אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה ריא

תשובה רי

סקאלא יום א' יוד סיון תרל"ב.

שפעת שלום וברכה לכבוד יד"נ ומח' הרב המאוה"ג החריף ובקי החכם השלם מ' יחיאל מאיר נ"י אבד"ק מילניצא

ע"ד שאלתו בנכרי א' שנתן מעות לישראל לקנות בהמות ולמכרן למחצית שכר ונמשך המסחר איזה זמן ובתוך כך קנה הישראל פרה מבכרת מנכרי אחר ממעות השותפות לצורך השותפות שלו עם הנכרי שותפו והפרה ילדה בכור וכ"ת האריך לצדד היתר ושאל חו"ד הנה כל אריכות של כ"ת נכלל בד' המח"א ה' שלוחין סי' ט"ו וסי' ט"ז אלא שהמח"א כ' סס"י ט"ו דכ"ז לד' רש"י דס"ל דנכרי קונה בכסף אבל לד' ר"ת דאינו קונה רק במשיכה א"כ אין שליחות לגוי וכ"ת כ' דאף לד' ר"ת דוקא גוי מישראל אינו קונה בכסף אבל גוי מגוי שפיר קונה בכסף לכ"ע ואם כן לכ"ע קנה הגוי שהוא בעל המעות עכ"ד וליתא לפע"ד וראי' מש"ס דע"ז דע"א דקאמר תדע דהני פרסאי וכו' וע"ש ברש"י ותוס' ש"מ דאין לחלק אמנם שאלה זו כדמותה כצלמה באתה לפני בשנת תר"ח וכתבתי בזה תשו' ארוכה ולא אכפיל רק ארמוז בקצרה בראשית הבאתי ד' הריב"ש סי' ת"א שהובא בב"י ורמ"א בא"ח סי' ת"ן ס"ו ומבואר שם שכיון שאין שליחות לנכרי נשאר המקח של הישראל השליח כמ"ש המג"א שם סק"י וכ"כ בתשו' צ"ץ סי' ס"ד לענין בכורה שהי' עובדא כעין נ"ד ואף שהצ"צ הקיל שם למעשה דכיון ששיעבודא דגוי היא על הפרה הוי יד גוי באמצע כמו בבהמות ארנונא ומקבל צאן ברזל כבר השיגו עליו הג' בעל זכרון יוסף בס' באר יעקב והג' מהריו"ט אלגזי בביאורו להרמב"ן להלכות בכורות פ"ב על פי ד' התוספות ב"מ ד"ע ופסקי מהרא"י סי' ק"ל ואמנם העירותי שם לתמוה ע"ד הריב"ש והצ"צ והמג"א דאף אי הנכרי השותף ל"ק משום דאין שליחות לנכרי מ"מ כיון שהשליח לא כיון לקנות לעצמו רק להנכרי והנכרי ל"ק גם הוא ל"ק ונשאר של נכרי המוכר והבאתי ד' רש"י פ"ק דב"מ ד"ח ודברי רש"י ותוס' בביצה דל"ט ע"ב וכתב שם ליישב ע"פ דברי הראשונים שכתב דבד"א מקנה אין צריך כוונה והבאתי שם ד' הנה"מ סי' ר' סקי"ד ולכאורה תליא בשני הדיעות שבש"ע סי' ר' וכתבתי די"ל דכה"ג דנתכוין לקנות עכ"פ לחבירו וחבירו ל"ק קנה הוא לכ"ע בד"א מקנה ומש"ה א"ש ד' הריב"ש ומג"א וצ"ע הנ"ל אמנם הבאתי דברי התוס' בב"ק דק"ב ע"ב דמבואר דמספקא להו בכה"ג דלא קנה המשלח אי קנה השליח לעצמו הואיל ולא נתכוין לקנות לעצמו רק להמשלח וקצת נראה דמסתבר להו דל"ק אלא חוזר למוכר וא"כ אף שמד' הריב"ש והצ"ץ ומג"א נראה דפשיטא להו דבכה"ג קנה השליח אין ודאם מוציא מידי ספיקם של רבותינו בעלי התוס' וא"כ אם נאמר דל"ק השליח ל"מ לפ"מ דפשיט למו להריב"ש שם בסוף דבריו דאם נאמר דל"ק גם השליח חוזר המקח להמוכר כמו במוכר ישראל היכא דל"ק המשלח כמבואר בתוס' הנ"ל דלפ"ז בנ"ד כיון שהמוכר הי' נכרי א"כ הוא שותף בהפרה ושותפ' נכרי פוטר מבכורה אלא אפי' לפ"מ שהשיג המל"מ רפ"ד מה' חמץ על הריב"ש וכתב דכיון שהי' המוכר נכרי אינו חוזר להמוכר כיון דנכרי מכי שקיל זוזי נסתלק והוי הפקר כהך דינא דפ' חזקת מ"מ שותפת הפקר נמי פוטר מבכור' והארכתי שם מאד בזה ואם כי התוס' הנ"ל לא הכריעו אם בכה"ג קנה השליח או לא מ"מ בעובדא דידי' הנ"ל הי' העובדא שהישראל מכר הבהמ' לנכרי אחר בקנין כסף קודם שילדה בכור ע"כ העלתי להתיר מטעם ס"ס דשמא המחצ' של הנכרי השותף ל"ק השליח ופטור מבכור' משום שותפת נכרי המוכר או שותפת הפקר כנ"ל ואת"ל שקנה השליח הכל שמא הלכה כרש"י וסייעתו דנכרי מישראל קונה בכסף עכת"ד שם ואז לא הי' ת"י ספר מחנה אפרים ושלחתי תשובתי אז להגאון מהרש"ק ז"ל מבראד ואח"כ עלה בלבי פקפוק על היתר ס"ס הנ"ל דהא בעינן דוקא שנודעו שני הספיקות ביחד כמ"ש רמ"א סי' ק"י אמנם מהא לא תברא כיון שקודם שנולד הס' השני לא הי' אז נ"מ כלל הוי כנודעו שני הספיקות יחד כמ"ש המג"א סי' תל"ט סק"ג והנה הגאון הנ"ל השיב לי באריכות ותו"ד היא שמה שתמהתי ע"ד הריב"ש וצ"ץ ומג"א מדברי התוס' הנ"ל דחה תמהתי וכתב שאין להקל נגד האחרונים הנ"ל אמנם התיר מטעם היתר הצ"ץ סי' ס"ד הנ"ל ודחה תמיהת הגדולים הנ"ל מעל הצ"ץ ודבריו נדפסו בתשו' טט"ו שלו בסי' רס"ט ובבא דבריו אלי לא מצאתי בהם נופש לנפשי כאשר יראה המעיין אמנם יען שדברי הי' נראין בעיני נכונים ועל כל פנים הגאון הנ"ל הסכים עמי למעש' התרתי הבכור הנ"ל אמנם כמדומ' לי שלא התרתי רק באופן לעשות בו מום מקודם ע"י נכרי ולהתירו ע"פ בד' שלשה ע"ד המבואר בתשו' נו"ב מה"ת סי' קצ"ב והנה בנידון כת"ה אף שלא מכרו הישראל אחר כך לנכרי כלל אכתי איכא ס"ס הנ"ל דהא לד' רש"י דס"ל דנכרי קונה בכסף ודאי דקנה הנכרי השותף המחצ' שלו אף שאין שליחות לעכו"ם דהא הישראל קנה הפרה ממעות השותפות לשם שותפות ובכה"ג לדברי רש"י אין צריך שליחות כלל דמעותיו הם קונים וכן כתב הנה"מ סי' קפ"ב ססק"ב ואחר שבא לידי ס' מח"א ראיתי כן במח"א ה' שלוחין סי' ט"ו וכ"כ גם כ"ת והדברים ברורים מן הש"ס דקידושין דקאמר כסף קבלת רבו גרמה לו וע"ש בר"ן ובראשונים וע' בקצה"ח סי' קנ"ג סק"ה ובסי' קצ"ה סק"ט וא"כ גם בנידון כ"ת יש ס"ס הנ"ל אמנם אחר שהגיע לידי ס' מח"א הי' לבי מהסס דכיון שהמח"א סי' ט"ז חיזק ד' הריב"ש נגד דברי התוס' דב"ק הנ"ל לדבריו אין כאן ס"ס אמנם עתה שעוררני כ"ת ראיתי לצרף סניף גדול לה תר דהא דברי הגאון בעל עה"ג בתשו' סי' ק"ב דאם מכר לנכרי פרה מבכרת דאף שלא עשה הנכרי קנין המועיל בדינינו מ"מ אם הקנין מועיל בנימוסיהם מועיל להפקיע קדושת בכור' והוציא כן מדברי מהרא"י בפסקיו סי' ק"ל שכתב דאי' בתוס' פא"נ דאף דאית לי' להגוי צד זכי' בגזל הוי יד גוי באמצע ופטור מבכור' ומזה למד העה"ג דכ"ש אם יש להגוי זכי בנימוסיהם והביא שם דברי המ"ב סי' ל"ה דאף שכתב שלבו מהסס לסמוך ע"ד מהרא"י הנ"ל יען לא נמצא כן בתוס' שלפנינו מ"מ היכא שיש להגוי זכי' בנימוסיהם נראה דמקרי שפיר יד גוי באמצע אלא שעה"ג מפקפק דאולי ל"ק מהרא"י והמ"ב רק באופן שהי' הבהמ' תחלה של נכרי משא"כ כשהית' מתחל' של הישראל כמו שחילקו התוס' בב"מ ד"ע ע"ב בד"ה ואי לא משכח והביא מהרא"י דבריהם שם והנה הגאון בעל עה"ג שלח דבריו לחותנו הג' בעל צץ וחותנו השיב לו בתשו' צ"צ סי' ס"א דאף שהוא פוסק דאף אי היתה הבהמ' מתחל' של הישראל ומכרו להנכרי באופן של"ק הנכרי בדינינו אמנם הוא גברא אלמא וא"י הישראל לדחותו מן הבהמ' מחמת אלמותו של גוי מקרי יד נכרי באמצע לפטור מבכורה וחיזק דברי מהרא"י גם מן הש"ס דחולין דל"ט וע"ש בתשו' צ"ץ ס"ב אלא שכ' דנרא' לו דעדיף אלמותו דגוי ממה שיש לו זכות בנימוסיהם ע"ש אמנם לפע"ד דד' עה"ג נכונים וד' הצ"ץ בזה תמוהים וע' בה"ה פ"ד מה' חמץ ה"ד סי' ת"מ סק"ח ובאחרונים שם ואם כן ק"ו שדן העה"ג היא שריר וקיים אלא שמטעם אחר החמירו שם בתשו' עה"ג וצ"צ דשם לא קנה הנכרי הבהמ' ע"ד שיהי' שלו לחלוטין רק קנה בדבר מיעט בכדי להפקיע קדושת בכור' ובכה"ג אינו מועיל קנין בדיניהם וגם בדרך זה לא מהני המכיר' גם בדיניהם ע"ש ואם כן בנ"ד דודאי בדיניהם יש להשותף הגוי חלק בבהמ' זו מקרי שפיר יד גוי באמצע לפטור מבכור' לכ"ע דהא בנ"ד הבהמ' הית' מתחל' של נכרי ואחר שקנה ממנו הישראל יש גם כן זכי' לנכרי השותף חלק מחצה בדיניהם בכה"ג שפיר מקרי יד נכרי באמצע ופטור' מבכור' ויש לי עוד בזה להאריך אמנם מחמת תשית כחי ורב טרדותו לקצר אני צריך ומ"מ אם באפשרי לומר לנכרי שיעש' בו מום ולהתירו על פי ב"ד שיושחט על ידי מום זה כהמציא' הנו"ב הנ"ל יש לעשות כן ובאם אינו באפשר' אם דעת כת"ה מסכמת להיתר גם דעתי מסכמת מטעמים הנ"ל להיתר ויצאו דברינו בהיתר ושלומי יוגדל כנפשו ונפש מחו' דוש"ת. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה