בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה רט
סקאלא יום ד' אדר"ח תמוז תר"ל לפ"ק
שפעת שלום וברכה לכבוד הרב המופלג החריף ובקי מוה' יוסף בורשטין נ"י אבד"ק זבריזא:
ע"ד שאלתו באשה אלמנה א' שמכרה פרה מבכרת שלה לנכרי כדי לפוטרה מן הבכור' והמכיר' הי' בכסף ובמשיכ' והפרה נשארה אח"כ בבית האשה ואחר זמן מכרה האשה הנ"ל הפרה לישראל אחר וקבלה ממנו כל המעות וגם הלוקח קיבל הפרה לביתו וכשנודע הדבר להנכרי הלך אצל האשה ואמר לה א"כ למה תחזיק אצלך הדרויף שנתתי לך והחזיר' לו האלמנה כסף הדרויף ואחר כל זה ילדה הפרה בכור בבית ישראל הקונה. ושאל כ"ת חו"ד בזה והנה יען שלבי בל עמי מחמת כמה סיבות שונות אשיב בקצרה הנה מצד מה שהחזיר' האשה הדרויף להנכרי אין להחמיר בדיעבד מתרי טעמי חדא דרוב הפוסקים ס"ל כר"ת דנכרי מישראל אינו קונה בכסף רק במשיכ' וה"ה ישראל מנכרי כמ"ש בתשו' מהר"מ מינץ סוף סי' ה' ובתשו' רמ"א סי' פ"ז והש"ך בח"מ ריש ס"י וסוף סי' קצ"ד והגרא"ו בהגהותיו שם. ומ"ש בתשו' מאיר נתיבים סי' ל"ט בפי' תשו' מהר"מ מינץ דבריו אינם מוכרחים למעיין שם והעיקר דלפי הסכמת רה"פ יש לסמוך על דעת ר"ת בדיעבד כמ"ש מהר"מ מינץ בסי' ה'. שנית דהנכרי לא כיון להקנות בקבלת הדרויף וגם האשה לא נתכוונה לקנות רק הי' בחזרת חזרה ואינו כלום וכ"כ בתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' כ"ח וע' בנה"מ סי' ר' סקי"ד אמנם מצד שאחר שמכרה הפרה לנכרי חזרה ומכרה אותה לישראל אחר דא עקא דכיון שנשארה הפרה בביתה במשכון או בפקדון המכירה שמכרה אחר כך לישראל קיימת כמבואר מדברי הרמ"א בהג"ה באה"ע סי' כ"ח סי"ב והוא מתשו' מהרי"ו סי' קל"ח דמדמי לה להפקעת הלואתו וע' בט"ז יו"ד סי' ק"כ סקי"א ובתומים סס"י ע"ב סקנ"ז ועיני כ"ת שפיר חזי בש"ע של הג' מוהר"ז מלאדי סי' ת"מ סקי"א שכ"כ בד' הט"ז שם שמה"ט יוכל למכור פקדון חמץ של נכרי ונרא' שט"ס נפל שם וראייתו היא מד' רמ"א הנ"ל ומתמ"ח שם סקכ"א אמנם כ"ת נסתפק משום שבמק"ח שם סי' ת"מ סק"א כ' טעם אחר על הא דיכול למכרו שם וש"מ דלא ס"ל הכי ולענד"נ דהמק"ח לטעמי' אזיל שכ' בספרו נה"מ רס"י שמ"ח שכ' ליישב ד' הרמ"א בהג"ה סי' כ"ח ס"א דאף שכ' המג"א סי' תרל"ז סק"ג בשם ס' יראים דאף אי גזל נכרי מותר לא הוי שלו מ"מ בקידושין לא בעינן שיהי' שלו אלא שהמציא לה הנאה ע"ש ואם כן בנ"ד לא איכפת לן כיון שהפרה לא נקנית להישראל אמנם דברי הנה"מ תמוהין מאד וע"ש בס' אבני מלואים סק"ג וסק"ד וגם מד' הרמ"א סי"ב הנ"ל מוכח דלא כנה"מ דלדבריו אף אם קידשה היא במשכון עכו"ם שבידו מקודשת וברמ"א מבואר להיפך וכבר עמדו החמ"ח והט"ז שם ע"ד הרמ"א והב"ש שם סקל"א כתב דהרמ"א מיירי שאמר לה שהיא משכון ואין רצונו להחזיק במשכון ולדברי הנה"מ אכתי תיקשי מ"ש רישא ומ"ש סיפא דהא גם ברישא יכולה היא להחזיק במשכון מצד הפקעת הלואתו והוא המציא לה הנאה זו א"ו דבקידושין לא מהני וצריך שיהי' שלו ממש וע"כ בסיפא דמכרו המלוה לאחר והאחר קידש בו אשה דמקודשת היא משום שהמוכר עצמו כיון שמכרו א"כ ודאי דרצה להפקיעו מהנכרי וזכה בו מדין הפקעת הלואתו ואיתא במכירה וברישא היא מטעם שכ' הב"ש דלא רצה להחזיק במשכון וע' בנה"מ סי' ע"ב סקנ"ב ועכצ"ל דאף אי המהרי"ו וס"ל כס' יראים וע' במלחמות ר"פ לולב הגזול דוקא בגזילת נכרי אף אי מותר לא הוי שלו משא"כ בהפקעת הלואתו מקרי שלו ממש וכ"מ מד' התוס' בב"ק ריש דקי"ד ומד' הרא"ש שם דאל"כ אין התחלה לקושייתם אמנם אף אם נאמר דספיקא דמהרי"ו לא ס"ל כס' יראים מ"מ אכתי לא יצא מידי ספק בכור כיון דרמ"א בהג"ה פסק בסתם כמהרי"ו ול"מ דאסור לשחטו תם אלא אפי' לומר לנכרי להטיל בו מום אף אם נאמר בהחלט דהטלת מום בבכור בזה"ז אינו רק איסור דרבנן וכ"ש ע"י נכרי דודאי אינו רק איסור דרבנן וע' בהרא"ש בב"מ ד"צ ע"ב מ"מ ל"מ דאסור לכתחלה לומר לנכרי שיטיל בו מום דהא אסור לעשות ספק דרבנן בידים כמ"ש הפוסקים אלא אפי' אם כבר עשה בו נכרי מום ע"י אמירת ישראל לא מהני להתיר בספק דרבנן אף דעכשיו היא רק איסור דרבנן משום קנס ל"א בכה"ג סד"ר לקולא כיון שהספק נולד בדאוריית' קודם שנעשה דרבנן וכבר נודע הספק קודם שנעשה דרבנן ל"מ לכ"ע וכן מבואר בפי' בפסקי מהרא"י סס"י קס"ט בדין זה ממש ותמהני על המל"מ בפ"ו דבכורת שהביא ד' מהרא"י סי' הנ"ל ואחר כך פלפל בזה בעשה מום בס' בכור אי מותר מטעם סד"ר והעלה לאיסור ולא הביא שמפ' כן בד' מהרא"י הנ"ל אמנם זה עשרה שנים השבתי להקל בכיוצא בזה אלא ששם נמשכתי אחר ד' הנה"מ הנ"ל אמנם הוספתי עוד כמה טעמים להקל אלא שבנ"ד שחוץ מזה הנה בנ"ד יש עוד צד להחמיר דהא לד' הרמב"ם שינוי רשות ואחר כך יאוש קונה והובא דעתו בש"ע ח"מ סי' שנ"ג וסי' שנ"ו ואף דהרמ"א הביא ד' החולקים וסיים וכנ"ל להורות וגם הש"ך הכריע כהחולקין מ"מ אכתי ד' הרמב"ם וסייעתו היא סניף להחמיר ובנ"ד אחר שקיבל הנכרי האדראף בחזרה ודאי איאושי מייאש מן הפרה דנכרי מכי מטא זוזי לידי' איסתלק והוי כמו ס"ס לאיסורא וע"ש בס' מל"מ וגם בנ"ד כיון דדעת האשה היתה להחזיר האדראף להנכרי כמו שעשתה אחר כך באמת א"כ אף שרצתה לגזול הפרה מהנכרי ולשלם דמים אין בזה איסורא לכ"ע כמ"ש הג' מהר"ז שם דלא תחמוד ודאי רק לישראל נאמר ולא בשל נכרי וכנלע"ד ראי' לזה מד' התוס' בב"ק דקי"ג ע"ב ד"ה הכי קאמינא ע"ש היטב (א) **(הג"ה מבן המחבר א) בס' פמ"ג באו"ח סי' תר"ד במ"ז ססק"א נסתפק בזה. אולם בקו"א להמקנה בסי' כ"ח כ"כ בפשיטות משום דלא תחמוד לרעך כתיב ונכרי לא מקרי רעהו והביא דברי התוס' ב"ק שהביא אאמו"ר הג' זללה"ה ועלה על לבי להביא ראי' לזה מש"ס חולין דל"ט ע"ב דאית' שם אמר ר"א ברי' דרב אויא לרב אשי לר"א יהיב לי' זוזא לטבחא ישראל מאי א"ל חזינן אי אינש אלמא הוא דלא מצי מדחי לי' אסור ואי לא א"ל רישך והר וכתב רש"י דאפי' למ"ד מעות בנכרי קונות (וכשיטת ר"א בע"א) מיהו ישראל קא שחוט מסלק לי' לכותי ואינו נעשה שלוחו דא"ל לא לעותי שתפתיך וכו' וקשה דהא הטור בח"מ סי' ר"ז ובהגהות רמ"א שם הביא בשם רש"י במטלטלין לא מהני ג"ד אלא ש"מ דשאני הכא לגבי נכרי כיון דנותן לו המעות בחירה מותר ליקח ממנו החפץ משום דאין בו רק משום לא תחמוד ול"ש בנכרי אמנם לפי מה דכ' הב"ח שם וכן הביא בס' פ"ת שם בשם שו"ת פרי תבואה דזה הוי רק ספק אי מהני ג"ד במטלטלין ואין להוציא מיד המוחזק ועוד כתבו האחרונים דבאומדנא דמוכח טובא לכ"ע מהני אף במטלטלין וא"כ אין ראי' מכאן ואדרבה לכאורה מוכח איפכא דל"ל לרש"י הטעם דלא לעותי שתפתיך ת"ל דבלא"ה מצי לסלק את הנכרי אולם שבתי וראיתי דלק"מ דהנה בס' לב ארי' הקשה על רש"י שכ' שם שני פעמים ואינו נעשה שלוחו הא לר"א דס"ל זה מחשב וזה עובד אין הטעם משום שליחות דהא יליף מפנים דהבעלים מפגלין והתם לאו מטעם שליחות אם כהני שליחא דרחמנא נינהו (ומה שהקשה שם דהא קי"ל אין שליחות לעכו"ם אפי' לקולא לק"מ דהא דעת רש"י דיש שליחות לעכו"ם לחומרא אפי' בכל איסורין כמו שהביא אאמו"ר הג' זללה"ה בשמו בכ"ד) להכי נלע"ד דמילי מילי נינהו (וכן נראה להמעיין בר"ן בחמש שיטות) דהנה בס' לב ארי' כ' שם בכוונות רש"י ד"ה טייעי דהנך טייעי סתם מחשבתן בשעת שחיטה לעכו"ם עש"ה לזה הוכרח רש"י לסלק ב' חששות שיש בזה א' משום דטייעי חשיבי כבעלים למ"ד מעות קונות וזאת שנית דאף אי לאו כבעלים הוה מ"מ כיון דהנך טייעי קא יהבי זוזא על דמא ותרבא וידוע דסתם כוונתן לע"ז וא"כ בעת ששחטו הישראלי' וטייעי חשבו סתם לע"ז נימא דהנך טייעי הוה שלוחא דידהו כיון דר"א ס"ל דאפי' אין עובד מחשב הוה פגול וא"כ ה"ה כשהם מחשבים בשליחות הישראל לזה כ' רש"י ואע"ג דקי"ל מעות הכותי קונות וכו' מיהו ישראל כי שחיט מסלק לי' לכותי (והיינו דרשות ביד ישראל לסלק לו משום דבנכרי אין בו משום לא תחמוד) ואח"כ כ' ואינו נעשה שלוחו וס"ל דהכותי נעשה שליח של ישראל לאסור במחשבתו לע"ז דא"ל לא לעותי שתפתיך דאע"ג דקיבלו זוזי מהכותי אעפ"כ אין הוכחה גמורה דנעשו הטייעי שלוחם של הישראלים לחשוב במחשבתם לע"ז כנלענ"ד:)** ומחמת חולשת כחי וסיבות לא טובות שלבי בל עמי לא יכולתי להאריך יותר ולענ"ד שהבכור הזה ודאי שהיא עכ"פ ספק בכור וקרוב לודאי בכור ושלום כנפשו ונפש הדוש"ת:
שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל.