אור ברסלב

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב· רבי שלמה דרימר

תשובה קפח

תשובה קפז

סקאלא יום ב' ניסן תרי"ב לפ"ק

ושלום תליתאי לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף מוה' ישראל נ"י

קבלתי אתמול על הב"ד שני כתובי' הבאים כא' מרו"מ והנה כעת רבו טרדותי עד שלא יכולתי אף לקרות ממש כל מכתבי' אמנם לאשר ראיתי למע"ל מדבר גבוהת ואינו רוצה לקבל דברי כי לא אמרתי תניא דמסייע לך אמרתי להשיב בקיצר מילין על איזה פרטים ומזה ידין על השאר ראשונ' ראיתי להשיב שכ' על מ"ש וז"ל אדרבה אישתמיט מיני' דכרו"מ גמרה ערוכה בספ"ק דבכורות דאר"ח בהמת שביעית פטורה מן הבכור' דלאכל' אמר רחמנ' ולא לשריפ' וא"א דהפקר פטור מבכור' ל"ל קרא ת"ל דשביעית הפקר היא והפקר פטור מבכור' א"ו דהגמ' דידן חולק על התוספת' וס"ל דהפקר חייב בבכור' עכ"ל הנה הכניס א"ע בדבר שאינו כדאי בפרט לומר דהש"ס חולק על תוספת' ואני תמה דמדוע לא הי' ק' לו על הש"ס שם בבכורות דפלפלו אם פודין פ"ח בבהמת שביעית ע"ש ות"ל האיך יכול לפדות בדבר שאינו שלו דהא הפקר הוא וגם תיק' לי' אמשנה שלימה ספ"ט דשביעית והובא שם בש"ס דהאוכל מעיסת שביעית שלא הורמה חלתה חייב מיתה ואמאי הא הוי הפקר ואף דהפקר חייב בחלה כמבואר פ"ק דחלה מ"ג מ"מ זהו בשלא היתה הפקר בשעת גלגול אבל אם היתה הפקר בשעת גלגול פטורה מחלה כמבואר ברמב"ם פ"ח מה' בכורים ובטוש"ע יו"ד סי' ש"ל ס"ז וא"כ אמאי עיסת שביעית תיבת בחלה וא"ל דטעמ' משום דכ' לדורותיכם כמ"ש בש"ס שם ז"א דא"כ תיקשי ק' הש"ס וליגמור מיני' דגם בעלמ' גלגול הפקר אינו פוטר מחלה ולא שייך תי' הש"ס וע"ש בתוס' ועוד דאל"כ בלא"ה לק"מ דמש"ה בהמת שביעית אינה פטור' מבכור' מטעם הפקר משום דגמרינן מחלה ועש"ה בש"ס ורש"י אלא שרו"מ טעה טעות' רבה וגם אישתמיטתי' משנה שלימ' וש"ס בקדושין דהמקדש בפירות שביעית מקודשת ול"א דמקדש בדבר שאינו שלו והיינו דאע"ג דשביעית הפקר' דמלכ' היא היינו שכל פירות השדות והכרמים הפקר אבל כל מה שליקט לצרכו הוי כזוכה מן ההפקר וע"ש ברש"י ותוס' בקידושין דף נ"ב ובס' פ"י שם וכן מה שבעה"ב עצמו מכניס מעט לתוך ביתו כמבואר ברמב"ם ה' שמטה פ"ד הכ"ד ואית' נמי במכירה ולוקח בדמיהם שאר אוכלין לאכלן בקדושת שביעית כמבואר במשניות ורמב"ם אף דהפקר לית' במכירה והיינו משום שזכה בהן מהפקר ועיין בהשגת הראב"ד פ"ז מה' שמטה הלכה ג' ובכ"מ שם ובירושלמי פ"ט דשביעית עשה"ט ומכש"כ לפני הביעור דזוכה זכי' גמורה ומש"ה עיסת שביעית חייבת בחלה אף שמקודם הי' הפקר מ"ע כיון שבשעת גלגול הי' של הזוכה חייבת כמבואר ברמב"ם וש"ע סס"י ש"ל וזה כוונת הרמב"ם בפי' המשנ' ספ"ט דשביעי' ע"ש היטב והא דפירות שביעית פטורין ממעשר משום דאף בהפקר כרמו והשכים למחר ובצרו פטור ממעשר כדאי' בש"ס בדוכתי טובי ואף בהפקר קמה וזכה בקמה פטור ממעשר כמבואר בהשגות הראב"ד פ"ב מתרומת והכ"מ כ' שגם הרמב"ם סובר כן ועיין במפרש להירושלמי פ"ק דמעשרות שנרא' לכאור' שאישתמיט לי' ד' הראב"ד הנ"ל וגם דברי הרמב"ם שם ואכמ"ל וע"ש היטב וכ"כ התוס' בב"מ דכ"א ע"ב שיש חילוק בזה בין הקדש להפקר עש"ה וכ"כ בס' טורי אבן בר"ה דט"ו באריכות אלא שתמוה שכבר קדמו בתוס' וכ"ז אנו צריכים לד' הב"י בתשו' שהועתק' בתשו' מהרי"ט ס"א סי' מ"ב דשביעית פטור ממעשר מטעם הפקר אבל מהרי"ט עצמו האריך להוכיח שם בסי' מ"ג דפירות שביעית פטורים ממעשר מגזה"כ כדאי' במכלת' פ' משפטים ד"כ ויתרם תאכל חית השדה וע"ש בפירש"י בחומש ובספרי פ' ראה דריש מדכ' שנת המעשר וע"ש במהרי"ט שהאריך ומל' הרמב"ם פ"ו מ"ה מ"ע ה"ה משמע לכאור' כהב"י ואכמ"ל נלע"ד מחלוקת שבין הב"י ומהרי"ט תלוי בפלוגתת הקדמונים דהתוס' כ' בפ"ק דר"ה דף ט"ו ד"ה יד הכל דלמ"ד אתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית א"ש דברי רבה שם דאתרוג בת ששית שנכנס' לשביעית פטורה מן המעשר ופטור' מן הביעור ע"ש והיינו משום דאף דלשביעית אזלי' בתר חנטה ושל בעלים הוא ולא הפקר אעפ"כ פטור ממעשר וע"כ כמהרי"ט דשנת שביעית פוטר ממעשר אף דלא הוי הפקר וכיון דלמעשר בתר לקוט' אזלי' באתרוג ונלקט בשנת שמטה ע"כ פטור ממעשר וכן מבואר בירושלמי פ"ב דבכורים על מתני' דאתרוג שוה לאילן בג' דרכים ולירק בדרך א' וז"ל תמן אמרי נכנס משישית לשביעית ה"ה לבעלים כאילן ופטור ממעשרות כירק וע"ש במפרש והובא ד' ירושלמי אלו בתוס' ר"ה די"ד ע"ב ד"ה ולשביעית בסתם וכן פירשו הר"י בר מלכי צדק שבפי' הר"ש דפ"ב דבכורים משנה ואו וכן פי' הרא"ש שם משנה זו וסברי דהלכ' כתמן אמרי שבירושלמי הנ"ל וצ"ל לדבריהם דהא דקאמר בש"ס ר"ה ט"ו תנאי הוא כו' שוב חזר בו ממאי דמשני בתחל' אליבא דרבה יד הכל ממשמשין דזהו דוחק דהפקר דגזל יהי' פוטר ממעשר אלא דסובר כאבטולמוס דאתרוג אחר לקיטתו למעשר ואחר חנטה לשביעית ומש"ה א"ש דברי רבה דפטור מן הביעור ופטור מן המעשר כמ"ש התוס' שם ד"ה יד הכל וגם צ"ל דרב המנונא שם ע"כ אינו סובר כאבטולמוס רק כר"א דסובר דאתרוג שוה לאילן לכל דבר ומש"ה סובר דבת שישית הנכנס לשביעית לעולם לששית וחייב במעשר וזה דוחק גדול הוא דהא אינו מבואר בש"ס לתרץ דברי רב המנונ' דסובר כר"א וגם לדידהו ע"כ ר"ה ור"י ור"ל דאית להו בת ששית שנכנס' לשביעית לעולם ששית וחייבין עליו משום טבל כלהו פסקי כר"א דשמותי ויחידאי הוא וגם הוא נגד ההלכ' הקבוע' בש"ס רפ"ק דנדה דהלכ' כר"א בד' ותו לא ועכ"פ לד' התוס' והר"ש והרא"ש דסברי כתמן אמרו שבירושלמי עכצ"ל כשטת מהרי"ט הנ"ל דאף במקום דלא הוי הפקר פטורין ממעשר בשנת השמיט' כדמייתי מהרי"ט מהספרי דדריש משנת המעשר יצתה שביעית שאינה חייבת במעשר והיינו דשנת שביעית עצמה פוטר ממעשר אבל שטת רש"י בכל הסוגי' פ"ק דר"ה דף י"ד דכיון דאזלינן בתר חנטה לשביעית ע"כ בת ששית שנכנסה לשביעית חייבת במעשר דכיון דאינו נוהג בה הפקרא דשביעית משום דהחנט' הי' בששית אף שנלקט בשביעית חייבת במעשר אף שלמעשר אזלי' בתר לקיטה באתרוג מ"מ חייב במעשר כיון דלאו הפקר היא והא דהולכין אחר לקיטתו למעשר היינו לא לענין פיטור וחיוב במעשר מחמת שביעית רק לענין חדש וישן דאין מעשרין מזה על זה או לענין מעשר שני ומעשר עני בנכנסה משני' לשלישית או משלישית לרביעית אבל לענין פיטור מעשר מחמת שביעית בהפקר' דשביעית תלי' וע"כ בשביעית שנכנסה לשמינית כיון דהפקר היא מחמת שביעית דלשביעית אזלי' בתר חנטה ע"כ פטור ממעשר ובששית הנכנסה לשביעית דחנטה הי' בששית ואין נוהג בו הפקר שביעית חייב במעשר אף שהלקיטה הי' בשביעית זולת לרבה דסובר טעמא דיד הכל ממשמשין והפקר בגזל פוטר ולא קי"ל כוותי' וע"ש בפירש"י בכל הסוגי' ובפרט שם ע"ב ד"ה חסורי מחסרא וזהו כוונת רש"י שכ' בד"ה א"ל אביי דקאמרת בת ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן המעשר דהפקר היא משום שביעית אלמא בתר לקוטה אזלת בה לענין שביעית דאי לאו דשביעית נהגה בה לא הוי מפטר' דהפקיר' דשביעית פטר לה ממעשר כו' ע"ש כוונתו היא דהפקיר' דשביעית פטר ולא שביעית עצמה פוטר רק ההפקר דשביעית פוטר ומש"ה מוכח דע"כ סובר דאף לענין שביעית אזלי' בתר לקיטה דאם אזיל בתר חנטה לשביעית א"כ בת ששית שנכנס' לשביעית הי' חייב במעשר אף דלמעשר אזלי' בתר לקוטה והלקיטה היא בשביעית אעפ"כ חייב משום דהשנה דשביעית עצמה אינה פוטרת רק הפקירא דשביעית פוטר וזה כשטת הב"י ודלא כמהרי"ט ותימה על מהרי"ט שהביא ראי' שרש"י סובר כשטתו ונהפוך היא וטעמ' דר"י ור"ל דסברי כר"ה דבת ששית שנכנס' לשביעית לעולם ששית ופטור' מביעור וחייבת במעשר כמו שפרש"י שם וכן הא דא"ר יוחנן אתרוג בת ששית שנכנס' לשביעית חייבין עליו משום טבל הכל היא משום דסובר כאבטולמוס דאזלי' בתר חנטה לשביעית מש"ה חייבת במעשר אף דאזלי' בתר לקיטה למעשר וכשטת רש"י הנ"ל וכ"ה שטת הראב"ד בהשגות פ"א מה' מע"ש הלכה ה' וכ"ה שטת הרמב"ם שם הלכה ואו ע"ש היטב בדברי הרמב"ם והראב"ד אלא שמ"ש הרמב"ם הלכה ה' והולכין אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית היא תמוה לכאור' מאד וסותר דבריו שבהלכ' ואו כמו שהשיג עליו הראב"ד שם והכ"מ שם ירד להציל ולא הציל ודבריו שם תמוהים מאד וליישב דברי הרמב"ם נרא' שמ"ש בהלכ' ה' מיירי להחמיר דנהג' נמי קדושת שביעית בששית שנכנס לשביעית דשמא קיי"ל כרבותינו דאושא דנמנו ואמרו אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית דהכי סתם לן תנא בפ' לולב הגזול דל"ט וכן מבואר בדברי הרמב"ם פ"ד מה' שמטה הלכה י"ב ובה' מעשר שני קיצר משום שאין שם מקומם של דיני שמטה וז"ב בעיני ועכ"פ הרמב"ם והראב"ד סוברים כשטת רש"י וכן הם דברי ר' יוחנן שבירושלמי פ"ב דבכורים שם וז"ל אמר ר' יוחנן בשאר שני שבוע את מהלך בו כירק ובשביעית את מהלך בו כאילן האיך עבודא מחמשית לששית ששית מששית לשביעית ששית ע"כ והיינו דרישא דמתני' דקתני דאתרוג שוה לאילן לשביעית היינו דאם חנט בששית ונלקט בשביעית פטור מביעור וחייב במעשר דלא כתמן אמרי משום דמעשר בשביעית תלוי בהפקיר' דשביעית ואף דשוה לירק לענין מעשר דאזלי' בתר לקיטה מ"מ כיון שחנט בששית ולא נהגא בי' הפקר דשביעית ממילא חייב במעשר וסיפא דקתני דשוה לירק שבשעת לקיטתו עישורו זהו בשאר שני שבוע בנכנסה משני' לשלישית או משלישית לרביעית כמו שפרש"י או משישית לשביעית והיינו לענין נ"מ אם נוהג בו מע"ש או מעשר עני וה"ה נמי לענין חדש וישן כמו שפרש"י ור' יוחנן שבירושלמי מסייע לשטת רש"י ורמב"ם וראב"ד הנ"ל וזהו כשטת הב"י בבירור דלא כמהרי"ט ועכ"פ מחלוקת הבי' ומהרי"ט היא מחלוקת בירושלמי בין אמוראים והיא מחלוקת גם בין הקדמונים שהתוס' והר"י שבהר"ש והרא"ש סברי כשטת מהרי"ט ורש"י ורמב"ם וראב"ד סברי כשטת הב"י ונרא' שמסקנת הירושלמי כשטת רש"י וסייעתו שהיא שטת הב"י וז"ל הירושלמי הנ"ל על המשנ' דקתני דאתרוג שוה לאילן לשביעית דאזלי' בתר חנטה ולירק לענין מעשר דאזלי' בתר לקיטה אם לאילן למה לירק אם לירק למה לאילן תמן אמרי נכנס מששית לשביעית ה"ה לבעלים כאילן ופטור ממעשרות כירק אמר לון רב המנונא אמרין דבתר' נכנס משביעית לשמינית ה"ה הפקר כאילן וחייב במעשרות כירק והפקר חייב במעשרות אמר ר' יוחנן בשאר שני שבוע את מהלך בו כירק ובשביעית את מהלך בו כאילן כו' ע"כ ופי' הירושלמי לפענ"ד היא כך דתמן אמרו היינו חכמי בבל דריש' וסיפ' תרווייהו מיירי בשנת שביעית דהולכין באתרוג אחר חנטה לענין שביעית ואחר לקיטה לענין מעשרות והיינו לענין בת ששית שנכנס' לשביעית דאינו נוהג בו הפקר שביעית משום דאזלי' בתר חנטה ופטור מן המעשרות משום דאזלי' בתר לקיטה והרי נלקט בשביעית והיא כדעת רבה בש"ס דילן בר"ה דף ט"ו וטעמ' משום דאף דלאו הפקר היא דהא לענין הפקר דשביעית אזלי' בתר חנטה והרי חנט בששית מ"מ כיון שנלקט בשביעית ולמעשר אזלי' בתר לקיטה א"כ שנת השביעית בעצמה פוטר ממעשר והוא כשטת התוס' הנ"ל כמו שכתבנו למעל' בשטתם דלמסקנ' דש"ס דמסיק דרבה סובר כאבטולמוס שסובר כר"ג במשכ' זו פ"ב דבכורים שוב א"צ לטעמ' דיד הכל ממשמשין אלא טעמ' דפטור ממעשר משום דכיון דאזלי' למעשר בתר לקיטה והלקוט' הי' בשביעית שנת השמט' פוטרת ממעשר אף שאינם הפקר והיא כשטת מהרי"ט וע"ז פריך רב המנונא לחכמי בבל לדבריכם דאוקמתין למתני' בחד גוונא ורישא וסיפא מיירי בשנת השביעית א"כ להיפך נמי נאמר דאתרוג בת שביעית שנכנס' לשמינית נמי נאמר דאזלי' לענין הפקר דשביעית בתר חנטה ולמעשר בתר לקיטה וא"כ בכה"ג הוי הפקר וגם חייב במעשר וזה א"א ע"כ קאמר והפקר חייב במעשר בתמי' וע"כ לומר דהעיקר תלוי בהפקיר' דשביעית ובששית שנכנס' לשביעית דכיון דלאו הפקר היא לעולם ששית לכל דבר הן לשביעית הן למעשר ושביעית שנכנס' לשמינית לעולם שביעית הן לשביעית הן למעשר ורב המנונא לשיטתו בש"ס דילן ר"ה דף ט"ו ע"כ אוקי ר' יוחנן למתני' דריש' מיירי בשביעית בזה אזלי' בתר חנטה בין לשביעית בין למעשר כרב המנונ' וסיפ' מיירי בשאר שני שביעית לענין מעשר שני ומעשר עני בזה אזלי' בתר לקיטה והיא ממש כשטת רש"י וסייעתו שהיא שטת הב"י והיא שטה המוחוורת שהיא מסקנת הירושלמי לפע"ד והנה עכ"פ מבואר בש"ס דילן וגם בירושלמי דלכ"ע בת שביעית שנכנס' לשמינית חייבת בשביעית ופטור' ממעשר לכ"ע אף דלמעשר אזלי' בתר לקיטה והלקיטה היתה בשמינית מ"מ כיון שעכ"פ הפקר' דמלכ' היא מחמת שביעית והפקר פוטר ממעשר ל"מ לשטת רש"י שהיא שטת הב"י דודאי הכי היא דלדידהו אף בשנה שביעית עצמה שפטור ממעשר היא מטעם זה וה"ה לאתרוג שחנט בשביעית ונלקט בשמינית אלא אף לדעת התוס' והיא שטת מהרי"ט דשנת שמטה עצמה אין בה מעשר וגזה"כ היא אף במקום דלא הוי הפקר מ"מ ודאי במקום שהיא הפקר מטעם שמטה אף שנלקט בשמינית ואזלי' למעשר בתר לקיטה מ"מ אף לדידהו פטור מטעם הפקיר' דמלכ' כמבואר בש"ס דילן לרבה ורב המנונא וקאמר בש"ס דאתי' כאבטולמוס אף שסובר דאזלי' בתר לקיטה כירק וכן פריך רב המנונא בירושלמי בפשיטות על שביעית שנכנס' לשמינית והפקר חייב במעשרות בתמי' כנ"ל וזהו דלא כמ"ש מוהר"מ לובלין בחידושיו פ' לולב הגזול סוף דף ל"ט באתרוג שנחנט או נלקט בשביעית קודם ט"ו בשבט שאף שלענין מעשר אף באתרוג ר"ה שלו שבט מ"מ לענין שביעית ר"ה שלו תשרי וא"כ בכה"ג יש להאתרוג דין קדושת שביעית וגם חייב במעשר משום שנחנט או נלקט קודם ט"ו בשבט ויש לו לענין מעשר דין ששית דר"ה לענין מעשר באתרוג הוי ט"ו בשבט ע"ש וליתא לדבריו אלא פטור בכה"ג נמי ממעשר לכ"ע משום דהפקר' דמלכ' פוטר ממעשר כנ"ל וגם כיון שנחנט ונלקט בשנת השמטה ודאי פטור ממעשר לכ"ע וכ"מ להדי' ברמב"ם פ"ז מה' שמטה ה"ט גם במ"ש מוהרמ"ל דמהתם משמע דאתרוג הוי ר"ה שלו שבט לענין מעשר היא תמוה דהא ש"ס מפורש היא בפ"ק דר"ה ריש דף ט"ו ואכמ"ל נחזור לנ"ד שעכ"פ דברי מעל' טעות הם ודברינו נכונים עפ"י התוספת' שבהמת הפקר פטור מבכור' ומדי עברי בענין זה צל"ע על התוס' שם ספ"ק דבכורות ד"ה ודאי דכ' משמע דאסור לקנות בהמה טמאה כגון פטר חמור בפירות שביעית כו' והא מפ' כן במשנ' ח' פ"ח דשביעית וי"ל בדוחק ואכמ"ל. האריך במכתבו רק בדבר שפתיים להכריע שקנין שמצד המנהג אינו מועיל לענין בכורה וכ' הגע בעצמך הרי קנין משיכה עכ"פ היא קנין דרבנן כמ"ש במח"א הלכות קנין משיכה סי' ב' ולדעת ר"ת הוא קנין גמור אעפ"כ הסכמת הגאון שו"ת מאיר נתיבים סי' ל"ט לאסור לשחוט מכ"ש בקנין סיטומת' עכ"ל הנה טעה בדבר פשוט ולא ידע מה קאמר ומה ענין דברי המח"א לכאן וגם מה מצא בס' מחנה אפרים שם. שם בישראל מישראל קמיירי וזה ידוע מן הש"ס דלר"י דד"ת מעות קונות ועקרו חכמים קנין מעות ותיקנו שמשיכ' קנה אבל בנכרי מישראל תלוי בפלוגתת רש"י ור"ת דלרש"י משיכה לא מהני כלל אף מדרבנן ולר"ת מהני אף מה"ת ובקנין מעות היא להיפך ומה ענין קנין משיכה שהיא פלגות' דרבוות' אם היא קנין כלל בנכרי מישראל אבל קנין סיטומת' ודאי קנין דרבנן היא וכבר כ' שי"ל שמהני מדאוריית' ע"כ כתבתי צדדים להקל בקנין סיטומת' מטעמים שבארתי שם א"צ לכפול הדברים ומה שהאריך לחלק בסברות כרסיות בלי טעם וריח בענין הפקר ב"ד אין צורך להשיב עליהם כלל ואין קץ לדברי רוח וז"ב דבכל קנין דרבנן ע"כ עכ"פ הא שתקנו חכמים שהקונ' יקנה ומוציאין החפץ מהמקנה היא מטעם הפקר ב"ד שמועיל אף מה"ת דאל"כ איך כח ביד חכמים להפקיע החפץ מהמקנ' בע"כ ליתן להקונה הא מה"ת לא קנה הקונה בקנין זה וגזל היא בידו ואיך יש כח ביד חכמים לעקור דבר ד"ת בקום ועשה לעבור על לאו דלא תגזול א"ו דמתורת הפקר ב"ד היא שמועיל אף מה"ת וע' בפ"י בקידושין דנ"ב ובהזהב דף מ"ח ובב"מ דע"א וא"צ בזה לריצוי המקנה דהיא הפקר בע"כ מצד קנין חז"ל וכבר האריכו בזה האחרונים בענין זה ואכמ"ל ומ"ש מע"ל על מה שהארכתי בתשו' ליישב דברי הר"ן בקידושין הובא בב"י סי' קצ"א לדברי הר"ן פ' האומנין שהובא בב"י סי' ק"צ וכ' מעל' וז"ל ומה שהכריחו לזה בכדי שלא יסתרו דברי הר"ן שבקידושין לדברי הר"ן בפ' האומנין כו' וכן שינה ושילש במכתבו השנית הרבה פעמים הר"ן דבפ' האומנין כו' ואני בעניי לא הבינותי דבריו אלא מצא פי' הר"ן על מסכתא בבא מציעא הלא שם היא פי' הנמוקי יוסף וכל הלשון שהביא כרו"מ היא מדברי הנמק"י כו' עכ"ל רו"מ והנה ראשונה טח עיניו מראות אף בב"י שם בסי' ק"צ כשהביא שם דברי הר"ן שבפ' האומנין שפלפלתי עליו סיים בב"י על דברי הר"ן וכ"כ בעל נמק"י שם וכן מקודם לזה בסמוך כ' הב"י וכתבו הר"ן ותלמידי הרשב"א ונמק"י בהאומנין ומהיכן מגבהו וכן עוד למעל' שם כ' הב"י כתבו הר"ן ותלמידי הרשב"א ונמק"י בהאומנין פי' היכא דעייל ונפיק אזוזי ולפלא בעיני על מעל' שדמי פומי' דרו"מ כאלו לא גמיר טור וב"י ח"מ מעולם שדבר זה שכיח מאד בב"י שם בפרט בה' מכיר' ומתנה שמביא דברים הרבה בשם הר"ן בבא מציעא ובבא בתרא ולא נמצאו דברים אלו בנמק"י כלל כי הי' לפני הב"י כו' מחדושי הר"ן על ב"מ וב"ב והלא בהאלפסי החדשים שנדפסו בפרעשבורג נדפסו פי' נמק"י על נדרים וגם על מסכת כתובות מה שלא הי' לאור מעולם ובכל עת ועת באים לאור הדפוס כמה פי' וחידושים מקדמונים מה שהי' רק בכת"י בגנזי החכמים בקצה העולם כאשר אנו רואים וכאשר האריך בזה התומים בדיני מגו ובתשו' חכמי גדולי הספרדים ובפרט בחי' הגאון מהרי"ט אלגזי מצוי לרוב חדושים מקדמונים המפורסמים על כמה מ"ס מה שהי' להם בכת"י שאין נמצאים אצלינו כלל ועוד הלא גם הנמק"י בעצמו מביא באלו המסכתות הרבה חידושים מבחוץ משם הר"ן שקורא אותם הרנב"ר וע"כ שהי' לפניו כת"י מחי' הר"ן על מסכתות הנ"ל והאריכות בזה למותר רק שאני רואה שמעל' מעמיד על דעתו הרבה יותר מדאי ובעיקר הפלפול שפלפלתי בדברי הר"ן לענ"ד שהם דברים ברורים ונחמדים ב"ה לאמתה של תורה ובכל האריכות שהאריך מעל' לא ראיתי אף יושב כל שהוא דהא מבואר בפירוש בר"ן פ' האומנין שהובא בב"י סי' ק"צ ובנמק"י שם דדוקא בעייל ונפיק אזוזי היא דבמקום שדרכן לכתוב שטר אין קונה כלל ומשמע להדיא דבלא עייל ונפיק אזוזי בכל ענין קנה הכל אף שלא נתן רק מקצת כסף וזה סותר לדברי הר"ן בקידושין אמימרא דשמואל ובכל האריכות שהאריך מעל' לא ראיתי אפי' נקוד' קטנה ליישב קושיא זו רק מאריך וכותב וא"י מה הוא סח והדברים ברורים כמ"ש בתשו' השני' ולדעתי אם יעיין מעל' היטב בתשובתי לאמתה של תורה יקבל האמת ממי שאמרו מה שתמה מעל' עלי על מ"ש בסוף דברי דבלא"ה כ' הגאון מהרי"ט אלגזי דדברי הר"ן דפ"ק דקידושין הנ"ל שכ' דבמקום שכ' שטר אינו קונה משעת הכסף כו' סותרים למ"ש הר"ן בפ"ק דגיטין כו' וכ' מעל' ואשתומם על המראה מה ענין דברי הר"ן הללו שהביא האלגזי שהוא בדף הקודם מדברי הר"ן שהבאתי אני כו' והאריך בזה ותמה אני שאף בדברי לא עיין ואם עיין לא עיין כראוי ולא הבין דברי כלל ע"כ יראה לעיין בדברי מחדש שכ' שם וזה לשוני וטרם אצא אומר לחזור על הראשונות במ"ש בדברי הר"ן פ"ק דקידושין הנ"ל שלכאור' אכתי משמע איפכא מאידך דברי הר"ן שכתב שם לעיל מזה אדברי רב שאמר דבמקום שכותבין שטר ל"ק ע"ש עד שיכתוב השטר כו' וזה סתירה למ"ש למעל' עכ"ל שם וע"ז כתבתי בסוף דברי דהאלגזי כ' דדברי הר"ן הללו שאדברי רב הנ"ל סותרים למ"ש פ"ק דגיטין ע"כ י"ל דהר"ן פרק האומנין כ' לפי שיטתו שבגיטין הנ"ל ורו"מ איידי דטריד למיפלט לא בלע ולא הבין דברי כלל ימחול לעיין היטב בדברי ולקבל האמת ממי שאמרו מובטחני שיבין לאשורו שדברי ב"ה המה נכונים וברורים ומ"ש מעל' דבנ"ד אין כאן קנין כסף דלרש"י לא מהני קנין כסף רק כשנתן לו כל הכסף אבל אם נתן רק מקצת כסף ל"ק רק כנגד מעותיו כמבואר בב"י רס"י ר"ז לשטת רש"י עכ"ד מעל' ותמה אני עליו אם רצונו להשיב על דברי זולתו דוקא עיין היטב מתחלה ואחר כך ישיב אם ירצה כי דבריו מלאים טעות הנה מפ' בש"ס פ' הזהב ופ' האומנין דכל זה אם נתן לו בתורת ערבון בזה אינו קונה רק כנגד מעותיו רק שרש"י ותוס' מחולקים אם פי' שיקנה הכל לרש"י אף בזה ל"ק הכל כיון שנתן לו בתורת ערבון ולתוס' בזה קנה הכל כיון שפי' שיקנה הכל אבל אם לא אמר שנותן בתורת ערבון רק שנתן בתורת תחלת פרעון או אפי' נתן סתם כל שלא פי' שנותן בתורת ערבון אף אם לא נתן רק מקצת כסף קנה הכל אי לא עייל ונפיק אזוזי וע"ש בפרש"י בהזהב דמ"ח ע"ב ד"ה אבל מכר לו ובב"י סי' ק"צ מפורש שם דלכ"ע כל שנתן לו סתם מקצת כסף קנה הכל ובאמת מבואר שם כן בהדיא בהזהב דף מ"ח גם בש"ס דבסתם קנה הכל וע"ש וע' בתשו' מהרי"ק שורש קס"ד ולשון הב"י סי' ק"צ צ"ע קצת דלמה הצריך להביא דבסתם קנה הכל מדברי הראשונים הא בש"ס גופי' שם מבואר כן ורו"מ מרוב חפצו להשיג אף בדברי הב"י סי' ר"ד שהביא בעצמו לא עיין שפיר שכ' שם להדיא וז"ל וכבר כתבתי בסי' ק"צ דהיכא דנתן לו ערבון ואמר לו שיקנה הכל ע"י ערבון לרש"י ל"ק אלא כנגד מעותיו ולדברי התוס' קנה הכל כו' ואם נתן לו סתם קונה כולו ג"כ לדברי כל לדעת רש"י שעכו"ם מישראל קונה מטלטלין בכסף ורו"מ לא דק כלל ובתחלת תשובתי השני' הבאתי שם דבסתם קנה הכל ומעל' אף בדברי לא עיין כלל גם מה שתמה מעל' על מ"ש דבגוי אין חצר קונה בלא כוונה כיון שע"כ בעכו"ם מטעם יד הוא ול"מ שלא מדעתו ותמה מע"ל דחצר דגברא משום שליחות עכ"ד הנה איני יודע מה הי' לו לרו"מ דלא חזי מה דקמי' הנה זה לשוני שם וא"ל דכיון שעכ"פ הי' הפקר מה"ת א"כ גם הגוי כבר זכה בו ע"י חצרו קודם זכיית הישראל ורוב הפוסקים הסכימו דגם גוי זוכה ע"י חצר המשתמרת ע' מק"ח סי' תמ"ח ובפרט בהפקר ע' מק"ח סי' תמ"א מ"מ כיון שלא נתכוין לקנות ודאי אין גוי זוכה ע"י חצר כיון שהיא ע"כ מטעם יד כגוי וידו שלא מדעתו אינו קונה ע"כ לשוני שם והיינו שאף לדברי המק"ח בסי' תמ"ח שחצר המשתמרת מטעם יד היא כמ"ש הנמק"י פ"ק דמציעא בשם הר"ן ע"כ גם גוי קונה ע"י חצר המשתמרת דלא כמהרש"ק וכן הסכימו רוב האחרונים וע' בנתיבות המשפט בפתיחה לסי' ר' שהאריך בזה מאד וע' במק"ח סי' תמ"א ע"כ כ' שאף לדברי המק"ח והאחרונים כיון שעכ"פ ע"כ מטעם יד היא ולא מטעם שליחות דאין שליחות לעכו"ם וא"כ ודאי אין קונה שלא מדעתו רק שהבאתי שם אח"כ לסניף להקל ד הקצוה"ח סי' קצ"ד דסובר דאף אם חצר משתמרת מטעם שליחות היא עכ"ז גם עכו"ם קונה ע"ש ולפ"ז גם עכו"ם קונה שלא מדעתו וכבר הארכתי בענין זה במקומות הרבה ורו"מ אף במה דקמי' לא עיין כראוי ומה שהביא מע"ל ראי' מדברי הגאון מהרי"ט אלגזי ד' פרעשבורג דף י"ז דקנין שמצד המנהג לא מהני לענין בכורה ושמח בזה מאוד אני א"י לשמחה מה זו עושה אדרבא הביא ראי' כההיא עורבא דמייתי נורא לקוני' דאדרבא מדברי הריט"א הנ"ל בד"ה והנה מורי הרב מבואר דאף שהביא מורי הוא המגי' במח"א ה' קנין מעות סי' ט' דברי הרמב"ן בתשו' סי' רכ"ה דבבכורה אזלינן בתר קנין דאוריית' לא בתר קנין שמצד המנהג דוקא במנהג שבין העכו"ם לבד שקונין זה מזה אבל אין מנהג זה בין ישראל ובזה אין הולכים אחר מנהג זה לענין בכורה אבל אם המנהג פשוט גם בישראל מישראל מהני ג"כ לענין בכורה ומש"ה חלק שם על מורו הנ"ל וז"ל שם יש לחלק דבשלמא במנהג שנהגו ביניהם לקנות בכסף י"ל דלא נהגו כן אלא בדיניהם בגוי הקונה מגוי אבל בישראל הקונה מגוי אין כאן מנהג כו' אבל כל שאינו מנהג בישראל הקונה כו' לענין איסור קדושת בכורה לא דיינינן בדיניהם עכ"ל ומבואר מלשון זה דאם המנהג לקנות בקנין זה גם בישראל מועיל גם לענין בכורה וכן מבואר חילוק זה בתשו' מהר"מ מינץ ובתשו' כנ"י וכ"כ בתשובתי הקודמת דדוקא מנהג גוים ודיניהם לא מהני הא מנהג ישראל מהני והנה מעל' שש בהראי' שמדברי הרמב"ן סי' רכ"ה וכ' שהנ"ש לא הי' לפניו תשו' הרמב"ן רק מה שהעתיק המגי' במח"א הנ"ל בשם הרמב"ן אבל רו"מ יש בידו תשו' הרמב"ן והעתיק במכתבו דברי הרמב"ן ולא ידעתי מה העתיק יותר ממה שהעתיק המגי' הנ"ל שהי' לפני בעל נ"ש רק שהנ"ש כ' דהרמב"ן יחידאה בזה ולא ידעתי מה הועיל רו"מ במה שראה בגוף התשו' אלא שלפמ"ש אין ראי' כלל מדברי הרמב"ן דשם במנהג שבין הגוים מיירי מצד דיניהם כמבואר בלשונו שהעתיק רו"מ אבל במנהג שבין ישראל ג"כ אף הרמב"ן מודה דמועיל לענין בכורה כמ"ש וא"צ לומר שהרמב"ן חולק אמנם בלא"ה אין ראי' מדברי הרמב"ן לנ"ד דאף אם נאמר דקנין שמצד המנהג לא מהני לאיסור מ"מ בישראל שמכר בהמתו לנכרי בקנין שמצד המנהג י"ל דפטורה מבכורה כמ"ש בתשו' חדא מצד הפקר שנית משום יד גוי באמצע בפרט אם הי' ג"כ קנין כסף שיש עוד טעם שלישי כמ"ש בתשו' השני' ומ"ש רו"מ דאם להחמיר לחייב בבכורה כ' הרמב"ן דאינו מועיל קנין שמצד המנהג כ"ש להקל לפטור מבכורה דלא מהני הנה יראה שקו' פריכא היא משום דכל יד גוי באמצע פטורה מבכור' וכמ"ש בתשו' ומ"ש מעל' ראי' מדברי הריטב"א שכ' להשיג על הצ"צ בישראל שמכר בהמתו לגוי אף בדרך שלא קנה מצד הדין אם הנכרי גברא אלמא להחזיק במקח באלמות הוי קנין לפוטרה מבכור' והביא ראי' מפ"ב דחולין דל"ט ע"ב לענין מחשבת גוי לע"ז וע"ז השיג מהריט"א דהא כ' התו' שם דשם אינו רק חומרא מדרבנן דאף דרבנן עשו אלמות כקנין גמור מ"מ איך כח ביד חז"ל לעשותו כקנין להפקיע קדושת בכור דאוריית' דאין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה כו' ואם אמרו דכקני' גמורה חשוב בגברא אלמא להחמיר לא אמרו להקל ע"כ ומזה הביא מעל' ראי' לענין קנין שמצד המנהג דלא מהני לפטור מבכורה ואני תמה על מעל' מה ענין שמטה אצל הר סיני שם בגברא אלמא לאו קני' היא כלל אף מדרבנן דהא אינו מחזיק בדבר רק מצד אלמות וגזלה רק שעשו אותו כקני' להחמיר באיסורין אבל אינו קנין כלל לענין ממון אף מדרבנן ולא שייך בזה לומר הפקר ב"ד הפקר אבל דבר שהוא קנין מדרבנן כיון שעכ"פ עשו חז"ל הקנין הזה קנין גמור לענין ממון בזה י"ל הפקר ב"ד הפקר ופליגי בזה הקדמוני' גם האחרונים אי מהני לענין איסור תורה ורוב הפוסקים הסכימו דמועיל כמו שהארכתי בזה בתשו' הראשונ' לרו"מ ולענין בכורה כתבתי טעמים נכונים שם דזולת בעל נחלת שבעה כל הפוסקים מודי דמהני לפטור מבכור' מטעמים שכ' שם אין לכפול הדברים מכש"כ שי"ל שקנין שמצד המנהג הוא ג"כ קנין מה"ת וכבר ראיתי לכמה גדולי זמנינו שכ"כ בחיבוריהם ודברי מעל' כולם אין בהם מתום אחרי כותבי בא לידי תשו' הרמב"ן והנה אדרבא מריש דבריו שם מבואר דקנין שמצד מנהג העכו"ם מועיל אף לענין איסור וז"ל ואפשר נמי דהיינו דאמר ר"א רמות רוחא היא דנקיטא להו כו' מדאמר להנהו סטוותא שקולי זוזי אלא התם גסות הרוח היא שנהגו בעצמן שררה שלא לחזור אחר שמשכו אבל אם הי' מנהג קבוע ודאי לא הי' מצריך רב להקדים וליטול דמים ואותו שאמר שם יש אל שנתן מעות לגוי בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה משום דבתר דינא דאוריית' שדינין להו דלמא התם במקום שאין מנהג ידוע (ומש"ה בעינן כצ"ל לפע"ד) לאוקמי' אדינייהו למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ע"כ הנה מבואר מזה שמנהג מהני לענין איסור ואף שממה שכ' דאם הי' מנהג קבוע לא הי' מצריך רב להקדים וליטול דמים אין ראי' כ"כ משום דשם לענין הנאת יי"נ מיירי וסתם יינם או נגיעה ביין שלנו היא רק איסור דרבנן מ"מ הא כ' נמי אהך דבכורת דלמא התם במקום שאין מנהג קבוע ומבואר דבמנהג קבוע מהני לענין בכור אלא שאח"כ כ' וז"ל ואין נרא' שנהגו לקנות במשיכה ואפ"ה קאמר ריש לקיש דישראל הקונה מהם בכסף ולא משך חייב בבכורה כיון דמדאוריית' קני לי' ישראל כו' וכן כמי גוי שנתן מעות לישראל בבהמתו אע"פ שלא משך ודרכם למשוך אפ"ה ישראל מכי שקיל זוזי איסתלק ולא קנה לי' ברשותי' הלכך אינה חייבת בבכורה דאינו דישראל היא ולר' יוחנן דאמר לעמיתך בכסף ולגוי במשיכה ישראל שנתן מעות לגוי בבהמתו פטורה דהא לא משך ואפי' נהגו לקנות בכסף וגוי משקיבל זוזי מסתלק לי' מ"מ ברשותי' דישראל לא קאי להתחייב בבכור' שהיא דאוריית' עד שימשוך כדינא דאוריית' אבל ודאי לחייב הגוי לתת לו לישראל בהמה זו שקנה ממנו מחייבי' לי' בב"ד דבדיניהם דיינינן לי' כו' עכ"ל והנה לפי הגירסא שלפנינו הנ"ל אדרבא מבואר שכל מ"ש נמשך אחר תיבות ואין נרא' היינו שכל זה אינו נרא' רק שהעיקר כמ"ש למעל' דאזלינן לענין בכורה אחר המנהג אלא שגי' זו הוא נראית משובשת וכ"מ מלשון אבל ודאי נחייב כו' ע"כ לפע"ד דהשני תיבות ואין נרא' נדפסו בטעות שהי' נכתב בר"ת וא"נ והוא ר"ת ואם נאמר או ואי נמי והסופר או המדפיס הדפיס בטעות ולפ"ז הרמב"ן לענין איסור בכורה ספיקי מספקא לי' אי אזלינן בתר קנין תורה דלא כמ"ש למעל' או בתר קנין מנהגא כמ"ש למעל' לזאת סיים אבל ודאי לחייב הגוי לתת לישראל בהמה זו כו' היינו שלענין ממון ודאי בלי ספק שאזלינן בתר דיניהם לזכות הישראל אמנם אף אם לצד הספק שקנין מצד המנהג אינו מועיל לענין בכורה י"ל דהיינו לענין ישראל שלקח מגוי שכיון שלא עשה הישראל קנין תורה אינו מועיל הקנין שמצד המנהג מכ"ש המנהג שבדיניהם לחייבו בבכורה אבל להיפך שהגוי עשה הקנין שמצד המנהג י"ל דפטור מטעמי דכתיבנא או שעכ"פ חשוב יד גוי באמצע או עכ"פ הפקר מה"ת היא וישראל נסתלק ממנו ופטור מבכורה והמעיין בל' הרמב"ן יראה כמ"ש דכל שאינו ברשות ישראל אף שאינו נמי ברשות נכרי פטור מבכורה ובלא"ה כבר כ' שהרמב"ן לא כ' דבריו רק במנהג שמצד דיניהם שקונין העכו"ם זה מזה כמבואר שם בכל דבריו אבל המנהג שאף בישראל קונה קונה מצד דינינו ג"כ ובזה י"ל דכ"ע מודי דמהני לפטור מבכורה וחילוק זה מבואר בתשו' מהר"מ מינץ ובתשו' כנ"י וכבר כ' בזה ואין לכפול הדברים וטרם אצא אומר טעם חדש להיתר בנ"ד שהי' קנין כסף וגם קנין סטומתא והנה בתשו' השני' שכ' לרו"מ כ' טעם להיתר ע"פ דברי מהריוט"א שכ' ליישב ק' מהריב"פ דאמאי פ' הפוסקים דאם מכר בכסף לבד הוי ס' בכור והא יש ס' שמא הלכה כרמב"ם ואף לר"י קונה עכו"ם נמי בכסף ואת"ל כשאר פוסקים שמא הלכה כר"ל וא"כ עכו"ם קונה רק בכסף ותי' מהריוט"א משום דעיקר הס' נולד לענין ממון של מי הוא הולד וא"כ לענין ממון אמרי' שהיא של ישראל דהא אין מוציאין ממון מס"ס וממילא עומד באיסור בכור ע"ש והנה הא דאין מוציאין ממון בס"ס היא משום דס"ס מטעם רוב ואין הולכין בממון אחה"ר והא דאין הולכין בממון אחה"ר טעמא משום חזקת ממון כמ"ש התוס' ר"פ המניח ואף דרובא וחזקה רובא עדיף כ' הגו"ר כלל ל"ט משום שכ' התוס' והרא"ש בבכורות ד"ך דמדרבנן אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה והוי פו"פ ע"ש וא"כ מצד קנין כסף לבד כבר נפק מאיסור תורה ואין כא רק דרבנן לזה שפיר מהני קנין דרבנן כ"כ בתשובתי הנ"ל רק שדחיתי דבר זה משום שדחיתי דברי הגו"ר משום שבתה"ד סי' שמ"ט מבואר דהא דאי הולכין בממון אחה"ר מה"ת היא משום דחזקת ממון אלים דאית בי' משום המע"ה ורובא לא מקרי ראי' ע"ש ע"כ היא מה"ת ונסתר טעם היתר הנ"ל ע"כ כתבתי היתר אחר על פי דברי מהריוט"א הנ"ל ועתה אני אומר לחזק מוסדת היתר הנ"ל דהנה בתשו' מהריב"ל כ' דכמו דאין מוציאין ממון בס"ס כמו כן לא מהני ס"ס נגד חזקת מ"ק ובס' ש"ש ש"ד פכ"ד חולק עליו דדוקא לענין חזקת ממון ממש אינו מועיל ס"ס שהיא מטעם רוב משום דחזקת ממון אלים טובא אבל נגד חזקה דמעיקר' מועיל ס"ס שהיא מטעם רוב ורובא וחזקה רובא עדיף ע"ש ואני אומר להכריע דנהי דחזקת מ"ק לא אלים בחזקת ממון דהא אף סומכוס דל"ל חזקת מ"ק מודה בחזקת ממון כמ"ש והתוס' בב"מ ד"ק ובכמה דוכתי מ"מ אי הולכין אחר הרוב או ס"ס אפי' רק נגד חזקת מ"ק רק שיש חילוק דנגד להוציא ממש מחזקת ממון אינו מועיל רוב או ס"ס אף מן התורה אף דס"ס או רובא עדיף מחזקה מה"ת מ"מ חזקת ממון אלים טובא דאין מוציאין רק בראי' ורובא או ס"ס לא מקרי ראי' כמ"ש התה"ד הנ"ל אבל נגד חזקת מ"ק מה"ת ודאי מועיל רוב או ס"ס משום דחזקה מ"ק אינו רק כשאר חזקות ורובא או ס"ס עדיף מחזקה מה"ת אמנם כ"ז מה"ת אבל מדרבנן הא אמרי' להחמיר סמוך מיעוטא לחזקה והוי פו"פ כמ"ש התוס' ורא"ש בבכורות וגם ס"ס לא מהני מדרבנן עכ"פ במקום דאיתחזק איסור' מה"ט כמ"ש הפ"י בקו"א לפ"ק דכתובות ע"כ לא מהני מדרבנן ג"כ נגד חזקת מ"ק ודברי מוהריב"ל נכונים לדינא והנה לכאורה הוי קשיא לי דאמאי כ' הפוסקים דאם לא מכר רק בקנין כסף הוי ס' בכור ואסור מספק והא בפ"ק דמציעא בשמעתתא דתקפו כהן קאמר ר"ח לרבה תניא דמסייע לך הספיקות נכנסין לדיר להתעשר כו' וא"א ת"כ אין מוציאין מידו אמאי נכנסים לדיר תמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן ופרש"י משום שיש לכהן צד זכי' בו ע"ש וכיון שמקרי צד זכי' ע"י שיש לו כח ע"י תפיסה והוי ממונו של כה א"כ מכ"ש לענין בכורה שכ' התוס' פא"נ ד"ע וז"ל דבכל דהוא יד ככרי באמצע פטור דלא קרי' בי' כל מקנך תזכר דמשמע שתהא מכל וכל רשות ישראל שלא תהא יד נכרי באמצע כלל ע"ש דודאי אם לגוי זכי' ע"י תפיסה הוי יד נכרי באמצע לפטור מן הבכור' ומכש"כ כפי גירסת מהרא"י סי' ק"ל בתוס' הנ"ל דאפי' אית לעכו"ם צד זכי' בגזל ואלמות פוטר מכ"ש היכא שיש לו זכות ע"פ הדין ע"י תפיס' דאין מוציאין מידו דמקרי ממונו של עכו"ם עכ"פ לענין שמקרי יד גוי באמצע וא"כ כיון דקיי"ל דבפלוגתא דרבוותא מהני תפיס' א"כ אם תפס הגוי הבהמה לכאור' א"מ מידו דיכול לומר קים לי כרש"י שקנה בכסף וא"כ אמאי הוי ס' בכור ואסור מספק הא הוי יד גוי באמצע ונרא' דהראשונים ה"ק ספ"ק דכתובת אמאי דקאמר בש"ס התם דהא דתנן מצא תינוק מושלך מע"מ ישראל נ"מ לנזקין ונגח תורא דידי' לתורא דידן וה"ק הא אף ברוב עכו"ם א"צ לשלם נ"ש דאין הולכין בממון אחה"ר ותי' משום דטעמא דאין הולכין בממון אחה"ר היא משום חזקת ממון ועכו"ם לית לי' ח"מ וכיון דמספקי' בגופי' אם עכו"ם הוא ל"א אין הולכין בממון אחה"ר מטעם הנ"ל ע' בהרא"ה שם ובה"ה פט"ז מה' א"ב הלכה כ"ו ובשטה מקובצת שם הביא שכ"כ הרבה קדמונים דעכו"ם לית לי' חזקת ממון ולפ"ז א"ש דאף אם תפס העכו"ם הקונה מפקי' מיני' דהא דמהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא היא משום חזקת ממון דעדיף מחזקת מ"ק ומצי למימר קים לי והמע"ה ועכו"ם ל"ל ח"מ כנ"ל אמנם אכתי קשיא דכיון שנתברר דבקנין כסף איכא ס"ס כנ"ל א"כ אכתי אם תפס עכו"ם דינא דלא מפקי' מיני' דאף דלית לעכו"ם חזקת ממון מ"מ הא גם לישראל לית לי' ח"מ דהא אינו תחת ידו רק תחת יד העכו"ם וא"כ א"א להוציא מהעכו"ם דהא יש לזכותו ס"ס ואין כאן ח"מ לנגד לס"ס ומזה מבואר כדברי מהריב"ל דאף נגד חזקת מ"ק לא מהני ס"ס ומש"ה מפקי' מיני' כיון שהישראל המוכר יש לו חזקת מ"ק ולא הוי יד גוי באמצע וכיון שכבר בררנו דאף דלא מהני ס"ס נגד חזקת מ"ק מ"מ זהו רק מדרבנן אבל מה"ת מועיל ס"ס נגד חזקת מ"ק כל שאינו נגד חזקת ממון ממש וכנ"ל וא"כ בנ"ד דמה"ת הקנין כסף לבד פטורה מבכורה דהא מה"ת אם תפס העכו"ם אין מוציאין מידו משום ס"ס וא"כ הוי יד גוי באמצע כנ"ל רק מדרבכ לא מהני קנין כסף משום דלא מהני תפיסת העכו"ם מדרבנן וכיון שכן מועיל שוב קנין סטומתא דרבנן נגד איסור דרבנן וזה טעם נכון מאוד נוסף על הטעמים שכתבתי לרו"מ בתשו' הראשונה והשני' ובמקומי אני עומד כמ"ש בתשו' הראשונה. שלמה במוהר"י חופ"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שלמה יורה דעה מהדורא בתרא חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה