בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה רה
סקאלא יום ג' ז"ך אייר תרכ"ח לפ"ק
שפעת שלום ורב ברכות לכבוד יד"נ הרב המופלג החריף מ' צבי כהן מ"צ דק' לאנצקרינין
היום קבלתי מכתבו וע"ד שאלתו בא' שמכר לנכרי עז המבכרת שלו בכדי לפוטרה מבכורה וקיבל ממנו מקצת כסף ומסר לידו העז בחצר שאינה של שניהם ואמר לו בזה"ל משוך העז כי כן הקני' בד"י ומשך העז בקרנה עד לחוץ תחת הפידאשיק מתחלתו עד סופו ומשם נשמטה העז לרחוב העיר ואחר כך ילדה זכר ושאל חו"ד והנה רו"מ האריך מאד ואני לרוב טרדותי וחולשת כחי אשיב בקצרה כ' רו"מ שאף שהמוכר אמר למשוך ומשיכה אינה קונה במקום הזה מ"מ כיון דהי' גם כן מסירה ומסירה קונה במקום זה אף שאמר למשוך מ"מ כיון שמכר לפטור מבכורה אנן סהדי דגמר ומקנה ואלו הוי ידע דדוקא מסירה קונה הי' אומר לקנות במסירה וכמ"ש הרא"ש לענין המקדש בטבעת שאולה ואף הקונה שמשך אין זה גילוי דעת שרצה לקנות דוקא במשיכה כיון דלא משך מדעת עצמו רק מחמת מאמר המוכר אמרי' דגם דעתו הי' לקנין המועיל והביא ראי' מדקדוק ל' המחבר בש"ע ח"מ סי' קצ"ח ס"ז שכ' שהרי הקפיד המוכר ש"מ דלולא זאת אף שהלוקח משך ל"א לן וכן דייק מד' הש"ע שם סי"ב שכ' ולא אמר המוכר כלום משמע דדוקא בכה"ג יש גילוי דעת הלוקח והאריך מאד וכל דקדוקו מל' הש"ע ליתא דבס"ז בעיקר דינא קאמר דמש"ה ל"מ מסירה שם רק משיכה אף במקום דראוי למסירה משום קפידא דמוכר דאמר למשוך דוקא מש"ה צריך משיכה דוקא ולא סגי במסירה כרבנן דפליגי ארבי כדאי' בש"ס ב"ב דע"ו ובסי"ב רבותא קאמר דבאמר המוכר למשוך אף אי לא התחיל הלוקח למשוך ל"ק במסירה כדאי' למעלה מזה ס"ז וס"י אמנם אי לא אמר המוכר כלום ואם הי' עושה קנין מסירה הי' מועיל מ"מ כיון שהתחיל למשוך אינו מועיל מצד הלוקח משום דכבר גילה בדעתו (א) **(הג"ה מבן המחבר א) לענ"ד דכל זה כ' רק לרווחא דמלתא אבל בלא"ה הא יש פלוגתת הראשונים אם מועיל בבהמ' מסירה ובפרט בבהמ' דקה דאפי' לי"א הא' שבהגה' ריש סי' קצ"ז אינו מועיל וא"ל דהוי ס"ס ספק דכסף קונה בנכרי וס' אם מסירה קונה אפי' בבהמה דקה דהא אאמו"ר הג' זללה"ה הביא בכ"ד דברי הריט"א דבזה לא מהני ס"ס כיון דאיסור' בתר ממונא גריר ובממון לא מהני ס"ס וע"כ דלרוחא דמלתא כ' כן אפי' לדיעה הב' שבהגה' שם יש להחמיר בזה.)** ומה שהביא מקידושין כבר קדמו בפרישה ביו"ד סי' ש"ך לענין בכורה בכיוצא בזה והביא מקידושין הנ"ל אבל אין כן הסכמת כה"פ שכ' דאף בדיעבד בעינן כסף ומשיכ' או הקנאת מקום דוקא ועמ"ש לק' ומ"ש רו"מ ראי' מאה"ע סי' ל"ב לאו ראי' היא כלל דשם לרבנן טעמא דדעת' נמי אנייר כמ"ש רש"י בקידושין דמ"ח ומ"ש רו"מ לצדד היתר בקנין כסף לבד ע"פ סברת התוס' בבכורות די"ח ד"ה אקנוי והאריך בזה כבר קדמו בתשו' הג' רע"א סי' ל"ז וכ' דאף שהפוסקים כ' דבעינן במבכרת כסף ומשיכ' היא רק לתי' בתרא שבתוס' הנ"ל אבל יש לצרף תי' קמא לסניף בעלמא ובנ"ד ליכא סניף אחר וחזינן דבפסקי מהרא"י סי' קס"ז לא רצה להתיר בקנין כסף אף שיש צד גדול להתיר דהיתה חולבת מקודם ומהרא"י שם ובתה"ד סי' ער"א כ' דבזה"ז דלא ראה שום אדם שתהי' פרה חולבת קודם הלידה ונראין הדברים שאף ר"ת וסייעתו דחוששים דאין חלב פוטר מודים בזה"ז דנשתנו הטבעים ואעפ"כ לא רצה להתיר מכ"ש שא"א לצדד להקל בקנין כסף לסניף גדול לשאר סניף היתר בעלמא ואף שכמה אחרונים חולקים בזה על מהראי' מודים בזה ורו"מ כ' להביא ראי' מלשון התוס' בע"ז דע"א ד"ה ר"א שכ' והרוצ' לחוש לד' רש"י ור"ת ש"מ דאינו מצד החיוב וכ' רו"מ שהיא מטעם ד' התוס' בכורת הנ"ל וליתא שהיא היפך מד' כה"פ וגם מוהר"מ מינץ נרא' שהי' לו גירסא אחרת בתוס' ע"ז הנ"ל והביא דבריהם בזה"ל והשתא נרא' לחוש לדברי שניהם לד' רש"י ולד' ר"ת והמקנ' בהמה לפוטר' מן הבכור' צריך שיתן הגוי לישראל כסף וגם ימשכנ' הגוי בסימטא או ברשותו וכ' ע"ז מהרמ"מ וז"ל ועתה מדכתבו לחוש לדברי שניהם והלכ' למעש' לעשות כן והאי לישנא ל"מ לכתחל' אלא אדרבא משמע טפי אפי' דיעבד יש לחוש לדברי שניהם עכ"ל והיא היפך מד' כ"ת והנה בתשו' מ"ב סי' נ"ט לענין חמץ שנמכר בכסף בלא משיכ' כ' להתיר מטעם דס"ל דהעיקר כד' רש"י וכ"כ בסי' ל"ה לענין בכור' ובזה נחלקו עליו רוב האחרונים אמנם עוד כ' המ"ב שם טעם להקל עפ"י סברת הר"ן ריש פסחים דחמץ בלא"ה אינו ברשותו של אדם לזאת בקנין כ"ד סגי ע"ש ולא כ' טעם משום דאגב איסור בל יראה וגם שיאסור החמץ בהנא' גמר ומקני ובודאי שייך בחמץ יותר סברא זו דגמר ומקני ממה שי"ל כן לענין בכור' אלא שכבר הרגיש בזה בס' מק"ח סי' תמ"ח סק"ה וכ' דל"ש לומר גמר ומקני רק במקום ששניהם גמרי ומקני אהדדי כמו באגב דמתחתני או במתנ' דהקונ' ודאי רוצה לקנות אז אם אומדן דעתא היא שהמקנ' גמר ומקנ' קונה אבל במכר דבעינן דעת מוכר ולוקח אף שאומדן דעת היא שהמוכר גמר ומקני מ"מ כיון שליכא אומדן דעת שהלוקח גמר ומקנה ל"מ ע"ש במק"ח. ובזה נסתר הצד היתר מתוס' בכורת הנ"ל דשם במתנ' מיירי ושייך סברת דגמר ומקנ' משא"כ לענין מכירה שנית יש לחלק דאף אם לא נאמר כסברת המק"ח זהו במקנ' לישראל דאף אם הלוקח לא גמר וקנה מ"מ כבר כ' הראשונים בפחז"ה דבד"א מקנה קונה הזוכה בלא כוונה משא"כ בנכרי דאינו קונה בלא כוונה אף בד"א מקנה כמ"ש הקצוה"ח בסי' ער"ה וכ"כ הנה"מ סי' ר' סקט"ו וע"ש בנה"מ סקי"ד ועכ"פ בלוקח נכרי ל"מ מה שאומדן דעתא היא שישראל המקנ' גמר והקנ' ואף שבתשו' מהר"מ מינץ הנ"ל כ' ליישב ד' הא"ז שכ' דמהני הקנאת העובר לבד ותמהו עליו דהא הוי דשלבל"ע כמ"ש התוס' והרא"ש ריש בכורת ותי' המהרמ"מ דכמו דאמרי' בש"ס ב"ב דקמ"ב דאף דהמזכ' לעובר ל"ק אם הוא בנו קנה משום דדעתו ש"א קרובה אצל בנו וגמר ומקני וא"כ כמו דמועיל גמר ומקני אף לדשלבל"ע כ"כ מהני סברא זו בהקנ' דשלבל"ע ובבכור גמר ומקני כמ"ש התוס' סברא זו בע"ז דע"א וכבר הרגשתי בתשו' דתשו' זו דמהרמ"מ היא נגד ד' המק"ח ועתה ראיתי דצדקו ד' המק"ח דהא מהראי' ומהרי"ו באמת תמהו ע"ד הא"ז משום דהוי דשלבל"ע וכ"כ התוס' והרא"ש ריש בכורת והכי פסקינן בש"ע סי' שכ' וע"ש בדגול מרבבה. אמנם האמת היא למעיין בא"ז עצמו שהא"ז לאו מטעם מהרמ"מ כ"כ אלא שס"ל כד' הרמב"ם דבהוכר העובר ל"מ דשלבל"ע וכבר הארכתי בזה בתשו' אחרת אכ"מ וע' בנו"ב מה"ת חיו"ד סי' קצ"ב והא שכ' התוס' בע"ז דע"א סברא זו לענין בכור' היינו דשם אין הגרעות' מצד הקנין דהא כ' התוס' עצמם דבעי כסף ומשיכ' דוקא ועמ"ש למעל' וש"מ דל"מ סברה גמר ומקני לענין גוף הקנין רק שכ' התוס' לענין דמוכר לו בפרוט' אף ששוה כפלים ואין לחוש משום ביטול מקח משום שהישראל גמר ומקני דהא הנכרי הקונה לא איכפת לן במה ששוה יותר ובלא"ה דעת קצת פוסקים דהמאנ' א"י לחזור בו ובתשו' כ' בא"א ליישב ד' התוס' הנ"ל וכעת נרא' לפע"ד כמ"ש ועכ"פ אם עשה קנין גרוע ל"מ סברא זו לא לענין בכורה ולא לענין חמץ מטעם הנ"ל וז"ב ואשר כ' רו"מ די"ל דרה"ר שלנו לא הוי גם לענין הקנא' רק כסימטא וגם הוסיף דעכ"פ לפני הפראטשליק דינו כסימטא עכ"ד ליתא וע' ברש"י בכתובת דפ"ד ע"ב בד"ה בסימטא ובפירשב"ם בב"ב דפ"ד ע"ב בד"ה והניח ע"ג סימטא ולומר דלפני הפראטשאליק הוי עכ"פ כצידי רה"ר ומועיל לענין קני' כדאי' בש"ס בכתובות דל"א ע"ב ג"כ ליתא לפע"ד דרש"י פי' שם וז"ל צידי רה"ר סמוך לבתים שנותנין להלן מן הבתים אבנים ומכשולין להרחיק חיכוך העגלות ומאותן חיפופי ולפנים קרי צידי רה"ר עכ"ל ולכאור' דברי רש"י אלי צע"ג מש"ס שבת ד"ו ע"א דקאמר אימור דשמעת לי' לר"א היכא דליכא חיפופי וצ"ל דרש"י ס"ל כתי' א"נ שבתוס' שם בד"ה היכא ופי' אליבא דסוגיא דעירובין דסוגיא במקומו גבי פלוגתת ר"א ורבנן עדיפא וי"ל שלזה רמז רש"י שכ' אחר דבריו אלה פלוגתא דרבנו ור"א בעירובין פ' כל גגות וקצרתי ואף שלפי האמת פליגי ר"א ורבנן אף בליכא חיפופי כדאי' שם בש"ס כדמוכח מפלוגתת ר"א ורבנן בעירובין מ"מ דוקא התם לענין מקום המחיצ' היא דפליגי אבל בעלמא ל"מ צידי רה"ר רק באיכא חיפופי וע"ש ברש"י בעירובין דצ"ד ד"ה הני מילי שכ' וז"ל סתם צידי רה"ר איכא חיפופי ע"ש היטב וא"כ לפני הפראטשאליק אי ליכא חיפופי הוי כרה"ר ועיין בהגהת רמ"א בא"ח סס"י שמ"ו ובט"ז שם ע"כ בליכא חיפופי שם לפני הפראטשאליק אין מקום להתיר ובאיכא חיפופי לפי ראות עיני רו"מ דלא ניחא תשמושיתי' לפני רה"ר יש להקל ומ"מ כיון שאולי אינו דומה לגמרי לחיפופי שכ' רש"י יש לנהוג כמ"ש הנו"ב מה"ת סס"י קצ"ב לעשות מום ע"י נכרי ולהתיר ע"י ג' שיראו המום אם היא מום שראוי להתיר בזה"ז על ידו אבל בליכא חיפופי אין מקום להקל ומרוב הטירדא וחולשת כחי לא יכולתי להאריך יותר ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה.