בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קצד
סקאלא יום ב' א' דר"ח תמוז תרטוב"ל.
שלום רב לאשר ידיו לו רב בחוקי חורב היא כבוד אהובי ידידי הרב המופלג החריף ובקי מוה' צבי ארי' נ"י מו"צ בק' סלאטווינא.
מכתבו קבלתי בשבוע שאחר חג העבר ומרוב טרדותי לא יכולתי לעיין במכתבו עד היום וגם היום טרידנא טובא אמנם לא רציתי לעכב עוד והנני להשיבו בקצרה שורש שאלתו בקיצור שיהודי א' קנה פרה מבכרת אצל נכרי והפרה נשארה אצל המוכר רק שהישראל נתן לו הכסף דמי הפרה ואח"כ הביא הנכרי הפרה והקונה לא הי' בביתו והעמידו בביתו חתנו של הקונה ואח"כ מסרה חמותו הפרה לנכרי אחר שיזונה עד משך איזה זמן ואח"כ קנה הנכרי הזה הפרה מישראל הקונה ולא עשה שום קנין רק שהי' פסוקת דמים ביניהם וזקף הדמים עליו במלוה ובתוך הזמן חזר בו הנכרי מהקני' והישראל לא ידע מזה ואח"כ מסרוה הנכרי זה לנכרי אחר שיזונה וילדה זכר בבית הנכרי הזה והיהודי אומר שכמדומה לו שהחליפו לו הבהמה או הגוי שהחזיק אותה מקודם או הגוי הזה גם חושש אולי החליפו לו הולד ושאל אם יש לולד הזה דין קדושת בכור וכ' כ"ת שמותר מטעם ס"ס שמא הלכה כר"ת וכד' רה"פ דמשיכה בנכרי קונה ולא מעות וא"כ לא קנה הישראל הפרה כלל ואת"ל דהלכה כרש"י שמא החליפו א' מהנכרים הפרה או הולד כמו דתנן פ"ג דדמאי המפקיד פירותיו אצל הנכרי בפירותיו ולא מיבעי לד' הראב"ד בהשגות פי"א ממעשר דאמרי' דודאי החליפם וכן מוכח בש"ס בכורות די"א ע"ב דודאי אין לו קדשות בכור אלא אפי' לדעת הרמב"ם שם דספיקא היא מותר בנ"ד מטעם ס"ס ואע"ג דכאן הוי כמו קופת בקופת בהשגות הראב"ד שם מ"מ עכ"פ ספיקא הוי והוי ס"ס ועוד דשמא החליף הולד והוי כמו פירות בפירות ואף שהולד כרוך אחרי' אכתי ספיקא הוי כמבואר בש"ך סי' שט"ז וגם כ' דכיון דא"י אם בוכרה בלא"ה לא הוי רק ס' בכור והוי ס"ס ע"כ דברי כ"ת והנה דבריו האחרונים אינם נכונים לפע"ד כיון שהנכרי אמר בשעת הקנין שהיא מבכרת לא הוי ספק כלל דקודם שיצא מת"י הוא נאמן לכל דבר כמ"ש הרשב"א בתשו' חלק א' סי' קי"ח והיא מברייתא דשלהי יבמות שהיא מתוספתא פ"ד דדמאי וע"כ לפ' רבי ורשב"ג אלא היכא די"ל דלהשביח מקחו אומר כן וע' ברא"ש פ' אלו מגלחין סי' ע"ט הא לא"ה כ"ע מודי דמהימן כל שעדיין ת"י וכאן לא שייך דלהשביח מקחו דאדרב' מגרע מקחו בזה וע' בבכורות דף כ"א ע"ב ברש"י ותוס' שם ובט"ז וש"ך ביו"ד סי' שט"ז אמנם הך ספיק' דשמא החליף הפר' ודאי ספיקא מעליא היא וכ"כ הח"י בסי' תמ"ח סק"ד לענין חמץ שעה"פ להתיר מה"ט וכן הסכים ס' מקור חיים ואף שכ' שם דאי מהימן לי' אסור מ"מ כאן נרא' מד' כ"ת דלא מהימן לי' ועוד נראה דיש לצדד כאן אף במהימן לי' דהא כ' הרשב"א במיוחסת סי' קל"ג דאף אי מהימן לי' אינו אסור מה"ת וההיא סמיא דשמואל בקידושין דס"ו לציי"ש היא וכ"כ הרי"ף והרא"ש א"כ לא חמור מאיסור דרבנן וכיון שכאן הוי ספק או כד' רש"י או כד' ר"ת לא הוי רק ספיק' דרבנן ולקולא ועוד דהא הרשב"א שם במיוחסת כ' דל"א אי מהימן לי' אסור רק באי נאמן לו גם בשאר דברים וכ"פ מהרי"ק שפ"ב ורמ"א באה"ע סי' קט"ו ס"ז ואף שמדברי הרשב"א בתשו' ח"א סי' קי"ח מבואר דאף בנכרי אי מהימן לי' אסור וכ"פ בש"ע יו"ד סי' ט"ז סי"א וצריך לחלק בין דבר שבערוה לשאר איסורים וכדמחלק שם בש"ס דקידושין לענין שתיקה כהודא' אלא שדברי הרשב"א דסי' קי"ח אכתי צ"ע דא"כ מאי מייתי ראי' מסמיא הא שם בכה"ג לא מהימן מ"מ בנ"ד מותר מטעם דכתיבנ'. אמנם כ"ז אי אין המנהג במקומו לקנות בכסף בלבד אבל אם המנהג לקנות בכסף בלבד הא גם הרמ"א בתשו' פ"ז דפ' כר"ת בדיעבד מ"מ מבואר שם דאי מנהג המקום לקנות בכסף לבד דיש להחמיר וצ"ל דאף דבמיוחסת מבואר בסי' רכ"ה דאזלי' בנה"ג בתר קנין תורה דוקא לחייב בבכורה אין זה סתירה לדברי רמ"א דהרשב"א שם לא בא למעט רק דאין קנין מצד דיניהם מועיל לחייב בבכור' כמבואר שם בדבריו משא"כ במקום שהמנהג כן אף בישראל מישראל וכ"כ בתשו' כנ"י סי' י"ד לחלק כן גם להקל כ"ש להחמיר אלא שלכאור' דברי התוס' בבכורות די"ג הם נגד דעת רמ"א שם בד"ה קנה וז"ל ואע"ג דשמעי' קנה אצטריך לאשמועי' דחייבת בבכור' דל"ת קנה מספק או מדרבנן קמ"ל דקנה ק"ג ע"כ הרי דהיכ' דקנה רק מדרבנן אינה חייבת בבכור' וכ"ת כ' דמדברי תוס' אלו מוכח דאף דהיכ' דקנה מדרבנן פטור' מבכור' ולכאור' זה נגד דברי רמ"א בתשו' דהא קנין סטומת' הוא רק מדרבנן וע"ש בתשו' רמ"א. אמנם לכאור' ק' מדברי תוס' אלו גם אדברי ב"י באה"ע סי' כ"ח שסובר דבקידש' בחוב במעמ"ש דאף דלא נקנה המעות רק מדרבנן מ"מ הוי קידושי תורה ומכ"ש כאן להחמיר דקודם שבאו לידי איסור כלל כבר ניקנית הבהמ' לישראל מדרבנן דהוי בעל הולד קדושת בכור מה"ת וע' בלח"מ רפ"ג מה' מכירה מ"ש בפי' דעת התוס' בע"ז דס"ג ועוד בלא"ה קשה מה כ' התוס' דל"ת קנה מספק א"כ אכתי מה מוכח מדקתני וחייבת בבכור' הא אכתי כיון דספיק' הוא מש"ה חייבת בבכור' ועלה ע"ד לומר דאי קנה מספק מ"מ כיון דהוי ממון המוטל בס' וחולקין משום דע"כ התוס' סוברים דגוי ל"ל חזקת ממון כמ"ש מהרי"ט אלגזי רפ"ב ומש"ה קנה מס' וע"כ הא דלא מוקמי' נמי אחזקת מ"ק הוא משום דבספיק' דדינא לא מוקמי' אחזקת מ"ק כמ"ש התוס' בב"ב דל"ב ד"ה והלכת' שזהו שיטת רשב"ם והכי קיי"ל כמ"ש הרא"ש בתשו' וכ"כ הכנה"ג ביו"ד סי' י"ח וכ"ה והתב"ש בסי' כ"ט דבסד"ד לא מהני חזקת היתר או איסור דבשביל החזק' לא נשתנה הדין וע' בר"ן פ"ק דקידושין בשמעתת' דאמר' הוא והארכתי במק"א ואכ"מ. ומהרי"ט אלגזי לשונו מגומגם שהק' מחזקת מ"ק ותי' דגוי ל"ל חזקת ממון ואכתי קשה דלוקמה אחזקת מ"ק ועכצ"ל כמ"ש ומ"מ אף דליכ' לנכרי לא חזקת מ"ק ולא חזקת מ' מ"מ הוי ממון המוטל בס' וחולקין כמ"ש הרי"ף בפ' המפקיד וע"ש ברא"ש ואכתי הוי יד עכו"ם באמצע ופטור' מן הבכור' משום שותפות נכרי שוב עיינתי בביאור מהרי"ט אלגזי שם שכ"כ דאי הוי ס' הוי פטור' מן הבכור' מה"ט ולכאור' יש סמך לזה דאף דחלוקה הוא רק משום סד"ד מ"מ הוי כאלו יש לו בה חלק מחצה דכיוצא בזה אמרי' בש"ס ריש ב"מ והא הכא אנן סהדי דמאי דתפיס האי דידי' הוא כו' וכן יש סמך מהא דקאמר הש"ס ריש בבא מציעא ואי אמרת תקפו כהן אין מוציאין מידו נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן והרי חזי' דכיון דיש לו זכות לכהן ע"י תפיס' אף שהוא רק מס' מקרי ממונו של כהן כ"ש אם יש לו לנכרי חלק מחצה מחמת ס'. אמנם מתשו' צ"ץ והרבה אחרוני' דסוברים דאם קנה הישראל מנכרי פרה מבכרת בכסף בלא משיכ' וילדה זכר קדוש מספיק' משום דעת רש"י ול"א דעכ"פ כיון דהנכרי יש לו חלק מחצה הוי שותפים נכרי דפוטר מבכור' וא"ל דהתם ה"ט משום דכ' הש"ך בס' ת"כ סי' ע"ט לחלק בין ס' בתיקו דהרבה פוסקים ס"ל דנ"מ תפיסה ובס' פלוגת' דרבוות' דיכול לטעון קים לי והוי כטענת ברי וכיון שכן א"כ הישראל הקונה הוי כטוען ברי משא"כ הנכרי דאף בטוען ברי הוי כטוען שמא כמ"ש ה"ה פי"ד מטו"ע ה"ה וכיון שכן אמרי' ברי ושמא ברי עדיף היכא שאין א' מהם מוחזק כמ"ש הרמב"ן בחי' לב"ב דל"ד מש"ה יש לחלק בין הך דתוס' הנ"ל דהוי ספיק' דדינא ובין הך דצ"צ ואחרונים דהוא ס' מחמת סד"ר אלא דהא ליתא דאף לדברי ה"ה טעמא דנכרי ל"ח טענתי' טענת ברי משום דאשר פיהם דיבר שוא כמבואר שם וזה ל"ש בטענת ברי מחמת סד"ר וגם דברי ה"ה אינם מוסכמים וע' בש"ך ח"מ סי' צ"א סק"ג ובסי' קמ"ט סקי"ג לזאת המחוור בעיני בפי' דברי התוס' הנ"ל דכוונתם דאי לא הוי אמר רק קנה הא' דקנה מספיק' או מדרבנן להכי קאמר וחייבת בבכור' וא"כ מהא דחייבת בבכור' לבד שמעינין דקנה מספיק' או מדרבנן ול"ל למימר קנה אא"כ לגלויי דקנה דרישא היינו קנין גמור ודאי מה"ת וכן איתא בכ"ד בש"ס דקתני סיפא לגלויי רישא וא"כ אדרבה מוכח מדברי התוס' להיפך דאף אי קנה הישראל מדרבנן חייבת בבכור'. וא"כ בנ"ד אי המנהג שם לקנות בכסף לבד הנה אם נאמר כד' מהרי"ו שבב"י אה"ע הנ"ל לא הוי רק בכור דרבנן וכיון שיש ס' שהחליף הנכרי הוי סד"ר ולקולא אמנם לד' הב"י שם דאף בקנין דרבנן הוי קידושי תורה א"כ גם כאן הוי סד"א. והנה באמת פלוגתת הרי"ו והב"י הוא פלוגתת הראשונים בר"ן גיטין פ' התקבל בשמעתתא דג' מדות בקטן ורמז לה הב"ח באה"ע שם בסי' כ"ח והנה לכאור' כיון שיש ס' חליפין אכתי איכא ס"ס. אמנם לפמ"ש התוס' בכתובות דף ט' ע"ב ד"ה אי למיתב דל"ח ס"ס כה"ג משום דהאי ספיקא כו' ל"ח ספיקא כו' דאמר קודם שנתארסה נאנסה וה"ט לשיטתייהו שם בע"א ד"ה ואיבע"א דבס"ס בעינן שיהא ב' הספיקות שקולין אבל אי יש רוב נגד ס' א' אינו מצטרף לס"ס ומש"ה דאף דס' אינו בקי בפ"פ הוי ס' השקול מ"מ ס' אונס כיון דאיכא בס' לזכות הבעל וכ"כ בס' ש"ש ש"א בפי' דבריהם דלא כמ"ש הפ"י שם וא"כ בנ"ד נמי אף שס' חליפין הוי ס' גמור מ"מ ס' שבענין הקני' איכא ס"ס להחמיר שמא כרש"י ואת"ל כר"ת שמא ע"י קנין דרבנן שמצד המנהג הוי נמי בכור מה"ת. אמנם לכאור' כיון שד' הראב"ד דאמרי' שודאי החליף א"כ בהאי ס' דחליפין הוי ס"ס להיתר' דשמא כד' הראב"ד ואת"ל כד' הראב"ד אכתי הוי ספיקא ובכה"ג הוי ס"ס כמ"ש הרשב"א והריטב"א בקידושין דע"ג גבי שתוקי וע"ש בספ"י ובמרדכי פ' החולץ בתשו' ר"ב ובפסקי מהרא"י סי' קכ"ט אלא שנ"ד נראה דמיגרע גרע ולא הוי ס"ס דהוי כמו ענין א' לגמרי וע' בט"ז יו"ד סס"י ט"ו וכ"ש בנ"ד. אמנם בש"ס פ"ק דפסחים ד"ט פריך ואין ס' מוציא מידי ודחי והתנן חבר שמת כו' ומשני איבע"א ס' וס' הוא כו' דאמר ר' אושעי' מערים אדם על תבואתו כו' ע"ש וכ' מהרי"ק שקע"א אף שדבר פשוט הוא שאף א' מ"ק אינו עושה כן א"ו פשיטא דגם לתי' השני קרוב הוא להיות טבל כו' אלא דלאו ודאי טבל גמור הוא כדר' אושעי' וגם קרוב להיות מתוקן מדר"ח חוזאה דאמר חזקה על חבר וע"ש במהרי"ק ומבואר מדבריו דאף דלתי' בתרא אינו ודאי שהוא מעושר מדר"ח חוזאה כמו לתי' קמאי מ"מ טעמא דהן בחזקת מתוקנים לתי' בתרא משום דכיון דמעיקרא נמי אינו ודאי גמור שטבילו דלמא עביד לה כדר' אושעי' אף שקרוב לודאי דטבילו דאו' מ"ק אינו עושה כן מ"מ כיון שאינו ודאי גמור אלא קרוב לודאי שוב מהני הך חזקה דר"ח חוזאה דאף שאינו ודאי גמור שעישר כמו לתי' קמא עכ"פ קרוב לודאי הוא שעישר מחמת הך חזקה ושפיר מוציא מקרוב לודאי דטבילו דהא מעיקרא הוי ס"ד דס' הרגיל מוציא אף מידי ודאי גמור וע"ש בתוס' סד"ה ואת"ל ונהי דמסיק דאין ס' הרגיל מוציא מידי ודאי גמור חבל מידי קרוב לודאי מוציא שפיר כ"ה מביאור ד' מהרי"ק בביאור דברי הש"ס בתי' ואיבע"א (א) **(הג"ה מבן המחבר ומכאן ראי' גדולה להפוסקים דס"ל דבכה"ג דיש ס' אם הי' כאן איסור מותר ע"י ס"ס אף בדשיל"מ כמ"ש הרא"ש בתשו' שהשיב הש"ך ביו"ד סי' ק"י ס"ק נ"ז דהא טבל הוא דשיל"מ ואעפ"כ נותר בס"ס. ובשעה"מ ספ"ח מה' מאכלות אסורות הרגיש מזה וכ' ליישב דאף לפי תי' האיבע"א יש יותר רוב דהפריש מעשר וכר"ח חוזאה אלא דלא הוי ודאי ולהכי מהני אף בדשיל"מ ולפי מ"ש אאמו"ר הג' זללה"ה בפ' הש"ס זה הוי כס"ס דעלמא דהא לא מהני הרוב שיש בס' הזה דהפרש רק לדחות מה שיש הרוב בס' ב' דודאי חייב במעשר אלא ש"מ כדברי הרא"ש הנ"ל ודו"ק.)** וכ"כ הג' החסיד מוהרש"ז ז"ל בש"ע ה' פסח סי' תנ"ג סכ"ו בהג"ה ולפמ"ש הן הן דברי הש"ס בתי' ואיבע"א כנ"ל וא"כ בנ"ד נמי איכא למימר דאף דא"א להחליט שהחליף בודאי כמו שסובר הראב"ד דהא לד' הרמב"ם אינו כן מ"מ קרוב לודאי הוא שהחליף דהא הראב"ד משוי לי' ודאי ועוד דהא חיישי' לחליפין אף בדרבנן כמו בחמפ"ג בלא חותם ול"א דהוי סד"ר וע' בט"ז ביו"ד סי' ר"א סק"ה ודברי הראב"ד בהשגות פי"א ממעשר הי"ג צ"ע כיון דמשוי חליפין לס' ומצטרף לס"ס לענין דמאי א"כ מה הועיל במה דתי' דחיישי' דהחליפין משלו ומרוח עכו"ם חייב מדרבנן הא אכתי הוי סד"ר ולקולא וצ"ל דס"ל להראב"ד דאף דהוי ס' הרגיל להחליף ומש"ה חיישי' אף בדרבנן מ"מ אף לענין ס"ס מצטרף שפיר כמ"ש הפ"י בכתובות ד"ט ד"ה ואיבע"א דלא כמ"ש התוס' שם רק כמ"ש התוס' בנדה די"ח ריש ד"ה שלי' דאמרי' סמוך כמ"ש הפ"י וכצ"ל בדעת הראב"ד בהשגות בפ"ט מטומאת מת הי"ב וע"ש בכ"מ מ"מ גם דמאי עכ"פ אסור מדרבנן ונהי דלא הוי כמו גבינות של עכו"ם שכ' הפוסקים דאף שהוא רק מדרבנן ל"א בי' סד"ר ולקולא וע' בש"ך בדינו ס"ס דין י"ז דגבינות חשיבי כודאי איסור תורה דאסרוה חז"ל מחמת חשש איסור תורה ומשום דגבינות אלמוה לגזירתם דאף אי העמידוהו בעשבים אסור וע' בט"ז ובש"ך יו"ד סי' קט"ו סע"ב מה שא"כ בעלמא מה שאסרו חז"ל משום ס' איסור תור' וע' בתשו' נט"ש סי' י"ב מ"מ עכ"פ איסור' מדרבנן הוי ואולי ס"ל להראב"ד דדמאי קילא משאר איסור' דרבנן משום דרוב ע"ה מעשרין כמבואר בש"ס שבת דף כ"ג ע"א ובכתובות דף נ"ו ע"ב וע' בכתובות דכ"ד ובתוס' שם ד"ה אביי ובגיטין דף ס"א ובתוס' שם ד"ה רבא והוי כמו בשר שנמ"ה דמבואר שם בש"ך בדיני ס"ס דקיל משאר איסורי דרבנן ואולי הוי כחמאה דמותר בדיעבד ול"ח לחליפין כמ"ש הט"ז ביו"ד סס"י קכ"ז בשם אחיו ואף דחמאה קיל יותר דהא יש מקומות שמקילין לגמרי מ"מ גם בדמאי מצינו קילא דמאכילין עניים דמאי מ"מ מבואר דחליפין ע"י נכרי הוי ס' הרגיל ומכ"ש דאיכ' נמי די הראב"ד דבפירות ודאי החליפן ועכ"פ בהצטרף גם דעת הראב"ד הנ"ל ודאי הוי ס' הרגיל וקרוב לודאי וא"כ אף דבעיקר הקנין יש ס"ס להחמיר מה"ת דשמא כד' רש"י ואת"ל כד' ר"ת שמא קנין שמצד המנהג אף שהוא מדרבנן מ"מ כיון שנקנה לישראל מדרבנן הוי בכור דאו' וכ"ד הסוברים כן מ"מ כיון שאינו ודאי גמור רק קרוב לודאי מצר ס"ס דהוי כרובא מועיל ס' הרגיל וקרוב לודאי דחליפין להוציא מידי קרוב לודאי כנ"ל. אמנם דברי כ"ת נכונים דנ"ד הוי כמו קופת בקופת דאף לד' הראב"ד הוי רק ס' וכיון שכן נראה דלא הוי ס' הרגיל אף דגם בקופת חיישי' לאחלופי גם באיסור דרבנן גם לד' הראב"ד דהא מה"ת מרוח עכו"ם פוטר מ"מ י"ל דלהקל לא הוי ס' הרגיל ולאחלופי דהולד הגם דהוי כמו פירות בפירות מ"מ לענין הולד כיון דכרוך אחרי' עכ"פ דספיק' הוי כמבואר בסי' ט"ז וכמ"ש גם כ"ת א"כ לא הוי ס"ס גמור כיון דס' הקנין אינו ס' שקול דיש בו ב' ספיקות להחמיר. אבל אין לחוש להחמיר מחמת דברי הרא"ש בפירושו במשנ' דדמאי הנ"ל דה"ה כפירותיו היינו כפי הפירות שיש לו לעכום ע"ש ונאמר דבעי' דוקא דידוע שיש לעכום כ"כ פירות וא"כ בנ"ד או אין ידוע אם הי' להנכרי עוד פרה לא הוי ס' שמא החליף ז"א דע"כ לא בא למעט רק היכא דידעי' שלא הי' לנכרי כ"כ פירות ול"ח שמא הביא מבחוץ אבל אי לא ידעי' אסור דאל"כ מאי פריך בש"ס בע"א דלא"א ממתני' ארוב"ב דקאמר המפקיד יינו אצל עכו'"ם מותר בהנא' ודלמ' התם מיירי דלא ידעי' אי יש לו יין והא דלא תיקשי דמאי פריך שמא מיירי בריית' דריב"ב שידעי' שאין לנכרי יין דא"כ הי' לו לפרש ועוד דא"כ לפלוג וליתני בדידי' אלא שבלא"ה דברי הרא"ש שם צע"ג מה שהתפל' דא"א לומר דה"ה כפירותיו דת"ק היינו דודאי החליף דאמאי פסקו ושמא לא החליפם והמע"ה והיא תמוה שהלא מפ' כן בש"ס בכורות די"ב אליבא דת"ק והגם שכ"ת יפה כ' ליישב ד' הרמב"ם דסוגית הש"ס למ"ד מירוח אינו פוטר והרמב"ם פ' דפוטר אבל דברי הרא"ש לא יתיישבו בכך בפרט למה הק' כן בפשיטות נגד סוגית הש"ס אלא שגם לד' הראב"ד צ"ע בסוגית הירושלמי דהא קאמר אח"כ דלא אר"ש אלא כדי קופתו דמשמע דסיפ' דפלוגת' דר"ש ורבנן מיירי בקופת וזה היפוך מפירושו ואין להאריך סיומא דפיסק' אם אין ידוע אם לא הי' לנכרי פרה אחרת וגם אין המנהג שם לקנות בכסף לבד הנני מסכים לדברי כת"ה שאין לולד קדושת בכור ולרווח' דמלת' יעשו בו מום ע"י אמיר' לעכום כמ"ש האחרונים אמנם אם ידוע שלא הי' לנכרי פרה אחרת או שהמנהג שם לקנות בכסף לבד אינו מכריע כעת למעש' ואם יכתוב לו כ"ת שהי' באופן השני אתיישב עוד בדבר אבל אם היא באופן הראשון רשאי לסמוך להקל והי' בזה שלום כנפשו ונפש דו"ש באהבה הכותב מתוך טרדות שונות. שלמה במוהר"י ז"ל חופ"ק הנ"ל: