג ובהג"ה שם ומש"ה אין להם ש"ק וא"כ בס' אם הנמצאים עכו"ם נמי י"ל דאין להם ש"ק ודמיא ממש להך דוסתות בכתמים דסס"י ק"ץ הנ"ל אבל לשטת התוס' וסייעתם בכ"ד דקברי עכו"ם מטמאים דלא קיי"ל כרשב"י ואליבייהו צ"ל דהא דעכו"ם אין להם שכינת קברות כמ"ש התוי"ט סוף נזיר דהלכתא גמירי להו הכי וכצ"ל לענין איסור הנאה לשטת הרשב"א וסייעתו שהביא שם המל"מ וא"כ אינו דומה לגמרי להך דסס"י ק"ץ דשם הספק היא בהך שנמצא עצמו דדלמא הך כתם לאו מגופה היא ואף הך דם שנמצא דם טהור היא מש"ה לא מחזיקינן ע"י בתלתא משא"כ בהך דש"ק דאף אם נאמר דעכו"ם הם טמאים הם רק דהלכתא היא דעכו"ם אין להם ש"ק וזה י"ל דוקא בודאי עכו"ם אבל אם מספקא לן אם ישראל או עכו"ם היא יש להם ש"ק מספק ובר מדין י"ל דאין ראי' מוסתות לכאן דשאני התם דקיי"ל וסתות דרבנן ומש"ה אם לא איתחזקה רק בכתמים כיון דעיקר הטומאה ספק היא הו"ל ספיקא דרבנן וגם אף למ"ד וסתות דאוריית' מ"מ לא אלים שם הך חזקה דג"פ כולי האי דהוי רק ס' איסור כמ"ש לעיל בשם רש"י והרמב"ם ומש"ה בכתמים דכל עיקר הטומאה הוי רק ספק הו"ל ס"ס כעין מ"ש לעיל אבל בענין ש"ק אולי לפי דרך זה הו"ל חזקה ודאית כמו בשור המועד וגם הוי חזקה דאורייתא כמו בשור המועד וא"כ י"ל דאף בס' אם עכו"ם היא יש להחזיק בשכונת קברות מספק ועדיין צ"ע אמנם כ"ז לדרך האחרון שכתבנו בפי' הש"ס אבל לפי הדרכים הראשונים שכתבנו פשיטא שיש להקל בספק וכנ"ל וא"כ למעשה הדעת נוטה להקל מלהחמיר איברא דכ"ז היא לענין אם אנו באים לדין על שאר השדה אם לספק שם טומאה ולהצריך בדיקה כדין ש"ק דדאוריית' היא וכן לענין אם באנו לדין ע"ז המקום עצמו אף אחר שפינו העצמות אם מותר בהנאה אם היא קבר בנין דג"כ דאוריית' היא כמ"ש לעיל כ"פ בשם רש"י אבל אם באנו לדין על העצמות אלו אם מותר לפנותם שפיר מותר לפנותם בספק דהא בזה שפיר הו"ל ס' דרבנן דהא איסור הפינוי מדרבנן היא כמ"ש לעיל בשם הכ"מ וכן אם באנו לדין על המקום הזה לענין טומאה אחר הפינוי דג"כ אינו אלא דרבנן כמ"ש לעיל בשם רש"י פשיטא דג"כ יש להקל כדין ס' דרבנן וכן לענין איסור הנאה באם אינו קבר בנין אף דקודם הפינוי אסור להשתמש שם לענין הדברים המבואר ביו"ד סי' שס"ח מ"מ כיון דאין זה אלא מדרבנן משום כבוד המתים פשיט' דיש להקל כדין ס' דרבנן ומעתה הבא נבא לנ"ד הנה לא מבעיא אם נמצאו אלו עצמות האדם מונחים זה אצל זה ממש בלי שום ריחוק כמו שבא בשאלה פשיטא דאינם רק כקבר אחד הנמצא וכבר כ' למעלה דאף לשטת רש"י כל שאינו ידוע בבירור אם קברו ע"מ לפנותו או ע"ד עולם כל שהיא קבר א' נוטלו ואת תפיסתו דתלינן דע"מ לפנותו נתנוהו לשם ול"ק מקומו ואף דהרמב"ם גורס קבר הנמצא מותר לפנותו פנוהו מקומו טמא ואסור בהנאה כ"כ הרשב"א בתשו' שגירסתו תמוה וגם רה"פ לא תסכימו לגרסתו רק דמקומו טהור ומותר בהנאה ואף לפי גירסת הרמב"ם כ"כ הכ"מ בפ"ט מהל' ט"מ דע"כ מיירי לפי גירסתו דמיירי שנמצא ג' קברים ע"ש וכבר האריך הגאון מוהרד"א בתשו' חו"י בטוב טעם ליישב גירסא זו ולפ' דברי הרמב"ם והכ"מ ועכ"פ בנמצא רק קבר א' הכל מודים דמקומו טהור ומותר בהנאה וה"ה בנמצאו כמה מתים בקבר א' דדינם רק כקבר א' וכן מפ' ברמב"ם רפ"ט מ"ה ט"מ דאם מצא מתים רבים בגומא א' אינו ש"ק רק נוטלן ואת תפיסתן ע"ש ואף דבאמת גם בקבר א' ברשות יש לו תפיס' על כל פנים כאשר הארכתי למעלה וכמפ' במשנה דאהלות ונזיר וכן במצא מתים רבי' בגומא א' כ' הרמב"ם דנוטלן ואת תפיסתן וכנ"ל וכאן כפי הבא בשאל' נראה שלא פינוי רק העצמות ולא העפר שתחתיה' כלל א"כ לא נטלו את תפיסתן מ"מ פשיטא דעיקר נטלית התפיס' הוא רק לכתחל' דבדיעבד לא איכפת לן כמ"ש הר"ש ספט"ז מאהלות דאף לא נטל תפיסתו מקומו טהור ובפרט במצא מתים רבים בקבר א' דנרא' מדברי הרמב"ם דטעמ' דנוטלן ואת תפיסתן משום דאמרינן דעכו"ם הם כמ"ש שם הכ"מ ברפ"ט והא שכ' הרמב"ם דצריך ליטול גם התפיס' דלטעמי' אזיל שס"ל דעכום יש לו תפיסה אבל הרשב"ם ס"ל דעכו"ם אין לו תפיס' כמו שמבואר בדבריו בב"ב סוף דק"א ד"ה מת מושכב וכ"מ להדיא שם בתוס' ד"ה המוציא ובהר"ש באהלות וא"כ במצא מתים רבי' בקבר אחד דנרא' מד' הרמב"ם דאמרי' דעכו"ם הם כמ"ש שם הכ"מ ע"כ לד' הרשב"ם והתוס' והר"ש אין להם תפיס' אף לכתחל' ע"כ אם בנ"ד הכי הוי כמו שנרא' מלשון השאל' שהי' מונחים זה אצל זה בלי שום ריחוק דודאי אין כאן בית מיחוש אלא אף אם לא הוי הכי שהי' מונחים מרוחקי' קצת זה מזה אלא שאין בין זה לזה הפסק אמה כבר בררנו למעל' דעל כל פנים אין לדין בזה שכונת קברות לענין מקום הנשאר להצריך בדיק' אלא שאר המקום א"צ בדיקה רק דיש להסתפ' למעש' אם אחר הפינוי מקומו טהור ומותר בהנא' או לא וכ"ז אם ודאי הי' מושכבי' כדרכ' אבל בנ"ד שספק היא אם הי' מושכבי' כדרכם כבר כתבנו דהדעת נוטה בלא"ה אף אם נמצאו רחוקי' זה מזה לגמרי כשיעור הפרש שבין קבר לקבר דאם ס' היא אם הי' מושכבי' כדרכם דיש להקל דאין להם שכונת קברות כלל ואף שלא החלטנו דבר זה מ"מ היינו לענין אם להצריך בדיקה מקום הנשאר וגם לענין איסור הנאה אחר הפינוי אבל לענין טומא' אחר הפינוי ודאי מותר בספק אם מושכבי' כדרכם כדין ספיקא דרבנן וא"כ בנ"ד דתרווייהו איתנהו לקולא שעל כל פנים לא הי' מרוחקי' זה מזה כשיעור הפרש שבין קבר נקבר וגם הי' ס' אם הי' מושכבים כדרכם א"כ המקום הנשאר ודאי טהור מצד קורבת הקברים כנ"ל והמקום אשר פינוי העצמות ג"כ טהור מצד הספק אם הי' מושכבי' כדרכם ולענין איסור הנאה במקום הפינוי פשיט' דאין כאן מקום להחמיר דהא דעת הטור בסי' שס"ד דקברים של עכשיו שאינם בבנין אף שמכסין למעל' בעפר תלוש דינו כמחובר ואינו נאסר בהנא' ושכן דברי הרא"ש והב"ח שם כ' שנרא' שכ"ה נמי דברי הרי"ף והרמב"ם ונרא' שכן עיקר להלכ' ושלא כד' הר' ישעי' שם בטור וכ"כ בתשו' חו"י הנ"ל שקיי"ל כד' הטור ולא כהר' ישעי' ע"ש ואף שכ' הרש"ל והביאו האחרונים שמנהג העולם שלא ליישב ע"ג הקברי' כנלע"ד דלא מטעם שחשו לד' הר' ישעי' אלא שבאמת גם לד' הטור אסור עכ"פ מדרבנן ליישב על הקבר כמו שמבואר בסי' שס"ח דאין נוהגים קלות רחש בביה"ק וכ"כ הב"ח בסי' שס"ד דבזה אף הרא"ש מודה ובנ"ד כיון דעכ"פ בהנא' מידי איסור דאוריית' לד' הטור וסייעתו שהיא עיקר א"כ לענין איסור דרבנן כיון שס' היא אם ישראל אם עכו"ם היא פשיט' דיש להקל כדין ספק דרבנן לקולא דהא פשיט' דאף לד' הרשב"א וסייעתו דאין חילוק לענין איסור הנאה בין עכו"ם לישראל היא דוקא לענין איסור הנאה דאוריית' אבל כאן דאין כאן איסור הנאה דאורייתא רק איסור הנאה דרבנן משום כבודן של מתים כמבואר בסי' שס"ח פשיט' דבעכו"ם לא שייך זה וא"כ בספק עכו"ם יש להקל ועוד בר מן דין כיון שכתבנו דלענין לספק טומאה על שאר המקום בלא"ה אין לחוש אם נקברו רצוף משיעור שבין קבר לקבר רק שבאנו לדין על המקום שפינו משם העצמות וא"כ כיון שעכ"פ אין כאן איסור תורה לד' הטור שעיקר היא ממיל' לא שייך בזה מקום איסור דרבנן משום כבודן של מתים דזה היא רק קודם הפינוי אבל אחר הפינוי לא שייך כבודן של מתים וכ"כ בתשו' חו"י הנ"ל וכ"מ להדי' מדברי הכ"מ פ"ח מה' ט"מ ה"ה ע"ש היטב ואף אם נאמר שקשה להכריע בבירור בין ד' הר' ישעי' לד' הטור וספיק' דפלוגת' היא וכ"נ שנוטה ד' הש"ג בפ' נגמר הדין מ"מ בנ"ד כיון שספק היא אם עכום היא ודעת התוס' בב"ק ורוב הפוסקים דבמת עכו"ם לא שייך איסור הנאה וכן הכריע המשנה למלך מן הירושלמי וא"כ מותר מס"ס שמא הלכה כדברי הטור ודעמי' שבקברים של עכשיו לא שייך איסור הנאה ואת"ל כדברי הר' ישעי' שמא עכו"ם הוא ולא שייך בי' איסור הנאה והך ס"ס מתהפך נמי כמובן בפרט שבנ"ד אית בי' כל הני צדדי קולא שהדעת נוטה בלא"ה להקל כנ"ל וקשה לכפול הדברים ועוד אני אומר שעוד יש כאן טעם להקל לגמרי כיון שאינו ידוע אם הי' מושכבים כדרכם או לא א"כ ספק היא אם ישראל או עכו"ם הם י"ל דעכו"ם הם דכיון שרוב העיר הם עכו"ם כמו שבא בשאל' אית לן למיזל בתר רובא דכל דפריש מרובא פריש ואף ע"פ שהמקום היא בשכונת ישראל וקרוב היא יותר לבתי ישראל מ"מ הא קיי"ל כר"ח בפ' לא יחפור דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ועל נדון כזה כבר השיב הרשב"א בתשו' ח"א סי' פ"ג על קבר שנמצ' בשכינת שנתנוהו ע"מ לפנותו כל שנקבר ישראל סמוך לביתו של ישראל אצל מפתן הבית מבחוץ ולא נודע אם ישראל אם גוי אם נדון לספיקו טהור מפני שהוא רה"ר ורוב אנשי העיר גוים שלא נשארו בה מישראל כ"א שנים שלשה כו' והשיב הרשב"א וז"ל כל כה"ג לעולם ס' טהור ואפי' ברה"י וכו' דכל דפ' מרובא פ' ואע"ג דקרוב לביתו של ישראל אין בכך כלום דרוב וקרוב הולכים אחה"ר וכו' וא"ת והלא אנשי העיר כקבועים חשבינן להו וכל קביע כמחצ' על מחצה כדאמרינן כו' אי דאזל' איהו לגבייהו כל קבוע כמחצ' על מחצה כו' לא היא דהתם בדאזלי' איהו לגבייהו ונבעל' לאחד מהם נמצא שהיא קבל' מן הקבוע וכו' אבל כאן שאנו דנין על המת הזה שהפרישהו והביאוהו כאן וקברוהו בודאי בא מן הרוב חשבינן לי' עכ"ל הרשב"א והנה הרשב"א בס' תה"א בית ה' סוף שער ד' כתב וז"ל ומסתברא דאפי' בעיר שרובה עכו"ם כו' אם ישראלים שבאותה העיר דרים בשכונה בפני עצמה שאין דרך העכו"ם מפסקת אותו הרי אותה שכונה כעיר בפ"ע ואין הולכים בה אחר רוב העיר כולה אלא אחר רוב השכונה כו' דהרי שכונה זו כעיר בפ"ע ואף ע"פ שאין דלתות השכינה ננעלות כו' ע"ש ובס' בד"ה שם חולק עליו מכח ההיא דר"ח דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב ע"ש ובס' משמרת הבית חוזק הרשב"א דבריו שבס' תה"א דאינו דומה להך דר"ח דשם מיירי שרגל הכל מצוי' שם אבל בהך דהרשב"א דמיירי בשכונה מיוחדת שאין דרך העכו"ם מפסקת הו"ל כעיר היושבת בין ההרים דמפ' בש"ס פ' לא יחפור דאין הולכים אחר הרוב דמעלמ' ע"ש ולכאור' דברי הרשב"א שבתשוב' הנ"ל סותרים לדבריו שבתה"א ומשמרת הבית וכבר הרגיש בזה הפר"ח ביו"ד סי' ס"ג סק"ג ד"ה אלא שיש לדקדק ותירץ הפר"ח דהך דתשו' הרשב"א מיירי שהשכונה הזו הי' דרך העכו"ם מפסיקת' ע"ש והנה בנ"ד ל"מ לדעת הרא"ה דודאי הולכים אחר רוב העיר והב"י ביו"ד סי' קכ"ט כתב שגם הרא"ש סובר כן אלא אפי' לדעת הרשב"א וכן סתם המחבר בש"ע יו"ד סי' קכ"ט סי"א והש"ך שם כתב דהרא"ש לא פליג וכן נראה שהיא הסכמת הבית שמואל באה"ע סס"י ואו ס"ק ל"א מ"מ הרי זה דוקא באין דרך עכו"ם מפסקת ובנ"ד כפי שבא בשאל' דרך הרבים עובר שם ואף דרך העכו"ם היא דרך שם ובזה ודאי אזלינן בתר רוב העיר כמבואר בס' מ"ה וכן מבואר להדי' בס' ת"ה הקצר הביאו הב"י שם וכן מוכרח לומר הפ"י בתשו' הרשב"א הנ"ל כמ"ש הפר"ח אמנם בס' תב"ש בסי' ס"ג סק"ב פירש דברי הרשב"א שבתשוב' הנ"ל דמיירי דאף בשכונה הזו שנמצ' הקבר נמי הי' רוב עכו"ם עיין שם וגם האריך להשיג על הפר"ח והעלה דבכל ענין לא אזלינן בהר רוב העיר אלא אחר המצוים בשוק אף שדרך הרבים שם אלא שנרא' מדבריו דדוקא בידוע שבשוק ההיא מצוין ישראלים יותר מעכו"ם הא לאו הכי לא אזלינן בתר השכונ' אף אם היא שכונת ישראל כיון דדרך העכו"ם מפסקת י"ל דלפעמי' העכו"ם רבים יותר מבני השכונה ובזה מיישב דברי המשמר' הבית דכתב להתיר בבשר הנמצא בשכונת ישראל דוקא באין דרך העכו"ם מפסיק ובסס"ק ההוא לא ברירא לי' להתיר אף באין דרך העכו"ם מפסיק אלא בידוע בבירור שרוב המצוין שם ישראל ע"ש אמנם מד' הש"ך סי' א' ס"ק י"ז משמע דאף באינו ידוע מי מצוי יותר אזלינן בתר השוק וכן בספר בית שמוחל באה"ע סי' ואו ס"ק ל"א מבואר דבכל ענין אזלינן בתר השכונה וזה לשונו לכן כשיש לישראל שכונה אפי' דרך עכו"ם מפסיק מ"מ מסתמא שם בשכונה רוב ישראל שכיחי וכו' ע"ש וכ"נ מדברי התב"ש עצמו בריש דבריו שם דדוקא בענין גניבה היא דהטיל הרשב"א תנאי דבעינן שלא יהי' דרך העכו"ם מפסקת היא לא"ה אף שבשכונת ישראל מסתמ' הרוב ישראל שכיחים דאין זה ענין לשודדי לילה דאין אנו יודעים מי מהגנבים שכיחי שם יותר אבל בשאר דברים אף בשדרך העכו"ם מפסיק אזלינן בתר השכונה ע"ש ודבריו צ"ע קצת ואם נאמר כן הי' מקום להחמיר בנדון דידן אף שדרך העכו"ם מפסיק י"ל דאזלינן בתר השכונ' אלא שמד' המשמרת הבית שם משמע להדי' איפכא דאם דרך העכו"ם מפסיק אזלינן בתר רוב העיר ולכן יש להקל ועוד אני אומר שבנ"ד כ"ע מודי דאזלינן בתר, רוב שבעיר ולא בתר השכונה דדוקא בענין בשר שנמצא בסי' א' ובסי' ס"ג ביו"ד וכן לענין אבדה בח"מ סי' רנ"ט אזלי' בתר השכונ' ולא בתר רוב העיר כיון שי"ל שכאן נפרש במקום המציא' וכאן שכיחי טפי אנשי השכונ' א"כ מה לנו ברוב העיר וע"ד שפי' התב"ש רסק"ב דברי הסמ"ע דח"מ סי' רצ"ט סק"ו ולענד"נ כוונת הסמ"ע פשוט עפ"י דברי הרמב"ן בחידושיו בב"ב בשמעתתא דרוב וקרוב שכ' שם בדכ"ד דפ' אבל גנבי מצנעו דל"א רוב וקרוב הולכים אחה"ר חלא בקרוב שאינו מקומו ממש אבל במקומו ממש עדיפא מרוב משום דאמרי' כאן נמצאו וכ"ה ועד"ז היא כוונת הרמב"ן במלחמו' בפ' האשה שלום בעובד' דיצחק ריש גלותא עש"ה והפר"ח כאן בסי' ס"ג הביא דברי הרמב"ן שבב"ב הנ"ל ולזה כיון הפריש' ג"כ ביו"ד סי' קכ"ט ס"ק ל"ג וס"ק מ"ח וע' שם בש"ך ס"ק כ"ז וס"ק מם ובט"ז ס"ק י"ז ובט"ז יו"ד סי' רצ"ד ס"ק י"ז ודברי הפריש' שם ס"ק כ"ב תמוהי' ואולי גם התב"ש כוונתו כן.
אמנם זה שייך דוקא לענין הנך שנמצאו תוך השכונ' או הכרם די"ל בהו כאן נמצאו וכ"ה או מטעם שכ' התב"ש כיון דעכ"פ ידעינן בודאי מאן דאיתחזיק הכא טפי ומאי איכפת לן ברוב העיר דלא שכיחי הכא ע"כ תלינן דמרובא דהי' כאן נפל אבל בהך דתשו' הרשב"א סי' פ"א דפשיט' דאין זה מקום ספק אולי זה שנקבר בכאן מת במקום הזה ממש שנקבר ומכ"ש בנ"ד דאין שכונת קברות רק בנמצא שלשה ואיך יתכן ששלשה אנשים ויותר מתו במקום זה עצמו שנקברו שמה זה היא מהנמנע רק במציאות שנהרגו שם או שמתו שם בשעת הדבר ובאלו אופנים אין להם דין שכונת קברות לכל דבר כמבואר באבל רבתי פי"ד וכ"כ בתשו' חו"י הנ"ל וע"כ לומר דמתו על מטתן והביאם לכאן לקוברם כמ"ש הרשב"א בסוף תשובתו הנ"ל וז"ל אבל כאן שאנו דנין על המת הזה שהפרישהו והביאוהו לכאן וקברוהו בודאי בא מן הרוב חשבי' לי' ע"כ ובזה מה לנו לתלות במי ששכיח טפי בשכונ' זו הא עכ"פ המת הזה שנקבר כאן לא מת כאן במקום הזה שנקבר ובודאי הביאוהו לכאן ממקום אחר מה לנו ששכיחי ישראלים יותר בשכונה זו מעכום ואין לנו לתלות רק ברוב העיר ואולי מטעם זה הי' אפשר לפ' גם תשו' הרשב"א הנ"ל אף באין דרך העכום מפסיקתה דאין הולכים בזה אחר השכונ' ודלא כהפר"ח אלא שנרא' מדברי המ"ה דשכונ' שאין דרך הרבים מפסקת דינה כעיר בפ"ע ודינה כיושבת בין ההרים וכ"כ הט"ז בשמו בסי' קכ"ט ס"ק י"ז וגם נראה מדברי הפריש' והש"ך שם דטעמא דכל מקום השכונ' איכא למימר בה כאן נמצא וכ"ה לגבי בני השכונ' דכל השכונ' מקומן היא מש"ה תלינן בבני השכונ' נגד בני העיר. אמנם כ"ז באין דרך הרבים מפסקת אבל בדרך הרבים מפסקת כיון דבזה אין השכונ' דינה כעיר בפ"ע כיון דרגל הכל בה כמו שמבואר בדברי משמרת הבית שם א"כ אף אם נאמר דעכ"פ אף בזה רוב השכיחי' בהשכונ' ודאי בני השכונ' הם כמ"ש הבי"ש בסי' ואו סקל"א עכ"פ אין להשכונ' נגד העיר רק דין קרוב ורוב העיר עדיף מקרוב ודוקא בענין בשר שנמצא או בענין אבדה אף בזה הולכים אחר רוב המצוי' שם דבזה שפיר שייך לומר כאן נמצא וכ"ה אף אם אין להשכונ' דין עיר בפ"ע והיא מעורבת בכלל העיר מ"מ כיון שנמצא במקום שפירש ממש ובמקום המציא' ממש הי' רוב בני השכונ' והמיעוט בני העיר שפיר אזלי' בתר הקרוב שהיא מקומו ממש אבל בענין קבר או קברים הנמצאי' דלא שייך לומר כן דהא לא מת במקום שנקבר פשיטא דבדרך הרבים מפסיק בשכונ' כיון דאז לא נחשב השכונ' כעיר בפ"ע לא שייך לומר בזה כאן כ"נ וכ"ה ובזה א"צ למ"ש התב"ש שם ליישב דברי הרשב"א דבענין יי"נ התנה דוקא שלא תהי' דרך העכום מפסיק ובענין בשר הנמצא כ' סתם דאזלי' בתר רוב הנמצא ויישב בדוחק ולפי הנ"ל א"ש וזה ברור ונכון לפע"ד אלא שצ"ע בהיתר זה מטעם אחר דהא כיון שלא נודע קברי' אלו לבני אדם עד הנה ודאי הם משנים קדמניות וא"כ מאן לימא לן שאז ג"כ הי' רוב העיר עכו"ם כמו עכשיו דלמא אז הי' רוב העיר ישראלי' וכיון שכן לית לן למיזל בת"ר כמ"ש הש"ג בפ' לא יחפור וז"ל וכ"ע מודי דלא סמכי' על הרוב אלא היכא שהוברר היות הדבר ההיא רוב ע"כ ובנ"ד לא הוברר כנ"ל ול"ד להך דתשו' הרשב"א הנ"ל דהתם נראה דמיירי שנמצא קבר חדש משא"כ בנ"ד אמנם נראה דגם הא לא תברא ול"מ לשטת רש"י ז"ל בקדושין דע"ט ע"ב ד"ה מי איכא למימר שמבואר שם מדבריו שס"ל דכל היכא דליכא חזקה דמעיקר' אזלי' בתר השתא ונרא' שזהו שיטת רש"י ז"ל נמי בקידושין דנ"ז ע"א ד"ה ונמצאת עש"ה ונסתלק מעליו ק' התוס' ז"ל שם ד"ה שחטה ולפי שטת רש"י ז"ל א"כ בכאן כיון דעכשיו ודאי הנ"ל רוב עכום ודאי גם מעיקר' הכי הוי אלא אפי' לשטת התוס' ז"ל שם בקדושין דנ"ז ד"ה שחטה ודע"ט ע"ב ד"ה מי איכא למימר דנרא' מדבריו דלא אזלי' בתר השתא כלל לומר דודאי מעיקר' נמי הכי ודאי דחזק' דהשת' לאו כלום היא רק לענין חומר תרומה וקדשי' כמ"ש התוס' ריש מס' נדה (א) **(הג"ה מבן המחבר א) ולכאור' הי' נראה להוכיח דגם הרמב"ם ס"ל בזה כשיטת התוס' ולא כשיטת רש"י מהא דכ' הרמב"ם פ"ח מהל' טומאת מת ה"ג דהתלולית הקרובות לעיר הסמיכה לבית הקברות או לדרך בה"ק אחד חדשות ואחד ישנות הרי אלו בחזקת טומאה וכו' אבל הרחוקות החדשות טהורות והישנות טמאות שמא הי' קרובות מעיר שחרבה או מדרך שאבדה והוא עפ"י שיטת התוס' בכתובות דף כ' ע"ב ולא כשיטת רש"י שם ע"ש בתוס' ד"ה טמאות ונוכל לומר דרש"י ותוס' אזלו לשיטתם דרש"י ס"ל דבמקום דליכא חזקה דמעיקרא חזקה דהשתא מלתא הוא וא"כ להכי לא חיישי' דלמא אף שעכשיו רחוקה כבר הית' קרובה ולהכי מוכרח לפרש פי' אחר ע' במג"ש ובחי' מהר"מ שיף אבל התוס' דס"ל דחזקה דהשת' לאו מלתא הוא כלל ולהכי ס"ל דחיישי' אף שעכשיו רחוקה בפ"א הית' קרובה וא"כ לכאור' נראה דגם דעת הרמב"ם בזה כתוס' דחזקה דהשת' לאו מלתא הוא וגם יהי' מוכרח דלא כשיטת מהרש"א דס"ל דגם רש"י ס"ל דא"א לומר הכי לפי שיטת רש"י בכ"מ דס"ל דחזקה דהשת' מלתא הוא אבל אעפ"כ נלע"ד דאין ראי' משם דהא בלא"ה הקשו הקדמונים על שיטת התוס' דאכתי מספיק' איך מחזיקין טומאה בא"י ותי' דדרכים ועירות עבידי להשתנות בכ"פ וא"כ אין ראי' משם למק"א אכן האי נ"ד דומה לשם אכתי צ"ע.)** מ"מ בנ"ד אית לן למיזל לקולא כיון דמספק' לן מעיקר' מי הי' הרוב בעיר הזאת אית לן למיזל בתר רוב העיירות שבח"ל ורוב העיירות שבח"ל רוב עכום נינהו כמ"ש הר"ן בפ"ק דמגלה לענין עיירות המסופקת אם מוקפת חומה מימות יהושע ב"נ או לא הורו הגאוני' ז"ל שהולכין אחר רוב העיירות כו' ע"ש ואעפ"י שבס' פ"מ א"ח סי' תרפ"ח כ' דהר"ן שם מספק' לי' אי אזלי' בתר רוב עיירות משום דאולי אמרי' בזה כל קבוע כמע"מ ומש"ה כ' הר"ן ואת"ל ס' שקול היא ע"ש במחיל' מכבודו לא כיון יפה ואשתמטתי' דברי הר"ן בע"א ר"פ כל הצלמי' דמבואר שם להדיא דאם רוב המקומות אין נעבדין ומיעוט נעבדין אם נסתפק לנו באיזה מקום שאין מנהג שלהם ידוע מותרי' משום דאזלי' בת"ר ואפי' לר"מ דחייש בעלמא למיעוטא מותר בזה והאריך שם להשיג על הרמב"ן ז"ל. אמנם אף הרמב"ן ז"ל לא החמיר רק לר"מ אבל לרבנן דקיי"ל כוותייהו מותר משום דאזלי' בת"ר ע"ש וש"מ דלא שייך בזה לומר כל קבוע כמע"מ והיינו ע"כ כמ"ש הא"ר שם סי' תרפ"ח ס"ק ה' בשם הגהת אלפסי דבט' חניות מוכרת בשר שחיטה וא' מוכרת ב"נ וא' א"י מה מוכרת ל"א כל קבוע כו' והביאו הפ"מ שם וע' בש"ס ברכות די"ט ע"ב ונ"ל דל"ד לתערובת חניות דלרוב הפוסקים הוי קבוע וליש פוסקי' אף מה"ת דשאני התם דנתערבו החניות אבל כאן ידועים הם אלא שחנות אחת א"י מה היא ומש"ה מה שדימה שם בס' פ"מ לנחל איתן ל"ד דנחל איתן הוי כמו תערובת חניות וכבר האריכו בזה המחברי' אבל נידון זה ל"ד לשם ומה"ט נ"ק נמי מדברי הרמ"א יו"ד סי' קי"ד ס' יוד ומתשו' צ"ץ סי' ל"ב ופר"ח א"ח סי' תנ"ג דכל הני דמי ממש לתערובת חניות. אמנם דברי הט"ז יו"ד סי' קי"ד ס"ק י"ד הם לכאור' נגד זה וגם יש עיין דק בתשו' מהרי"ק שורש קע"א בענין סבלונו' במ"ש שם בשורש ההיא קרוב לתחלתו גם מ"ש דהני והני קבוע וכו' ע"ש וע' בס' בני אהוב' בענין זה בפ"ט מה' אישות הלכה כ"ט ואכמ"ל ובר מן דין אני אומר דאף אם לא נכריע בבירור דאית לן למיזל בתר רוב עיירות מ"מ כיון דאין להכרוע מצד רוב העיר אם עכום או ישראל ההיא משום דלא ידעי' מי היא הרוב אז ממילא אית לן למיזל בתר רובא דעלמא ורובא דעלמ' עכום נינהו ול"ת כיון דמספק' לן מלתא א"כ אולי רוב העיר הי' ישראל ואם כן הי' רובא דעלמא לא מהני א"כ כיון שיש ספק בזה לא ניזול להתיר בתר רובא דעלמ' כיון דספיק' היא אלא כיון דמספקא לן ברוב העיר מי הי' אזלי' בתר רובא דעלמא וראי' לזה ממ"ש הש"ך ביו"ד סי' א' ס"ק י"ז לשטתו דאזלי' בתר רוב השוק ואם שוים בשוק אזלי' בתר רוב העיר ע"ש וכבר תמה ע"ז הפר"ח בסי' ס"ג והתב"ש שם בסי' ס"ג ס"ק ד' ביאר כוונת הש"ך דלא מיירי בענין שידעי' דודאי שוים בשוק דבזה לא אזלי' בתר רוב העיר אלא שמיירי באם שוין למראית עין וא"א לעמוד מי הרוב וכיון דמספקא לן מי הרוב בשוק אזלי' בתר רוב העיר עש"ה הרי דאף דרוב דהשוק דוחה רוב העיר לדעת הש"ך אעפ"כ אם מספקא לן מי הרוב בשוק אזלי' בתר רוב העיר וה"ה בנ"ד אעפ"י שודאי רוב העיר דוחה רובא דעלמא מ"מ אם מספקא לן מי הרוב בעיר אזלי' בתר רובא דעלמא וראי' לדברי הש"ך והתב"ש ולדברינו הנ"ל מדברי הרמב"ן בחי' לב"ב ריש דכ"ד וז"ל הא דאמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת וקס"ד משום דקסבר קרוב עדיף מרובא ליכא למיחש דלמא עכום יש באותו צד של העיר שהוא קרוב מן ישראל הדרים שם דכיון דרובא ישראל לית לן להחזיק קרוב אא"כ הקרובה לפניך עכ"ל ביאור ד"ז הוא כיון דעכ"פ הקרוב מכריע דהחביות הנמצא מעיר הזאת היא מש"ה מותר דהא בעיר הזאת רוב ישראל הם ואזלי' בת"ר מאי אמרת שמא באותו צד קרוב לבית עכו"ם וקרוב עדיף מרוב לפי הס"ד מ"מ כיון שבזה עצמו אנו מסופקי' אם קרוב לבית ישראל או לא בזה גופי' הרוב מכריע דהא זה ודאי שבעיר הזאת רוב ישראל ע"כ הרוב מכריע דודאי קרוב לבית ישראל היא וכבר הארכתי בתשו' אחרת בתכלי' האריכו' בביאור הדברי' הרי דאעפ"י שאם היינו יודעים בבירור שקרוב הי' לבית עכו"ם היתה אסורה אף שהרוב ישראל משום דקרוב עדיף מרוב אעפ"כ כיון שאנו מסופקים אם קרוב לבית ישראל או לבית עכום אמרי' כיון שזה בודאי שהרוב ישראל הם זה בעצמו מכריע שקרוב לבית ישראל הי' ה"ה בנ"ד אף שאם הי' ברור לנו שרוב העיר ישראל הי' אסור אף שרובא דעלמא עכו"ם הם מ"מ כיון שאנו מסופקים אם רוב העיר ישראל או עכום אמרי' כיון שעכ"פ רובא דעלמא עכום הם זה גופי' יכריע שרוב העיר עכום הי' ומותר וכ"ה בדברי הש"ך דסי' א' והתב"ש דסי' ס"ג ולענ"ד אפשר להעמיס כן בכוונת התב"ש שם סק"ד עש"ה וז"נ לפע"ד (ב) **(הג"ה מבן המחבר בהגהותי לח"ב סי' מ"ח פקפקתי ע"ז טובא מדברי התוס' בחולין דפ"ו וכתבתי דאין ראי' מדברי הרמב"ן הנ"ל דהוא סתם יינם דאינו אסור רק מדרבנן עש"ה. ועלה על לבי דאעפ"כ אפשר לדינ' צדקו דברי אאמו"ר הג' זללה"ה בכאן דהנה בעירובין ריש דף ל"ו אמרינן רבא אמר התם תרי חזקה לקולא הכא חדא חזקה לקולא ופרש"י וז"ל רבא אמר גבי נגע בא' בלילה אפי' יש שני כתי עדים חלוקות אחת אומרת שמת קודם שנגע בו ואחת אומרת שמת אחר שנגע בו ר"ע מטהר ואפ"ה ל"ת התם תרי חזקה לקולא ומש"ה אזלינן לקולא דאוקי תרי להדי תרי והעמד מח על חזקתו הא' כל הלילה וחי הוא ועוד העמד נגע על חזקתו הא' וטהור הוא הכא במתני' חדא חזקה דאיכא למימר העמד תרומה על חזקתו ומשום חדא חזקה לא מרעינן סהדי וכו' ע"ש אלמא דבתרי ותרי שני חזקות מכריע וכן העלה בס' ש"ש ש"ו פי"ז לפסק הלכה והנה הריב"ש בסי' תשע"ט הוכיח דשתי חזקות הוה כמו רובא ואאמו"ר הג' זללה"ה כ' בכוונתו דעכ"פ לא עדיפא מרובא וכמו דמוכח מראייתו של הריב"ש דנותנין עליו חומרא חיים וחומר' מתים וכבר האריך בזה בכמה תשוב' (דלא כיש מי שכתבו להיפך) ורמזו בקיצור בספרו ישרש יעקב ר"פ האשה שלום וא"כ גם רוב מכריע נגד תרי ותרי אף דתרי אנשים עדיפא מרובא אעפ"כ בתרי נגד תרי הרוב מכריע וא"כ מכ"ש לגבי רוב נגד רוב דרובא גרע מתרי הרוב הבא ממק"א מכריע לרוב של אחד מהם ואף דהתם השני חזקות מסיעות לתרי עדים לסתור דברי)** ועכ"פ נתברר דבנ"ד תלינין הקברות שעכום הי' ואין להם שכינת קברות ושרי לכ"ע וע' בתשו' הרשב"א ח"ג סי' שע"ח הביאו ביו"ד סי' שע"ד וז"ב ועוד יש טעם להקל בנ"ד דהא כאן הו"ל קבר המזיק לרבים מתרי טעמי דהא כפי הבא בשאל' דרך הרבים עובר סמוך לשם ובכה"ג הו"ל קבר המזיק כו' כמבואר בטוש"ע סי' שס"ד ועוד דהא מקום הזה מוקף בבתים מארבע רוחות בשני רוחות היא סמוך ממש לבתים ובשתי רוחות האחרות עכ"פ אין הפסק בין הבתים רק כשלשים אמות ובכה"ג הו"ל מזיק לרבים כמבואר באבל רבתי פי"ד ובירושלמי סוף נזיר הביאו הרמב"ן ז"ל בס' תה"א וע' בתוספת' פ"ק דב"ב ודברי הפ"מ בביאור הירושלמי תמוהים וכיון שהו"ל קבר המזיק הרבים הנה לשטת רוב הפוסקים מותר לפנותו פנוהו מקומו טהור ואף דאסור בהנא' מ"מ ה"מ בקבר בנין אבל בקברי' שבזה"ז הנה ל"מ לדעת הגרד"א בתשו' חו"י שהלכ' כד' הטור שאין דינם כקבר בנין ואין בהם רק איסור דרבנן משום כבודן של מתים כמבואר בסי' שס"ח זה לא שייך אחר הפינוי כמ"ש לעיל ועוד דהא בקדם הדרך או העיר להקבר מותר בהנא' כמבואר בירושלמי הנ"ל ובתה"א ובטוש"ע וא"כ בנ"ד דג"כ ספק היא אם הקבר קדום או לא א"כ כיון שאין בקברים שבזה"ז רק איסור דרבנן הו"ל ס' דרבנן ולקולא ואפי' אם נאמר כד' הש"ג דספיקא הוי אם כד' הר' ישעי' או כד' הטור אם יש בקברים שבזה"ז איסור הנאה דא' א"כ כיון שס' היא אם קדם הקבר או לא הו"ל ס"ס בדאוריית' וס' אחד בדרבנן וגם בזה אזלי' לקולא כמבואר בש"ך בדיני ס"ס אות ט"ו והיא מדברי האו"ה בענין ציר דגים ואפי' לגי' הרמב"ם שגורס קבר המזיק כו' מקומו טמא מ"מ הא כ' הכ"מ והב"י דמיירי במצא ג' קברים ומקומו טמא אשדה שסביבותיו קאי ומשמע מזה דמקום הקבר שפינהו מקומי טהור אף להרמב"ם וא"כ בנ"ד כבר נתברר דליכא למיחש לקברים אחרים כיון שמצאן רצופים כאשר הארכנו למעל' וא"כ במקום שפינהו אף להרמב"ם מותר ועוד דאף אם נאמר דלהרמב"ם אף מקום שפינהו טמא מ"מ פשיטא דאינו רק מדרבנן וכמו שפרש"י בסנהדרין שם וא"כ כיון שס' הוא איזהו קדם הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא סיומא דהך הנלע"ד בנידון השאל' הלזו באופנים שנתבארו בפתח דברינו הנה לענין דירת ישראל אין בזה שום פקפוק איסור וחששא כלל ומותר לעשות בה כל תשמישים שבעולם בלי שום מיחוש ולענין טומאת כהן אם כל העצמות אשר נמצאו והופנו הי' מונחים זה אצל זה בלי שום ריחוק כלל ג"כ פשוט לפע"ד דאף כהן מותר לכנוס בה אמנם אם הי' מרוחקים קצת זה מזה אלא שלא הי' הפרש ביניהם כשיעור אמה בין זה לזה הנה אף שלדעתי שגם בזה מותר לכהן לכנוס בה כאשר הארכנו בכמה צדדי היתר ברורים אמנם למעשה איניני מתיר באופן זה עד שיסכים עמי א' מחכמי הדור המפורסמים ואזי גם אני סניף להתיר: