בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה ר
סקאלא יום ג' כ"ב תמוז תרכ"ד לפ"ק.
חשיב ואו"ש וברכה לכבוד הרבני המופלג בתורה השנון מוה' שלום ארי' ליב נ"י
ע"ד שאלתו בישראל שמכר פרה מבכרת לנכרי והפרה היתה ברשות הישראל וקצוץ דמי המכירה עם הנכרי ועשה עמו ת"כ כדרך התגרים ויען שהנכרי לא הי' לו מעות ליתן אדראן אמר לו הישראל היות שמגיע להנכרי מישראל חוב עבור המרעה מהפרה יקבל זה לאדראן ונתרצה הנכרי והלך הנכרי בפני הישראל והכישה במקל ועמדה משכיבתה ומסרה הישראל בקרני' להנכרי והוליכה הערל הנה והנה ברשות הישראל ואחר כך ילדה זכר ורו"מ מצדד לקולא שאין על הולד קדושת בכורה ושאל חו"ד זאת תשובתי הנה לא מהני לדברי ר"ת דמשיכה דוקא קונה בנכרי וכאן לא הוי לא משיכה ולא מסירה כדינא כי הי' ברשות הישראל ורו"מ צידד להקל ט"פ מ"ש הקצוה"ח בסי' קצ"ז דכל שהגבה מכחו קונה מתורת הגבהה הנה זה מפורש בש"ס שלהי חולין סוף דקמ"א וכן בקידושין ריש דכ"ו וע"ש בתוס' אמנם צריך שיוגבה מכחו מן הארץ ג' טפחים או עכ"פ טפח ועיין בשלחן ערוך ח"מ סי' קצ"ח ס"ב אז קונה, בהגבהה אף ברשות מוכר אבל בנ"ד לא הוגבהה למעלה מן הארץ מכחו ומשיכה ומסירה ברשות מוכר ל"מ. אמנם אף לד' רש"י דנכרי קונה בכסף מ"מ לד' הרא"ש וכ"ה ד' הראב"ד וצבא רב מהראשונים ז"ל דמלוה אינו קונה במכר ל"מ ול"מ ורו"מ כ' לדמות נ"ד למלוה הבאה מחמת מכר דמהני משום דל"ש וה"ה בנ"ד עכ"ד וליתא דהא דל"ש ל"מ לדעת הראשונים הנ"ל רק בקנה בהנאת מחילת מלוה דאעפ"כ ל"מ רק למי שפרע דלא עדיף ממזומן ובמעות הבאים מחמת מכר קונה במטלטלי' ק"ג משום דמה"ת מעות קונות וחז"ל לא תיקנו בזה משום דל"ש אבל בחוב גרידא כיון דלדעתם אף בקרקע ל"ק משום דמלוה להוצאה ניתנה מה מהני טעמא דל"ש אלא שהב"י והב"ח והסמ"ע הבינו בד' ה"ה פ"ה מה' מכירה ה"ד דמלוה שמחמת מכר עדיף משאר חוב מטעמא שכ' ה"ה שם דהוי כאלו החליפו פרה ושור ואף הרא"ש מודה אבל דבריהם תמוהים מאד וכבר הארכתי בתשו' אחרת לתמוה עליהם מדברי הרא"ש בב"מ דמ"ו ומדברי הש"ס גופא שם והעיקר כד' הלח"מ שם בד' ה"ה דלדידהו לא עדיף מלוה שמחמת מכר מחוב דעלמא ולא רציתי לכפול ולבאר ואמנם אף לד' המחברים הנ"ל כ' בנה"מ רסי' קצ"ט דבעינן דוקא שיהי' עדיין מכר הראשון בעין ובנ"ד לא הוי הכי ולכאורה י"ל להתיר מטעם אחר כיון שכ' התוס' בע"ז דע"א דגבי בכורה אמרינן דאנן סהדי שהישראל גמר ואקני להנכרי כדי להפטר מן הבכורה ובש"ס בבכורת די"ח אמרינן דבחצר בעה"ב ורועה כהן ר"ט סבר דאקנויי קא מקני לי' מקום בחצירו משום דניחא לי' דליתעביד מצוה בממונו כו' ע"ש ור"ע לא פליג התם רק משום דאית לי' פסידא לא מקני' לי' הא בלאו ה"ט מודה לר"ט וכ' התוס' שם דאפי' בלא קנין קא קני דגמר ומשעבד נפשי' ע"ש וא"כ בנ"ד נמי נימא דמשום דניח' לי' בכדי להפטר מבכורה אקנוי מקני לי' לנכרי מקום בחצרו וגמר ומקני ומש"ה שפיר הוי משיכה ברשות נכרי אלא דהא ליתא דהא הרא"ש והטו"ר כ' דבכדי להסתלק מהספק צריך לקבל פרוטה מן הנכרי ויקנה לו המקום שהבהמ' עומדת ולפי הנ"ל ל"ל כן בלא"ה אמרי' אקנוי אקני לי' ולכאור' י"ל דס"ל דל"ק בש"ס הכי רק לענין דין ממון דמש"ה ס"ל לר"ט יחלוקו אבל לענין איסור כיון דלפי האמת לא הקנה להנכרי מקום ל"מ וכיוצא בזה כ' הט"ז ביו"ד סי' קס"ט דל"מ קנין אודית' לענין איסור רבית כיון שהוא שקר ל"מ הודאת בע"ד וכן הסכים בס' מק"ח סי' תמ"ח דל"מ קנין אודית' לענין מכירות חמץ אף דאודית' ק"ג הוא ובס' קצוה"ח סי' קצ"ד האריך לחלוק על הט"ז והסכים לד' הב"ח דמועיל קנין אודית' לענין איסור ולפי הנ"ל מוכח כד' הט"ז ומק"ח אלא דנראה דהא ליתא דהא הש"ס בשבת די"ח קאמר דנר וקדירה ושפוד מ"ט שרי ב"ש משום דמפקיר להו אפקורי. וכ' התוס' שם ובב"מ ד"ל דאנן סהדי דמפקיר להו בלב בכדי שלא יעשה איסור וע' בקצה"ח סי' י"ב וש"מ דהיכא דאנן סהדי ודאי מועיל אף באיסור וכ"כ הר"ן בפ' המגרש לד' הרי"ף וסייעתו דמועיל ע"ח לבד אף דאין דשב"ע פחות משנים משום דאנן סהדי דמיד הבעל בא לידה הוי כעדים וע' בקצה"ח סס"י צ' ואף שהתם ד' התוס' בגיטי ד"ד סוף ע"א ע"כ אינו כן וכ"ה ד' הרא"ש פ' המגרש טעמם דס"ל דבדשב"ע בעינן עדים דוקא ואף שהענין ודאי אמת ל"מ בלא עדים מש"ה ל"מ אנן סהדי אבל במקום דלא איברי סהדי אלא לשיקרא ודאי מהני אנן סהדי אלא נראה דדוקא בישראל שפיר אמרי' אקנוי אקני דאף דהקונה לא נתכוין לקנות מ"מ כיון שהמזכה נתכוין להקנות שפיר מהני כמ"ש הראשונים ז"ל דבדאו' מקנה קונה שפיר אף בלא כוונה וע' בחיבורי ליבמות מ"ש בדנ"ב ע"ב אבל נכרי שלא נתכוין לזכות ל"מ אף שד"א מקנה כמ"ש הקצה"ח סי' ער"ה סק"ד והנה"מ סי' ר' סקט"ו ודברי המק"ח סס"י ת"מ תמוהים וסותר לדבריו שבנה"מ הנ"ל ואכ"מ אלא דאכתי תיקשי דל"ל שיקבל פרוטה מן הנכרי כיון שכ' התוס' דכיון דגמר ומקני א"צ שום קנין א"כ ליקני בדברים בלבד ועוד דא"כ אמאי כ' רש"י שם בבכורות ד"ג דהא דקאמר שם בש"ס וסבר רב מרי מלתא הוא דעבד היינו מלתא בעלמ' בדיבור ואינו נוטל דמים ונכרי אינו קונה אלא בהסף ות"ל כיון דלא מקני להו רק לפוטרה מבכור לא ליצטרך שום קנין רק דיבור בעלמ' וכן התוס' שלהי ע"ז וכה"פ כ' דלמכור לנכרי בכדי לפטור מבכור' בעי תרתי כסף ומשיכ' שיהי' מכיר' אליבא דכ"ע ות"ל דאף דיבור בעלמ' מועיל ובשלמ' מש"ס בכורות גופי' די"ג דקאמר עכו"ם שנתן מעות לישראל בבהמתו כו' קנה ופטור מן הבכור' ל"ק די"ל דהמכיר' לא הי' לפטור מבכור' אבל מתוס' וכהפ"ק ולכך יש להביא ראי' לכאור' לדברי המק"ח סי' תמ"ח סק"ה שכ' דל"ש לומר בכה"ג גמר ומשעבד נפשי' משום דבעינן דעת קונה ודעת מקנה ונהי דהמקנה גמר ומקני מ"מ הקונה שהוא נכרי לא גמר וקונה ע"ש באריכות. אמנם בתשו' אחרת כתבתי דאישתמיט לי' להמק"ח דברי מהר"מ מינץ בתשו' סי' ל"ה שכ' ליישב דברי הא"ז שהובא בהג"א פ' הזהב דמועיל מכירות העובר ותמהו עליו דהא הוי דשלבל"ע ותי' עפ"י הש"ס דב"ב דקמ"ב דהיכ' דגמר ומקני מועיל אף לעובר וכ' דכאן נמי הנכרי יודע שאח"כ יחזרו ויקנו ממנו ויתנו לו ריוח וא"כ הוא כמי גמר וקונה וא"כ הדר"ק לדוכתי' ולכאור' י"ל דל"ק התוס' דמועיל דיבור לבד לקנות רק גבי ניחות' דמצוה וניחות' דמצוה עדיף כמ"ש הב"י ביו"ד סי' של"א וע"ש בט"ז סקט"ו ובקצה"ח רס"י רס"ב אלא דבכ"ד בש"ס אמרי' בההוא הנאה כו' גמור ומשעבד נפשי' או גמרי ומקני ונקנה בדיבור לבד ועכצ"ל דל"א בכה"ג כולי האי דגמר ומקני ודוקא לענין דלא הוי מקח טעות הוא דכ' התוס' הכי דבלא"ה כיון שמכר בפרוטה וידע ששוה כפלי כפלים לא הוי ביטול מקח כיון שהוא בכדי שאין הדעת טועה כמבואר בש"ס ב"ב ריש דע"ח וע' בסמ"ע סי' רכ"ז סקי"ח והט"ז שם ובנה"מ שם סק"ד. ובתשו' אחרת עמדתי מלשון הרמב"ם והטוש"ע שם ס"כ שכ' אפי' מחט בשריין דמאי רבות' הא אדרבא בכה"ג הוי בכדי שאין הדעת טועה ובלא"ה לא הוי ביטול מקח ואכ"מ עכ"פ י"ל דוקא לזה כ' התוס' בע"ז דגמר ומקני דלא להוי ביטול מקח אבל לענין גוף הקנין ל"א הכי כזה ובענין קנין המועיל במק"א דוקא ועפ"ז יש לדחות דברי מהר"מ הנ"ל במ"ש ליישב ד' הא"ז והביא ראי' מד' התוס' דע"ז הנ"ל. ולפי הנ"ל לאו ראי' הוא אלא שהתוס' בע"ז שם שכ' או מן העובר וה"ז כדברי הא"ז אלא שבבכורות ד"ג כ' להיפך ואכמ"ל ועכ"פ מוכח ומבואר דל"א מסתמא אקנוי אקני לי' מקום (א) **(הג"ה מבן המחבר בהגהות רע"א מביא בשם הפרישה דנסתפק בזה והוא מביא ראי' לצדד להקל מסי' רצ"ד סט"ו ויש לחלק. שוב ראיתי שאאמו"ר הג' זללה"ה לקמן סי' ר"ה הביא דברי הפרישה הנ"ל וכ' שאין כן הסכמת הפוסקים ע"ש:)** וא"כ אי בנ"ד שום צד היתר מחמת הנ"ל. והנה רו"מ כ' עוד צד היתר כיון שהי' הנכרי יכול לעכב הפרה בעד דמי המרעה הוי כיד נכרי באמצע עכ"ד ואין זה כלום. חדא דכיון שכבר החזיר הבהמה ליד ישראל ברור שלא הי' יכול לעכבה בעד המגיע לו. שנית שאף אם הי' כן ל"מ ול"מ וכבר כתבו התוס' בב"מ ד"ע דדוקא גבי ישראל שקיבל צ"ב מן הנכרי הוא דמועיל ה"ט דאמר הס"ס משום דאי לא יהיב זוזי תפס לה לבהמה משום שהבהמ' היתה תחלה של הנכרי אבל בבהמ' שהית' מתחלה של הישראל ל"מ ה"ט ואף שהתוס' כ"כ לל"ק דרבא בפסחים ד"ו ואנן קיי"ל כל"ב כבר כתב מהרא"י בפסקיו סי' ק"ל דדוקא בבהמות ארנונא פטור' מבכור' לל"ב משום דהחק הוא לית מהנולדת רק דמצי לסלוקי בזוזי משא"כ היכא דעיקר דינא בזוזי ע"ש וע' בתשו' מ"ב סי' ל"ה ודברי הצ"צ סי' ס"ד תמוהים בזה והארכתי בתשו' אחרת ואכ"מ ועכ"פ אין זה צד היתר כלל ולא נשאר לנו שום צד היתר רק מחמת הת"כ שעשה עמו כדרך התגרים.. והנה כבר הארכתי בכמה תשו' לצדד להקל בקנין סטומת' לפטור מבכור' אף לד' הסוברים דקנין דרבנן ל"מ להפקיע איסור תורה מתרי טעמי חדא די"ל דלהפקיע מבכור' מהני קנין כ"ד מטעם שכתבו התוס' בב"מ דכל שהוא יד גוי באמצע פטור מבכור'. שנית דאף להסוברים דקנין דרבנן ל"מ לשל תורה הוא דלא נעשה של הקונה מה"ת אבל עכ"פ נעשה הפקר מה"ת דהפקר ב"ד הפקר מה"ת הוא ובהמת הפקר פטור' מן הבכור' כדאי' בתוספתא ואעפ"כ לא סמכתי ע"ז רק בצירוף קנין כסף מהטעמים שכ' שם וגם עשיתי עוד סניף להקל. אמנם בר מן דין הנה בכל גלילותינו המנהג שאין קונין בת"כ לבד רק בצירוף אדראן וכאן לא נתן לו אדרא ואם אדראן מחוב מועיל כמו מזומן נראה שתלו בפלוגתת הרמב"ם ומחלוקתו אי מלוה קונה במכר בפרט שלענין קנין סטומת' מבואר בש"ך ח"מ סי' ר"א דכל שאינו ידוע בבירור אם קונין בזה ל"מ. ועוד דספק במנהג הוא כמו ספק בתקנה דמבואר בפוסקים דבספק בתקנה מעמידין על שורת הדין ובס' משנה למלך רפכ"א מהל' מלוה ובפ"א מהל' נחלות האריך והביא כמה פוסקים דבספק בתקנה אף תפיסה ל"מ לזאת לפי הנהוג בגלילותינו אין בנ"ד שום צד היתר. אמנם אולי המנהג בסביבותיכם לקנות בת"כ לבד אף בלי אדראן אם נתברר בלי ספק שכן הוא המנהג אף דבמקום ההוא אין המנהג ידוע מ"מ י"ל דהולכין אחר עיירות הסמוכות וע' בתשו' כנ"י סי' ע"ט ועדיין צ"ע בנ"ד ואעפ"כ אם הנהוג שם קבוע וברור לקנות בת"כ לבד יודיעני ואז נחכם בדבר ובדבר המום שנעשה בו שנחתך קצת מן הזנב ויש חשש שנחתך עפ"י ישראל בכדי להתירו הנה ברמ"א סי' ש"ט מבואר דנחתך הזנב למעלה מן החולי' הוי מום ומבואר מזה וכן מפ' בפסקי מהרא"י סי' רמ"ד דאם נפסק מן הקולית ולמטה ודאי דלא הוי מום ורו"מ כ' שא"י לעמוד ע"ז ע"כ לא יכולתי לפלפל בזה ושלומו יוגדל כנפשו ונפש הדו"ש. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל.