בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר
תשובה קצג
סקאלא יום ג' כ"ג שבט תרטיב לפ"ק
אשיב ואו"ש לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג החריף ובקי מ' מ' מענדיל נ"י בק' טלוסט.
מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו בדבר א' שמכר לנכרי פרה מבכרת שלו בקנין סטומת' וגם קיבל מקצת דמים והתנה עם הנכרי שבאם יביא לו מותר המעות המקח קיים ובאם לאו המקח בטל והפרה ילדה בכור ותבע את הנכרי מותר המעו' ולא נתן לו והנה רו"מ בא לפקפק אמאי לא מהני קנין כסף בנכרי לכל הדיעות הא בהתנה שיקנה בכסף לבד מועיל לד' רמ"א בסי' קצ"ח וכיון שכ' התוס' בע"ז דע"א דאמרי' דישראל גמר ומקני בכדי לפטור מן הבכורה א"כ נימא דהוי כהתנה שיקנה בכסף לבד ואמאי לא קנה לכ"ע וכ' רו"מ די"ל דנהי דהמוכר הישראל גמר ומקנה מטעם הנ"ל אבל הלוקח הנכרי לא גמר וקנה ולא הוי כתנאי לגבי' ועוד כ' דדוקא לענין מכירת אוזן הבהמ' כ' התוס' כן שאין המוכר מפסיד כלל אבל לא במכר כל הבהמ' דאף דמרויח לענין הולד מפסיד לענין גוף הבהמה עכ"ד מעל' וכל דבריו אינם נכונים דחילוק הב' ודאי ליתא דאדרב' שם ודאי מפסיד דהא מכר לו הראש והריאה בחצי שוים ואעפ"כ אמרי' דגמר ומקני בשביל לפטור מבכור' כ"ש בכאן דיוכל להיות שאינו מפסיד כלום ובסתם זבינא מציעא הוי הנאת מוכר ולוקח כמבואר בנדרים דל"א ומכ"ש כאן דמחמת בכורה הוי כזבינא דרמי על אפי' לגבי הישראל דודאי הוי הנאת מוכר כמבואר שם וגם חילוק הראשון לא נלע"ד דהרי מבואר בש"ס בכורת די"ג דאף למ"ד דבנכרי מעות קונות אפ"ה אם קיבל עליו העכום לדון בדיני ישראל מהני משיכה לבד ע"ש דפריך א"ה מעות ל"ל ומשמע דאף שלא גילה הישראל הקונה דעתו שרוצה לקנות במשיכה רק שהנכרי המוכר גילה דעתו שרוצה להקנות בקנין ישראל קונה במשיכה אף למ"ד שאין נכרי קונה רק בכסף. ובזה גם הש"ך שחולק על רמ"א בסי' קצ"ח מודה והטעם הוא דכיון דלמ"ד מעות בנכרי קונה ע"כ דבישראל משיכה קונה ואין הגריעותא בקנין משיכה רק מצד העכום ע"כ מהני קבלת העכום לבד שהתנה שיקנה בקנין ישראל וכ"ה ג"כ למ"ד משיכה בנכרי קונה אם גילה הישראל המוכר לבד דעתו להקנות בקנין כסף שישראל קונה בו מהני אלא שי"ל דהא אף בישראל תיקנו חז"ל שמשיכה דוקא קונה ולא מעות וא"כ אף שהא ודאי שמועיל קבלת הנכרי לבד שיקנה בקנין שישראל קונה ובזה לא נחלק אדם כיון שמבואר כן בש"ס. אמנם זהו לענין קנין משיכה לר"ל דבישראל משיכה קונה ובעכום מעות בזה מבואר בש"ס דאם קיבל עליו הנכרי לקנות בקנין משיכה קונה אבל להפוסקים כר"י דד"ת מעות קונות וא"כ בנכרי במשיכה וא"כ אף אם התנה לקנות בכסף שהיא קנין ישראל מה"ת הא מדרבנן אף בישראל לא קנה קנין כסף וא"כ ד"ז תלוי בפלוגתת הש"ך ורמ"א שבסי' קצ"ח וא"כ שפיר י"ל דאף לד' רמ"א צריכין בזה גם דעת הלוקח כמ"ש רו"מ וכ"נ מדברי הסמ"ע שם סקי"א וכבר העיר בזה הגאון מוהריוט"א בביאורו להל' בכורת להרמב"ן אמנם אני אומר שאף שעקרו חכמים קנין כסף גבי ישראל מ"מ היא מטעם שמבואר בש"ס שיאמר לו נשרפו חטיך בעלי' והק' התוס' בכמה דוכתי דא"כ גם להיפך יאמר המוכר נשרפו מעותיך ותי' משום דכספים אין להם שמורה אלא בקרקע וזה בישראל אבל בנכרי דאין בדין שמירה א"כ גם להיפך י"ל נשרפו מעותיך ע"כ לא תקנו בזה חז"ל ומיושב בזה ק' התוס' בע"ז דס"ג ע"א ד"ה והא מחסרא מההיא דנתנה לסיטון מעל אף שחכמים עקרו קנין מעות ותי' בדוחק ולפי הנ"ל מיושב דבהקדש כיון דאין בו דין שמירה שפיר אוקמה אד"ת דמועיל קנין כסף כיון דאיכא למימר להיפך נשרפו מעותיך וכיוצא בזה כ' בס' המקנה לקידושין דכ"ט ולפ"ז שפיר מועיל לכ"ע בהתנה המוכר המוכר לבד שיקנה הלוקח הנכרי בקנין כסף אף למ"ד דעכו"ם משיכה קונה וזה לכ"ע אף להש"ך בסי' קצ"ח כנ"ל דאף דהישראל ג"כ אינו בכסף לבד מדרבנן זהו מטעם שמא יאמר נשרפו חיטך כו' ובמקום דליכא הך גזירה אוקמי' אדאו' דמעות קונות כמ"ש התוס' בב"מ דמ"ו סוף ע"א וכ"מ ברמ"א סי' קצ"ח ס"ה וע"ש בנה"מ וא"כ כיון דבנכרי ל"ש גזרה הנ"ל כנ"ל שפיר מועיל גילוי דעת של המוכר לבד שרוצה שיקנו בקנין ישראל כיון דבישראל עצמו במקום דל"ש גזרה הנ"ל מעות קונות כנ"ל ולזאת אין קושית מעל' מתרוצת בתרוצו. אמנם מעיקרא לק"מ דאף אם נאמר דאם פי' שיקנה בקנין כסף לבד קנה בכסף לבד לכ"ע מ"מ ל"א בזה דמחמת שרוצה לפטור מבכורה הוי כפירש וע' במשנה למלך ריש ה' מכירה שם מבואר כמ"ש. אמנם בנ"ד שהי' קנין כסף וקנין סיטומתא אעפ"י שקצת אחרונים מחמירי' וע' בלבושי שרד מ"מ כבר הארכתי בתשו' להקל בדיעבד אלא שבנ"ד כיון שמכר לו על תנאי ולא נתקיים התנאי המכירה בטלה למפרע ומ"ש מעל' דאעפ"כ חשיב יד נכרי באמצע ופוטר מבכורה הנה כבר כ' מהראי' בפסקיו סי' ק"ל דל"ח יד נכרי באמצע רק בבהמות נצ"ב דהי' מתחלה של נכרי היא דחשיב יד נ"ב אף דמצי לסלוקי בזוזי כמ"ש התוס' בב"מ ד'"ע ע"ב ד"ה ואי לא משכח ובבכורות דט"ז ע"ב ואף דקיי"ל כל"ב דרבא בפסחים ד"ו דבהמת ארנונא פטורה מבכורה אף דמצי מסלק לי' בזוזי אף שהבהמה היתה מתחלה של ישראל דהתם ארנונא מוטלת רק על הולדת עצמן אלא שכך היא דבר המלך ודתו שכל מי שירצה לתת דמיהן יקבלם ממנו במקום הולדת ע"ש בפסקי מהרי"א ודברי תשו' צ"ץ סי' ס"ד תמוהין מאד שהם נגד דברי מהראי' הנ"ל וכבר עמדו עליו כל גדולי האחרונים ז"ל והארכתי בזה בתשו' ומ"מ בנ"ד שמכר ע"ת ולא נתקיים ליכא למימר לכ"ע דחשיב יד נכרי באמצע וראי' לזה דהא לענין כהונה אף ריח הגט פוסל כמבואר בש"ס יבמות דצ"ד ע"א ולפי המבואר מדעת רש"י בגיטין דכ"ד ע"ב ד"ה חוץ מן הראשון ובדכ"ה ע"א ד"ה חוץ מן האחרון דכל שנכתב לשמה אף אם הי' בגט פיסול דאורייתא אית בי' דין דריח הגט דפוסל לכהונה דלא כרמב"ם רפ"י מה"ג וע' בס' ב"מ סי' ק"ן ואפ"ה משנה שלמה שנינו בגיטין ריש דפ"א דלב"ה דקיי"ל כוותייהו אעפ"י שנתנו לה ע"ת ולא נתקיים התנאי לא פסלה מן הכהונה ומבואר דבכה"ג שלא נתקיים התנאי לא הוי אף ריח הגט וה"ה או' כ"ש דל"ח יד נכרי באמצע כלל לפטור מבכורה וכ"ש אם אמר לו בלשון אם כמ"ש רו"מ דאף אם נתקיים התנאי הוי בכור משום דתנאי אם לא הוי כמו מעכשיו כמבואר במשנה בגיטין דע"ו ע"ב א"כ לא נתקיים המכר עד קיום התנאי וכבר ילדה בכור מקודם ומ"מ בלא נתקיים התנאי פשיטא דבכ"ע ודאי דל"ח יד נ"ב ואף אם לא נעשה בדיני תנאי עכ"פ יש בזה פלוגתא דרבוותא ובפרט לפי המנהג שבמטלטלין לא בעינן דיני תנאי כמ"ש האחרונים בח"מ סי' ר"ז (א) **(הג"ה מבן המחבר א) ולפ"ז צ"ע לכאור' דברי הפמ"ג או"ח סי' תמ"ח בא"א סק"ז וז"ל שם ומעשה בא' שמכר החמץ וסיום בשטר שלו שבפי' התנה שאם לא יתן הגוי המעות אחר הפסח המכיר' בטילה למפרע ורצו לאסור אחר הפסח ואני אומר כי בעיני תנאי קודם למעשה הא מעשה קודם לתנאי לא וגם י"א בח"מ סי' ר"ז דבעי תנאי כפול וכו' ע"כ והא אנן קי"ל דבמטלטלין ל"ב משפטי התנאים גם מ"ש אח"כ שם דאומדן דעתו הי' שמא לא ירצה הגוי ליתן כלל מעות וכו' ע"ש אינו מובן לכאור' ומצאתי בתשו' ח"ס חא"ח סי' קי"ט בד"ה אך כל זה כ' דאפי' לדברי הסוברים דבממון ל"ב תנאי כפול היינו משום דבג"ד בעלמא סגי וכו' והכא בחמץ נהפוך הוא דג"ד הוא לקיים המקח בכל מה דאפשר וא"כ כשלא כפלו לתנאי התנאי בטל ומעשה קיים ובסוף התשו' הביא דברי הפמ"ג הנ"ל וכפי הנראה הסיב סוף דברי הפמ"ג ג"כ ע"פ דרך הזה וא"כ לפי מ"ש התוס' בע"א דע"א הביאו אאמו"ר הגאון זללה"ה בריש התשו' דגם בבכור אמרי' דישראל גמר ומקנה בכדי לפטור מן הבכור' וא"כ יש לצדד גם בנ"ד להקל. אולם כפי ציור השאלה בנ"ד שהי' באמת ת"כ וגם אמר בזה הלשון אם תביא לי המותר יהי' המקח קיים ובאם לאו המקח בטל ואף שמן הסתם מקודם אמר לו הריני מוכר לך הבהמה בדמים הללו ואח"כ אמר התנאי מ"מ הוי תנאי קודם למעשה ודבר זה למדנו מתורתו של המל"מ בפ"ו מה' אישות ה"א בד"ה ושיהי' התנאי קודם למעשה שבזה מתרץ דברי הש"ע בנוסח סדר הגט אם נותנו לה ע"ת שיאמר לה בשעת נתינה ה"ז גיטך ע"מ אם לא באתי מהיום ועד י"ב חודש יהא גט מעכשיו ואם אבא לא יהי' גט יקשה הא הוי מעשה קודם לתנאי אלא ע"כ דכיון דאמר יהא גט מעכשיו בסיום התנאי ע"כ מה שאמר בתחלה ה"ז גיטך אינו דבוק עם התנאי אלא מלתא באפי' נפשי' וע"כ לא קפדינן משום מעשה קודם לתנאי אלא אם הי' אומר ה"ז גיטך אם לא אבוא ולא סיים הרי זה גט ע"ש שהאריך בזה וא"כ ה"ה בנ"ד ודו"ק. וראיתי בס' יהושע בפסקים וכתבים סי' קמ"ב שכ' בדין מי שמכר קודם הפסח החמץ לעכו"ם והתנה עמו שאם לא סלק יהי' המקח בטל מעכשיו ובתוך פסח נתגלה הדבר ונתן עצה שיאמר לפני ג' אנשים הריני כאלו התקבלתי מבלי מודע לאיש הנמכר לו וא"כ תיכף כשמוחל לו המעות נמצא המכיר' קיימת מקודם הפסח ע"ש וכ כ' בס' יד אפרים באו"ח סי' תמ"א ס"ב עש"ה וא"כ לפי מ"ש הב"ש בסי' ל"ח ס"ק נ"ז דבתנאי ממון אפי' אם הקפיד כששמע מהני מה שמחל אח"כ דהו"ל כאלו נתקיים התנאי. וא"כ בנ"ד אפי' כשתבעו ולא נתן לו יוכל אח"כ למחול לו והמכירה חלה למפרע אולם הקצה"ח בסי' רמ"ג סק"ב השיג על הב"ש בזה וע' בס' בית מאיר שם שכ' ג"כ דבנודע פ"א מביטול התנאי שוב לא מהני מחילתו ובנה"מ סס"י רמ"א כ' דאחר זמן קיום התנאי אף הב"ש מודה ע"ש. אולם כ"ז כשהי' התנאי שבאם יביא מותר המעות יהי' המכיר' חל מעכשיו אבל אם כל התנאי הי' באם כמ"ש אאמו"ר הג' זללה"ה בנ"ד פשיטא ופשיט' דאפי' נתקיים התנאי הוי בכור וז"ב)** ובפרט שכאן לא הוי רק קנין סיטומתא שהוא רק קנין מצד המנהג ודאי מהני תנאי אף שאינו כדיני תנאי לבטל המקח כיון שהמנהג כן במטלטלין מכל זה ברור דהוי ודאי בכור ומחמת הטירדא לא יכולתי להאריך יותר ולא היטב בעיני מ"ש רו"מ דבריו מעורבבים אם ירצה רו"מ לשלוח תשו' מעתה יוכל לכתוב בקצרה אבל יכתוב דברים ברורים ובסידור כראוי להעלות על שלחן מלכים ושלום כנפשו ונפש הדו"ש:
שלמה במוהר"י ז"ל הכ"מ חופ"ק הנ"ל.