בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה ריד
סקאלא יום ב' ח"י סיון תרל"ב לפ"ק.
שפעת שלום וברכה לכבוד אה' יד"נ הרב המופלג החריף ובקי מוה' יצחק ארי' לנדא נ"י מ"צ דק' טשארטקיב:
תמול הגיעני מכתבו ועל דבר שאלתו בעובד' דאתי קמי' שאדון נכרי הי' לו בבית נכרי א' פרה מבכרת ואמר האדון להנכרי שיוליך הפרה ליום השוק וימכרה בסך כך וכך וכן עשה הנכרי ומכרה לישראל בעד סך שאמר לו האדון והישראל לא ידע שהוא מבכרת וילדה זכר בבית הישראל ואח"כ נודע לו שהוא בכור ושאל את פי כ"ת אם הולד קדוש בבכור' וכ' כ"ת שלכאור' י"ל שכיון שאין שליחות לנכרי ואף נכרי לנכרי כמ"ש המג"א סי' תמ"ח דלא כהמ"ב א"כ לא קנה הישראל את הפרה והוא עדיין ברשות האדון המוכר ופטורה מן הבכור'. אמנם לאחר הדיוק ז"א שכיון שהשליח כבר מסר הפרה להקונה א"כ אף דאין שליחות לנכרי מ"מ קנה הישראל את הפרה וסברא זו מבואר בש"ך ח"מ סי' קכ"ו סקצ"ד ואף שבקצוה"ח שם סקט"ו חולק על הש"ך. הקצה"ח לשיטתו אזיל מ"ש ברס"י קכ"א סק"א אבל כ"ת כ' לדחות דבריו שדבריו יתכנו רק לשיטת הריטב"א הובא בשטה מקובצת בב"מ דע"א ע"ב בביאור סוגיות הש"ס שם אבל לשיטת התוס' שם ד"ה בשלמא וכ"ה שיטת הרשב"א הובא בש"מ שם בביאור ד' הש"ס שם עולה יפה פסק הש"ע והש"ך ריש סי' קכ"א דא"צ לומר והפטר רק הטעם בסיפא דלא הוי רבית גמור אף שהנכרי נפטר מטעם דכ' התוס' והרשב"א וכמ"ש בס' חו"ד סי' קס"ט סק"ח בביאור הדברים ואם כן לפ"ז לא צדקו ד' הקצה"ח דסי' קכ"ו סקט"ו מה שהשיג על הש"ך שם ואם כן בנידון דידן דכוותי' הוא ויש להולד קדושת בכורה וכ"ת האריך הרבה ואני קצרתי בדבריו וכ"ת שלח והציע דבריו אלה לפני הגאון אבד"ק לבוב והשיב לו בקצרה כפי ההעתק אשר שלח לפני שהוטבו דברי כ"ת בעיניו עד למאוד ותמה על הקצה"ח שבכ"מ החזיק בד' התוס' הנ"ל ולא זכר מ"ש הריטב"א. ובגוף הדין הסכים לד' כ"ת שקדושת בכור על הולד והוסיף ליתן טעם וז"ל ובאמת נלפע"ד בזה"ז כיון דדינא דמלכותא דינא ולא גרע עכ"פ מסטומת' דקני א"כ בודאי קנה הישראל אף שאין שליחות לעכו"ם עכ"ד הג' הנ"ל וכ"ת שלח כה"ד לפני ושאל חו"ד ולאפיסת הפנאי וגם לחולשת כחי אשיב בקצרה הנה אם ישראל קנה פרה מבכרת מנכרי רק בקנין סטומת' אי חייבת בבכורה לפמ"ש בס' מק"ח סי' תמ"ח דקנין סטומת' הוא רק בקנין דרבנן הי' אפשר להוכיח מפשטות ד' התוס' בבכורות רפ"ב דבכורות דאינה חייבת בבכורה ע"ש במ"ש התוס' דל"ת קנה מספק או מדרבנן קמ"ל דקנה ק"ג ע"ש. אמנם בתשו' רמ"א סי' פ"ז מוכח להדי' דבכה"ג חייבת בבכורה ובלא"ה ד' התוס' צ"ע דאף אי קנה מספק אמאי אינה חייבת בבכור' ובביאור הג' מהרי"ט אלגזי נדחק מאוד ע"כ לענ"ד דהפי' בד' התוס' הנ"ל דאי לא קתני חייבת בבכורה הו"א דקנה מספק או מדרבנן מש"ה קתני וחייבת בבכור' דהוא מיותר לגלוי ארישא דהא דקתני רישא קנה היינו שקנה קנין גמור וכיוצא בזה ואמר בכ"ד בש"ס ולעולם כל שקנה מדרבנן או מספק נמי חייבת בבכורה ודלא כהג' מהריט"א שנדחק אמנם כ"ז בקנה בקנין סטומתא אף שהוא רק קנין מדרבנן אבל אם קנה הישראל מנכרי בקנין שאינו מועיל בדינינו ומועיל רק בנימוסיהם אף שהג' בעל זכרון יוסף כ' בתשו' שבס' באר יעקב סי' ש"ך דבכה"ג חייבת בבכור'. הנה אישתמיט לי' ד' הרשב"א בתשו' המיוחסת סי' רכ"ה ודבריו בזה הובאו בקצרה בס' מח"א בה' קנין מעות סי' ט' בהג"ה ע"ש ועיין בגוף התשו' וימצא כמ"ש וצ"ל דקנין דבדיניהם אינו מועיל לענין בכורה כמו קנין שמצד המנהג כמ"ש בתשו' כנ"י סי' י"ד לפטור מבכורה וה"ה להיפך וכ"כ הג' מהרי"ט שם בפ"ב אות י"ז ד"ה והנה מורי ואף לד' הג' בעל עה"ג שמצדד לפטור מבכור' ע"י קנין שבדיניהם ומזה דן הג' בעל ז"י בקו' לחייב בבכור' ע"י קנין זה ובאמת קו' פריכא הוא דטעם העה"ג הוא כמ"ש בסי' ק"ב משום שאף שאין לגוי זכי' רק מצד נימוסיהם אף על פי כן פוטר מבכורה משום דעל כל פנים הוי יד גוי באמצע ופוטר מבכור' ונסתייע מד' פסקי מהרא"י סי' ק"ל אבל לחייב בבכור' על פי מה שיש לישראל קנין בצד דיניהם מבואר בתשו' המיוחסת דאינו מחויב בבכור' כנ"ל ובדבר השגות כ"ת ע"ד הקצוה"ח וגם הג' הנ"ל תמה עליו אני איני רואה לא השגה ולא תמי' דלע"ד אין הכרח מד' התוס' והרשב"א דב"מ הנ"ל דחולקים ע"ד הריטב"א הנ"ל וכ"מ מלשון הרשב"א שהובא במח"א ה' שלוחין סי' כ"ב דבעינן והפטר דוקא והוא כד' הרמב"ן שבש"ך סי' קכ"א ויפה כ' בקצוה"ח סי' קכ"ו דאם בסיפא הי' הגוי נפטר ע"י שהעמידו אצל הישראל הוי רבית גמור כיון שפטר הגוי על ידו ובחו'"ד סי' קס"ט הנ"ל נדחק מאוד ואף על פי כן הוצרכו התוס' והרשב"א לתירוצם משום דס"ל דאם הי' הישראל השני זוכה בהמעות מכח ישראל הראשון אף שהגוי לא נפטר מישראל הראשון בזה אף על פי כן הוי רבית גמור ובהא לא ס"ל כסברת הריטב"א דהא בהא תלי' דכיון שלא נפטר הגוי מישראל הראשון לא זכה הישראל השני בהמעות כיון שלא נתן הגוי המעות רק ע"ד שיהי' פטור ממלוה שלו כיון שבקושייתם הבינו שא"צ לזכיית הגוי כלל רק שהישראל השני הוא שלוחו של ראשון וזוכה לו א"כ כוונת הגוי לא מעלה ולא מוריד ולזה תירצו כמו שתירצו אבל לעולם דגם המה יכולין לסבור דכל שלא אמר הישראל בפי' והפטר לא נפטר כד' הרמב"ן אמנם אף לד' הש"ע סי' קכ"א דסתם ומשמע דאף בעכו"ם אצ"ל והפטר כמ"ש הסמ"ע והש"ך שם אינו מטעם שליחות רק מטעם ערבות כמ"ש הש"מ בב"מ דצ"ח וע' בנה"מ רס"י ק"כ ובסי' קכ"א סק"ד אבל בהא דסי' קכ"ו צדקו ד' הקצה"ח מאד דכיון דאין שליחות לנכרי אף אם כבר מסר ליד הישראל אינו כלום. וכדמוכח נמי מד' הש"ס דב"מ הנ"ל דפריך בפשיטות אלא רישא כיון דאין שליחות לנכרי כו' ואף שמד' המח"א ה' שלוחין סי' כ"ב משמע איפכא כמ"ש כ"ת ולפי החילוק שחולק שם במח"א אין ראי' מד' התה"ד סי' שי"ג לד' הקצוה"ח כמובן מ"מ גם המח"א לא החליט וע"ש בסוף דבריו מ"מ מד' הרמ"א שם סכ"ב שהביא התה"ד בסתם ושם מיירי שנתן לישראל שני לחלוטין ומבואר שלא זכה הישראל רק מכח תפיסה כמו בפירות דקל אבל לא מצד קנין ומשמע כד' הקצוה"ח (א) **(הג"ה מבן המחבר א) אולם בתשו' מבי"ט ח"א סי' קמ"ה מבואר כדברי הש"ך וז"ל שם דהא דאמרי' דאין שליחות לגוי היינו שאינו יכול לזכות לחבירו על יד גוי ולא לזכות הוא מחבירו על יד שליחות גוי ויכול לחזור וליקח מיד הגוי מה שנתן לו שיזכה בשביל חבירו אבל אם השליח הגוי עשה שליחתו ונתן לחבירו מה שנתן לו כבר זכה כיון שהגיע לידו ושליחות הגוי כמעשה קוף בעלמ' וכו' וה"ז כדברי הש"ך. אולם קצ"ע מ"ש המבי"ט שם אח"ז וז"ל וכן הא דאמרי' אין שליחות לגוי היינו בינו לבין ישראל אחר אבל ישראל שמנה שליח לגוי שיקנה לו או ימכור לו וקנה או מכר בין מגוי או לגוי בין מישראל או לישראל כיון שקנה או מכר כדין הראוי עם הגוי או עם ישראל הרי הוא קנוי לישראל המשלחו או לישראל הקונה וכו' וזה משמע אף שלא בא ליד המשלחו כלל וזה תימה ואפשר לדחוק קצת ע"פ דברי המח"א בהל' שלוחין סי' ט"ו ובס' נה"מ סי' קפ"ב סק"ב שהביא אאמו"ר הג' זללה"ה לעיל סי' רי"א דכסף אמרי' קבלת רבו גרמה לו וכעין זה כ' בתשו' פני יהושע ח"ב סי' כ"ז בד"ה אמנם. וכ' כן בשם תשו' הריב"ש סי' ש"ה דהגוי אינו עושה אז אלא מעשה קוף בעלמ' אבל לא זכיתי להבין דא"כ יסתור הריב"ש דבריו מ"ש בסי' ת"א שהובא בא"ח סי' ת"נ ס"י שאסור לישראל לקנות חמץ בפסח לעכו"ם במעות של עכו"ם ואין לפני תשו' הריב"ש לעיין בו וגם בעיני יפלא שהמח"א ואאמו"ר הג' זללה"ה שעסקו בתשו' הריב"ש הנ"ל שבסי' ת"א ולא העירו שבזה נסתר גם ההיתר שהמעות קונות מבלעדי שליחות וצ"ע. וכאשר עיינתי בתשו' המבי"ט הנ"ל ראיתי עוד מלתא דתמי' טובא דכ' שם דבאם הקונה מטלטלין מחבירו אמר להמוכר שלו שהוא ימשוך עבורו וכן עשה המוכר קנה הלוקח וכ' כן בפשיטות דמה לי אם עשה שליח לאדם אחר דיקנה עבורו או אם עשה להמוכר עצמו להשליח שיקנה עבורו עש"ה ואצלי אין זה אלא תימא ואיפכא שמענו מדברי הה"מ פ"י מה' עירובין ה"כ שכ' וז"ל אבל כשאמר ערב לי הרי הוא עושהו שלוחו לערב עליו וקונה פת מאחר ומערב לו אבל בפת עצמו לא שאין שליח קונה ומקנה וע' בתוי"ט בעירובין פ"ז מי"א בד"ה ומודים וראיתי בס' פ"ת סס"י ר' שהביא בשם ס' שער המשפט שתמה בזה על המבי"ט וכ' דתלי' בפלוגת' דרבוות' ואין ספר שער המשפט תחת ידי אבל מדברי הה"מ הנ"ל מוכח בהדי' דלא כדבריו וצריך עיון:)** ומצד תפיסה כהך דתה"ד נרא' דל"מ בנ"ד דל"ק התה"ד דמהני תפיסת הקונה במה דל"מ בי' קנין אלא כמו בהך דפירות דקל וכיוצא שהקנה המוכר להקונה עצמו וכן בהך דתה"ד שהוא עובדא דהגהת רמ"א סי' קכ"ב סס"ו וע"ש בקצוה"ח סק"ד ובסי' קכ"ג סק"א אבל בנ"ד שלא הקנה להלוקח כלום רק על ידי הנכרי וכיון שאין שליחות לנכרי גם תפיסה ל"מ ולא עוד אלא אפי' אם נאמר כד' הש"ך הנ"ל ולא כהקצוה"ח נראה דדוקא במתנה קאמר הש"ך כן אבל לא במכר כבנ"ד כיון דבמקח בעינן פסיקת דמים דוקא ואף שהמוכר שם הפסיקת דמים בפי השליח מ"מ כיון שאין שליחות לנכרי לא מהני וכ"כ הנה"מ בסי' קפ"ב סק"ב בפי' דאם מוכר שאמר לשליח קטן צא מכור והמשיך לאו כלום היא וע"ש בחידושים ע"כ לכאורה בנ"ד אין על הולד קדושת בכורה אמנם מצד אחר נראה דקדוש בבכורה דכיון שידע המוכר אחר כך שמכר הפרה בעד כו"כ ושתק זכה הלוקח במה שבידו מתורת מחילה וכמו בפירות דקל אליבא דכ"ע כשידע המוכר כמו בסי' ס"ו סי"ז ובסי' ר"ט ס"ד ועוד כיון דהמ"ב ס"ל דעכו"ם לעכו"ם הוי שליח אף שהמג"א חולק עליו מ"מ בש"ך ח"מ סי' רמ"ג סק"ה הביא ד' המ"ב בסתם וכ"פ בתשו' מהר"מ מינץ סס"י י' ה' וכ"מ מד' התה"ד סי' רצ"ט וד' הב"ש סס"י ה' תמוהים וכבר עמד עליו הקצוה"ח רס"י קפ"ח לזאת הדין כמו שפסק כ"ת ובהסכמת הגאון אבד"ק לבוב שהולד הזה היא קדוש בבכורה ושלום תורתו יוגדל כנפשו ונפש דו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל