בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה ריב
סקאלא יום ד' סיון תרל"ב
ושלום תנינא לכבוד מח' יד"נ הרב המאוה"ג החריף ובקי החכם השלם מוה' יחיאל מאיר הלוי נ"י אבד"ק מילניצא
היום הגיעני מכתבו והנה דחייתו ע"מ שהבאתי ראי' מש"ס דע"ז דע"א אינו רואה בו ממש דהא כ"ת חילק בין נכרי מישראל ובין נכרי מנכרי דאף אי נכרי מישראל א"ק בכסף מ"מ י"ל דנכרי מנכרי קונה ובזה שפיר הבאתי ראי' מש"ס הנ"ל דע"כ הסמך ראי' היא דמסתברא דכיון שרן נהגו כן הדין גם בדינינו וזה ראי' שלא כד' כת"ה ומ"ש כ"ת במכתבו הראשון דבנכרי לגבי נכרי ודאי דאזלינן רק בתר דיניהם דהא דב"נ נצטוו על הדינין היינו על דינין שלהם ולא על דינינו אם שמשמע כן להדיא ברמב"ם ספ"י מה' מלכים אבל בתשו' רמ"א סי' יוד מפ' להיפך ע"ש באריכות וכ"מ מדברי הש"ס ב"ק דל"ח ועיין בנמק"י ובחי' מהרש"ל ומהרש"א שם ואף שלכאור' בת ספתא פ"ד דב"ק מפ' שלגבי נכרי מנכרי אזלי' רק בתר דיניהם כבר הארכתי בתשו' זה שנים כבירים בתכלית האריכות ליישב לד' הרמ"א ואינו רוצה לכפול ועוד דבכ"ד לד' הריב"ש אם הנכרי השותף אינו קונה היא של הישראל לבד א"כ הדין הוא בין ישראל לנכרי שותפו ולא בין נכרי לנכרי וכיון שבשעת המקח הי' זכות להישראל שיהי' הפרה שלו לבד כמ"ש בתשו' המיוחסת סי' רכ"ה א"כ אזלינן בתר דינינו כמבואר בש"ס וכן כתב כ"ת בעצמו ובביאור תשו' המיוחסת הארכתי בכמה תשו' ואכ"מ והנה כ"ת במכתבו השני כ' ע"מ שכתבתי בשלהי תשובתי שבאם באפשרי להטיל בו מום ע"י נכרי עדיף כמ"ש הנו"ב סי' קצ"ב וכתב כ"ת שחוכך בזה כיון שהדין נוטה להתיר רק שכ"כ לרווחא דמלתא לא יתכן לגרום צב"ח אף ע"י אמירה לנכרי והנו"ב לא רצה להתיר בא"א מש"ה אין בזה משום צעב"ח כיון שעי"ז יוצמח לו היתר אכיל' ל"ש לאסור משום צב"ח כמ"ש באה"ע סי' ה' משא"כ בנ"ד שהיא רק לרווחא דמלתא עכ"ד והנה כיוצא בזה העיר הפמ"ג יו"ד בש"ד סי' כ"ד סק"ח ודחה עש"ה ובספר דעת קדושים הנדפס מחדש ממרן זצ"ל ועמד שם על דחיית הפמ"ג וראיתי בתשו' ח"ס שבסס"י שי"ב כ' לעשות כהמצאת הנו"ב שהגוי יחתוך אזנו וכן בסס"י שי"ז כ' סתם אמנם בסס"י שי"ד סיים וז"ל אמנם לגרום ע"י גוי להטיל בו מום שקרוב לודאי שאין בו קדושת בכור ורק ליתר שאת ומהיות טוב אפשר להתיר ובאופן שלא יהי' בו צעב"ח בכך כו' ע"ש ומבואר כד' כ"ת שכיון שהיא רק משום מהיות טוב ע"כ התנה שתיא רק באופן שלא יהי' צעב"ח בכך אמנם רחוק לצייר עשיית מום שניתר בזה"ז על ידו בלי צעב"ח אמנם בנ"ד אף שלפ"ד מהרא"י ומ"ב וצ"צ ועה"ג נלפע"ד ברור להתירו מ"מ הי' לבי מהסס קצת ע"פ ד' הרשב"א במיוחסת הנ"ל והנה הרבה טעיות נפלו שם בתשו' הנ"ל כאשר יראה המעיין והארכתי בכ"מ בביאורו והנה באמצע התשו' שם כ' וז"ל ואותו שאמר שם ישראל שנתן מעות לגוי בבהמתו בדיניהם אף על פי שלא משך קנה משום דבתר דינא דאורייתא שדינין להו דלמא התם במקום שאין מנהג ידוע לאוקמי אדינייהו למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ואי נמי (לפנינו אי' ואין נראה וברור לפע"ד דט"ס היא וצ"ל כמ"ש) שנהגו לקנות במשיכה ואפ"ה קאמר ר"ל דישראל הקינה מהם בכסף ולא משך חייב בבכור' כיון דמדאורייתא קני לי' ישראל קמה לה ברשותי' משעת מתן מעות וחייבת בבכורה וכו' ע"ש ומבואר מדבריו דאף שהבהמ' הי' מתחלה של הנכרי וגם עתה היא של הנכרי בדיניהם דבדיניהם אין כסף קינה רק משיכ' ואף על פי כן לר"ל דס"ל דבדינינו ישראל מנכרי קונה בכסף חייבת בבכור' וש"מ דכה"ג לא לא מקרי יד נכרי באמצע ואם שי"ל שהרשב"א לא החליט כנראה קצת למעיין בדבריו מ"מ ספיקו של הרשב"א חמור בפרט בנושא חמור כזה נגד כל האחרונים בפרט שלא הביאו דברי הרשב"א אלו כלל אלא שיש בנ"ד כמה סניפים להקל ומ"מ לאו דבר פשוט היא להקל לזאת כתבתי דאם באפשרי שיטילו בו מום ע"י נכרי עדיף טפי ופשיטא לי דבכה"ג ל"ח לצעב"ח דכל שהיא צורך האדם יהי' לאיזה ענין שיהי' ל"ח לצעב"ח דהא מוליכין משאות גדולת ע"ג סוסים וכדומה ורצין בהם כרצונם אף לטייל בעלמא ולית דחש לצעב"ח וכמ"ש בזה בפסקי מהרא"י סי' ק"ה וכן כתב מרן זצ"ל בחיבורי הנ"ל וז"ל וכל שיש אפשרות שיסובב עי"ז שום תועלת אדם או שום הפקת רצון אדם גם אם רצונו בזה אינו על פי משקל הצטרכות ותועלת רק רצון בלי טעם נכון ג"כ נפקע עי"ז חשש קפידת כב"ח ועכ"ז נכון להבחין לחוש שלא לצער בע"ח בחנם לגמרי וכו' ולזה אין השו"ב מבחינים כלל ומריטתן ומורטין יותר מכדי ההצטרכות כיון שהותר גם לצורך כ"ד וחשש רחוק כו' ע"ש הבאתי דבריו כי אולי אינו תי' כ"ת ואתו הבחירה בזה יותר מזה לא יכולתי להאריך. ושלום שנית כנפשו ונפש מחו' דוש"ת:
שלמה במוהר"י זללה"ה.