בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קצו
סקאלא יום ג' כ"ג מנחם אב תרי"ח לפ"ק.
ושלום תנינא לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף ובקי כ"ש מ' זכרי' מענדיל נ"י מו"צ בק' קאלאמייע.
מכתבו קבלתי בא להשיב על דברי תשובתי שהשבתי לו ביום ג' דנא אבל אין דבריו נכונים כאשר אבאר ראשונה תמה על תמיהתי שתמהתי על דבריו שכ' לגבב להקל מכח קנין חצר להאומרים דקנין חצר מועיל בנכרי וע"ז תמהתי דכיון דעיקר החשש בנ"ד היא מטעם שכ' רו"מ דכיון שלא מכר רק העובר הוי דשלבל"ע ול"מ לשום דיעה רק באמר לכשתלד וא"כ כיון שהיא דשלבל"ע מה מהני קנין חצר וע"ז חזר רו"מ ותמה עלי דמדוע לא פרשתי שכוונתו היא שתיכף בעת שהתחיל הולד לצאת מהרחם מעט מעט תיכף החצר קונה קודם יציאת רובו ול"ש דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין כמו שתי' הקצוה"ח דברי התה"ד כמבואר בקצוה"ח סי' ר"ט סק"י עכ"ד רו"מ והאמנם שדברי הקצוה"ח כבר אמורים עם הספר בתשו' מהר"מ מינץ סי' ל"ו וז"ל מעתה כיון דאפי' לר"ה לא קני' קודם שבלע' אז משבלע' תו לא חל הקנין דקדושת בכור בא קודם או קדושה וקני' באים כ"א אכן י"ל דבכור לא קדוש עד שיצא רובא והקני' מתחיל מיד כשיצא אבר א' עכ"ל מ"מ אין דברי המהרמ"מ והקצוה"ח ענין לדברי רו"מ שמהרמ"מ ל"כ רק למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע רק דאעפ"כ אינו קונה עד שבלע' כדס"ל לר"ה והקצוה"ח מיירי לדידן באמר לכשתלד להפוסקים דבאמר לכשתלד קנה מש"ה כ' שפיר אבל בנ"ד דלא אמר לכשתלד דמש"ה כ' רו"מ דכאן הוי דשלבל"ע לכ"ע משום דל"א לכשתלד כמ"ש רו"מ א"כ מה מהני קנין חצר שאח"כ כיון שלא אמר לו המוכר שיקנה אח"כ דדוקא באמר לכשתלד כ' הטח"מ בסי' ר"י דלד' ר"ח ורא"ש קנה כשישנו ברשות הזוכה כשנולד העובר או עומד באגם ומבואר דאי לא אמר לכשתלד אף אי עומדת ברשות הזוכה לכ"ע ל"מ וז"פ דהרי אף בהא דאמר ר"נ ומודינא דאי שמיט ואכיל ל"מ מיני' היא רק מטעם שאכל בפני המוכר ומטעם מחילה כמ"ש הפוסקים וכמבואר מש"ס דב"מ דס"ו הא לולא זאת אף שהי' בידו של לוקח ואכלו ל"מ כיון דבשעת המכיר' הי' דשבל"ע ול"ק וה"ה לעובר בלא אמר כשתלד להאומרים דהו' דשלבל"ע וז"פ וברור ודברי רו"מ תמוהים ואי הוי אמר לכשתלד בלאו קנין חצר הי' מועיל להאומרים דמהני לכשתלד ל"מ לד' הא"ז דבעובר לבד מועיל קנין כסף לכ"ע דבהא א"צ שיעמוד בשעת לידה ברשות לוקח או באגם כמבואר בראשונים בכ"ד ובסמ"ע וש"ך סס"י קצ"א ואף להחולקים על הא"ז מ"מ כשעומד ברשות לוקח הוי במקום משיכה כמ"ש הש"ך ביו"ד סס"י ש"ך בשם מהרא"י וע' במק"ח סי' תמ"ח סק"ה אמנם נ"ד לא אמר לכשתלד כמ"ש רו"מ לזאת אין מקום לקנין חצר ודברי רו"מ תמוהים ואשר כ' רו"מ ליישב קו' הקצוה"ח סי' ר"ט סק"י מעל התה"ד ע"פ מה שיישב הקצוה"ח בסס"י קצ"ז ד' הטור סי' ר"י מקו' המל"מ דבעובר מהני נמי מעכשיו ולכשתלד משום דחשוב קצת כבא לעולם כמ"ש הרשב"ם בב"ב דקמ"ב ומש"ה מועיל בי' מעכשיו ולכשתלד דהקנין מתחיל קצת מעכשיו ויוגמר לכשיולד ובהכי מיירי הטור ומש"ה מועיל נמי כשעומד כשיולד באגם ע"ש ובזה יישב רו"מ נמי ד' התה"ד בד' הא"ז דמיירי נמי במעכשיו ולכשתלד וכיון דהקנין מתחיל מעכשיו א"כ התחיל הקנין קודם חיוב הבכור' ול"ק ק' הקצה"ח הנ"ל עכ"ד רו"מ ולדבריו שכח הקצוה"ח בסי' ר"ט ד"ע מ"ש בסס"י קצ"ז אבל נרא' דכיון שכ' התוס' בקדושין ריש ד"ס דלר"י דס"ל במעכשיו ולאחר ל' יום דקידושי מאה תופסין בה ולא הוי כמקדש חצי אשה דא"מ משום דכאן לא שייר בגוף האשה כלום אלא קידושין של כ"א גומרין בכולה ע"ש וכ"כ הרשב"א בחי' שם דכאן לא שייר באשה כלום ולאו חצי אשה היא דכולה מיקדשא לי' אלא בקנינו היא דשייר דחצי קנין היא ע"ש והנה הא דבמעכשיו ולאחר ל' יום קנה כשעומדת באגם כ' התוס' ביבמות דצ"ג ובכתובות דפ"ב משום דבכה"ג שיורא היא כדס"ל לר"י בקידושין והקנין מתחיל מעכשיו ואינו נגמר עד לאחר ל' ע"ש והנה הא דשותפות עכו"ם פוטר מבכורה היא דבעינן כל בכור וליכא כמבואר בבכורות ד"ג לזאת כיון דבגמר הקנין דהיינו בשעת לידה אז חל נמי קדושת בכורה וכל שחלו קנין וקדושת בכורה כ"א קדושת בכורה קודם משום דדברי הרב ודברי התלמוד כו' וא"כ בגמר הקנין קדושת בכורה קדים ואף דעכ"פ התחלת הקנין של הנכרי התחיל בעת המכירה דהאמר מעכשיו מ"מ כיון דבעת הלידה לא חל רק בכורה ולא קנין א"כ הוי כבא א' וקידשה תוך ל' יום דמקודשת לשניהם היינו דכ"א קנה את כולה וא"כ בבכורה בכה"ג אינו פוטר כיון דעכ"פ קרינן בי' כל בכור דהא קדושת בכורה נמי חל בכולו וזה נכון היטב ע"כ יפה הק' בעל הפלאה והקצה"ח וצ"ל או כתי' הקצוה"ח וכבר כ' שקדמו בתשו' מוהר"מ מינץ בסברתו או כמו שתרצתי במכתבי הקדום אמנם גוף דברי הקצוה"ח סס"י קצ"ז אינם נוחין לי והואיל ואינם ענין לנ"ד לא רציתי להאריך ואשר כ' רו"מ על מ"ש בהעתקה אשר שלחתי מתשובתי לענין קנין דרבנן שמועיל להפקיע קדושת בכורה וכ' רו"מ שאכתי לא נתיישב לד' הסמ"ע בסי' ס"ו דנכרי אינו קונה בקנין דרבנן עכ"ד הנה אין זה חדשות שכבר העיר בזה הקצוה"ח בסי' קצ"ד וע' במק"ח בסי' תמ"ח סק"ח מ"ש ליישב לענין מכירת חמץ ולע"ד אף לענין הפקעת בכורה י"ל סברא זו עפמ"ש התוס' בע"ז דע"א סד"ה ר"א ודעת לנבון ניקל אמנם לענד"נ דלכאור' ק' על הסמ"ע מדברי הרא"ש ספ"ק דגיטין שכ' בשם ר"ת דמע"ש לא תקנו בעכו"ם דכיון דהלכת' בלא טעמא היא הבו דלא לוסיף עלה ע"ש ובטוש"ע ח"מ סי' קכ"ו ות"ל כיון דמעמ"ש אינו אלא קנין דרבנן ונכרי אינו קונה בקנין דרבנן וראיתי בתומים שסייע דעת הסמ"ע מהך דמעמ"ש ודבריו תמוהים דאדרב' הוי תיובת' להסמ"ע לזאת עכצ"ל דדוקא במכירות שטרות כ' הסמ"ע כן ומשום דלמ"ד מכירות שטרות דרבנן ל"ש קנין בשטרות מה"ת כלל וכיון דאינם בק' מה"ת כלל רק מדרבנן סובר הסמ"ע דלא תקנו בעכו"ם משא"כ מעמ"ש דאף דמלוה ליתא בקנין מה"ת כלל משום שא"ב וע' בבעה"מ ומלחמות בפ"ד דב"ק ובטוש"ע ח"מ סס"י רי"א מ"מ עכ"ע פקדון בר קנין היא לזאת הרא"ש והקדמונים דמיירי נמי בפקדון כמבואר בדבריהם הוצרכו ליתן טעמא משום דמעמ"ש הוי הלכתא בל"ט והבו דלא לוסיף עלה דלולא זאת כיון דב"ק הוא מה"ת בקנין אחר אף דקנין מעמ"ש הוי רק קנין דרבנן נכרי נמי קונה בזה וכיוצא בזה חולק ר"ש במרדכי פ' מ"ש והובא בסמ"ע סס"י ר"ג ע"ש ואף דגם הא שאמרו דמע"ש היא הלכתא בל"ט היא רק משום מע"ש בהלואה וע' רש"י בגיטין די"ג ע"ב ד"ה מ"ט וע"ש בספ"י ובקצה"ח סי' קכ"ו סק"ג עכצ"ל דלא חילקו וכיון דבמלוה ליתא בנכרי ה"ה בפקדון כיון דבפ"א תיקנו למלוה ולפקדון והתקנה הוי הלכתא בל"ט משום מלוה ולפ"ז גם להסמ"ע א"ש ומהני קנין דרבנן בפרט שהש"ך שם חולק על הסמ"ע ולפמ"ש הנה"מ שם סקל"ה נמי א"ש אכן המחוור לענ"ד כמ"ש דאף לדברי הסמ"ע אין בזה פקפוק ומ"ש רו"מ עמ"ש דלכ"ע עכ"פ הוי הפקר מה"ת והפקר פטור מבכורה כמבואר בתוספתא וע"ז כ' רו"מ דזה אינו מוסכם דהג' בעל ש"א סובר דחייבת עכ"ד א"י מה הוא סח דכי בשביל שהג' בעל ש"א אישתמט לי' תוספתא זו שייך לומר דאינו מוסכם מה שמבואר בתוספתא מפורש וכבר תמהתי בתשו' א' על הג' הנ"ל מתוספתא זו אחר כך כשבא בדפוס תשו' ח"ס ראיתי שתמה בזה על הג' הנ"ל ואשר הביא רו"מ ראי' דקנין דרבנן מועיל לד"א מש"ס דגיטין דנ"ה ע"ב דקאמר אוקמוה רבנן ברשותי' בי היכי דליחייב עלה עכ"ד הנה כבר הבאתי במכתבי דד"ז שנחלקו הרי"ו והב"י באה"ע סי' כ"ח אי קנין דרבנן מועיל שיהי' של תונה הוא פלוגתא דקמאי הובא בר"ן פ' התקבל בשמעתתא דג' מדות בקטן דדעת רש"י והר"ן שם דקנין דרבנן מהני גם לשל תורה משום דהפקר ב"ד הפקר ולד' התוס' ל"מ ע"ש בר"ן וכבר הרגיש בזה הב"ח באה"ע שם ובר"ן שם כ' דהא דזכי' דרבנן קלישא מזכי' דא דוקא בלא אתי לרשות זוכה עש"ה מבואר דבאתי לרשות זוכה כ"א מודי דקנין דרבנן מהני לשל תורה וכן בדין דהא עכ"פ הפקר ב"ד הפקר מה"ת היא ובאתי לרשות זוכה זכה זה מהפקר דבר תורה וכבר הרגישו בזה בתשו' גא"י סי' נ"ח וסי' נ"ט ע"ש באריכות ובתשו' ח"ס סי' שי"ד ובס' מק"ח סי' תמ"ח כ' ג"כ סברא זו מדעתי' דנפשי' ובאמת לפי המבואר בר"ן כ"ע מודי באתי לרשות זוכה ואף לפמ"ש המק"ח בשם התוס' בסוכה מבואר דאף באתי לרשות זוכה ל"מ בגזלן קנין דרבנן לד"א דבריו תמוהים דהא אדרבה במסקנת דבריהם מבואר להיפך וכ"כ בתשו' גא"י סי' נ"ט ודברי השעה"מ שהביא בספר אבני מלואים סי' כ"ח סקל"ג וע"ש מ"ש בספר א"מ הם תמוהים שנראה שהעלימו עין מדברי התוס' הנ"ל ואין ספר שעה"מ כעת לפני ועכ"פ אין ראיית רו"מ ראי' אמנם בלא"ה אין ראייתו ראי' שרש"י שפי' שם בגיטין דנ"ה בד"ה אוקמוה שהיא מטעם דהפקר בד' הפקר לטעמי' שסובר דקנין דרבנן מועיל לד"א והתוס' שסוברים שאינו מועיל הא פירש"י שם בד"ה כי היכי דטעמא כיון דלא נודעה לרבים ואוקמה ברשותי' שלא יהי' כהנים עצבין ממילא מחייב השוחטה בחוץ והיינו משום שראוי לבא לפתח אהל מועד ואהא דמכפרת בפנים ודאי דל"ק דטעמא משום דיש רשות לחז"ל לעקור דבר מה"ת בשוא"ת כמ"ש רש"י שם ע"א בד"ה נמצא וע"ש בספ"י ולק"מ וא"כ אין ראיית רו"מ ראי' כלל ודברי הפ"י שם בתוס' ד"ה מ"ט צ"ע אחר כותבי נזכרתי שבס' ג"פ בסי' ק"כ סק"ה שהבאתי במכתבי כבר הרגיש בהך דש"ס גיטין דנ"ה הנ"ל וכ' כמ"ש תחלה דשם בכבש כבר נכנס ברשותו וכיון דעכ"פ הפקר ב"ד הפקר מה"ת כבר זכה בו וגם פלפל שם בהך דאקני אקני לי' רבנן שבגיטין ד"ך שהביא רו"מ ע"ש וע"ד אשר פלפלתי והעירותי במה שכ' הפוסקים דאם מכר מבכרת בכסף בלא משיכה הוי ס' בכור ואסור ואמאי הא אי תפיס הנכרי ל"מ מיני' דיכול לומר קים לי וכיון שכן הוי יד נכרי באמצע ופוטר כמו דקאמר בש"ס פ"ק דב"מ ואי תקפו כהן א"מ מידו נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן ש"מ דכל היכא דתקפו א"מ מידו מקרי ממונו של כהן וה"ה יד נכרי באמצע והארכתי בזה וכ' רו"מ דאין כאן אף התחלת קושיא כיון דמ"מ אין להנכרי זכי' רק מספק הוי ס' בכור ושם בב"מ הפ' דבשלמא אי ת"כ מוציאין ש"מ דאינו ס' כלל משום דאוקמוהו בחזקת מ"ק והוי כודאי מש"ה נכנסין לדור להתעשר דודאי של ישראל היא א"א אמרת דא"מ מידו ש"מ דחזקת מ"ק לא פעל כלום וא"כ הוי ס' השקול וא"כ נמצא פוטר בממון ש"ס היא שמא של כהן עכ"ד רו"מ והאמת היא שרו"מ דרך בדרך הפ"י שם בסוגיא אבל דבריו תמוהין דהא בת"כ בס' בכור מיירי ושם אין חזקת מ"ק כמ"ש הרשב"א בתשו' ס' שי"א שהביא הפ"י בעצמו וע' בס' ש"ש ש"ג פ"ה ובס' ת"ך פ"א וגם לישנא דש"ס ל"מ הכי ובמכתבי הבאתי לשון רש"י שם בד"ה ואי ס"ד שמשמע להדיא מדבריו כמ"ש וגם בספר ש"ש ש"א פ"ג מבואר כדברינו וע"ש מ"ש בשם שטה מקובצת וגם ע"ש מ"ש בשם תשו' הר"ן והובא גם בב"י ביו"ד סי' רכ"ח על מ"ש הטור אין מתירין את נדרו עד שיחול ע"ש ולחו"נ כמותו יספיקו דברי אלה את זה ראיתי להשיב לכרו"מ מתוך טרדות שונות ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה:
שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל.
וראיתי לכתוב לכרו"מ שאשר הבאתי במכתבי בשם תשו' גא"י בפי' דברי א"ז דמש"ה סובר דעובר בר מכירה היא לענין בכורה משום דגמר ומקני כמ"ש התוס' בע"ז דע"א ומש"ה בר מכירה היא כמ"ש ר' יוחנן בב"ב דקמ"ב דאף דהמזכה לעובר ל"ק מ"מ בבנו קנה משום דדעתו של"ק אצל בנו וגמר ומקני ה"ה בזה ואני פקפקתי עליו מדברי המק"ח סי' תמ"ח סק"ה כעת ראיתי שכבר קדמו בזה בתשו' מהר"מ מינץ סי' ל"ה שכ' בכוונת א"ז כמ"ש הגא"י והסיר הפיקפוק שפקפקתי ע"ש וכל הגדולים שפלפלו בזה בתשו' גא"י לא ראו דברי מהרמ"מ הנ"ל והנה מהרמ"מ מחליט להחמיר שלא לסמוך ע"ד הא"ז מ"מ כיון שהרמ"א סס"י ש"ך הביא ד' מהרא"י ויש גם צירוף דברי הרמב"ם ודברי הא"ז אם הוא באופן שכתבתי יש להקל ע"פ האופן שכתבתי במכתבי הקדום:
וע"ד הס"ת שנחסרו בה הנונין המונזרים שבפ' ויהי בנסוע הנה כיון שאין אנו נוהגין לעשות הנונין המונזרין רק בריוח שבין הפרשיות כמ"ש הנו"ב קמא סי' ע"ד ודלא כמהרש"ל בתשו' סי' ע"ג ומהר"מ לובלין בתשו' סי' ע"ה א"כ אין לפסול ס"ת אם נחסרו בה הנונין המנוזרין לגמרי דלא כדמשמע מדברי מהרש"ל בתשו' הנ"ל וע' בתשו' מהרמ"ל הנ"ל וכן האריך בזה בס' בני יונה להכשיר בדיעבד אבל לכתחילה יש לתקן ולעשות כמנהגינו וכן פ' בספר שערי אפרים סי' ה' סכ"א שלמה הנ"ל: