בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קצה
סקאלא יום ד' ג' מכחם אב תרי"ח לפ"ק.
אשיב ואו"ש לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף ובקי מוה' זכרי' מענדיל נ"י דיין ומ"צ בק' קאלאמיע.
תמול הגיעני מכתבו וע"ד שאלתו בא' שהי' לו פרה מבכרת אצל נכרי וקודם שילדה מכר לו הולד בקנין סיטומת' היינו בכסף ות"כ כדרך התגרים וילדה זכר אח"כ וכ' רו"מ דאף אם נאמר דמועיל קנין דרבנן לדא' מ"מ כיון דהולד הוי דשלבל"ע ול"מ קנין סיטומת' בדבר שלא בא לעולם כמ"ש הקצה"ח בסי' ר"א בשם המרדכי רק שבנ"ד שהפר' היתה עומדת גם מקודם אצל הנכרי י"ל דקנה הנכרי בקנין חצר להאומרים דקנין חצר מועיל גם בנכרי רק שנסתפק לד' הט"ז בח"מ סי' קפ"ט בשם הרשב"ם דנקר' חצירו של המפקיד הואיל ונתן רשות להנפקד להניח שם א"כ גם בנ"ד מקרי חצר של הישראל רק שתמה על הט"ז שסותר דבריו שבא"ח סי' ת"מ על הרא"ש שכ' סברא זו והוא סתר דבריו שם עכ"ד רו"מ ושאל חו"ד הנה מה שתמה על הט"ז לק"מ שהרי כ' הפוסקים בטעמ' דחצר המושכר קונה להשוכר וא להמשכיר כמבואר בח"מ סי' קצ"ח ס"ה אף דגוף הבית של המשכיר היא ושכירות לא קניא כמבואר ברפ"ק דפסחים ובספ"ק דע"ז מ"מ לענין קני' תליא במי שהרשות שלו וכיון שהרשות עתה של השוכר היא להשתמש בה כל משך השכירות ע"כ קונה להשוכר ולא להמשכיר וע' בס' קצה"ח רס"י שי"ג ומש"ה אין סתיר' בדברי הט"ז דאף דהנפקד נתן רשות להמפקיד והוי המפקיד כשוכר והוי רשות שלו לענין קני' אב גוף החצר של הנפקד היא לענין בל ירא' אמנם לפמ"ש המק"ח שם בסי' ת"מ דטעם הגאונים משום דהנכרי הנפקד זכה בהחמץ דהוי הפקר ע"ש שפיר תמה הרא"ש דלענין זכי' שפיר הוי חצירו של המפקיד כמ"ש הרשב"ם והט"ז וכבר כ"כ בס' מק"ח שם בפי' דברי הרא"ש לפי דרכו עפ"י דברי הט"ז דבסי' קפ"ט הנ"ל ולק"מ אמנם אם לא הי' מקום חומרא בנ"ד רק מכח ד' הט"ז הנ"ל כבר תמהו האחרונים ע"ד הט"ז וע"ש בס' קצוה"ח ובס' נה"מ בסי' ר' והעיקר כמ"ש מהרי"ט ס"א סי' ס"ה אלא שדברי רו"מ תמוהים מאד דמה יועיל כאן קנין חצר כיון דהוי דשלבל"ע שום קנין ל"מ בי' ועוד בלא"ה ל"מ קנין חצר לענין העובר אף אם נאמר דלא הוי דבר שלבל"ע דהוי כמו כלים של מוכר ברשות לוקח דל"ק כיון שגוף הבהמ' נשארת למוכר ולא עוד אלא דאף אם נאמר דכליו של מוכר ברשות לוקח קני משום דהכלי בטיל אגב הרשות אבל בבהמ' ליכא למימר הכי וכ"כ התוס' בפ"י בב"ב ריש דפ"ו ומוכח כן מבריית' דהתם וגם מ"ש רו"מ לענין קנין סיטומת' דל"מ בנ"ד משום דהוי דשלבל"ע והביא דברי קצה"ח בשם המרדכי הנה יודע רו"מ שאף שהקצה"ח והנה"מ הביאו להלכ' בסתם ד' המרדכי במח"כ לא הרגישו שדעת הרא"ש להיפך כמבואר בתשו' הרא"ש כלל י"ג סי' כ' באריכות ע"ש אבל אין זה ענין לכאן ולא הי' צריך רו"מ להבי' דברי המרדכי דבאם הי' המנהג לקנות בקנין סיטומת' אף דשלבל"ע כגוונ' דתשו' הרא"ש שם בחכירות אלמעונ' שידוע שהי' המנהג בכל שנה להחכיר' ובמסורת הכתב נתקיימ' החכירות להשוכר בזה דעת הרא"ש דכיון שמועיל המנהג להחשיב מה שאינו קנין מצד הדין לעשותו קנין ה"ה דמועיל המנהג להחשיב מה שאינו מועיל בו קנין מצד הדין שיועיל בו קנין מצד המנהג והמרדכי חילק בזה כמבואר בלשונו אבל בנ"ד שרק המנהג היא שבמקצת כסף ות"כ קונין זמ"ז וכי ידוע שהמנהג מפ' היא שמקיימין מה שקונין בכסף ות"כ אף בדשלבל"ע יותר מק"ס או שאר קנין שהיא מצד הדין ודאי דלא וא"כ כל דברי רו"מ בזה נאמרו שלא בהשגח' אמנם לדינא בנ"ד הנה כבר הארכתי בכמה תשו' בטוב טעם דאף להפוסקים דאינו מועיל קנין דרבנן נגד איסור דאוריית' מ"מ לענין ליפטר מבכור' מועיל לכ"ע אף קנין דרבנן בפרט בצירוף קנין כסף והנני שולח לרו"מ העתק' מתשו' ח' מתשובתי וז"ב בעיני בלי ספק ע"כ אין מקום ספק בכאן רק מצד שמכר רק הולד ובש"ע יו"ד סי' ש"כ ס"ו פ' בפשיטות דעובר הוי דשלבל"ע והיא מדברי התוס' והרא"ש ריש בכורות בשם ר"ת וכ"פ בח"מ סי' ר"ט ס"ד. אמנם הרמב"ם פ' בפ"ז מה' אישות דבהוכר עובר' מקודשת והובא בש"ע אה"ע סס"י מ' ואף שהפ"י בקידושין דס"ב כ' עפ"י ד"א דדוק' בקידושין סובר הרמב"ם כן משום דקידושין הוי כהקדש כדאי' שם דף ז' ובפירש"י ותוס' והקדש ודאי חל על עוברין כדאי' בתמור' אבל לענין מכיר' הוי דשלבל"ע ע"ש ובדרך זה דרך בתשו' גא"י סי' ס' באריכות ע"ש ובאמת כבר קדמו בזה הפ"י (א) **(הג"ה מבן המחבר א) וכ"כ בתשו' שבות יעקב ח"ג סי' קי"ח)** אבל אין זה עיקר וע' בקו"א לס' המקנ' סי' מ' והעיקר היא דהרמב"ם סובר דכה"ג לא הוי עובר דשלבל"ע וטעמא דמזכ' לעובר ל"ק לד' הרמב"ם משום דעובר לאו בר זכי' היא כמ"ש הפ"י שם בדיבור הקודם וכ"כ הרמב"ן בחי' לב"ב דע"ט אליבא דר"נ והובא בקצה"ח רס"י ר"ט וכ"כ הרשב"ם שם ריש דקמ"ב עש"ה ובזה נלע"ד ליישב דברי התה"ד בס' ע"ר שכ' על דברי הא"ז דכ' דמועיל מכירת העובר משום דסובר כרשב"ם דפ' דמהני כשתלד כדאי' בהג"א ר"פ מי שמת ואשר"י סובר כר"י דפליג התם ע"ש ותמה בקצוה"ח שם סק"ו דאי כוונת הא"ז שמוכר העובר כשתלד א"כ קנות הנכרי וקדושת הבכור בהדדי אתי' בשעת הלידה א"כ הוי בכור דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין כדאי' בתמור' דכ"ה ע"א וע"ש ברש"י ד"ה אמר אביי ע"ש שיישב בדוחק גדול ובאמת כבר קדמו בקושי' זו בספר הפלא' בכתובת די"א ולפי הנ"ל מיושב שפיר דה"ק התה"ד דכיון דהא"ז פ' כרשב"ם דפ' כר"נ דאמר לכשתלד קנה וגם כ' בטעמא דר"נ משום דעובר הוי כישנו בעולם רק דלאו בר זכי' היא וע' בהג"א פ' מי שמת דקמ"ד ובט"ז ח"מ רס"י ר"ו ממילא דעובר בר מכיר' היא ואף קודם שנולד משא"כ לד' ר"י ואף שבהג"א כ' אח"כ בא"א מ"מ התה"ד תופס תחילת דברי הג"א דפ' מ"ש עיקר וז"נ לפע"ד ועכצל"כ לפע"ד בד' התה"ד דאל"כ קשיא הא טעמא דא"ז דמועיל קנין כסף משום דעובר לאו בר משיכה היא ואי אמר לכשתלד א"כ אח"כ בעת שנולד בר משיכה היא אע"כ כמ"ש. והנה אעפ"י שבש"ע סתם בשני מקומת דעובר הוי דשלבל"ע ואינו במכיר' הנה הג' בעל מח"א בדיני מוכר דשלבל"ע בסי' א' האריך להוכיח בראיות עצומות דעובר לא הוי דשלבל"ע ולקצתם כיון בעל קצוה"ח רסי' ר"ט ואם שלפמ"ש הפ"י לחלק דגבי הקדש שאני יש לדחות קצת מהראיות וע' בס' בית מאיר סס"י מם אמנם אין זה עיקר וכמ"ש וחוץ מזה הביא עוד ראיות נכוחת לזה ובס' מח"א שם כ' דאף לד' הראב"ד בפ"ז מה' עבדים דס"ל דעובר הוי דשלבל"ע זו בעובר של שפחה דבמעי אמו ל"ח למידי אבל המקנה עובר בהמתו איהו גופא חזי לאכיל' אם שחטה והוי כמו כבד שלה וכ' דבתשו' מהרי"ו כ' כדבריו הנ"ל ואין תשו' מהרי"ו לפני וגם בס' הפלא' ד' הנ"ל האריך לתמוה על התוס' ותה"ד והש"ע דכיון דאי שחט הבהמ' עובר בר אכילה או בר זבינא היא אמאי הוי דשלבל"ע לענין מכירה וכ' שם דאף התוס' מודים באם קנה סתם העובר שראוי לאכלו תיכף ע"י שחיטת האם דלא הוי דשלבל"ע רק שהם מיירי שקנה בפי' שיהי' במעי האם עד שיולד וכיוצא בזה כ' בס' נה"מ בסי' ר"ט סק"ב וכבר קדמו בהפלא' שם וסיים שדברי התה"ד צע"ג ולפענ"ד דעיקר שלא רצה התה"ד לסמוך על בעל הא"ז היא מטעמ' קמא שכ' שם דטעמו של מהר"מ דמצריך כסף ומשיכ' משום דטעם הא"ז היא דדי בכסף לבד היא משום דהמצריך משיכה הוא הר"ת ור"ת פסק עובר לאו ירך אמו וא"א במשיכת האם לענין העובר ומש"ה די בכסף וכיון שרוב הפ' פ' דעובר ירך אמו היא א"כ בר משיכה היא ול"מ בי' קנין כסף וטעמ' בתרא ל"כ רק לסניף ומ"ש הקצוה"ח בסק"י דתיק' על הא"ז דאמאי ל"א במשיכת הפרה להעובר מי גרע ממשיך פרה זו לקנות כלים שעלי' דסלקא בתיקו בש"ס פ"ק דבמ"צ ד"ט אע"כ כיון דבהנמכר שהיא העובר ל"ש משיכה אע"ג דיוכל למשכו ע"י הפרה הוי ליתא במשיכ' וא"כ אפי' אי עובר ירך אמו אזלינן בתר הנמכר שהיא העובר וליתא במשיכ' ע"כ ותמהני עליו שלא ראה דברי הא"ז הללו שהובאו בתשו' מיי"מ לס' קנין סי' ה' ומבואר שם דמש"ה אין כאן מה למשוך משום דר"ת גופי' פ' דעובר לאו ירך אמו היא וכמאן דמנח בדקול' דמיא ע"ש ואף דשם כ' בפשיטות דמשיכת האם אינו מועיל לעובר ובאמת איבעי' היא בש"ס לרווח' דמלת' כ"כ ובאמת דאף אי משיכת האם מועיל מ"מ מועיל בזה קנין כסף כמ"ש הג"א פ' הזהב בדברי הא"ז הנ"ל וז"ל ומשיכת האם אינו מועלת לעובר אלא בכפות ומטעם חצר ואע"ג דאי כפתה ומשכה הוי קני לעובר אפ"ה הואיל וגוף העובר א"י למשוך אלא ע"י משיכה דבהמו' המעות קונות דהא גבי בלן כו' ע"כ וכ"ז אי עובר לאו ירך אמו היא אבל אי עובר ירך אמו היא א"כ היא חלק מבהמ' ומשיכת הבהמ' היא גופא משיכת העובר ואפשר במשיכ' מקרי וע' במח"א שם והא שכ' שם הג"א דאי כפתה ומשכה הוי קנה לעובר אע"ג דבכפות' ל"מ רק מטעם חצר והכא לא הקנ' לו גוף הבהמ' וחצר דמוכר היא וע' בח"מ סי' ר"ב סי"ד וכן משמע בש"ס דב"מ הנ"ל דבמשוך ל"מ אף בכפות' י"ל ד' הא"ז ל"מ לתי' בתרא שבתוס' סד"ה משוך דאתי שפיר ועיין שם במהרש"א ומהר"ם שיף ולפי תי' זה בכפית' מהני מטעם חצר אף במשוך כמו שהק' התוס'. אמנם אף לתי' קמא שם שנרא' שהפ"י הסכימו כן מ"מ דוקא באמר משוך דנרא' שלא רצה שיקנה בתורת חצר וע' ברמ"א רס"י קצ"ז ובנה"מ שם סק"ד אבל עכ"פ יכול להקנות לו בכפותה בתורת חצר ומכאן מוכח דיש חצר לנכרי ואכמ"ל עוד ועכ"פ דעת הא"ז דעובר בר מכירה היא ומיקל יותר במכירת העובר לבד דלכ"ע די בקנין כסף לבד ומהר"מ לא פליג רק דצריך נמי משיכה אבל בר קנין היא ומבואר דס"ל דעובר לא הוי דבר שלבל"ע ובתשו' גא"י סי' נ"ח וסי' נ"ט האריך ליתן טעם הגון ונחמד דאף אי נימא דבעלמ' הוי עובר דשלבל"ע מ"מ מהני לענין מכירת העובר בכור דכמו דקאמר ר' יוחנן בב"ב דאף דהמזכה לעובר ל"ק מ"מ בבנו קנה משום דדעתו של אדם קרוב אצל בנו וגמר ומקנה ה"ה במכירת העובר אע"ג דבעלמ' ל"מ מ"מ לענין בכור מהני משום דודאי גמר והקנה כמ"ש התוס' בע"ז דע"א סד"ה ר"א ע"ש שהאריך ליישב כל המקומות שנראין לכאור' שסותרים לזה (א) **(הג"ה מבן המחבר א) ע' בתשו' מבי"ט ח"ב סי' קל"ז ובשעה"מ פכ"ב מה' מכירה הל' י' מה שהאריך בזה.)** והאמנם שעל טעם זה יש לפקפק וע' בס' מק"ח סי' תמ"ח סק"ה מ"מ סניף קצת הוי לשאר טעמי היתר וע' בנה"מ סי' קצ"ז סק"ד ודעת הרמב"ם כבר נתבאר שסובר דעובר הוי בעולם והאחרונים הביאו לזה ראיות ברורות והגם שאעפ"כ קשה להקל באיסור חמור כזה נגד פשטות דברי התוס' והרא"ש והתה"ד והטוש"ע מ"מ כיון שהרמ"א סס"י ש"ך הביא דברי מהרא"י בפסקיו סי' ק"ל בסתם לפסק הלכה דמהני מכירות הולדות לחוד דאף דהוי דשלבל"ע דאמרי' נעשה כאומר לו קנה הבהמה לולדותי' ודמיא לההיא דר"פ המפקיד דנעשה כאומר סמוך לגניבתה קני' לך וע"ש בט"ז וש"ך ודגול מרבבה עמד על הרמ"א שס"ו סתם כדעת המחבר דל"מ שיקנה חלק בעובר ואמאי לא נימא כדעת מהרא"י בפסקיו הנ"ל ומ"ש הד"מ שהמחבר מיירי שלא משך הנכרי האם לרשותו רק הקנה לו בקנין חליפין ע"ש והיא תמוה מאד דבקנין חליפין נמי נימא הכי דהוי כאלו הקנה לו בפי' האם לולדות ואף דבר"פ המפקיד לאיכא דאמרי אי קיימא באגם ל"מ ואולי לזה היא שכיון רו"מ בזה שרצה לצדד להקל מחמת קנין חצר דוקא אבל זה טעות דהא רק קמדמה לה מהרא"י להתם דכי היכי דהתם אע"פ שלא אמר כן בפי' הוי כאומר משום דניח' לי' לבעלים כמ"ש רש"י שם ה"ה כאן משום דודאי רוצה להפקיע קדושת בכור הוי כאומר לו בפי' הכי וכ"כ בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' קצ"ב אבל כאן ודאי כאומר לו מעכשיו קנה אותה לולדותי' וא"כ אין צריך לעמוד אז ברשות הנכרי ובלא"ה הלכה שם בר"פ המפקיד כלישנ' קמא כמ"ש הרא"ש שם ודברי הד"מ הנ"ל תמוהים והעיקר כמ"ש הד"מ בתי' הראשון דהמחבר מיירי שאמר בפי' שאינו מקנה לו האם או אולי סמך א"ע הרמ"א על דבריו בסוף הסי' ומ"מ כיון דאיכא הך סניף להקל מ"ש מהרא"י בעצמו והרמ"א מביאו לפסק הלכה ואף שמהרא"י לא סמך א"ע על טעם זה לבד רק בצירוף סניפים אחרים לזאת כ' הנו"ב שם סי' קצ"א דאין לסמוך על קולא זו לבד מ"מ בסי' קצ"ב כ' להקל מחמת דברי הרמב"ם הנ"ל בהיכר העובר לצרף לטעם מהרא"י הנ"ל ואעפ"כ כ' שלמעש' הי' מתיישב מ"מ כיון שכבר הורה מורה א' להקל ע"פ ד' רמ"א הנ"ל לזאת פ' שיצוה לא"י לחתוך אוזן ולצרף ד' רש"י בע"ז די"ג דבזה"ז אין בהטלת מום בבכור רק איסור דרבנן ויש לסמוך על הקולה הנ"ל ובתשו' ח"ס חיו"ד סי' שי"ב מתיר גם היא במכר העובר לבד רק בקנין כסף ע"י שיצוה לנכרי לחתוך אזנו וע"ש בסי' ש"ו שהחמיר מאד בזה בענין הטלת מום ע"י נכרי מ"מ סמך בכאן ע"ז משום דהעיקר בעינן כד' האומרים דיש מכירה לעובר ובצירוף טעם קולת מהרא"י בסי' ק"ל וסמך עצמו בזה על א"ז שסובר דבקנית הולד לבד סגי בקנין כסף לבד אף לר"ת אף דמהר"מ חולק עליו מ"מ יש צירוף להקל דעת רש"י ורמב"ם שמקילין בלא"ה בכסף לבד לזה סמך את עצמו אהטלת מום עכ"פ מכ"ש בנ"ד דאיכא קנין כסף ות"כ כדרך התגרים דיש להקל באופן הנ"ל סיומא דהך פיסק' הנלע"ד דאם נמכר הולד לכשתלד או אמר איזה ל' שמורה שמוכר הולד לכשיולד איני רוצה להקל כלל כי חוץ חשש דשלבל"ע יש חשש מחמת דכשנולד חל קדושת בכור קודם ע"ד שאמרו בש"ס תמורה דכ"ה אבל אם מכר העובר סתם ומכרו מעכשיו יש להורות לעשות כמ"ש הנו"ב והח"ס הנ"ל לצוות להנכרי לעשות בו מום ולשחטו אח"כ במומו כיון שכבר בררנו שיש לנו הרבה צדדים להקל ושד' רה"פ להקל כנלע"ד ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה כותב בטרדות שונות. שלמה במוהר"י זללה"ה חופ"ק הנ"ל