אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה קצב

תשובה קצא

סקאלא יום ו' עש"ק כ"ג מרחשוון תרט"וב לפ"ק

החיים והשלום יחדיו יהי' תמים לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג החריף ובקי מוה' מנחם מענדיל נ"י בק' טלוסט

תמול קבלתי מכתבו וע"ד שאלתו שיהודי א' הי' לו חוב אצל נכרי א' והחוב הי' מסתעף מהקפת חנות שקנה הנכרי מהיהודי ברזל וגם פולין בהקפ' וגם לוה ממנו מזומן ובעד כל החוב הנ"ל קנה ממנו היהודי פרה א' תמורת החוב ושלח הישראל הנ"ל נכרי א' לקבל הפרה הנ"ל לביתו וקיבל הנכרי השליח הפרה ולנה ברשות הנכרי השליח וילדה בכור וכ' רו"מ דלדעת ר"ת והסכמת רה"פ דנכרי במשיכ' דוקא ל"ק הישראל הפרה ואף שהנכרי שלוחו עשה משיכה מ"מ לדעת ר"ת אין שליחות לנכרי אף לחומר' ואף לדברי רש"י דיש שליחו' לנכרי לחומרא זהו דוקא באיסור רבית ולא נענין שאר איסורים ואף לדברי רש"י דעכו"ם קנינו בכסף וכן ישראל מנכרי מ"מ הא כאן לא נתן עתה כסף רק שבא בהלואתו ודעת רמ"א בח"מ סי' קצ"ט ור"ד שמלוה אינו קונה במכר מתורת כסף רק דעת הרמב"ם והמחבר שמלוה הוי כמו כסף א"כ יש בנ"ד ס"ס להקל דשמא כר"ת ואת"ל כרש"י שמא כדברי רמ"א ואף דכאן הי' נמי חוב מחמת מכר ולכ"ע קנה כמ"ש בסמ"ע סי' קצ"ט וא"כ קנה ישראל לד' רש"י מ"מ לפי הטעם שכתב הסמ"ע שם משום דהוי כמו שהמכר הראשון בעין והחליפו במכר שמוכר לו עתה ובנכרי ל"מ קנין חליפין כמ"ש הש"ך בסי' קכ"ג ועוד דהא בהחוב הי' ג"כ הקפת פולין והוי פירי ופירי לא עבדי חליפין ואף דבחליפין שוה בשוה הביא רמ"א בסי' ר"ג שני דיעות אי פירי עבדי חליפין כאן לא הוי שב"ש כיון דעכשיו הפולין בזול ממה שהי' אז וגם הי' מעורב בהחוב גם מעות הלואה ע"כ אין הולד אפי' ספק בכור רק חולין גמורים עכ"ד רו"מ ושאל חו"ד זאת תשובתי הנה בתשו' משאת בנימין סי' ל"ה נשאל בכיוצא בזה שישראל הי' לו חוב מלוה אצל נכרי ונתן לו פרה מעוברת בעד חובו ונשארה אצל הנכרי וילדה וכ' דמשום ד' ר"ת אין להתיר כי רוב הפוסקים הסכימו לדברי רש"י ובפרט שבתשו' מיי"מ סי' ה' כ' דגם ר"ת מודה בפרה המבכרת שא"א להקנות העובר במשיכה דקנה בכסף לכ"ע וכיון שכן קנה הישראל העובר לכ"ע בכסף ויש על העובר קדושת בכור ומ"מ כיון שלא נתן כסף עכשיו רק קנה בעד החוב יש לסמוך ע"ד רה"פ דבמלוה ל"ק מתורת כסף ובפרט שכמה פוסקים כ' שאפשר שגם הרי"ף והרמב"ם מודי ע"ש במ"ב אלא שבסוף תשובתו נראה שלא סמך על היתר זה לבד רק צירוף שם הרבה סניפי' להקל בנידון ההיא מה שאינם בנדון דידן אמנם נראה שהמ"ב לטעמו שסובר שרה"פ הסכימו לדברי רש"י נוסף ע"ז מה שבתשו' מיי"מ כ' דבבכור גם ר"ת מודה לזה לא הי' לו סמך להיתר רק טעם זה שחוב אינו קונה בתורת כסף וכיון שהב"י פ' בפשיטות דבמלוה קונה מתורת כסף ושזהו ד' הרי"ף ורמב"ם לזאת לא מלאו לבו של המ"ב להקל למעשה רק בצירוף היתרים אחרים אבל בתשו' רמ"א סי' פ"ז כ' בפשיטות דכה"פ הסכימו לד' ר"ת מדפ' דישראל קונה בכסף מה"ת ממילא נכרי במשיכה וכ"כ הב"ח בתשו' סי' קנ"א וכבר האריך בזה בס' ח"ו סי' תמ"ח לתמוה על המ"ב וגם מה שכ' המ"ב להחמיר מכח תשו' מיי"מ היא תמוה מאד דבתשו' מיי"מ לס' קנין כ' בשם א"ז לענין מכירת העובר בכדי לפוטרו מבכורה שבעובר כיון שא"א לעשות בו משיכה מועיל בו קנין כסף לכ"ע וכ"כ בהג"א בפ' הזהב בשם א"ז וזהו דוקא לענין העובר כמ"ש בתשו' מיי"מ שם דמשיכות האם אינו מועיל לעובר דר"ת גופי' פוסק דעובר לאו ירך אמו היא ע"ש וזהו לענין העובר גופי' אבל האם גופא ודאי אפשר במשיכה ע"כ לד' ר"ת אינה נקנית לנכרי וה"ה לישראל מנכרי אלא במשיכה וא"כ דבריו תמוהין מתרי טעמי חדא דכיון שכלל מכירת האם והעובר בסך א' אף לדידן דקיי"ל בקני את וחמור דקנה מחצה וכן במוכר דבר שנתפס בו קנין עם דבר דל"מ בי' קנין כמו בהך דינא שברמ"א ח"מ סס"י ר"ג דקנה אותו שמהני בי' קנין מ"מ בכלל הכל בסך א' לכ"ע ל"ק מחצה מטעם שכ' הר"ן פ' האיש מקדש בשמעתתי' דקידושין שאמל"ב וכאן גרע טפי וע' במשנה למלך סוף ה' זכי' ובספר מחנה אפרים ריש ה' מכירה וא"כ כיון שלא קנה הפרה לדעת ר"ת גם העובר ל"ק כיון שכללם בסך א' ועוד דאף אי נימא דקנה הישראל את העובר גם לד' ר"ת לפ"ד הא"ז מ"מ כיון של"ק הפרה לד' ר"ת היא פטורה מבכורה כדתנן במתני' רפ"א ורפ"ב דבכורת ודברי המ"ב תמוהין מאד וכיון שכן שפיר יש ס"ס להתיר כמ"ש רו"מ האמנם לפמ"ש הג' מוהרי"ט אלגזי בביאורו לבכורת פ"ב אות י"ז דישראל שקנה בהמה מנכרי ונתן מעות ולא משך וילדה בכור יש בו ס"ס לאיסורא דשמא הלכה כהרמב"ם דאף דישראל בכסף נכרי קונה או בכסף או במשיכה דלא כסוגיא דבכורת ואת"ל דהלכה כאותה סוגיא מ"מ שמא הלכה כרש"י דפ' כר"ל דישראל במשיכה ונכרי בכסף ע"ש וכיון שכן א"כ בנ"ד לא הוי ס"ס דאף דהספק דשמא מלוה לא הוי קנין כסף הו"ל ספיקא מעליא מ"מ ספק הראשון דשמא הלכה כר"ת לאו ספיקא מעליא דאיכא בי' תרתי ספיקא לאיסורא וא"כ לא הוי ספק השקול ואינו מצטרף לס"ס כמ"ש התוס' בכתובת ד"ט ד"ה ואיבע"א וזהו כוונת התוס' שם ד"ט ע"ב בד"ה אי למיתב בתירוצם דלא כמ"ש הפ"י שם אמנם מדברי המשנה למלך פ"ד מבכורת בסוף דבריו מבואר דלא כדברי מוהריוט"א הנ"ל וגם אפי' לד' מוהריוט"א כיון שעכ"פ יש להנכרי בהפרה חזקת מ"ק וכבר כ' בזה בתשו' אחרת דאף לד' כמה קדמונים דנכרי ל"ל חזקת ממון מ"מ חזקת מ"ק ודאי יש לו וא"כ אף אי נימא דחזקת מ"ק לא אלים רק כשאר חזקה דמעיקרא הא כ' הש"ך בדיני ס"ס דע"י החזקה נתבטל ספק א' והוי כגופו של איסור ונשאר רק ספק ח' א"כ גם ספק פלוגתא שבין רש"י ור"ת הוי ספיקא מעליא ומצטרף כס"ס אלא שיש לגמגם בזה משום דבפלוגתא דרבותא לא מהני חזקה דמשום חזקה לא ישתנה הדין כמ"ש הכנה"ג ביו"ד סי' ח"י וכ"ה והתב"ש בסי' כ"ט והארכתי בתשו' להביא ראי' משטת רשב"ם בב"ב דל"ב ע"ב ומדברי הרמב"ם מ"מ בלא"ה דברי מהריוט"א בזה אינם שבוררין כמ"ש וגם הרמ"א והב"ח בתשו' כ' שהעיקר כדברי ר"ת ע"כ שפיר יש ס"ס מעליא בנ"ד וכבר כ' שד' א"ז אין ענין לכאן ודלא כהמ"ב ובלא"ה בתה"ד סי' ע"ר תמה על ד' הא"ז שדבריו אין עולים לענין הלכה ע"ש אמנם אשר העיר רו"מ דבנ"ד הוי ג"כ חוב מחמת מכר ודחה משום דטעם דחוב מחמת מכר קונה היא מטעם חליפין כמ"ש הסמ"ע סי' קצ"ט והש"ך סי' קכ"ג העלה דחליפין אינו קונה בנכרי עכ"ד רו"מ אני תמה הכי אפשר לדחות דברי ר"ת לגמרי מחמת ד' הש"ך בלא ד' ר"ת דחליפין מהני אף בנכרי והטוש"ע פ' כוותי' ואף שהש"ך כ' שלבו מהסס והביא בשם מוהר"מ ומהרשד"מ דחליפין ל"מ בעכו"ם מ"מ א"א לדחות דברי ר"ת לגמרי ורוב האחרונים החזיקו בד' ר"ת אלא שלכאורה הי' אפשר ליתן מקום לדברי רו"מ ע"פ ד' הד"מ בסי' נ"ד ע"ש ובנ"ד דכוותי' היא כיון שלדברי ר"ת דמשיכה דוקא קונה בלא"ה מותר בנ"ד רק מקום החומרא היא לד' רש"י ע"כ א"א לצרף ד' ר"ת להחמיר אלא שבאמת אם נאמר בהחלט כד' הסמ"ע דבחוב שמחמת מכר הוי חליפין ממש ודאי דקנה הישראל הפרה בנ"ד לדעת ר"ת שסובר דחליפין מהני בעכו"ם דכיון שהוי כמו שהמכר הראשון היא בעין והחליף עתה ובמשיכת הנכרי הברזל נקנית הפרה לישראל בכל מקום שהיא כמו בחליפין דעלמא ואדרבא לדברי רש"י ל"ק הישראל הפרה דכיון דנכרי אינו קונה במשיכה א"כ אם חשבי' דהברזל עכשיו בעין והישראל מחליף עמו בעד פרה א"כ במה קנה העכו"ם הברזל כיון דמשיכה אינו קונה בעכו"ם וממילא לא קנה הישראל הפרה אמנם לפמ"ש בספר פני יהושע בהזהב בסוגיא דמטב' נעשה חליפין דלר"י דקיי"ל כוותי' דד"ת מעות קונות לדידי' חליפין שוה בשוה בלא"ה מהני מתורת כסף דשו"כ ככסף וכ"כ הפ"י ג"כ בקידושין ד"ח א"כ אם נאמר בהחלט דחוב ההיא מחמת מכר הוי כחליפין ממש קנה הישראל הפרה בנ"ד בין לשטת רש"י בין לשטת ר"ת אם נאמר כד' ר"ת והטוש"ע דחליפין קונה בעכו"ם ומ"ש רו"מ דבנ"ד לא הוי חליפין שוה בשוה כי הברזל אינו שוה כ"כ עכשיו אינו כלום כי לא בעינן שוה בשוה ממש רק העיקר תלוי דאם עיקר כוונתם רק כעין קנין סודר היינו שאין כוונתם לקנות הסודר לגמרי רק לקנות דבר הנקנה ע"י זהו קנין חליפין סתם שאינו שוה בשוה וקנין חליפין שוה בשוה מקרי היכא שכוונתם לחליפין ממש כההיא דהמחליף פרה בחמור אף שאינו שוה בשוה ממש מקרי חליפין שוה בשוה לענין הדין ודלא כד' רו"מ וכ"כ הפ"י בב"מ בריש סוגיא הנ"ל וגם אישתמיט לרו"מ ד' התוס' שם דמ"ו ע"ב ד"ה ולר"נ שכ' בפי' דלא מקרי אינו שוה בשוה אלא היכא שהמקח שוה כפלים מן המעות ע"ש ובזה נדחו גם עיקר ד' רו"מ כי בתשו' צ"ץ סי' קכ"ט כ' דאף החולקים על ר"ת וסוברים דל"מ ק"ח בנכרי מ"מ בחליפין מודי וכ"כ בס' פ"י בקידושין ד"ח ע"א ע"ש אמנם בנ"ד בלא"ה אין מקום לומר שהישראל יקנה הפרה ע"י חוב שמחמת מכר מתורת ק"ח דכיון שהי' בהחוב הנ"ל ג"כ חוב הלואה ממש ובחוב הלואה א"כ ל"מ משיכת העכו"ם בהברזל שיקנה הישראל הפרה עי"ז והוא הדין המבואר בש"ס בב"מ דמ"ז ובטוש"ע ח"מ סי' ר"ג ס"ב בהחליף חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ולא משך הטלה דל"ק בחמור כלום ע"ש ואף אם הי' קונה בפרה נגד דמי הברזל לא איכפת לן בנ"ד דעכ"פ שותפות עכו"ם פוטר מבכורה מכ"ש שהאמת של"ק כלום כמבואר שם ומכל מה שנתבאר מבואר דדברי הג' מוהר"י משט"ה שבס' באר יעקב סי' ש"ך וגם דברי בעה"מ ב"י שם תמוהין מאד שהשאלה הי' שם שישראל א' החליף עם נכרי שנתן לנכרי שני שורים שלו והנכרי יתן לו פרה שלו וחמשים זהו' עבור זה והנכרי משך השני שוורים לרשותו וטרם באתה הפרה לרשות הישראל ילדה וכ' הג' מוהר"י דלכאור' תלוי דין זה בפלוגתת רש"י ור"ת דלר"ת דמשיכה בנכרי קונה קנה הנכרי השוורים ונקנה הפרה לישראל ולרש"י דמשיכה אינה קונה לא נקנית הפרה לישראל ואח"כ כ' דכדדייקי' שפיר לכ"ע נקנית הפרה להישראל מתורת קנין חליפין ובעה"מ ב"י פלפל בזה או הלכה כד' ר"ת דנכרי קונה בחליפין או כד' הש"ך ודבריהם תמוהים דכיון דלדעת רש"י אין נכרי קונה במשיכ' א"כ מאי ענין חליפין לכאן דכיון דהנכרי ל"ק השוורים ממילא לא קנה הישראל הפרה רק לד' הפ"י הנ"ל שכ' דחליפין שוה בשוה מהני מתורת קנין כסף דשו"כ ככסף א"כ הי' מקום לומר דקנה הישראל הפרה אף לד' רש"י אמנם שוב אין ענין פלוגתת ר"ת והש"ך לזה דאם נאמר דזה לא גרע מקנין כסף ולרש"י מהני א"כ אף להש"ך מהני אלא שבאמת שם אאל"כ כיון שהחליף בעד פרה וחמשים זהו' א"כ א"א לומר שהשוורים יהי' בתורת קנין כסף גם דבריהם תמוהים במה שפלפלו בפלוגתת ר"ת וש"ך שכבר נתבאר דחליפין שב"ש מהני לכ"ע גם מה שכ' המחבר ב"י שם דכיון דפסק עמו שיקבל השוורים בעד הפרה וחמשים זהו' ולרש"י לא מהני משיכה א"כ ל"ק גם בחליפין משום דהוי כקני את וחמור וגרע מיני' דכיון דהכל הוא מקח א' וכיון שהזהובים לא נקנו גם הפרה לא ניקנית ע"ש היא תמוה וא"צ לכ"ז והאמת היא שהנדון ההיא תלי בפלוגתת רש"י ור"ת דלר"ת דנכרי קונה במשיכה א"כ נקנו השוורים להנכרי ממילא קנה הישראל הפרה בחליפין וגם חייב הנכרי ליתן לו החמשים זהו' ולרש"י לא נקנו השוורים להנכרי כלל דמשיכה אינו קונה ומתורת כסף כמ"ש הפ"י ג"כ לא שייך בכאן כיון שפסקו גם על חמשים זהו' וז"ב אמנם בעיקר הנדון שתפסו האחרונים דברי ה"ה וכ' בדעתו שלטעמו שבחוב שמחמת מכר עשאו חז"ל כאלו המכר הראשון הוא בעין והחליפו עם הדבר שמוכר עתה ולזה כ' האחרונים דאף הרא"ש שסובר דמלוה בעלמא לא מהני בתורת כסף מודה בחוב שמחמת מכר כדברי ה"ה וע' בב"י ובב"ח בסי' קצ"ט ובסמ"ע בסי' ר"ד אמנם דבריהם תמוהים מאד שא"א לפרש בדברי ה"ה שלטעמו יהי' אלום חוב שמחמת מכר מחוב דעלמא מחמת כמה קושית גדולת שתמה עליו הלח"מ בפ"ה מה' מכירה והעיקר בכוונת ה"ה כמ"ש הלח"מ שעיקר טעמו שחוב מחמת מכר היא עכ"פ כמו חוב מחמת הלואה ותלי' בפלוגתת הרמב"ם ומחלקותו אם מהני חוב במקום כסף רק שבזה יפה כחו דכל היכא דמהני חוב שמחמת הלואה כמו כסף אינו קונה עכ"פ במטלטלין רק למי שפרע דלא עדיף מכסף ממש וחוב שמחמת מכר היכא שקונה מתורת כסף קונה לגמרי משום דלא שכיחא כמבואר בש"ס ב"מ דמ"ו ע"ב אבל להחולקים על הרמב"ם וסוברים דחוב מחמת הלואה לא הוי ככסף רק כשאומר בהנאת מחילת מלוה לדעתם גם בחוב שמחמת מכר ג"כ כן היא כמבואר בד' הרמב"ן והרשב"א והר"ן וב"ה כוונתי לרוב או לכל דברי הלח"מ מסברא (א) **(הג"ה מבן המחבר וכן כ' המהרי"ט בקידושין בחי' על הרי"ף וז"ל שם והא ל"ש לאקשוי מה שהקש' הרב בל"מ שנתרץ הסוגיה במה שנחלק בין חוב הבא מחמת מכר לחוב הבא מחמת מלוה דלענין שיקנה בתורת דמים ליכא לאפלוגי ביניהו דתרווייהו ליתנהו בעולם ולא חלקנו אלא לענין דמים שיקנו במטלטלין בלא משיכ' משום דהבאים מחמת מכר ל"ש דעבדי הכי בתורת דמים אלא כחליפין דמי וכו' ע"כ והרי זה כמ"ש אאמו"ר הג' זללה"ה:)** וחוץ מזה אני תמה איך אפשר לומר דחוב שמחמת מכר הם כחליפין ממש א"כ מה מקשה בש"ס דמ"ו מ"ט דר"נ והוצרך לשנוי דסבר לה כר"י דד"ת מעות קונות וכו' ובמלתא דל"ש ל"ג בה רבנן ות"ל דבי לר"י ובין לר"ל מועיל בחוב שמחמת מכר מתורת חליפין ואף שבתוס' שם דמ"ו ע"א ד"ה ש"מ כ' בטעמא דלר"י קונה בחליפין ול"ג שמא יאמרו נשרפו כו' שהוא משום דל"ש כמו דמשני הש"ס בהחליף דמי שור בפרה מ"מ מה קשיא לי' לש"ס אהך דהחליף דמי שור בפרה יותר מעל שאר חליפין וגם למה משני הס"ס דר"נ סבר לה כר"י ות"ל דאף לר"ל מהני מתורת חליפין א"ו דהא ליתא וגם בעיקר דברי הב"י שכ' דאף הרא"ש מודה שחוב הבא מחמת מכר קונה אף שחולק על הרמב"ם בחוב שמחמת הלואה ונמשכו אחריו הסמ"ע והב"ח זולת הרמ"א בד"מ שכ' בסי' קצ"ט שאי הכרע בד' הרא"ש אי מודה להרמב"ם בחוב שמחמת מכר דקונה אף כשלא אמר בהנאת מחילת החוב ע"ש ואני אומר עפר אני תחת רגלי רבותינו האחרונים ז"ל אבל האמת יורה דרכו בד' הרא"ש שע"כ סובר שחוב הבא מחמת מכר לא עדיף משאר חוב שהרי בדמ"ו הביא ד' הרי"ף שכ' דאע"ג דכל האי שקלא וטריא לא צריכנא לי' אלא למאי דס"ד מעיקרא דמטבע נעשה חליפין מ"מ האי תירוצא הלכתא היא וכ' הרא"ש על דבריו ולא נתבררו לי דבריו דכיון דכל האי שקלא וטריא ליתא אלא לפרושי מתני' אליבא דמ"ד מטבע נ"ח וכיון שנפל היסוד נתרועע כל הבנין ולמ"ד אין מטבע נ"ח לא נאמרו דברים הללו מעולם ומיהו אליבא דהלכתא נ"ל לקיים דבריו ולא מטעמא אלא דחזי' דר"ה ס"ל הכי בשמעתין דאמר מכור לי באלו קנה משום דסבר כר' יוחנן ומלתא דל"ש ל"ג בה רבנן והאי דהחליף דמי שור בפרה מידע ידוע דמלתא דל"ש היא אף בלאו האי שקלא וטריא הלכך קנה בתורת דמים עכ"ד הרא"ש שם בב"מ דמ"ו ואם איתא לדברי האחרונים בדעת הרא"ש שסוברים דכיון דסתם בהאי דהחליף דמי שור בפרה ולא כתב דדוקא בשאמר בהנאת מחילת החוב כמ"ש שם התוס' ש"מ דסובר דחוב שמחמת מכר עדיף מחוב מחמת הלואה ומהני אף בלא אמר מחמת הנאת מחילת חוב א"כ מאי קאמר הרא"ש דאף לפי האמת דקיי"ל מטבע נ"ח האי שקלא וטריא ליתא מ"מ כיון דקיי"ל כר"ה דמכור לי באלו קנה משום דמלתא דל"ש ל"ג בה רבנן ה"ה בהאי דהחליף דמי שור בפרה דידעי' אף בלא האי שקלא וטריא דמלת' דלא שכיחא היא וקשיא טובא נהי דזאת ידעי' מסברא דזה הוי מלתא דל"ש מ"מ זהו מהני אי ידעינן דזה הוי כמו כסף רק דמעות אינם קונות מדרבנן משום גזרה דנשרפו חטיך בעלי' וזה ידעינן מסברא דמלתא דל"ש הוא ול"ג בה רבנן אבל אכתי קשיא כיון דכל האי שקלא וטריא ליתא א"כ מנא ידעי' דמהני כלל בתורת כסף דהא דמהני בתורת כסף ע"כ נפקא לן מההוא אוקימתא דמוקמי כאן בב"מ למתני' דקידושין דקתני החליף שור בפרה דפירושו היא דמי שור בפרה ומזה כתבו הראשונים שזהו טעם הרי"ף והרמב"ם שפסקו דמלוה קונה במכר אף שמסוגיא דפ' האיש מקדש מבואר דלמאי דקיי"ל דהמקדש במלוה אינה מקודשת גם במכר ל"ק אלא שטעמם שסמכו על הך סוגיא דב"מ דמ"ו דמוקי למתני' דקידושין דהחליף שור בפרה שהיא דמי שור בפרה וש"מ דמלוה קונה וכיון שהרא"ש חולק על הרי"ף והרמב"ם וסובר דמלוה ל"ק רק שהב"י ואחרונים סוברים בדעתו שמחלק דמלוה מחמת מכר קונה וע"כ היא מפני אוקומתא שבש"ס בב"מ דמוקי למתני' דקידושין דהחליף שור בפרה שהוא החליף דמי שור בפרה ומחמת דקשיא לסוגיא דפ' האיש מקדש ע"כ לחלק בין חוב שמחמת מכר למלוה וכיון שהרא"ש כ' דלפי הלכה דמטבע אינו נעשה חליפין האי שקלא וטריא ליתא ולא מוקמי' למתני' בדמי שור בפרה רק כדתנן החליף שור בפרה א"כ מנ"ל דחוב הבא מחמת מכר קונה א"ו שלא כדברי האחרונים הנ"ל רק לדעת הרא"ש גם מלוה שמחמת מכר אינו קונה רק בשאמר בהנאת מחילת חוב כמו במלוה דעלמא וזה ראי' ברורה שאין עליו תשובה ועכ"פ בנ"ד נתבאר שאף לד' האחרונים הנ"ל לא קנה הישראל הפרה כדכתיבנא (א) **(הג"ה מבן המחבר א) ולענד"נ ליתן בזה טעם נוסף להיתר ע"פ דברי המקנה ד"ו ברש"י ד"ה אינה מקודשת דכ' שם וז"ל ונראה דבקונה שדה מנכרי ודאי אינה נקנה במלוה כיון דאינו בעין אע"ג דבישראל יש לומר דהוי כמו בעין משום שיעבוד נכסיו דהוי דאוריית' אבל בנכרי ודאי לא הוי שיעבוד' דאוריי' דהא כ' רשב"ם דש"ד נפקא מקרא דיוציא אליך העבוט וכיון דאמרי' בפסחים דל"א דישראל מנכרי ל"ק משכון ממילא כ"ש הוא דשיעבוד' לאו דאו' ע"ש מ"ש עפ"ז כוונה נאותה בדברי רש"י שם. וכן בס' ישע"י חו"מ סי' רכ"ד כ' ג"כ לתרץ בדרך זה הסוגית דב"מ וקידושין דלא יסתרו אהדדי דהתם בב"מ אזלי אליבא דרבא והוא ס"ל ש"ד אבל בקידושין אזלי אליבא דרב והוא ס"ל שיעבוד' ל"ד וא"כ בנכרי דכ"ע מודי דשל"ד ל"ק בחוב שיש לו אצל עכו"ם אפי' לדעת הרמב"ם ודו"ק:)** אמנם מה שיש מקום חומרא בנ"ד היא דל"מ אי המנהג במקומו לקנות במטלטלין בכסף לבד מתורת קנין סיטומתא דודאי יש להחמיר דהרי רוב הפוסקים הסכימו דגם להקל להפקיע קדושת בכור מהני אם מכר הפרה לעכו"ם בקנין סיטומתא וכבר הארכתי בזה בתשו' במק"א וא"כ לכאור' דק"ו דיש להחמיר להיפך בקנה הישראל מעכו"ם בהמה בקנין סיטומתא ומכ"ש אם עשה הישראל עמו גם תקיעת כף כמנהג התגרים דפשוט המנהג בכל סביבותינו דכסף אדראף עם האנדשלאג קונה במטלטלין דיש להחמיר וכ"כ רמ"א בתשו' סי' פ"ז דאם קנה הישראל פרה מעכו"ם בכסף דאף שהעיקר כר"ת מ"מ אם מנהג המקום שקונין בכסף לבד הוי קנין מדרבנן ואם ילדה בכור בבית הנכרי הוי עליו קדושת בכור אלא שבזה הי' הדעת נוטה יותר להקל כיון דרה"פ מסכימים דחוב אינו קונה במקום כסף א"כ אם אין מנהג המקום לקנות בת"כ לבד רק בצירוף כסף וכן המנהג במקומינו א"כ כיון שבלא"ה קנין סיטומתא אינו רק דרבנן הוי רק ספיקא דרבנן אי חוב הוי כמו כסף והוי ס"ס בדאוריית' וס"א בדרבנן ולקולא וע' בש"ך יו"ד בדיני ס"ס דין ט"ז והארכתי בזה במק"א ואכ"מ אלא שזה ניחא לדעת הרי"ו דקנין דרבנן אינו מועיל בשל תורה אבל לד' הב"י באה"ע סי' כ"ח דקנין דרבנן מהני ג"כ לאיסור תורה משום דהפקר ב"ד הפקר והיא פלוגתא בין הראשונים כמבואר בר"ן בגיטין פ' התקבל שרמז עליו הב"ח שם באה"ע סי' כ"ח והארכתי בזה בכמה מקומות וכיון שתפסו האחרונים דמועיל אף להקל להפקיע קדושת בכור א"כ לכאורה דכ"ש דיש להחמיר אם קנה הישראל מעכו"ם פרה מבכרת על פי קנין שמצד המנהג ולומר דהוי כמו דאורייתא ממש להחמיר בספיקו אמנם אכתי נוטה הדעת להקל כיון שמצד המנהג אתינן עלה וכיון שלא נתברר המנהג בכה"ג לקנות ע"י מעות שמחמת חוב רק כשנותן לו אדראף מזומן אין מקום להחמיר מצד מנהג ואף אי לא נתברר אם המנהג לקנות בכה"ג א"כ מן הסתם לא קנה כמ"ש הש"ך בסי' ר"א לענין קרקעות וע"ש בנה"מ וכ"כ הפוסקים בכ"ד דכל שיש ס' בתקנה או מנהג יש להעמיד על הדין אמנם אכתי יש מקום להחמיר בנ"ד דכיון שהמ"ב כ' בסי' נ"ז לענין מכירות חמץ דמועיל קנין שמצד דיניהם וכ"כ הרבה פוסקים לענין להפקיע קדושת בכורה ע"י קנין כזה וע' במג"א סי' תמ"ח וא"כ לכאורה דק"ו להחמיר דמועיל קנין שמצד דיניהם וכ"כ בתשו' הג' מוהר"י משט"ה בתשו' שבס' באר יעקב בסי' ש"ך וז"ל ומכ"ש לפמ"ש בשו"ת עה"ג סי' ק"ב ובשו"ת מהר"ם א"ש סי' נ"ב דאזלי' בתר דיניהם לאפקועי מן הבכורה וק"ו לחיובי בבכורה וכו' ע"ש וא"כ בנ"ד נמי ברור דבדיניהם נקנית הפרה לישראל בפרט שקיבלה ע"י שליח נכרי וא"כ יש מקום גדול להחמיר אמנם המעיין יראה דהאי ק"ו שדן הגאון הנ"ל ק"ו פריכא היא דהרי מבואר בתשו' עה"ג דטעמו שפטור מבכורה אף שלא קנה הנכרי הצד קנין בדינינו רק מקנין שבדיניהם הוא שלמד כן מן הש"ס דב"מ ד"ע ע"ב דקאמר רבא טעמא דולדות צ"ב פטורין מבכור' משום דאי לא יהיב לי' זוזי תפיס לבהמה ואי לא משכח לבהמ' תפיס לולדות הו"ל יד נכרי באמצע וכל יד נכרי באמצ' פטור מבכורה ומשמע לי' לבעל עה"ג דהא דאי לא יהיב לי' זוזי תפיס כו' היא רק ע"פ דיניהם ומש"ה פטור מבכור' דהוי יד נכרי באמצ' ומכ"ש לפי הגי' שהביא בפסקי מהרא"י מתוס' פא"נ דאף אי יש לנכרי צד זכי' בגזל ואלמו' פטור מבכורה מכ"ש ביש לו זכי' ע"פ דיניהם וע' בתשו' צ"ץ סי' ס"א אמנם כ"ז היא רק מטעם דאף דאין לנכרי זכי' בדינינו מ"מ כיון שיש לו זכי' בדיניהם או אפי' באלמו' עכ"פ הוי לי' יד נכרי באמצ' וה"ט כמ"ש התוס' שם בב"מ ד"ע ע"ב וז"ל ורבא מסיק דהאי דפטור מן הבכור' לאו משום דקיימא ברשותא דמרה אלא משום דחשיב יד נכרי באמצ' כדמפ' ואזיל ובכל דהיא יד נכרי באמצ' פטור דלא קרי' בי כל מקניך תזכר דמשמע שתהא מכל וכל רשות ישראל שלא תהא יד נכרי באמצע כלל עכ"ל ומזה דן שפיר בעל עה"ג דכיון שע"פ דיניהם היא של הנכרי אף שלפי דינינו לא זכה בה הנכרי מ"מ מהני לפטור מבכור' משום דעכ"פ הוי עי"ז יד ככרי באמצ' אבל לענין לחייב בבכור' ע"י קנין שבדיניהם אין לנו דקנין שבדיניהם לאו מלתא היא והא שכ' המ"ב בסי' צ"ז דקנין שבדיניהם מועיל לענין מכירת חמץ ה"ט משום דבמכירות חמץ בקנין כ"ד סגי להפקיע איסור ב"י כמ"ש המ"ב סי' כ"ט ע"פ דברי הר"ן ריש פסחים כיון דבלא"ה אינו ברשותו ע"ש ובזה נסתלק השגת המג"א סי' תמ"ח מעל המ"ב וא"כ לחייב בבכורה י"ל דלא מהני קנין בדיניהם ומ"מ לא הי' מלאני לבי להקל רק מחמת שמצאתי סיוע לדברי מדברי הרשב"א בתשו' המיוחסת לרמב"ן בסי' רכ"ה ומחמת שתשו' זו נעלמה מעיני האחרונים אמרתי להעתיק דברים הצריכים לענינינו וז"ל ואפי' לסברא הראשונה דאמרי' דגוי אינו קונה אלא במשיכה לבדה ולא בכסף לפנינו נדפס דגוי א"ק במשיכה לבדה אלא בכסף וט"ס היא וצ"ל כאשר הגהתי נראין הדברים דכיון דבדיניהם בזה"ז קינין זמ"ז בכסף אף אנו מנייהו קונין מהם בכסף כדיניהם דלא תהא אלא שנהגו הנהגה מלתא היא ואפי' ישראל בישראל וכאותה שאמרו פא"נ האי סיטומתא קניא כו' וכ"ש בנדון שלפנינו שהרי אמרו אם אתה יכול לחייבו בדיניהם חייבם כו' ואותה שאמר שם ישראל שנתן מעות לגוי בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה משום דבתר דינא דא"ו שדינין להו דלמא התם במקום שאין מנהג קבוע לאוקמי' ודיניהן למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ואי נמי (לפנינו נדפס ואין נראה ולפע"ד צ"ל ואי נמי כנלע"ד ברור) שנהגו לקנות במשיכה ואפ"ה קאמר ר"ל דישראל הקונה מהם בהמה בכסף ולא משך חייב בבכורה כיון דמדאורייתא קני לי' ישראל כו' וחייב בבכורה וכן נמי גוי שנתן מעות לישראל אף ע"פ שלא משך ודרכם למשוך אפ"ה ישראל מכי שקיל זוזי איסתלק לי' ולא קמה לי' ברשותי' הלכך אינה חייבת בבכורה דלאו דישראל היא ולר' יוחנן דאמר לעמיתך בכסף ולגוי במשיכה ישראל שנתן מעות לגוי בבהמתו פטורה דהא לא משך ואפ"ה נהגו לקנות בכסף וגוי משקיל טפי אסתלק מ"מ ברשותי' דישראל לא קאי להתחייב בבכורה שהיא דאורייתא עד דמשך כדינא דאורי' אבל ודאי לחייב הגוי לתת לו להישראל בהמה זו שקנה ממנו חיובי מחייבי' לי' בבי דינא דבדיניהם דיינין לי' כדאמרי' אם אתה יכול לחייבו בדיניהם חייבהו וכו' עכ"ל ודברי הרשב"א הללו נעלמו מן האחרונים ז"ל בפרט מן המג"א בסי' תמ"ח וכבר פלפלתי בד' הרשב"א הללו בתשו' אחרת אמנם האמת הברור שכפי המבואר בד' הרשב"א הנ"ל שסובר בפשיטות דאזלי' בתר דיניהם לכל מילי ואף לפטור מבכורה וכ"מ מדבריו סם במה שפלפל בסוגיא דע"ז דע"א ואפ"ה פ' דישראל שנתן מעות לעכו"ם בבהמתו למ"ד דכסף אינו קונה אף שבדיניהם קונה ומחויב הגוי ליתן להישראל הבהמה מן הדין דבדיניהם דיינין לי' אעפ"כ לא מקרי בהמת ישראל להתחייב בבכורה כיון דלא קנוה בדינא דידן ואם שלא זכיתי להבין הדברים דכיון דגם ע"פ דינינו נעשית בהמת ישראל מכח אם אתה יכול כו' והיא בעצמו דינא דאו' ולמה אינה חייבת בבכורה ואולי כיון דמצד דינא דידן לאו קנין היא אף שהיא קנין מצד אם אתה יכול כו' חשיב יד גוי באמצע לפטור מבכורה ואכתי צ"ע או י"ל דאף דמחייבין הנכרי משום דיניהם אבל קנין לא מקרי מה שמדיניהם רק מחמת דינינו אמנם אעפ"כ א"א לחלוק על הרשב"א בדבר המפורש וכיון שכן לא איכפת לן בנ"ד במה שהישראל קנה הפרה בדיניהם כיון שע"פ דינינו לא קנה אמנם אכתי יש מקום להחמיר בנ"ד במה שהרגיש גם רו"מ ודחה ולפע"ד היא חוזר ונראה דכיון שהישראל שלח נכרי לקבל הפרה מן הנכרי המוכר הנה דעת רש"י דיש שליחות לעכו"ם לחומרא ורו"מ כ' בפשיטות דדוקא לענין איסור רבית סובר רש"י וסייעתו כן ולא לענין שאר איסורים עכ"ד רו"מ ואני אומר שהן אמת שמד' הרא"ש בתשו' כלל ק"ח ומד' הריב"ש בתשו' סי' ש"ה משמע כד' רו"מ אבל מה נעשה דבתשו' גדולי אחרונים ז"ל מבואר בפי' דלרש"י וסייעתו בכל מקום אמרינן דיש שליחות לעכו"ם לחומרא עיין בתשו' ב"ח סס"י קמ"ג ובתשו' פ"י להגאון מג"ש ז"ל חיו"ד סי' ג' ובספר מחנה אפרים ה' שלוחין סי' י"ד וידוע כמה נפיש חלייהו דהני גאוני בתראי ז"ל וכ"מ מד' רש"י בשבת דקנ"ג ע"א ד"ה מ"ט וכ"מ נמי מדברי רש"י ותוס' ספ"ק דע"ז וכיון דמיפשט פשיטא להו דבכל דוכתא יש שליחות לעכו"ם לחומרא לד' רש"י וסייעתו מי יבא להרהר אחריהם בפרט להקל ועלה בדעתי לומר דדוקא היכא דבענין השליחות תיכף יש נ"מ לענין איסור כמו בהך דינא דרבית וכדומה היא דסוברים רש"י וסייעתו דיש שליחות לעכו"ם להחמיר אבל בנ"ד דבעת השליחות לא הי' נ"מ רק לענין ממונא אי קנה הישראל הפרה או לא וכיון דאין שליחות לעכו"ם לא זכה הישראל בפרה וממילא פטורה מבכורה ואף רש"י וסייעתו מודים בזה וכיוצא בזה כתב הג' מוהריוט"א בפ"ב אות י"ז לענין אחר אמנם אף שהוא חילוק נכון ומתקבל אינו עולה יפה בנ"ד דכיון שבנ"ד בלא"ה קנה הישראל הפרה מכח קנין בדיניהם כמ"ש בתשו' המיוחסת הנ"ל משום דאם אתה יכול כו' רק שלענין בכורה כתב בתשו' המיוחסת דאין מתחייב בבכורה מכח קנין שבדיניהם א"כ אין נ"מ בנ"ד לענין ממונא רק לענין איסורא וכיון שכן לד' רש"י וסייעתו יש להחמיר ואין לצדד היתר כיון שעיקר החומרא היא לדברי רש"י והלא לדברי רש"י בלא"ה לא ניקנית הפרה לישראל דהא לדידי' אין משיכה קונה בנכרי וא"כ אף אם הי' שליח ישראל ל"ק הישראל ע"י משיכה וכיוצא בזה כתב הד"מ ביו"ד סי' נ"ד והארכתי מזה במק"א אלא שלענ"ד אין זה מעלה ארוכה בנ"ד דכיון דרוב הפוסקים פ' כר"ת בזה דמשיכה קונה בנכרי כמבואר בתשו' רמ"א סי' פ"ז ובח"י סי' תמ"ח ובהא דיש שליחות לעכו"ם לחומר' הסכימו רה"פ לדעת ר"ח ורש"י כמ"ש ה"ה בפ"ה ממלוה והב"י ביו"ד סי' קס"ט א"כ אין כאן מקום קולא מטעם הנ"ל בפרט שבנ"ד יש טעם נוסף להחמיר מכח ד' הרי"ף והרמב"ם שמלוה קונה בתורת כסף ולדעתם אף לדברי רש"י דכסף דוקא קונה בנכרי קנה הישראל הפרה וא"ל דכיון דהנכרי השליח לא משך הפרה לרשות הישראל רק לרשותו ל"מ משיכתו ואף אי משכה תחלה לסימטא שהיא מקום הראוי לקנין משיכה מ"מ גם הא דמהני משיכה לסימטא היא מטעם דמקרי רשות של המושך וע' בתוס' קידושין דכ"ה ע"ב ואכתי מקרי רשות של הנכרי השליח אכתי אם נאמר דיש שליחות לעכו"ם לחומרא דינו לחומרא כמו שליח ישראל ובשליח ישראל מועיל אם עשה משיכה לרשותו של השליח וכן מבואר בש"ס ב"ב דפ"ה סוף ע"א וע"ש בתוס' ד"ה ה"ג וכ"כ הקצוה"ח בסי' רמ"ד סק"ג ובנה"מ שם סק"ב ע"ש נוסף ע"ז יש עוד טעם להחמיר כיון דהאי נכרי השליח ודאי דלא טרח בחנם והודאי הישראל שכרו לילך למקום הנכרי המוכר ולקבל הפרה ממנו ובס' מח"א ה' שלוחין סי' י"א כ' דאף דאין שליחות לנכרי מ"מ בפועל נכרי ל"א הכי מטעמא שאמרו בש"ס סוף רפ"ק דב"מ שאני פועל דידו כיד בעה"ב ע"ש וכיון ששכר את הנכרי לילך לקבל הפרה הוי פועל שלו וידו כידו ומועיל משיכתו וכ"נ מבואר מדברי הש"ך בח"מ רס"י ק"ה ע"ש ואין לצדד היתר ע"פ דברי הנמק"י בפ"ק דמציעא שכתב בשם הר"ן שא"א לזכות לחבירו אא"כ נעשה שלוחו של בעל הממון ע"ש בנמק"י במשנ' דראה אותן רצין וכ"נ מבואר מדברי התוס' בב"מ דע"א ע"ב ד"ה בשלמא ע"ש היטב וכיון שכן צריך נמי שיהי' הנכרי השליח שלוחו של הנכרי המוכר וכיון שאינו פועל שלו אין שליחות לנכרי אמנם אכתי יש להחמיר בנ"ד חדא דהא ד' המ"ב סי' צ"ז דעכו"ם לעכו"ם נעשה שליח וכד' מהר"מ מינץ בתשו' סס"י ה' והש"ך בח"מ סי' רמ"ג סק"ה הביא ד' המ"ב בסתם ואף שהמג"א סק"ד הניח דברי המ"ב בצ"ע מכח ד' הירושלמי וגם הב"ש בסס"י ה' הוכיח מתה"ד דלא כמ"ב היטב אשר דיבר בקצה"ח סי' קפ"ח דאדרבא מדברי התה"ד משמע כהמ"ב ובס' מח"א ה' שלוחין סס"י י"ד כ' דאף שמירושלמי משמע דלא כמ"ב מ"מ מש"ס דילן בע"ז דנ"ג יש ראי' להמ"ב ע"ש וא"כ עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ועוד דכלל זה דא"י לזכות לחבירו אא"כ נעשה שלוחו של בעל הממון אינו מוסכם וע' בס' מח"א ה' זכי' סי' ל"ג ובה' שלוחין סס"י ד' ע"כ בצירוף שני הטעמים דאי דיש להחמיר ועוד שבספר נה"מ כ' בכ"מ שלענין מקח וממכר כ"ע מודי דיכול לזכות אף שאינו שלוחו של בעה"מ אמנם מטעם אחר יש לדחות טעם חומרא הנ"ל ע"פ דברי הנה"מ סס"י קפ"ח שהאריך דאף דמהני משיכה ע"י פועלים נכרים זהו דוקא בשמשכו לרשות הישראל אבל אם משכו לרשותם או לסימטא לא קנה הישראל המשלח ע"ש בטעמו אמנם אף אם נחליט כן אכתי איכא מקום להחמיר לפ"ד רמ"א רס"י קצ"ז שהביא ד' י"א דבהמה גסה ניקנית אף במסירה וכיון שעשה הנכרי שליח בסתם לקבל הפרה אולי עשה בה קנין מסירה דמהני ברה"ר ובחצר שאינו של שניהם ואף דאיכא כמה ספיקי מ"מ סניף להחמיר הוי וכ"ש לד' רש"י ורה"פ דעכו"ם נעשה שלית לחומרא מדרבנן א"כ מהני משיכת הנכרי השליח אף לרשותו של הנכרי השליח לחומרא כמ"ש למעלה וכיון שבלא"ה יש כמה צדדים להחמיר בנ"ד דלדברי הרמב"ם שפ' דנכרי וכן ישראל מנכרי קונה בחדא או במשיכה או במעות וגם פוסק דמלוה קונה בתורת כסף ודאי דהוי בכור גמור לדעתו וכ"ה לדברי רש"י שפ' דעכו"ם וישראל מעכו"ם בכסף אם נאמר כרי"ף ורמב"ם דמלוה קונה מתורת כסף ולרש"י ורה"פ דיש שליחות לעכו"ם לחומרא אף אם נאמר כד' ר"ת דמשיכה דוקא קונה הוי בכור מדרבנן דמדרבנן יש כאן קנין משיכה ע"י משיכת הנכרי השליח וגם יש מקום להחמיר דשמא קנין השליח מועיל מתורת פועל כנ"ל וגם יש קצת מקום להחמיר מכח קנין בדיניהם שבדיניהם בודאי קנה הישראל אף שהבאתי למעלה דברי תשו' המיוחסת להקל עכ"ז כיון שטעמו נסתרה כמ"ש למעלה אע"פ שא"א לחלוק על הרשב"א מ"מ סניף להחמיר הוי והג' מהר"י משט"ה כתב בפשיטות להחמיר אם נקנית הפרה לישראל ע"י קנין בדיניהם ומכ"ש אם עשה הישראל עמו איזה קנין שמצד המנהג שבזה מפורש בתשו' רמ"א סי' צ"ז להחמיר ומכל מקום אף אם לא עשה כנ"ל דעתי נוטה להחמיר מכל הני טעמי דכתיבנא ואף לצוות או לרמוז לנכרי לעשות בו מום ולצרף דברי רש"י ותוס' והרא"ש שבזה"ז אין בהטלת מום בבכור בזה"ז רק איסור דרבנן כמו שפ' בנו"ב מה"ת חיו"ד סי' קצ"ב בנידון דידי' לא מלאני לבי להקל לעשות כן בנ"ד כי יש הרבה טעמים להחמיר לזאת חו"ד בנ"ד להחמיר והי' בזה שלום כנפשו ונפש הדו"ש:

שלמה במוהר"י ז"ל הכ"מ חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה