בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה רי
סקאלא יום ו' עש"ק ך' טבת ת"ר לפ"ק.
שפעת שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי מ' ישראל יהודא ליב נ"י אבד"ק טשטאווא.
מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו ב"א שנולד לו בכור מבהמה שלו ונתן הבכור לכהן ומסרו הכהן לנכרי שירעהו תוך בהמותיו ובקשוהו הנכרי שימכרנו לו והשיב לו הכהן שאסור למכרו וגם לשחטו עד שיתהוה בו מום ואחר כך סירסו הנכרי ולפי הנרא' שנתכוין הנכרי לסרסו בכדי שיוכל לחרוש בו והנכרי אומר עכשיו שהכהן ציוהו לסרסו והכהן מכחישו והנה ר"ד כ"ת דאין להחמיר בנ"ד על פי ד' תשו' ח"י הובא בפ"ת שם שכ' דהא דכ' רמ"א בסי' שי"ג ס"ג דאם הטיל בו השומר מום מותר זהו דוקא במום אחר אבל לא במום דסירוס דהא מד' הא"ז שהובא בש"ך שם סק"י משמע איפכא ע"כ כ' לחלק דלא החמיר הח"י רק במסר להנכרי בהמה מעוברת משום שדרך לסרס הולד סמוך ללידה ולא במסר לו הולד עצמו והנה מל' הח"י שהביא הפ"ת ל"מ כן אלא שגם אנכי דחיתי ד' הח"י משום ד' הא"ז הנ"ל גם מ"ש כ"ת שאין להחמיר משום שאומר הנכרי שהישראל צוהו דל"מ לד' הט"ז סק"ד אלא אפי' לד' הש"ך סק"ד כאן ליכא אומדנא דשפיר י"ל דסירסו בכדי לחרוש בו גם זה נכון ומצד מה שהחמיר הט"ז סק"ה בכהן כ' רו"מ דזהו בשאר מום אבל במום דסירס גם הכהנים לא חשודי כיון שיש בזה לאו דבארצכם ל"ת ומיושב בזה קו' הט"ז על הרמ"א משום דמקורו מא"ז ושם בסירוס מיירי הנה תירוצו ליתא דהא רמ"א סתם וכ' דהטיל בו השומר מום דמשמע איזה מום שיהי' אמנם בלא"ה תמהתי בתשו' על הט"ז דמנ"ל דרמ"א מיירי אף בכהן ובפרט דמקורו מא"ז ושם העובדא הי' בישראל אמנם בעיקר הדבר מ"ש דבמום דסירוס אף כהנים לא חשודי מטעם הנ"ל יפה כיון וכן כתבתי בתשו' להרב ממילניצא בשנת תרכ"ח והרביתי בטעמים נכוחים ולא רציתי להאריך. אמנם אחר כל הצדדים להקל הלא דברי הש"ע ס"ג שהיא מתשו' הרא"ש היא להחמיר וכבר עמדתי בתשו' הנ"ל דלכאורה ק' טובא דדברי רמ"א בהג"ה שם שהם מד' הא"ז הם סתירה מפו' לד' הש"ע שם שהוא מתשו' הרא"ש והש"ך סק"ו נרא' שהרגיש בזה לכן כ' דטעם ההיתר של רמ"א היא דאדרבא רוצה שלא ישחטוהו כו' וזה החילוק שבין דין המחבר ובין דין הרמ"א אמנם באמת טעם זה לא נאמר לא בא"ז ולא בפסקי מהרא"י. והנה גם שחילוק הט"ז סק"ב קשה דהא סירוס נקרא מחוסר אבר כמבואר מד' רש"י בע"ז דנ"א סע"א וע"ש בחי' מהרש"א ומקור ד' הרמ"א הוא מד' הא"ז ושם בסירוס מיירי וא"כ בין לחילוק הט"ז ובין לחילוק הב"ח שהובא בש"ך סק"ה תיקשי דרמ"א כ' דבריו ע"ד המחבר בש"ע והיא סתירה ממש וע"כ החילוק בין ד' הש"ע לד' רמ"א היא דהש"ע מיירי בגילוי דעת של הישראל שלא יושחט בלא מום כמ"ש שם הרא"ש בתשו' והב"ח שהובא בש"ך שם אבל הא"ז ורמ"א מיירי בלא ג"ד הישראל וזה החילוק בין ד' המחבר לד' רמ"א וא"כ בנ"ד שהי' ג"ד של הישראל אסור כנ"ל וחוץ מזה יש כאן צד להחמיר כיון שכ' כ"ח שהכהן הרשה להנכרי שיחריש עמו כי לא ידע שאסור לחרוש בבכור וכיון שידוע שדרך לסרסו קודם החרישה הוי כאלו צוהו לסרסו כעין מ"ש בתשו' ח"י הנ"ל ואף שנתבאר שד' הא"ז הם נגד ד' הח"י מ"מ בנ"ד י"ל דגם הא"ז מודה כיון שהישראל הרשהו לחרוש בו וידוע שהכל מסרסי' הבהמות קודם החרישה וע' בב"י לטאה"ע בסי' ה' מ"ש בשם הגהמ"יי ומ"ש הב"י שם ע"ז אמנם למכרו לאחרים שהם ישחטו על מום זה יש לסמוך בכה"ג ע"ד הלב"ש בח"ד סי' קי"ב שמתיר אמנם היא אסור לאכול ממנו דלא כמ"ש הלמ"ש שם ס"ק רכ"ו דלד' הפמ"ג הוא בעצמו ג"כ מותר לאכול הימנו כשלא סירסו בעצמו ודבריו תמוהין דהא הפמ"ג הביא שם ד' הב"ש סס"י ה' שאסר ואף דהפמ"ג שם פקפק עליו היינו על מה שהביא ראי' ממבטל איסור ע"ז דחה דבסירוס לא אהני מעשיו לשחיטה אבל לדינא מודה להב"ש כדהביא שם הפמ"ג בעצמו מלשון הש"ס ב"מ ד"צ דקאמר ימכרנו לשחיטה אבל לדידי' לא ועוד דכאן בבכור ודאי דאם נתיר לו לשחיטה אהני מעשיו אמנם לאחרים מותר כנ"ל ואף שכ' הפמ"ג שם דלד' התב"ש אף אם אמר לנכרי לסרס אסור גם לאחרים כאן לא אמר בפי' ודומה להא לאבוה דשמואל כמ"ש התב"ש ועוד דד' הפמ"ג להפוסקים כר' חדקא ורה"פ ל"פ כמותו ועוד דבתשו' פ"י ס"א חיו"ד סי' ג' כ' דלפ"ע לנכרי לא הוי רק דרבנן ואם כן אף להתב"ש מותר לאחרים ולענין אם צריך למכור לאחר בזול כמו שהי' שוה קודם שנסתרס והומם או כמו שהוא עתה תליא במחלוקת שבין הש"ך סי' צ"ט סקי"ב והכו"פ שם ובין הפר"ח שם וע"ש בפמ"ג זהו חו"ד ומחמת חולשת כחי לא יכולתי להאריך יותר תרב הצלחתו והרמת קרנו כנפשו ונפש הדו"ש. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל.