אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה רא

תשובה ר

סקאלא יום ב' ו' מנחם אב תרכ"ד לפ"ק.

ושלום תניינא לכבוד ידידי הרבני המופלג החריף מוה' ארי' ליב נ"י

תמול לע"ע קבלתי מכתבו והאמת כי לא ניחא להשיב פעמיים על ענין א' כי לפי רבות התשובות שאני מוכרח להשיב די לפני שאני יי"ח להשיב פ"א. אמנם לאשר זה פעם ראשונה שרו"מ הי' לו פ"פ לפני אמרתי למלאות רצונו בפעם הזאת להשיב על אשר עמד בדברי. א) מה שהוכחתי מדברי הרא"ש והטור שכ' דבכדי להסתלק מן הספק צריך לקבל פרוטה מהנכרי ולהקנות לו המקום כו' והוכחתי דל"א דגמר ומקני בדיבור בעלמא דאל"כ למה צריך לקבל פרוטה וכ' רו"מ לדחות די"ל דהרא"ש והטור מיירי לכתחלה אבל בדיעבד שמא גמר ומקני בדיבור עכ"ד לאו כלום הוא חדא דמנ"ל לרו"מ לחלק בזה בין לכתחלה לדיעבד ועוד דהא התוס' בע"ז דע"א כ' אמנם א"צ שיתן הנכרי מעות שוה הראש כו' ע' שם וא"צ לכתחלה משמע כמ"ש התוס' בגיטין דף ד' ע"ב ברד"ה אי מההיא ובחולין דף ג' בד"ה אין השומר ואם כן אמאי כ' הרא"ש והטור דצריך ליטול פרוטה ולא אמרינן דאף לכתחלה גמר ומקני בדיבור דהא מבואר מתוס' ע"ז הנ"ל דאף לכתחלה סמכינן לומר אסברא דגמר ומקני אע"כ דלא אמרינן בזה דגמר ומקני בדיבור וכמ"ש בתשובתי. ב) ראיתי עירבוב בדברי רו"מ שלא עיין במתינת במכתבי כי רו"מ עירבב הא דגמר ומקני עם הא אי מועיל קנין בלא כוונה בדאו' מקנה ועפי"ז נסתבך ככמה דברים בתשו' לזאת יעיין רו"מ היטב במכתבי במתינות ובישוב הדעת ולא יתקשה לו כלום. אמנם ע"ז ראיתי להשיב על מה שהק' עלי במה שכתבתי בסוף דברי דדוקא לענין שלא יהי' ביטול מקח הוא שכתב התוס' בע"ז סברא זו דגמר ומקני דבלא"ה כיון שמכר בפרוטה יידע ששוה כפלי כפלים ל"ש לומר ביטול מקח כיון שהיא בכדי שאין הדעת טועה עכ"ד והקשה רו"מ דאם כן בלאו גמר ומקני לא הוי ביטול מקח מטעם הנ"ל הנה דברי נכונים מתרי טעמי חדא דעכצ"ל בהא דהוצרכו התוס' ליתן דגמר ומקני היא משום שהתוס' סוברים כדברי הרי"ו והש"ג שהובא בש"ך ח"מ רס"י רל"ב סק"ב דאף בטעה בכדי שאין הדעת טועה אם הלה בא אחר כך ואמר שאף על פי כן טעה הדין עמו ובתשו' הארכתי בזה ואם כן בבכור שהיא חשש כרת הי' לנו להחמיר דהא יוכל להתבטל המקח אם יאמר הישראל אחר כך שאף על פי כן טעה ומכר בזול הרבה לזאת כתב התוס' משום דגמר ומקני לא מהני לומר שטעה ובודאי ידע ששוה יותר וגמר ומקני שנית דהא התוס' לא כתבו רק ואף על פי ששוה יותר כפלים כו' ובכהאי גוונא לא מקרי בכדי שאין הדעת טועה וראי' לזה דהא קאמר הש"ס בב"מ ריש דנ"ז גבי קרקעות דיש להם ביטול מקח והיינו מפלגא ואילך כמ"ש התוס' והרא"ש שם ועיין בהגהת רמ"א בח"מ סי' ס"ו סל"ח ובש"ך שם ואי נאמר דבכה"ג ודאי הוי בכדי שאין הדעת טועה אם כן אף במטלטלין לא הוי ביטול מקח בכה"ג ויותר מזה נראה דלפעמים משכחת לה דאף בכפלי כפלים ויותר אי איכא מקום לומר שטעה לא הוי בכדי שאין הדעת טועה ומוכרח היא ממה שהבאתי בתשו' הראשונה מדברי הרמב"ם והשלחן ערוך סי' רכ"ז ס"ך שכ' אפי' מחט בשריון ועוד מוכח כן מדברי הרמב"ם פי"ג ממכירה והשלחן ערוך ח"מ סי' ס"ו סל"ח וסי' רכ"ז סכ"ט שכתב גבי עבדים ושטרות וקרקעות דאפי' מכר שוה דינר באלף או שוה אלף בדינר אין בהם אונאה וקשה דמאי רבותא הא בכה"ג אף במטלטלין כיון שהיא בכדי שאין הדעת טועה אין בהם אונאה אלא ודאי דמשכחת לה אף בשוה כפלי כפלים לפעמים מקום לומר שטעה ומתבטל המקח ומשום הכי הוכרחו התוס' לומר דאף על פי כן אין חשש לענין מכירת בכור משום דגמר ומקני וביאור דבריהם שלכאורה יש לחקור בהא דאמרו חז"ל במטלטלין דיותר משתות בטל מקח ומוציאין מהמוחזק ואמאי הא כל היכא שידעינן שידע ששוה יותר או פחות אין המקח בטל דהא בטעה בכדי שאין הדעת טועה המקח קיים כמבואר בב"ב ריש דע"ח ואם כן בנתאנה בכדי שהדעת טועה למה מוציאין המקח מהלוקח בנתאנה המוכר או המעות מהמוכר בנתאנה לוקח ול"א המע"ה דשמא ידע ומחול ואם אם נאמר דרובא דאנשי טעי בכה"ג הא אין הולכין בממון אחה"ר ועיין בתוס' ר"פ המניח ועוד דהא כבר נתברר דלפעמים אף במכר שוה דינר באלף או להיפך יש לו טענת אונאה דיש לתלות בטעות ובכה"ג ודאי קשה דלמה לא נימא שלא טעה רק ידע ומחיל אמנם טעמא דמלתא דחזקה אלימתא היא דבכדי לא יהיב ומחיל אינש כדאמר הש"ס ס"פ המדיר חזקה אי אפשר מתפייס במומין ומש"ה מחילה טענה גרועה היא ולא מהני רק במגו כמ"ש הש"ך סי' ע"ה סקכ"ב ועיין בהגהת רמ"א בח"מ סי' קע"ו סי"א ובש"ך שם סקכ"ה ובב"ש באה"ע סי' ע' סקכ"ח ובקצוה"ח סס"י שס"ג ומש"ה אמרינן דודאי טעה ומוציאין מידו ומש"ה גבי מכירות בכור דיש סברא דידע ומכר בפחות משוי' ולא קפיד דמשום דרצה לפוטרה מבכורה מש"ה ידע ומכר אף בפחות ל"א דטעה רק ידע וגמר ומקני שפיר כתבו התוס' אבל בגוף הקנין אם לא עשה קנין כראוי אינו מועיל סברת גמר ומקני והואיל ורו"מ נתקשה בד' הוצרכתי להאריך ולבאר דברי לא שידקדק ויעיין במתינות בדברי יהי' לבו נכון ובטוח כי דברי אין בהם ב"ה נתפל ועיקש רק לפעמים אני מקצר קצת לרב טרדותי וחולשת כחי אבל המעיין צריך לדקדק בהם היטב ויראה שדברי ב"ה נכונים. ג) כתב רו"מ לשאול על שלא השבתיו על סניף היתר שכתב שהנכרי הקונה הנהיג אותה כונה ימים אחר המכירה לרעותה וקנתה במשיכה אף שלא נתכוין לקנות עכ"ד והנה לא הוצרכתי להשיב כי לא כתב רו"מ זה במכתבו הראשון כלל שנית אני תמה דהא הבאתי בתשובתי דברי הקצוה"ח סי' ער"ה סק"ד ודברי הנה"מ סי' ר' סקט"ו שכתבו דבנכרי שלא נתכוין לזכות לא מהני אף שד"א מקנה והקצות החשן שם הביא ד' הצ"צ בתשו' ודברי תשו' עה"ג שכתב על ענין כזה ממש דאף שהנכרי הקונה הוליכה אחר כך להאכילה ולהשקותה כיון שלא נתכוין לקנותה עי' משיכה זו ל"ק ומתחלה הקשה עליהם הקצוה"ח מדברי הראשונים שכתב דכל היכא שד"א מקנה קנה אף בלא כוונה ואחר כך חילק דבנכרי ל"ק אף בלא כוונה אף שד"א מקנה ואם הי' רו"מ מעיין בדברי הקצוה"ח לא עררני כעת מסניף זה וראיתי שרו"מ מביא היתר זה מלב"ש בח"ד שלו סקרל"ז ומתשו' הג' רע"א סי' ל"ז והנה האמת כדברי רו"מ אלא שהגרע"א לא סמך על צד היתר זה כי הי' שם היתר מחמת קנין כסף וגם היתה ספק מבכרת ודן לס"ס כמבואר שם ולכתוב היתר זה רק לסניף בעלמא ובאמת אני תמה על הגדולים בעל לב"ש וגם על הגרע"א שכתב שדבר חדש היא ולא מצאו הערה לזה בגדולי האחרונים והלא כבר כתב בזה המהרמ"מ סי' ה' והצ"צ סס"י ס"א והעה"ג סי' ק"ב וכולם הסכימו דל"מ וגם הקצוה"ח והנה"מ הסכימו כן דבנכרי בלא כוונת קנין לא מהני אף בד"א מקנה גם בס' מחה"ש רס"י תמ"ח הביא דברי העה"ג הנ"ל ע"כ לדעתי הבכור הזה יש בו קדושת בכורה וכמ"ש בתשובתי הראשונה:

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה